משנה
השקה היא חיבור מים למים על ידי נגיעה. מים לשתייה שנטמאו, ממלאים מהם כלי ומשקעים אותם במקווה, עד שהמים הטמאים נוגעים במי המקווה ונושקים להם (מדובר במי מקווה שאינם ראויים לשתייה), ונמצאו המים הטמאים זרועים ומחוברים למי המקווה ובטלים על גבם, ועל ידי כך הם מיטהרים מטומאתם, ואין טהרה בהשקה אלא למים בלבד.
הטבלה היא הכנסת כל הדבר הטמא למקווה עד שמי המקווה עולים על גביו.
שווין – בית שמאי ובית הלל, שנחלקו במשנה הקודמת בעניין הטבלה בשבת, מסכימים, שמשיקין – בשבת במקווה, את המים – הטמאים, כשהם בכלי אבן לטהרה – שכלי אבן אינו מקבל טומאה ואינו צריך טבילה, אבל לא מטבילין – בשבת במקווה את המים הטמאים כשהם בכלי טמא, משום שכשיטביל את המים נטהר אף הכלי, וזה אסור, שהוא מתקן את הכלי, אף שאינו מתכוון אלא לטהר את המים (כשאין כאן כלי טמא שטעון טבילה, אין צורך להטביל, אלא משיקים את שפת המים למי המקווה וטהרו משום זריעה. אבל כשיש כאן כלי טמא, אין השקה מספיקה, מפני שהכלי חוזר ומטמא את המים, ואין טבילה במים טמאים אלא בכלי טמא דווקא ("תוספתא כפשוטה")).
ושווים בית שמאי ובית הלל שמטבילין מגב לגב – משֵׁם אחד לשֵׁם אחר, שאם הטביל את כליו לפני יום טוב לשם (על גב) דבר אחד, מטבילם שנית ביום טוב לשם (על גב) דבר אחר, ומחבורה לחבורה ביום טוב – ראה פירוש הדברים להלן.
תלמוד
השקת מים והטבלתם בשבת וביום טוב
במשנה שנינו: "משיקין את המים בכלי אבן לטהרה, אבל לא מטבילין".
מציינים שהמשנה אינה בשיטתו של תנא מסוים: מתניתה דלא כרבי (רבי יהודה הנשיא, תנא בדור החמישי) – המשנה [היא] שלא כרבי, דתני: – ששונה [התנא]: אין מטבילין כלי על גב (אגב) מימיו ביום טוב – אסור להטביל ביום טוב וכל שכן בשבת כלי טמא, כשבכלי הטמא מים שנטמאו, שהרי הכלי נטהר אגב מימיו, שכשהוא מטביל את הכלי (מכניס את כל הכלי למקווה עד שמי המקווה עוברים וצפים על שפתו) ומטהר את המים בהטבלה, נטהר גם הכלי, ואסור לעשות כן, אף על פי שאינו מתכוון לטהר את הכלי, ואין משיקין את המים בכלי אבן בטהרה (הסופר במסירה שלפנינו כתב 'לטהרן' והוסיף 'בטהרה', ומגיה מחק 'בטהרה'. 'בטהרה' גם להלן. בכתב יד אשכנזי כאן ולהלן: 'לטהרה', כמו במשנה) בשבת – אסור להשיק בשבת מים שנטמאו כשהם בכלי אבן ולטהרם בהשקה. אבל ביום טוב מותר להשיק את המים בכלי אבן, שהרי כלי אבן אינו מקבל טומאה, ונמצא שתיקן את המים בלבד; דברי רבי. וחכמים אומרים: מטבילים כלי על גב (אגב) מימיו ביום טוב – אבל לא בשבת, ומשיקין את המים בכלי אבן בטהרה בשבת – וכל שכן ביום טוב. - שיטת רבי ביום טוב היא כשיטת החכמים בשבת. המשנה שאומרת שמשיקים אבל לא מטבילים עוסקת בשבת (כמו המשנה שלפניה המזכירה במפורש שבת ועוסקת בשבת), ולכן המשנה היא כחכמים ולא כרבי.
ומציעים פרשנות מצמצמת לברייתא: לא אמרו (מילה זו רשומה בקיצור במסירה שלפנינו: 'אמ''. כאן היא מתייחסת לדברי הרבים (לדעת חכמים), ויש לפתור אותה 'אמרו') אלא בשל אבן – הדין שמשיקים את המים בשבת הוא רק במקרה של השקה בכלי אבן שאינו מקבל טומאה, הא – אבל בשל עץ - לא – במקרה של השקה בכלי עץ (או בדבר אחר המקבל טומאה), אף כשהוא טהור, הדין הוא שאין משיקים את המים בשבת, לפי שנטמא הכלי מן המים הטמאים וצריך הטבלה עימהם, כדי שלא יחזור ויטמא את המים לאחר השקתם, והטבלת כלי בשבת אסורה (כלי זה נטמא בוולד הטומאה, וכלי שנטמא אפילו בוולד הטומאה - אין מטבילים אותו בשבת).
