התלמוד הירושלמי וכתב יד ליידן*המקורות: מ' עסיס, הערך 'תלמוד ירושלמי', האנציקלופדיה העברית; י' זוסמן, מבוא, תלמוד ירושלמי (על פי כתב יד ליידן), האקדמיה ללשון העברית
מטרתו של התלמוד הירושלמי היא ביאור המשנה, כפי שנלמדה בישיבות אמוראי ארץ ישראל (400-200 למניינם לערך).
דרכי התהוותו של התלמוד הירושלמי היו דומות לאלו של הבבלי: מתחילה סמכו האמוראים למשנה ברייתות מפרשות או חולקות; אחר כך הוסיפו פירושים ופסקי הלכות של ראשוני האמוראים, הלכות שהסיקו אותן מהמשנה ומהברייתות, הלכות שלא נזכרו במשנה ובעיות חדשות ומעשים שבאו לפניהם; ולבסוף הוסיפו את המשא והמתן של האמוראים האחרונים בדברי קודמיהם, חידושיהם הם והמשא והמתן שעליהם.
פעמים שונה משנת הירושלמי ממשנת הבבלי. במשניות רבות יש חילופי נוסח מהותיים בין הירושלמי לבבלי.
התלמוד הירושלמי השתמש בברייתות רבות שמקורן בתוספתא שלנו, ובקבצים שונים הנקובים בשמות ('תני חכם פלוני'). ברייתות מרובות מובאות בסתם.
בתלמוד הירושלמי נזכרים מאות אמוראים, והם נחלקים לשישה דורות. אין מסורת מפורשת לגבי זמן חתימתו של התלמוד הירושלמי (בסוף המאה ה-4 למניינם) ותהליך עריכתו (עד ראשית המאה ה-5 למניינם). לעריכה האחרונה קדמו תלמודים שונים, בזמנים ובבתי מדרש שונים. העריכה האחרונה מורכבת משכבות שונות ומתלמודן של ישיבות שונות בארץ ישראל. שיטות ועקרונות העריכה של התלמוד הירושלמי שונות מאלה של הבבלי.
בעית המקבילות. בתלמוד הירושלמי רגילה התופעה, שסוגיות מועברות ממקום למקום בשלמותן וכצורתן, וזאת מחמת שייכותן המלאה או החלקית למקומן המשני. תופעה זו, המצויה בכל ספרות חז"ל, מתעצמת במיוחד בתלמוד הירושלמי. יש בו סוגיות כפולות ואף משולשות, מהן שאבדו בגלגולי ההעתקה ממקומן העיקרי, ומהן שאינן מתפרשות כלל במקומן המשני. העברת הסוגיות נעשתה על ידי העורכים האחרונים.
לתופעה זו חשיבות רבה לתיקון שיבושי נוסח. לעיתים טעה הסופר בגבולות ההעתקה, והתחיל להעתיק מנקודה שלפני תחילת הסוגיה הכפולה, או שהמשיך להעתיק עד נקודה שאחרי סוף הסוגיה (העתקת יתר), או שהתחיל להעתיק מאמצע הסוגיה במקום מתחילתה, או שסיים להעתיק באמצע הסוגיה במקום בסופה (העתקת חסר). פעמים השמיט הסופר את אמצע הסוגיה.
המקבילות למדרשי ארץ ישראל העתיקים. ספרות האגדה נקבעה בכתב זמן רב לפני ספרות ההלכה, כבר בימי האמוראים הראשונים ("ספרא דאגדתא"). בבראשית רבה, ויקרא רבה, ופסיקתא דרב כהנא ישנן סוגיות מקבילות בהלכה ובאגדה לתלמוד ירושלמי, מהן קצרות ומהן ארוכות ושלמות, מהן הקבלות מלאות ומדויקות ומהן בשינויי לשון רבים. מכאן, ששני המקורות, התלמוד הירושלמי ומדרשי האגדה, שאבו זה מזה, או ממקור שלישי שקדם לשניהם.
לשון. לשון התלמוד הירושלמי היא ארמית גלילית מעורבת בלשון חכמים. יש בה מילים רבות ביוונית ומעט בלטינית. הגרוניות נתערערו בה, וחילופי אחה"ע שכיחים בה. עוד מצויים בה חילופי האותיות השפתיות, חילופי ג"כ וחילופי ס"צ. האל"ף נופלת בראש תיבה. שכיחה הרכבת שתי מילים. צורות אלו משקפות מבטא עממי של הארמית הגלילית ושל לשון חכמים, אלא שבנוסח שלפנינו החליפו לעיתים צורות בבליות את צורות הארמית של ארץ ישראל, על פי רוב מחמת הרגל הסופרים. שמות האמוראים רובם עבריים וחלקם ארמיים, יווניים ורומיים.
מינוח. התלמוד הירושלמי משתמש בביטויים מיוחדים, ופיתח מערכת מונחים, המקבילה לזו שבתלמוד הבבלי.
סגנון. לשון התלמוד הירושלמי קצרה. הבעיות קצרות, ורבות מהן נותרות ללא תשובה. קצב הסוגיות נינוח ורחוק מפלפול. דרכו של התלמוד הירושלמי לתרץ קושיה בדרך פשוטה. יש שאינו מפרש משנה סתומה או משנה שיש בתוכה סתירה, ויש שהוא מקשה על משנה ואינו מתרץ. כשיש קושי בהבנת משנה, אינו פותח בקושיה ומתרץ אותה, אלא אומר את פירושה של המשנה. הרבה פעמים הוא רומז למשנה ואינו מביא אותה כלל, וכן הוא אומר על הלכה שהיא כדעת תנא פלוני ואינו מזכיר כלל את המאמר של אותו תנא. לפעמים הוא מביא את הרישא בלבד וכוונתו להקשות מן הסיפא, ולפעמים הוא מביא את הסיפא והקושיה היא מן הרישא. בהרבה מקומות נאמר ששני אמוראים חולקים, אחד אמר כך ואחר אמר כך, ולא נזכרו שמות האמוראים האלה. משפטים רבים באים בתמיהה. הסגנון בהיר ותמציתי.
