Ohr LaYesharim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:3

משנה
אסור ללכת מחוץ לתחום ביום טוב, שיום טוב שווה לשבת לגבי איסור התחומים. איסור היציאה מחוץ לתחום חל על האדם, על בהמתו ועל חפציו.
הבהמה והכלים כרגלי הבעלים – גם אדם אחר אינו רשאי להוליכם ביום טוב למקום שהבעלים אסורים ללכת ביום טוב.
המוסר את בהמתו – ביום טוב, לבנו או לרועה – שיוציאה למרעה, - הרי אֵילּוּ כרגליו – כרגלי הבעלים, ולא כרגלי הבן או הרועה, והם אסורים להוליכה למקום שהבעלים אסורים ללכת ביום טוב.
כלים המיוחדין לאחד מן האחים שבבית – שהאחים גרים בבית אביהם והם שותפים ברכוש שבבית, - הרי אֵילּוּ כרגליו – כרגלי אותו האח שהכלים שייכים לו, ושאינן מיוחדין – לאחד, אלא הם משותפים לכל האחים, - למקום שכולם הולכים – אין מותר להוליכם אלא למקום שכל האחים מותרים ללכת לשם. ואם עירבו עירובי תחומים, אחד לצד צפון ואחד לצד דרום - אסור להוליכם לשום מקום, משום שכל אחד מהם מעכב להוליך את הכלים לרוח שחברו עירב לה.
• • •

תלמוד
המוסר את בהמתו לרועה
במשנה שנינו: "המוסר את בהמתו לבנו או לרועה - הרי אילו כרגליו".
מציעים פרשנות מצמצמת למשנה: מתניתא – המשנה, - בשמסרה לו ביום טוב – יש להעמיד את המשנה, שהמוסר את בהמתו לרועה - מותר לרועה להוליכה למקום שהבעלים מותרים ללכת, במקרה שהבעלים מסר לו את בהמתו ביום טוב, כיוון שהבהמה קנתה שביתה בין השמשות אצל הבעלים, אבל אם מסרה לו מערב יום טוב – במקרה שהבעלים מסר לו את בהמתו בערב יום טוב, - כרגלי הרועה – מותר לרועה להוליכה למקום שהוא מותר ללכת, כיוון שהבהמה קנתה שביתה אצל הרועה. - ומציעים פרשנות מצמצמת נוספת למשנה: בשיש שם רועה אחד (צריך לומר: 'אחר' ("קורבן העדה"; "תוספתא כפשוטה", מועד ג, עמוד 1005)) – יש להעמיד את המשנה, שהמוסר את בהמתו לרועה ביום טוב - מותר לרועה להוליכה למקום שהבעלים מותרים ללכת, במקרה שיש שם עוד רועה, ולפיכך אם מסרה לרועה אחד ביום טוב - הרי היא כרגלי הבעלים, מפני שדעת הבעלים לא היתה ידועה מערב יום טוב, אבל אם אין שם רועה אחד (צריך לומר: 'אחר') – במקרה שאין שם עוד רועה, אלא רק זה, - כרגלי הבַּקָּר (רועה שכיר לעדרי בקר) – אפילו מסרה לו ביום טוב - הרי היא כרגלי הרועה, מפני שהיתה דעתו של בעליה עליו מאתמול, ולכן זה נחשב כאילו מסרו לרועה מאתמול והבהמה קנתה שביתה אצלו, אף על פי שלא הודיע לרועה מערב יום טוב שימסרה לו ביום טוב ("תוספתא כפשוטה", שם).
ומציעים ברייתא המסייעת לאמור לפני כן: ותני כֵן: – ושונה [התנא] כך: המוסר בהמתו לבַּקָּר – שיוציאה למרעה, אפילו מסרה לו ביום טוב, אף על פי שלא הודיע לבַּקָּר – מערב יום טוב שהוא ירעה את הבהמה ביום טוב, הרי זו כרגלי הבַּקָּר – במקרה שאין שם עוד רועה.

גם בבבלי ביצה לז,ב אמרו, שבמשנתנו מדובר במקום שיש בו שני רועים, ולכן הבהמה כרגלי הבעלים, אבל במקום שיש בו רועה אחד - הבהמה כרגלי הרועה.
• • •