תוספתא שבת טז,יא וביצה ב,ט: אין מטבילים את המים / אין מטבילים את כלי על גב מימיו ביום טוב, ואין משיקים את המים בכלי אבן לטהרם בשבת; דברי רבי. וחכמים אומרים: מטבילים את המים / מטבילים את כלי על גב מימיו ביום טוב, ומשיקים את המים בכלי אבן לטהרם בשבת.
בבלי ביצה יח,ב: "ושווים שמשיקים את המים בכלי אבן לטהרם, אבל לא מטבילים". - מאי "אבל לא מטבילים"? - אמר שמואל: לא מטבילים את הכלי על גב מימיו לטהרו.
מני מתניתין? לא רבי ולא רבנן. דתניא: אין מטבילים את הכלי על גב מימיו לטהרו, ואין משיקים את המים בכלי אבן לטהרם; דברי רבי. וחכמים אומרים: מטבילים את הכלי על גב מימיו לטהרו, ומשיקים את המים בכלי אבן לטהרם. מני? אי רבי - קשיא השקה (שרבי אוסר השקה, ומשנתנו מתירה), אי רבנן - קשיא הטבלה (שהחכמים מתירים הטבלת כלי אגב מימיו, ומשנתנו אוסרת לפי שמואל שפירש הטבלה שבמשנתנו)!
איבעית אימא רבי, ואיבעית אימא רבנן. אי בעית אימא רבי - מתניתא רישא ביום טוב (אין מטבילים כלי אגב מימיו ביום טוב) וסיפא בשבת (אין משיקים מים בשבת), וכולה מתניתין ביום טוב (שלפי רבי ביום טוב השקה מותרת והטבלה אסורה); ואיבעית אימא רבנן (מטבילים כלי אגב מימיו ביום טוב, ומשיקים מים בשבת), וכולה מתניתין בשבת (שלפי החכמים בשבת השקה מותרת והטבלה אסורה).
בבבלי העמידו את משנתנו כרבי והיא עוסקת ביום טוב או כחכמים והיא עוסקת בשבת. ובירושלמי העמידוה כחכמים והיא עוסקת בשבת.
במשנה שנינו: "מטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה ביום טוב".
מביאים ברייתא המפרשת את המשנה: כיצד מגב לגב? רצה לעשות עיסתו על גבי גיתו – שהטביל מתחילה לפני יום טוב את כליו כדי להשתמש בהם בגיתו בטהרה, ועכשיו רוצה להטבילם שוב כדי להשתמש בהם לעיסתו בטהרה, או גיתו על גבי עיסתו – שהטביל מתחילה לפני יום טוב את כליו להשתמש בהם לעיסתו בטהרה, ועכשיו רוצה להטבילם שוב כדי להשתמש בהם בגיתו בטהרה, - מטביל את כליו – מותר להטביל את כליו ביום טוב בפעם שנייה, שאינה טבילה ואין כאן תיקון כלי, שהרי אין צריך טבילה מגב לגב.
כיצד מחבורה לחבורה? היה אוכל עם חבורה זו ונמלך לוכל עם חבורה אחרת – שהטביל לפני יום טוב את כליו על מנת לאכול בחבורה אחת בטהרה, ועכשיו רוצה להטבילם שוב על מנת לאכול בחבורה אחרת בטהרה, - טובל – מותר להטביל את כליו ביום טוב בפעם שנייה, מכיוון שמן הדין אינו צריך להטבילם.
תוספתא ביצה ב,ז-ח: אבל מטביל הוא מגב לגב ומחבורה לחבורה ביום טוב.
כיצד מגב לגב? הרוצה לעשות גיתו על גב בדו ובדו על גב עיסתו - הרי זה טובל בו ביום.
כיצד מחבורה לחבורה? רצה שלא לעשות בדו על גב עיסתו של חבירו (שמקודם אכל לחם עם חבירו וחשש שמא טימא את כליו בטומאת משקים דרבנן) - הרי זה מטביל את כליו (להשתמש בהם בבדו, מכיוון שמן הדין אינו צריך להטביל את כליו).
בבלי ביצה יט,א: "ומטבילים מגב לגב ומחבורה לחבורה". - תנו רבנן: כיצד מגב לגב? הרוצה לעשות גיתו על גב בדו, ובדו על גב גיתו - עושה. כיצד מחבורה לחבורה? היה אוכל בחבורה זו ורצה לאכול בחבורה אחרת - הרשות בידו.
• • •