נוסח התלמוד הירושלמי. שיבושי הנוסח מרובים בתלמוד הירושלמי. סופר כתב יד ליידן הגיה שיבושים שמצא בספר שהעתיק ממנו. אף על פי שכתב יד ליידן משובח, בכל זאת עדיין מרובים שיבושיו. ויש שדימה הסופר בטעות שהנוסח משובש.
שיבושים רגילים בתלמוד הירושלמי (כבשאר ספרים) הם: חילוף אותיות דומות; צירוף שתי אותיות או שתי מילים לאחת; חלוקת אות אחת או מילה אחת לשתיים; שיכול אותיות; ייתורים וחיסורים; אשגרות לשון; העתקות יתר וחסר; דילוגים מחמת דמיון תחילות או סופות, והשמטות מסיבות אחרות; ראשי תיבות וקיצורים שנפתרו בטעות.
שיבושים מיוחדים לתלמוד הירושלמי הם: מאמרים הפוכים, ציוני הלכות שלא במקומן ו"גופים זרים" (קטעים גדולים וקטנים שנשתרבבו בטעות מסיבות שונות. "גופים זרים" הם בדרך כלל שיבושים קדומים, ונוצרו מהעתקה לקויה של מקבילות או משיבוץ קטעים שלא במקומם). יש שנכנסו בתלמוד הירושלמי זה ליד זה שתי צורות של מילים, שני נוסחים של מילים או של משפטים, מילים וביטויים נרדפים, טעות ותיקונה, מילה או ביטוי ופירושם שחדר מן הגיליון ונכנס לפנים (כפלי גרסה).
התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי. בתקופת האמוראים היו אמוראים שהעבירו שמועות וסוגיות בין ארץ ישראל ובבל, כך שתורת שני המרכזים היתה ידועה בשתי הארצות. בתלמוד הירושלמי מימרות של אמוראי בבל שאינן בתלמוד הבבלי, וכן יש בו נוסחאות שונות של שמועות שנמסרו בבבל. חלק מן השמועות ההדדיות שהובאו במפורש בשני התלמודים מצויות בתלמוד ארץ המוצא בלשון אחרת וחלקן סותרות זו לזו. יש גם חילופים בשמות החכמים וכן סתירות בנוסחן של הברייתות ובמימרות האמוראים.
שני התלמודים כפי שהם לפנינו היום חלוקים בהלכה בכמה דברים. עיון שיטתי משווה בשני התלמודים חושף לפני הלומד בכל אתר ואתר את השווה והשונה שבשניהם בנוסח המשנה והברייתות, בפרשנות האמוראים, בפסק ההלכה ובגישה הכללית.
כתבי היד. כיום נותרו בידינו כתבי היד דלקמן:
א) כתב יד ליידן (סוף המאה ה-13 למניינם) הוא היחיד המכיל את התלמוד הירושלמי בשלמותו. הוא גם כתב היד שממנו ישירות נדפס הירושלמי לראשונה בוונציה (בשנת 1523 למניינם). למעשה כתב יד זה הוא החוליה היחידה כמעט המקשרת בינינו לבין עורכי התלמוד הירושלמי, ומכאן ייחודו וחשיבותו.
סופרו של כתב היד הוא ר' יחיאל ממשפחת הענווים באיטליה. הוא הוסיף תיקונים, השלמות ונוסחאות אחרות על הגיליון ובין השורות. כתב יד זה הגיהו והכינו לדפוס מדפיסי ונציה. הם מחקו, תיקנו, השלימו והוסיפו מאמרים בגיליונות ובין השורות. הרבה מתיקוניהם אינם אלא שיבושים. את הנוסח הנכון שיירו בכתבי היד, כך שאפשר ללמוד הרבה ממנו. רובם המכריע של דפוסי התלמוד הירושלמי בנויים על דפוס ונציה. שיבושים גדולים וקטנים חלו בירושלמי גם לאורך כל תקופת הדפוס, למן הדפוס הראשון שנדפס ישירות מכתב יד ליידן המוגה.
נוסח הירושלמי הלך והשתבש במהלך מסירתו, למן הימים שהוא יצא מידי עורכיו. אין אנו יודעים כמה גלגולי העתקה עבר נוסח הירושלמי עד להעתקתו בידי סופר כתב יד ליידן. כל העתקה הוסיפה שיבושים משלה.
בעית הנוסח המשובש, בנוסף לבעיות המינוח והלשון, הן הגורמים להזנחת הירושלמי לאורך כל הדורות, למן ימי הראשונים ועד לימינו. מפרשי הירושלמי וחוקריו חיפשו מאז ומתמיד דרכים לתיקון נוסחו, ובעיקר על ידי כתבי יד, אך הם לא מצאו שום כתב יד שיכול היה לפתור את בעיות הנוסח. לומדי הירושלמי ומפרשיו לא ידעו על קיומו של כתב היד שהיה מונח בליידן שבהולנד. על קיומו של כתב היד נודע באמצע המאה ה-19 למניינם, אך התעלמו לחלוטין ממנו ולא נסתייעו בו. רק כעבור כ-70 שנה נודעה חשיבותו הגדולה של כתב היד לתיקון נוסח הירושלמי.
סופר כתב יד ליידן העתיק מכתב יד משובש מאוד, ונאלץ לתקן ולהגיה אותו. הגהותיו ותיקוניו של הסופר נעשו בין השורות ועל הגיליונות. יש להניח שגם בהעתקה עצמה נפלו שגיאות ושינויים בלתי מכוונים, כדרך כל העתקה.
בכתב יד ליידן נוספו משניות, פסקאות וחלוקות להלכות, בעוד שבנוסח המקורי של הירושלמי לא היו כל אלה, אלא הכול היה עשוי כחטיבה אחת רצופה של התלמוד, ללא משניות וללא פסקאות. בראש כל פרק של תלמוד בא פרק שלם של משנה ולאחריו נוסח התלמוד. בתוך פרק התלמוד חוזרות פסקות קצרות מן המשנה ואחריהן סוגיות התלמוד. סימון חלוקת ההלכות אינו אחיד. כתב היד מפוסק על ידי נקודה.
כתב היד המקורי כפי שהוא יצא מידי הסופר הוא משובש, ומצויות בו השמטות גדולות וקטנות רבות. יש בכתב היד קטעים שלמים שלא במקומם ושיבושי סופרים רגילים. הסופר גם שיבש את הלשון וצורות הכתיב הארץ ישראליות. במשך הזמן נוספו בכתב היד הגהות ותיקונים מרובים בידי כמה מגיהים, ששיפרו את נוסחו המשובש של כתב היד. המגיהים השלימו חלק גדול מההשמטות שהיו בכתב היד המקורי ותיקנו שיבושים מרובים שהיו בו. ההגהות העיקריות נעשו לצורך התקנת כתב היד לקראת הדפסתו בוונציה. הרבה מהגהותיהם נעשו על סמך כתבי יד אחרים. אין ספק שהמגיהים שיבשו לא מעט. מרובים השיבושים של המגיהים בלשון הירושלמי, בסגנונו, במונחיו ובכתיבו המיוחד. הם הותירו חסרונות ושיבושים מרובים. לא תמיד הוסיפו את השלמותיהם במקום הנכון, לעיתים לא השלימו די הצורך, ולעיתים השלימו קטעים שחשבו בטעות שהם חסרונות.
גם לאחר כל ההשלמות המרובות שנעשו בכתב היד בידי המגיהים, עדיין רבות ההשמטות בנוסח הירושלמי. כמו כן מרובים בכתב היד הייתורים, החילופים והסירוסים במשפטים שלמים ובחלקי משפטים, ו"גופים זרים" שהשתרבבו. מרובות גם טעויות ההעתקה הרגילות בכל הספרים. בשל השפעת התלמוד הבבלי, כתב יד ליידן שונה מהנוסח המקורי של הירושלמי בכל תחומי הלשון: באוצר המילים, בצורות דקדוקיות, בכתיב, בסגנון ובמינוח. מרובים השיבושים גם בשמות החכמים ובדרך מסירת מאמריהם. למרות כל חסרונותיו, ניתן לתקן את נוסחו על פי כתבי יד נוספים, מקבילות, מובאות הראשונים והכרה טובה של לשונו, סגנונו ומונחיו של התלמוד הירושלמי, וכך להעמיד את הנוסח המקורי של התלמוד הירושלמי.
ב) כתב יד רומי כולל את סדר זרעים ואת מסכת סוטה. נכתב כנראה במאה ה-13 למניינם. הוא מלא שיבושים ורצוף השמטות גדולות, אך יש בו נוסחאות מקוריות, ובמקומות רבים הוא משלים חסרונות שבכתב יד ליידן.
ג) "שרידי הירושלמי" הוא אוסף גדול של קטעי התלמוד הירושלמי, ששרדו בגניזת קהיר. "גנזי הירושלמי" הוא אוסף של כל קטעי התלמוד הירושלמי מגניזת קהיר ומספריות העולם. קטעי הגניזה הקדומים ביותר הם כנראה מן המאה ה-9 למניינם. חשיבותם של קטעי הגניזה בכך, ששמרו על צורתו המקורית של התלמוד הירושלמי, על כתיבו ועל גרסאות משובחות לרוב.
ד) כתב יד ספרדי. כתב יד כמעט שלם של מסכת נזיקין מהתלמוד הירושלמי. נכתב כנראה במאה ה-15 למניינם. מסורת הנוסח שלו טובה ומשובחת.
ה) כתב יד אשכנזי. נמצאו קטעים מהתלמוד הירושלמי, ששרדו בגרמניה והוצאו מכריכות ספרים. כתב יד זה נכתב במאה ה-13 למניינם. בכתב יד זה הוכנסו לגוף הנוסח הוספות רבות על פי מקורות שונים. כתב יד זה הוא מעין "ספר הירושלמי" שהיה לפני ראשונים באשכנז כמו ראבי"ה ובעל או"ז ("אור זרוע").
*******************
נוסחיה של ירושלמי מסכת פאה
לירושלמי פאה 2 כתבי יד שלמים:
כתב יד ליידן (המסירה שלפנינו)
כתב יד רומי
קטעי גניזה של ירושלמי מסכת פאה
(ציוני הדפים הם לתלמוד ירושלמי דפוס ונציה)
גניזה
6675 JTS: ENA 3278.20
טו ע"א 34 - 45
(תחילת המסכת) - [שבולת ה]ר[א]שו[נה]
גנזי הירושלמי, עמ' 69-70
גניזה
2954 CUL: T-S 16.319
שני דפים לא רצופים
(א) יח ע"ד 32 - 64
איזו היא קמה - [וכא] הוא א' ה[כן]
(ב) כ ע"ב 51 - ע"ג 13
נטע(!) רבעי כל עיקר - במעשרות א' ליה
שרידי הירושלמי, עמ' 37-38 (דף א), 43 (דף ב ע"א)
גנזי הירושלמי, עמ' 71-73, 78-79
גניזה
CUL: T-S AS 93.476
פאה ה,ב:יח ע"ד – יט ע"א
גניזה
2945 CUL: T-S 12.746
שני דפים לא רצופים
(א) יט ע"א 3 - 33
תני המר[בץ] - [פ]לוני
(ב) כ ע"ב 19 - 50
א' לו השקע ידיך - אין לו(!) לנוכרי
שרידי הירושלמי, עמ' 39-42
גנזי הירושלמי, עמ' 71, 74-77
אחר (ירושלים בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי)
7753 1428.1 0 4
יט ע"א 3 - ע"ג 34
המרבץ את(!) שדהו - כ[ד סלק] להכא
אשכנז, מאה י"ב.
מתוך כריכה. שני טורים.
בראש ע"א סוף משנה ה,ג (אומרים מותר! מפני שאיפשר). בע"א הגהות בין הטורים.
גנזי הירושלמי, עמ' 80-82
קטעי גניזת קהיר מוצגים באתר כתבי היד היהודיים של פרידברג (http://www.jewishmanuscripts.org/)
*******************
הפירוש למסכת פאה
הפירוש מחולק לשני חלקים עיקריים: פירוש הסוגיה לחלקיה, ולאחריו הבאת מקורות ומקבילות והשוואה ביניהם, ועיונים והרחבות בנושאים שבסוגיה.
העיקרון של הפירוש הוא פירוש דברי חכמינו בירושלמי על פי דבריהם בכל המקורות: משנה, תוספתא, מסכתות קטנות, תלמוד ירושלמי, תלמוד בבלי, מדרשי הלכה ומדרשי אגדה. הדבר נעשה על ידי חיפוש ועיון מדוקדקים בכל המקורות. בתוך הפירוש מובאים המקורות בתוספת ביאור ותרגום חלקי.
הפירוש מתייחס ללשון הארמית הארץ ישראלית ולמונחי הדיון והלימוד שבתלמוד הירושלמי, תוך השוואת מקבילות ללשון ולמונחים במקומות אחרים בתלמוד הירושלמי ובמדרשי אגדה ארץ-ישראליים, ותוך הסתמכות על חוקרים בדורותינו.
הפירוש הוא פרי לימוד ועיון מעמיקים בפירושיהם ובדבריהם של רוב המתייחסים לדברי הירושלמי: מפרשי הירושלמי, ראשונים ואחרונים, ומחקרים בתחומים שונים.
הפירוש מבחין בין דברי תנאים ובין דברי אמוראים, ומתייחס לשלשלת המסירה של דבריהם, תוך ציון דורות התנאים והאמוראים.
רבים מהמקורות התנאיים בירושלמי הם ברייתות מן התוספתא המובאות בשלמות או בקיצור. העיון בתוספתא מסייע לפירוש נכון של הירושלמי, והוא הכרחי כאשר הירושלמי מביא ציטוט חלקי או ניסוח מקוצר של דברי התוספתא או כאשר הירושלמי קוטע את דברי התוספתא לצורך פירוש או לצורך שאלה ותשובה. בתוך הפירוש מובאים דברי התוספתא בשלמות בתוספת ביאור.
המקורות האמוראיים בירושלמי הם דברי אמוראים ארץ ישראליים ובבליים לדורותיהם. הפירוש מתייחס לקשרים בין האמוראים, ומשווה בין דברי האמוראים בתלמוד הירושלמי ובין דבריהם בתלמוד הבבלי. השוואה זו מסייעת לעיתים לפירוש נכון של הירושלמי. בתוך הפירוש מובאות הסוגיות המקבילות בתלמוד הבבלי בתוספת ביאור ותרגום חלקי.
הפירוש מבאר את הקשרים בין סוגיות ואת ייחוסן למשנה ולתוספתא המתאימים.
הפירוש מתייחס לסוגיות כפולות בתלמוד הירושלמי שהועתקו ממקום למקום ולשיבושים שנוצרו בהעתקות אלו על ידי מעתיקי הסוגיות.
הפירוש משלים פסוקים המובאים בירושלמי, מציין את הקשרם במקרא, ומבאר את אופן דרשתם.
הפירוש מתייחס למנהגי ארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ומתאר אישים, מקומות, אירועים, חברה ותרבות בתקופה הזו.
הנוסח
נוסח התלמוד הירושלמי שנקבע לצורך הפירוש למסכת פאה (להלן: הנוסח) מיוסד על כתב יד ליידן שלפנינו (להלן בתוך הפירוש: המסירה שלפנינו / כתב היד שלפנינו), שיצא לאור במהדורה משוכללת על ידי האקדמיה ללשון העברית. הנוסח נסמך על הסימנים המתארים את כתב היד ועל הסימנים שנוספו בידי מתקיני המהדורה. הסימנים של מתקיני המהדורה אינם מצוינים בתוך הנוסח.
הנוסח נקבע על פי ההגהות (מחיקה, תוספת, נוסח חלופי) של הסופר ושל המגיהים בכתב יד ליידן. בדרך כלל הובא בתוך הנוסח מה שסומן כתוספת, ולא הובא מה שסומן כמחיקה. הגהות אלו לא סומנו בתוך הנוסח, אך הגהות משמעותיות צוינו בתוך הפירוש. תוספות של המגיהים שהן שיבוש בסגנון הירושלמי לא הובאו בתוך הנוסח. תוספות של המגיהים שהן ייתור במסירה (במקומות שלא סומנו בידי מתקיני המהדורה) הובאו בתוך הנוסח וסומנו כייתור.
כשחוברו בכתב היד בטעות שתי תיבות לאחת הן הופרדו (במקום שההפרדה משמעותית הדבר צוין בתוך הפירוש).
הסימנים בתוך הנוסח שונים מהסימנים של מתקיני המהדורה. השלמת חיסרון בנוסח המסירה (במקום שהושלם חיסרון בידי מתקיני המהדורה או במקום שהשלמת החיסרון מוכרחת) סומנה בתוך הנוסח בסוגריים מרובעות - [א]. ייתור במסירה (במקום שסומן בידי מתקיני המהדורה או במקום שהייתור מוכרח) סומן בתוך הנוסח בסוגריים עגולות - (א). ההשלמות והייתורים הם לפי מקבילות או לפי כתבי יד או לפי קטעי גניזה.
היחס לסימנים שנוספו בידי מתקיני המהדורה (כגון: ייתור במסירה, נוסח תמוה, תיקון בסדר התיבות) הוא ביקורתי. יש מקומות שסומנו בידי מתקיני המהדורה, אך על פי שיקול הדעת לא היה הנוסח טעון תיקון. במקום שהנוסח תמוה הוצע תיקון לנוסח בתוך הפירוש.
סופר כתב יד ליידן כתב על פי רוב בכתיב מלא. הכתיב של הסופר נשמר בתוך הנוסח.
תיבת "של" המחוברת לתיבה שלאחריה הופרדה (אף על פי שההפרדה היא שיבוש צורת הלשון הארץ ישראלית). במקום שהיידוע של התיבה שלאחריה מובלע בתיבה "של", נוספה בתוך הפירוש ה"א היידוע זעירה בראש התיבה שלאחריה.
כל הקיצורים הושלמו (מלבד "כול'" בהבאת פסקה מהמשנה ו"וגו'" בהבאת פסוק מהמקרא), וכל ראשי התיבות נפתרו (מלבד "הקב"ה"=הקודש ברוך הוא).
פסוקי המקרא סומנו במרכאות, ולא נרשמו להם מראי מקום (מראי מקום נרשמו בתוך הפירוש).
סופר כתב יד ליידן רשם פסוקים מתוך זיכרון והביא פסוקים בשינוי. נוסח הפסוקים תוקן בתוך הפירוש על פי המסורה שבידינו (הדבר לא צוין בתוך הפירוש). הסופר כתב פסוקים בכתיב מלא יותר מאשר במקרא, והכתיב של הסופר נשמר בתוך הנוסח.
תפילות וברכות, לרבות קטעים מהן, סומנו במרכאות. פסוקים שהובאו בתוך תפילות וברכות לא סומנו במרכאות.
לנוסח הוכנסו סימני פיסוק.
חלוקת הנוסח הכתוב נעשתה לפי הפרק וההלכה על פי החלוקה המקובלת, כמו שהוא במהדורת האקדמיה ללשון העברית (כשסימוני ההלכות שבדפוסים שונים מהחלוקה המקובלת הדבר מצוין). החלוקה המשנית לפסקאות ולקטעים נעשתה לפי העניין. בכל הלכה מובא נוסח המשנה ולאחריו נוסח התלמוד כמקובל בדפוסים המאוחרים.
נוסח המשנה שנקבע לצורך הפירוש למסכת פאה מיוסד על שלושת כתבי היד החשובים של המשנה: כתב יד פרמה, כתב יד קאופמן וכתב יד קיימברידג'.
מראי המקום בגיליונות שמימין ומשמאל לנוסח הם לירושלמי דפוס וילנא.
הפירוש
בתוך הפירוש בא הנוסח הכתוב באותיות בולטות, וכל חלקי הפירוש באו בדרך כלל באותיות רגילות. כל קטע של הנוסח הכתוב שבתוך הפירוש מחולק למשפטים ולחלקי משפטים, ולאחריהם בא הפירוש להם, כשביניהם מקף מפריד.
למשפטים ולחלקי משפטים בעברית נוספו לעיתים בנוסח הכתוב שבתוך הפירוש מילים, בסוגריים או שלא בסוגריים, הבאות לפרש את המילים שלפניהן או להשלים מילים חסרות. בפירוש שלאחרי משפטים וחלקי משפטים בארמית ניתן תחילה תרגום המילים, ואחר כך, בסוגריים או שלא בסוגריים, ניתן פירוש העניין. לעיתים נוספו בתוך תרגום המילים מילים בסוגריים, הבאות לפרש את המילים שלפניהן או לתת פירוש משמעי (כשהפירוש המשמעי של המילים בארמית שונה מהתרגום המילולי) או להשלים מילים חסרות.
בנוסח הכתוב שבתוך הפירוש צוין בסוגריים, באותיות רגילות או בולטות, תיקון גרסה או חילוף נוסח לנוסח הכתוב. תיקוני גרסה וחילופי נוסח הם על פי כתבי יד נוספים, מקבילות, מובאות הראשונים והכרה של לשונו, סגנונו ומונחיו של התלמוד הירושלמי. כתבי היד וקטעי הגניזה ששימשו לצורך הפירוש למסכת פאה נרשמו לעיל.
בנוסח הכתוב שבתוך הפירוש צוינה בסוגריים הצורה הרגילה של מילה שבאה בצורה הארץ ישראלית.
בנוסח הכתוב שבתוך הפירוש צוינו בסוגריים, שבתוכם סימן שוויון, המילים שמהן הורכבו המילים שבנוסח הכתוב – (=אב).
בנוסח הכתוב שבתוך הפירוש צוינו בסוגריים מרובעות, שבתוכם סימן ~, אותיות שהוחלפו אלה באלה בנוסח הכתוב – [א ~ ב].
בנוסח הכתוב שבתוך הפירוש צוין בסוגריים בסמוך לשם חכם דור התנאים או האמוראים של החכם, ולעיתים צוינו גם פרטים על החכם. לא צוין כך, כשהחכם כבר נזכר בסמוך לעיל, או כשבשם זה נקראו כמה חכמים ומתוך ההקשר אין ברור במי מהם מדובר.
בנוסח הכתוב שבתוך הפירוש צוינו בסוגריים בסמוך לשם מקום פרטים על המקום.
המילה "כול'" הושמטה מהנוסח הכתוב שבתוך הפירוש כשבמקומה הושלמה פסקה מהמשנה.
בנוסח הכתוב שבתוך הפירוש נרשמו מראי מקום לפסוקי המקרא, והושלמו פסוקי המקרא שהובאו בקיצור והיה צריך להשלימם. המילה "וגו'" הושמטה מהנוסח הכתוב שבתוך הפירוש כשבמקומה הושלם פסוק.
לפני כל קטע בתוך הפירוש באה פתיחה, שמציינת את הפסקה מהמשנה או מברייתא שהקטע מדבר עליה, את הקשר של הקטע לקטעים שלפניו, ואת המקבילות בירושלמי לקטע. גם לפני כל מאמר או לפני כל שאלה ותשובה או לפני כל קושיה ותירוץ באו מילות פתיחה וקישור.
אחרי כל קטע בתוך הפירוש מובאים מקבילות לקטע, מקורות לפירוש הקטע, השוואות בין הירושלמי ובין הבבלי, ועיונים והרחבות לנושאים שנזכרו בקטע.
בנוסח הכתוב של המקבילות והמקורות נוספו מילים בסוגריים הבאות לפרש את המילים שלפניהן או להשלים מילים חסרות. הנוסח הכתוב וחלק מהפירוש של המקבילות והמקורות הם על פי המהדירים שלהם, אף שלרוב הם לא צוינו בתוך הפירוש (ראה רשימת מקורות להלן).
כשהמקבילות והמקורות נבדלים זה מזה בלשון ובתוכן הם הובאו בדרך כלל בנפרד. כשהמקבילות והמקורות אינם נבדלים זה מזה בלשון ובתוכן הם הובאו בדרך כלל ביחד. כשהמקבילות והמקורות הובאו ביחד, אף שיש ביניהם הבדלים, נבחר הנוסח של אחד מהם או שנקבע נוסח המשלב בין הנוסחים השונים או שצוינו הנוסחים השונים (נוסחים שונים מופרדים בלוכסן - /).
הנוסח של מקבילות ומקורות, לרבות פסוקים שהובאו בהם, הוא בכתיב מלא (צורת זכר רבים המסתיימת ב-ן הוחלפה ב-ם, אף על פי שההחלפה היא שיבוש צורת לשון חכמים).
משפטים וחלקי משפטים בארמית של מקבילות ומקורות הובאו לעיתים בתרגומם לעברית מבלי שהובא הנוסח המקורי ומבלי שצוין שבמקומו הובא תרגומו.
מקבילות ומקורות מן התלמוד הירושלמי צוינו לפי הפרק וההלכה על פי החלוקה המקובלת, כמו שהוא במהדורת האקדמיה ללשון העברית.
הנוסח של מקבילות ומקורות מן התלמוד הבבלי תוקן לעיתים על פי כתבי יד של הבבלי. במקבילות ובמקורות מן התלמוד הבבלי הובא בדרך כלל פירושו של הרב ע' אבן ישראל.
פרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן סייע בחיפוש ובהעתקה של מקבילות ומקורות. מערכת המידע לתלמוד הירושלמי של המכללה האקדמית בנתניה (http://yerushalmidb.compuall.co.il/) סייעה במציאת הפניות לציטוטי ירושלמי בראשונים ולספרות מחקר על הירושלמי.
תודה לידידי מיכאל אדלר שקרא את הפירוש למסכת והעיר עליו.
רשימת מקורות נבחרים
משנה, תוספתא ותלמודים
מפרשי המשנה (ריבמ"ץ, רמב"ם, ר"ש משנץ, רא"ש)
ששה סדרי משנה (חנוך אלבק)
משניות מבוארות (פינחס קהתי)
משנת ארץ ישראל (שמואל ספראי וזאב ספראי)
תוספתא (משה שמואל צוקרמנדל)
תוספתא (שאול ליברמן)
תוספתא כפשוטה (שאול ליברמן)
תוספת ראשונים (שאול ליברמן)
מסכת סופרים (מיכאל היגר)
מסכתות קטנות (מיכאל היגר)
תלמוד ירושלמי על פי כתב יד ליידן (האקדמיה ללשון העברית)
תלמוד ירושלמי (דפוס ונציה)
תלמוד ירושלמי (דפוסים קדומים)
שרידי הירושלמי (לוי גינצבורג)
גנזי הירושלמי (יעקב זוסמן)
פירושי רמב"ן לירושלמי (יואל פלורסהיים)
מפרשי התלמוד הירושלמי (רש"ס, "יפה מראה", "שדה יהושע", רא"ף, "קורבן העדה", "פני משה", "נועם ירושלמי", "ספר ניר", רידב"ז)
אהבת ציון וירושלים (דב בר רטנר)
הירושלמי כפשוטו - מסכתות שבת, עירובין ופסחים (שאול ליברמן)
ירושלמי נזיקין (אליעזר שמשון רוזנטל, שאול ליברמן)
שערי תורת ארץ ישראל (זאב וולף רבינוביץ)
משבי"ח (משה שמעון זיוויץ)
זהב הארץ (דוב מלאכי)
תלמוד ירושלמי סדר זרעים (זכריה פרנקל)
תלמוד ירושלמי סדר זרעים (אברהם משה לונץ)
תלמוד ירושלמי מסכת פאה (עדין שטיינזלץ)
תלמוד ירושלמי מסכת שביעית (יהודה פליקס)
תלמוד ירושלמי מסכת מעשרות (יהודה פליקס)
תלמוד ירושלמי מסכת קידושין (מנחם כ"ץ)
תלמוד בבלי (על פי כתבי יד)
תלמוד בבלי (עדין שטיינזלץ)
מפרשי התלמוד הבבלי
מקורות ומסורות - ביאורים בתלמוד (דוד הלבני)
מדרשי הלכה ואגדה
מכילתא דרבי ישמעאל (חיים שאול הורוביץ וישראל רבין)
מכילתא דרבי ישמעאל (מאיר איש שלום)
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (יעקב נחום אפשטיין ועזרא ציון מלמד)
ספרא (יצחק אייזיק וייס)
ספרא דבי רב (אליעזר אריה פינקלשטיין)
ספרי במדבר (חיים שאול הורוביץ)
ספרי זוטא (חיים שאול הורוביץ)
ספרי דברים (אליעזר אריה פינקלשטיין)
מדרש תנאים לדברים (דוד צבי הופמן)
מדרשי רבה (וילנא)
בראשית רבה (יהודה תיאודור וחנוך אלבק)
קטעי בראשית רבה מן הגניזה (מיכאל סוקולוף)
שמות רבה (אביגדור שנאן)
ויקרא רבה (מרדכי מרגליות)
דברים רבה (שאול ליברמן)
מדרש רבה (משה אריה מירקין)
רות רבה (מירון ביאליק לרנר)
איכה רבה (שלמה בובר)
פסיקתא דרב כהנא (דוב מנדלבוים)
פסיקתא דרב כהנא (שלמה בובר)
פסיקתא רבתי (מאיר איש שלום)
מדרש תנחומא (שלמה בובר)
מדרש תנחומא (ורשא)
מדרש שמואל (שלמה בובר)
מדרש תהילים (שלמה בובר)
מדרש משלי (שלמה בובר)
פרקי דרבי אליעזר (מיכאל היגר)
פרקי דרבי אליעזר (ורשא)
אוצר המדרשים (יהודה דוד אייזנשטיין)
ילקוט שמעוני
ספרי עזר, מחקרים ועבודות
אוצר לשונות ירושלמיים (משה עסיס)
אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים (מרדכי מרגליות)
אנציקלופדיה תלמודית (יד הרב הרצוג)
אריאל - אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל (זאב וילנאי)
ארץ הגליל: מימי העליה מבבל עד חתימת התלמוד (שמואל קליין)
דעת מקרא (מוסד הרב קוק)
החקלאות בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד (יהודה פליקס)
הטרמינולוגיה של הירושלמי: מחקרים בטרמינולוגיה של המשא-ומתן האמוראי (עבודה - לייב מוסקוביץ)
הטרמינולוגיה של הירושלמי: המונחים העיקריים (לייב מוסקוביץ)
הירושלמי והגר"א (שלמה גורן)
הלכות ארץ ישראל מן הגניזה (מרדכי מרגליות)
המילון החדש (אברהם אבן שושן)
המקרא בפרשנות חז"ל: כרך שני - יואל ועמוס (מנחם בן-ישר ויצחק ש' פנקובר)
חכמי המשנה והתלמוד: הגותם פועלם ומנהיגותם (משה בר)
יהודי בבל בתקופת התלמוד: חיי החברה והרוח (ישעיהו גפני)
יוונית ויוונות בארץ ישראל (שאול ליברמן)
יחס היהודים לגויים בתקופה התנאית (עבודה - אברהם שפיר)
כלאי זרעים והרכבה (יהודה פליקס)
כלי החרס בספרות התלמוד (יהושע בראנד)
לוד וחכמיה בימי המשנה והתלמוד (בן-ציון רוזנפלד)
לתורתם של תנאים (שמא יהודה פרידמן)
מאלף עד תו - מילון עברי שימושי (מאיר מדן)
מבוא הירושלמי (זכריה פרנקל)
מבוא לנוסח המשנה (יעקב נחום אפשטיין)
מבוא לתלמודים (חנוך אלבק)
מבואות לספרות האמוראים (יעקב נחום אפשטיין)
מבואות לספרות התנאים (יעקב נחום אפשטיין)
מדרשי הלכה של האמוראים בתלמוד ירושלמי (עזרא ציון מלמד)
מדרשי הלכה של התנאים בתלמוד ירושלמי (עזרא ציון מלמד)
מחקרים בלשון חכמים א (משה בר-אשר)
מחקרים בלשון חכמים ג (משה בר-אשר)
מחקרים בספרות התלמוד (יעקב נחום אפשטיין)
מחקרים בתורת ארץ ישראל (שאול ליברמן)
מטעי התמר בארץ ישראל בתקופת בית שני המשנה והתלמוד (עבודה - עקיבא לונדון)
מילון לארמית ארץ ישראלית יהודית - DJPA (מיכאל סוקולוף)
מעמד החכמים בארץ ישראל בתקופת התלמוד (ישראל ל' לוין)
משפט ופעולה: מונחי חיוב וקניין במשפט העברי (ברכיהו ליפשיץ)
נשים ונשיות בסיפורי התלמוד (שולמית ולר)
סוגיות בחקר התלמוד הבבלי (שמא יהודה פרידמן)
סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית (עבודה - עקיבא לונדון)
סוגיות מקבילות בירושלמי (עבודה - משה עסיס)
סיפור האגדה - אחדות של תוכן וצורה (יונה פרנקל)
עולם הצומח המקראי (יהודה פליקס)
על הירושלמי (שאול ליברמן)
ערכי - המילון החדש לספרות חז"ל א-ב
פיוטי יניי: ביאורים ופירושים (נחום מאיר ברונזניק)
פירוש הגאונים לטהרות (יעקב נחום אפשטיין)
פרקי לשון (חנוך ילון)
פרקים בהשתלשלות ההלכה (יצחק דב גילת)
שיח ועץ במורשת ישראל (נגה הראובני)
שמות מקומות קדומים בארץ ישראל (יואל אליצור)
תורה לכל באי העולם (מנחם הירשמן)
תורת ארץ ישראל בבבל (צבי משה דור)
תורת הצורות של הארמית שבתלמוד הירושלמי על פי קטעי גניזה (שי היימנס)
תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ראשון (עבודה - מנחם כ"ץ)
תלמודה של קיסרין (שאול ליברמן)
Dictionary of Greek and Latin Legal Terms in Rabbinic Literature (דניאל שפרבר)
Roman Palestine 200-400: Money and Prices (דניאל שפרבר)
מאמרים בכתבי עת ובספרי מחקר, יובל וזיכרון
אסופות ח > 'לישן מתניתא' (לייב מוסקוביץ)
אסופות יא > לדרכי שילובן של האגדות בירושלמי (לייב מוסקוביץ)
אסופות - ביטאון לענייני אגדה א > אמו של רבי ישמעאל בירושלמי ובבבלי (מנחם כ"ץ)
ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי - היסטוריה מדינית, חברתית ותרבותית, כרך א > ארץ ישראל במאה השלישית (ישראל ל' לוין)
גבע: תגליות ארכיאולוגיות > המבנה הכלכלי של גבע (זאב ספראי ומיכה לין)
דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות ה, כרך ב, חטיבה ב > המצב הכלכלי בארץ ישראל במאה השלישית לסה"נ (דניאל שפרבר)
דיני ישראל כט > תולדות ההלכה והופעת ההלכה (משה הלברטל)
הגיגי גבעה ה > יחסם של חכמים לשפה ולספרות היוונית בתקופת התנאים (אברהם שפיר)
המעין מט,א > עוד על 'מחשבה טובה הקב"ה מצרפה' (נחום ברונזניק)
חינוך והיסטוריה > חינוך קטנים בתקופת התלמוד - מסורת ומציאות (ישעיהו גפני)
לשוננו כט > דברי חכמים וחידותם (שרגא אברמסון)
לשוננו מג > שתי תיבות מורכבות שלא הוכרו (משה בר-אשר)
לשוננו מה > שתי מלים מלשון חכמים (זאב פלק)
לשוננו סו > הלשון הארמית של היצירה הארץ ישראלית בתלמוד הבבלי (א) (אליקים וייסברג)
לשוננו סז > מהדרין מן המהדרין (שמא יהודה פרידמן)
לשוננו סט > לזיהוי שמותיהם של זני פירות בלשון חכמים (מרדכי א' כסלו, יונית תבק ואורית שמחוני)
לשוננו עב > לקראת הוצאה חדשה של שרידי הירושלמי (בנימין אליצור)
מגילות י > בע"ר ובע"י בעברית ובארמית (חנן אריאל ואליהו יודיצקי)
מחקרי תלמוד ג כרך ב > 'אתא ר' פלוני' (לייב מוסקוביץ)
מחקרי תלמוד ג כרך ב > על הקיצור והשלמתו: פרק בעריכת התלמוד הבבלי (דוד רוזנטל)
מחקרים בלשון העברית ובספרות התלמודית > ללקסיקון התלמודי (דניאל בויארין)
מלאכת מחשבת > חטיבת סוגיות בירושלמי: מגמות עריכה ומשמעותן (מנחם כ"ץ)
מעשה סיפור - מחקרים בסיפורת היהודית > מה בין איסור צלמים לשעת מותם של חכמים? - לשאלת שיקולי העריכה של סוגיה בירושלמי (עפרה מאיר)
מקור ראשון [כ"ד אלול תשע"ג] > התנ"ך של התנאים (רפאל זר)
סידרא ח > 'לישני אחריני' בירושלמי (לייב מוסקוביץ)
סיני סו > 'עני מצוי ללוות' (דניאל שפרבר)
סיני עט > לעריכת התלמוד הירושלמי (יואל פלורסהיים)
ספר היובל לכבוד אלכסנדר מארכס > משהו על מפרשים קדמונים לירושלמי (שאול ליברמן)
עטרה לחיים > 'ויידא אמרה דא' (לייב מוסקוביץ)
על אתר טו > ביאור 'מגלגלין בטופח' על פי הרמב"ם (דרור פיקסלר)
ציון נד > משיכת עורלה ותקנת הפריעה (ניסן רובין)
שנתון המשפט העברי ח > יחס התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי לסטיית שופט מן הדין (חנינה בן-מנחם)
קתדרה 17 > כך היה וכך יהיה - יהודי ארץ ישראל ויהדות העולם בתקופת המשנה והתלמוד (שאול ליברמן)
קתדרה 92 > מסורות ארץ ישראליות ודרכן לבבל (דוד רוזנטל)
תרביץ יב > בקורת - שערי תורת ארץ ישראל (גדליהו אלון)
תרביץ כו > לצורתם המקורית של מאמרי אמוראי ארץ ישראל הראשונים (צבי דור)
תרביץ כז > השפעות הלניסטיות בדייתיקי ומתנה (ראובן ירון)
תרביץ כח > הערות ל-'השפעות הלניסטיות בדייתיקי ומתנה' (שלום אלבק)
תרביץ מא > כרם דורון (ירון דן)
תרביץ נ > הגהות בירושלמי כתב יד ליידן על פי כתב יד רומי (עזרא ציון מלמד)
תרביץ ס > סוגיות מוחלפות בירושלמי (לייב מוסקוביץ)
תרביץ ס > סוגיות מקבילות ומסורת נוסח הירושלמי (לייב מוסקוביץ)
תרביץ ס > 'בני התלמוד הפסיקו וקפצו להקשות בתוך הברייתא': בבלי כתובות עח ע"א-ע"ב (דוד רוזנטל)
תרביץ סד > לחקר הגופים הזרים האגדיים בירושלמי (לייב מוסקוביץ)
תרביץ סד > 'ויאהב אומן' - קרובה קלירית לפורים בעיצוב מורחב (שולמית אליצור)
תרביץ סו > כפלי גרסה בירושלמי (לייב מוסקוביץ)
תרביץ עא > תלמוד ירושלמי במהדורת האקדמיה ללשון העברית (שלמה נאה)
תרביץ פא > עוד לבעיית עריכתה של מסכת נזיקין ירושלמי (משה עסיס)
HUCA 69 > 'מצווה לקיים דברי המת': על תוקפה של הצוואה בספרות חז"ל (אריה אדרעי)
"אור לישרים"
בשו"ת "מן השמים" (לרבי יעקב ממרויש, מבעלי התוספות) סימן סא נסתפק בבבלי מסכת ראש השנה והשיבו לו: "זרח בחושך אור לישרים" (תהילים קיב,ד).
ונכתב שם בהערה: יעוין בספר "תוספות אהרן" מהגר"א מפינסק בחידושי מסכת ראש השנה שהביא תשובה זו וביאר על פי אומרם: "במחשכים הושיבני" (איכה ג,ו) - זה תלמודה של בבל (בבלי סנהדרין כד,א), ו"לישרים" אותיות "יר(ו)שלמי", ורצונו לומר שיש לפרש סוגית הבבלי על פי דברי הירושלמי שם.
לאור הדברים האלה, ומשום שהפירוש למסכת זו בא להאיר אור חדש על התלמוד הירושלמי, על כן נקרא הפירוש הזה בשם "אור לישרים".
יהושע ב"ר משה בוך
מכון הירושלמי - תלמודה של ארץ ישראל
וישיבת ההסדר "מאיר הראל" מודיעין