בספר המקצעות וששאלת לענין נטילת ידים וברכת נט"י אימתי אם קודם נטילה או אח"כ כך ראינו לרבותי' שמברכין כשמנטל השמש מים על ידיו ואם אין לו שמש מברך בשעה שמתחיל ליטול. והקשינו ואמרנו הלא נטילה זו דומיא דטבילה היא ועדיין אין ידיו טהורות והאיך יכול לברך ולהזכיר שם ועדיין טמא ומצינו בפירוש שכל הברכות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה בלבד כדתניא טבל ועלה בעלייתו אומר אקב"ו על הטבילה. ומפרקי' היינו טבילת גר ושפחה דאכתי גברא דחוייא הוא ולא חזי הוא דתנן עלה דב"ה אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר כלומר מן המת שהוא טמא ולעולם אינו גר עד שימול ויטבול לפיכך מקדימין לגר טבילה לברכה אבל שאר חייבי טבילות מברכין ואח"כ טובלין כדגרסי' נדה קוצה לה חלה כו' ומברכת אקב"ו להפריש חלה ואחר כך קוצה חלתה ושורפת. הלכך מברך קודם על נטילת ידים ואח"כ הוא נוטל וכן פי' רבינו חננאל בר חושיאל זצ"ל וכן ראינו לרבותינו הגאונים שעושין כן עכ"ל ספר המקצעות. ומורי רבינו יהודה בר יצחק של"י כתב בשם רבי' תם זצ"ל דאע"ג דאמרי' תכף לנט"י ברכה אין לברך אלא לאחר ניגוב דהוא עיקר נטילה דאמרי' פ"ק דסוטה אמר ר' אבהו כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא שנא' ככה יאכלו בני ישראל לחמם טמא בגוים אשר אריחם שם. ופר"ח שהמים מכשירים האוכלים והפירות לטומאה ואם לא ינגב ידיו בטוב תצא הלחלוחית שבידיו להפת ויוכשר לטומאה שנא' ככה יאכלו בני ישראל פי' כמו העכו"ם עכ"ל. והנוטל ידיו נקרא קדוש שנא' והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן אני ה' אלהיכם זו ברכה:
סליקא להו הלכות נטילה שבח לנורא עלילה: