ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם נראה לפרש ע"ד ששמעתי מהרב המגיד זללה"ה שביאר מה דאיתא אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ונתעוררו חכמינו ז"ל באברהם והקשה הלא מצינו שמנו חכמים עשרה דורות מאדם ועד נח ומנח עד אברהם ואם כן קודם שבא אברהם בעולם במה היה מתקיים העולם באותן הדורות וביאר כי הנה באמת מדתו של אברהם אבינו עליו השלום הוא מדת החסד עולם האהבה במקומה הוא עולם בהיר לית מחשבה תפיסה ביה כלל מהות ערכה וטובה ונקרא אברהם סבא אמנם להיות שקישט מלא קומתו לעבוד את הבורא ברוך הוא באהבה רבה עד שנעשה כל גופו מרכבה למדות האהבה והרגיל אלהותו והתפשטות מדה זאת בפי הבריות ע"ד מאמרם ז"ל לשעבר נקרא אלהי השמים ועכשיו הרגלתי שמך בפי הבריות ונקרא אלהי הארץ להיות שהראה לכל באי עולם שיש התפשטות מדות החסד אפי' בארציות וגם איתא בבהיר אמרה מדת החסד לפני הקדוש ברוך הוא קודם שבא אברהם אני עמדתי על משמרתי להתחסד עם כל באי עולם ועכשיו שבא אברהם איני צריך שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי שעמד על משמרתי להתחסד עם כל באי עולם ולרוב צדקתו וזכות גופו זכה ונעשה מרכבה שלימה למדתי וביאר שזהו פי' ואברהם זקן בא בימים היינו נשתלשלה ונתגשמה עד שבאה בימיו ממש בגוף קדוש בעולם הזה ימים ממש. ומעתה מובן שפיר דברי חכמים באומרם אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם היינו בבחי' מדותיו אשר במקומה הנקרא אברהם זקן נברא העולם ונתקיים מראשית הבריאה מאדם הראשון עד נח ומנח עד אברהם וכיון שבא אברהם ואחז מדת החסד וזכה להיות מרכבה אל עולם האהבה אזי עמד הוא על משמרתי מדות החסד להתחסד עם כל באי עולם ואז נתקיים העולם בשבילו ממש וכמוהו הענין אצל שאר האבות כל אחד ואחד אחז מידתו אשר במקומה ונעשו מרכבה כמאמרם ז"ל האבות הן הן המרכבה כי הם הרכיבו התפשטות אלהותו יתברך בהעולמות לתפוס רוממות האמצעות התלבשות מדותיו הקדושים כי למעלה מעולם הבנין לית מחשבה תפיסה כלל ואין לנו השגה בו יתברך כי אם מצד פעולותיו והמה זי"ה מקום השאלה כי נודע כל זה מספרים מול דברינו בא הרמ' בתורה ויעבור אברם בארץ להורות את האמור היינו אברם אשר במקומו הגנוז בעצמותו אור בהיר ושם למעלה מעולם הבנין מי יכול לתפסו ולהשיגו עשה ה' ככה מדרכו הטוב להיטיב לנבראיו צימצם אור בהירו בכמה צימצומים ע"ד הזוהר קודשא בריך הוא ברא נהורא לנהורא עד שבא למקום שכם אשר בכאן מקום השאלה ומצינו שכתוב אצל שאול משכמו ולמעלה גבוה מכל עם ויש לרמוז להיות ששאול משונה במעשיו ובצדקו היה לו בחינה כזה שאפילו משכמו ולמעלה גבוה מכל עם כי השכם שבאדם מורה התחלת בנין הגוף תרין דרועין והראש מורה לשלש ראשונות כנודע ובינה יתירה נודעת לו לשאול שאפילו משכמו ולמעלה ששם ג"ר גם שם יכול לעבוד את הבורא ב"ה במעלה יותר מכל העם בעוצם הכרתו והשגתו בג"ר וזהו ויעבור אברם עד מקום שכם עד התחלת עולם הבנין כמדובר וכל עוד שעצמיות בהירות מדות האהבה עודנה במקומה הכמוס בעצמותה נקרא אברם בלא אות ה' כנרשם בכתוב ויעבור אברם בארץ בלא ה' להיות שכאן מדבר בבחי' ההשתלשלות אכן אחרי שבאה לבחי' התלבשות בהימים אזי נקרא אברהם באות ה' והרמז ואברהם זקן בא בימים כלומר כיון שמדת החסד הנקרא א"ס נתלבשה בהימים עוה"ז הנברא באות. ה' נקרא אברהם ודו"ק בזה היטיב:
ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת. אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וכו'. הדקדוקים רבו ויתבאר לבסוף ונקדים מה דאיתא בתיקונים כל בשר חציר וחסדו כציץ השדה וכו' ואומר התיקונים כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין יבש חציר ונבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם ולהבין זה כי שמעתי מהמגיד זללה"ה שביאר המשנה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום עבור השכינה שהיא מקומה של עולם להוציא את השכינה מגלות ועתה אנו רואין השמן לב העם אין איש שם על לב לדעת זאת ולצער נפשו עבור השכינה הגם שלא כל מי שרוצה ליטול את השם יבוא ויטול כי עמוק עמוק מי ימצאנו להשיג ולידע איך להתפלל עבור גלות השכינה אמנם כל אדם חייב עד שיד שכלו מגעת להשיג בעבודת הבורא ולדעת דלית אתר פנוי מניה ומלכותו בכל משלה ואז לא ירפה א"ע מהתורה ומהעבודה. ודע שרז"ל נתעוררו ודרשו ע"פ וה' בירך את אברהם בכל בת היה לאברהם אבינו ובכל שמה ויש לכוון בדברים דאיתא בזוהר ובתיקונים שדרשו על השכינה כד איהי בין ציפרא אתקריית נשרא בין עשבא אתקריית שושנה בין עופא יונה וכו' ולהבין את הענין כי באמת מי שחלק לו אלהים בבינה ורוצה לגשת אל עבודת אלהים פנימה בלב שלם ובנפש חפצה זהו הדרך יבור לו האדם אל כל מקום שרואה ושומע אל יראה וישמע כי אם אלהות המלובש שם ויקח לעצמו רמיזא דחכמתא ליתן התעוררות לנפשו לדבק ברוממות אלהותו יתברך וכאשר כבר קדם לנו הדיבור מזה ואז מעלה הניצוצין דהיינו איברי השכינה השוכנת בכל ומחיה אותם וזהו כוונת התיקונים בין ציפרא אתקריית נשרא וכו' כי כפי התחלקות הפעולות בעולם כמ"כ יש השתנות שם השכינה לתועלת בנ"א אשר משם יכולין להשיגה כפי התלבשותה לפעמים בבחינת אהבה לפעמים במדות היראה וכדומה בשארי מדותיו ומי שיש בו מדעת קונו לבבו יבין איך שהשכינה מרמזת לו ונדמה אליו בבחינות שונות לערך הבנת לבו לדרוש יחודו ית'. ובאברהם אבינו ע"ה לרוב עוצם הכרתו והשתדלותו לראות בכל מקום התלבשות השכינה רמזו חז"ל בדבריהם בת היתה לאברהם אבינו פי' בת אשתו כמו שדרשו במרדכי ויקח לו לבת לאשה ירצה הקב"ה בירך את אברהם אבינו עם השכינה להיות לו לבת לאשה ובאמת לא נתן לו כ"א בהתנסה אותו בעשרה נסיונות ומזה נמשך המנהג סתם אם רוצים לשדך את בתו מנסין את החתן תחלה עם איזה דבר הלכה והקב"ה נסה את אברהם אבינו בעשרה נסיונות וכשעמד בהם זכה ביראה באשה יראת אלהים והשיג אותה בכל מדריגותיה עד סוף כל המדריגות אפילו בארציות מכולם יכול לראות שם השכינה ולהבין באיזה מן השמות נדמה אליו לקרותה בשם התלבשותה וזהו בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה כלומר בכל מקום ובכל הברואים מלובש שמה כדברי התיקונים בין ציפרא אתקריית נשר קנתה שם נשר המרומז לאורות עליונים עש"ה דרך הנשר בשמים ובין עופא יונה ובין עשבין נק' שושנה כל אלו השמות כינוים אל השכינה כפי התלבשותה להחיות המדריגות והבן הענין כי עמוק. ולהיות הכרתה כ"כ התחלקות פעולותיה והאיך נקראת בשם משמותיה הקדושים מקום רמיזתם בשורשם עולמות עליונים החזיר הכל למחשבה הקדומה וגם היחודים עם כל עובדותיו אפי' מצרכי גשמיות ומי שעבודתו ע"ד הנ"ל תועלתו גדולה עד מאוד אח"כ בעמדו להתפלל אין לו שום מונע ומבטל מעבודתו להיות הכל שוה אליו ובכל מקום שרואה ושומע יודע אלהות המלובש שם ואינו נפרד מדביקות הבורא ודוד המלך ע"ה אמר: אזנים כרית לי ופי' רש"י ז"ל עשית אותם חלולים לשמוע בהם דברי תורה ולכאורה צריך הבנה שהוציא א"ע מן הכלל להיות לו אזנים חלולים יותר מזולתו אשר ישנם בכל אדם אפילו קטן שבקטנים ומה אומרו כרית לי ולא לזולתו וגם שבא רש"י לפרש לשמוע בהם דברי תורה אין הבנה והנראה באמת לא כל אוזן שוה יש לך אדם שאינו שומע כי אם הפשוט שבדברי הנשמע מזולתו ונשאר שקוע שם ונפרד מדביקת מחשבתו כי אין לו כ"כ התפשטות השכל לשמוע מדבר איש לרעהו דברי תורה אמנם איש הירא והשלם אשר חכמת אלקים בקרבו ויראתו על פניו יש לו אוזן שומעת עם היות שבאים לפניו לפעמים כמה בני אדם ומספרים ענייניהם והצטרכותם הגופני ומחמת שהאדם מלובש בגוף העכור ומעורב בעם וגם חוץ לזה יש לפעמים תועלת לעבודת הבורא אם יכול להעלות ולהשיב דברי העם אל ה' צריך לענות מענה לכל או"א ולשמוע את דבריהם הפשוטים ולהמציא בהם רמיזא דחכמתא וקול קורא בדיבור שלהם פנו דרך ה' כמוזכר במקום אחר ע"ש ואפילו בשומעו מהמון עם סיפורי מעשיות נותן עצות לנפשו איך לעבוד את הבורא ב"ה. וזה רמז דוד המע"ה אזנים כרית לי רצה לומר בתוך אזנים הגשמים כרית לי עוד אזנים רוחנים באוזן הגשמי לשמוע דברי הגשמים ובאזנים הרוחנים לשמוע דיבורי הרוחנים את הקול הקורא בדיבורי המון עם פנו דרך ה' ולזה פירש רש"י עשית אותם חלולים לשמוע בהם דברי תורה אפילו מדבורי הפחותים וסיפור הגשמי ושפיר אמר כרית לי דייקא ולא לזולתו כי לא כל אדם זוכה להיות לו אזנים חלולים כי אם יחידי סגולה והחרדים אל דברו יתברך ואינם מרגישין מהנאות עצמם כלום כי אם מגמתם הכל עבור גלות השכינה וחסרון עליון והכל לתקן עולמות עליונים וכלי הקרים אותם לפעמים מפגעי ומקרי הזמנים יודעים ומבינים שמאת ה' היתה זאת להתפלל עבור חסרון עליון:
ועתה נחזור לענין כל בשר חציר וכל חסדו כציץ השדה כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ואפילו בהתפללם לפעמים כל מה שהוא מעמיק שואל מאתו ית' ומכוון בתפלתו שואל פרס מרבו וכמו דאיתא בהאר"י זלה"ה אם האדם אינו מכוין כוונת התפלה ע"ד האמת כל עוד שמכוון יותר שואל פרס מרבו יותר והזוהר קורא אותן צווחין ככלבין הב לן מזונא וסליחה וכפרה וכדומה הכל לטובת עצמו ואיך יעלה על הדעת וכי לכוון זה היתה כוונת הבריאה בשביל ישראל שיקבל מהם תוס' תענוג וכאשר דברתי במקום אחר פי"ה יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו כלומר עיקר כבודו בבריאת עולם היה בשביל השמחה שישמח במעשיו וישתעשע עמהם והולכים בדרכי יושר ואם כל מגמתם הכל עבור צרכי עצמם הגשמים א"כ השמחה מה זה עושה שרצה הבורא ב"ה לקבל מהנבראים כיון שאיש לדרכו פנה באין מבין על מה אתי להאי עלמא שפלה והחי יתן אל לבו שלא ירגיש מצורך עצמו כלום כי אם כל מגמתו ותשוקתו הכל עבור השכינה ותיקון עולמות עליונים אזי עבודתו שלימה בלתי הפסק כיון שאינו תלויה בשום סיבה כי כל אהבה התלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ולכן אותן האנשים שכל עצמם וכוונתם הכל בעבור הנאתם אזי העבודה אצלו במקרה כל עוד שמרגיש ההטבה וחסדי אל העודפת עליו מרבה גם כן להחזיר לו שבח והודאה ואם נפסקת השפעות טובו אזי נפסקת ג"כ אהבתו ואיש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת שגם במיצר צריך לעבוד אותו יתברך עם זאת הבחי' כפי המדה ובחי' התלבשות שנדמה אליו עתה כי הבורא יתברך יודע לתקן ענינך יותר ממך ולכן נדמה לך בהתחלות הפעולות לסיבות ידיעות אליו כאשר גזרה חכמתו ולכן שולח לאדם בחי' צער ממקרי הזמנים הכל לטובת האדם להטיב לו באחריתו וכדומה. ובזה מובן מקראי קודש ויהי כאשר הקריב אברם לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו וכו' ירצה כאשר בא הצדיק התמים במעשיו במיצר ים החכמה ונופל תחת הזמן ממקרי ופגעי הזמנים. עכ"ז הוא עמודא תקיף בכולא ונותן עצות לנפשו להשיג גם שם התלבשות אלהות ויאמר אל שרי אשתו כינוי לשם השכינה שנק' לפעמים שרה ולפעמים רחל ונק' אשה יראת ה' כנודע מספרים ופתח דבריו יאיר לומר לה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את כלומר איננו מרגיש מצער עצמו כי אם נותן נפשו ודעתו שאשה יפת מראה את כינוי לשכינה שהיא בגלות כי בכל צרתם וכו' וגם מצער את נפשו איך שהקב"ה צריך ליתן הארה לזה הניצוץ ולהשהות בם זמן מה עד עת בואו של צדיק לפדות הנ"ק מגלות ולכן נק' זה הניצוץ אשה יפת מראה כלומר בחי' נוק' ומקבל ממראה עליונה כי יש ה' גוונין דבהון נהרין חמש אור שהגוון מקבל הארה מה' אור המאיר בהגוונין וזהו אשה יפת מראה נוקב מיפת מראה העליונה כמדובר ועוד רומז הכתוב והיה כאשר יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת ופירש"י שהמצרים אינם הורגלו באשה יפה ויש לעיין בדבריו הנעימים מי שהוא במיצר ים שאין לו התפשטות השכל אינו מורגל עם השכינה שנק' אשה והיינו לדעת בכ"מ התלבשות איברי השכינה וע"ד שנזכר לעיל בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה בכל דבר בעולם מלובש שם השכינה כפי הפעולה ולכן העבודה רפויה בידו ונופל תחת מקרה הזמן ועוד לו שנותן פגם בקדשים לומר אשתו זאת השכינה שנקראת זאת סובר שגם אצל הצדיק השלם ותמי' במעשיו השכינה אצלו כ"י כמו בחי' איש ואשה אשה נודעת אהבתה תלוי בדבר בטל דבר בטלה האהבה ובאמת אין דרכו של ת"ח בכך כי מובחר בעבודת הבורא להיות אמונה תקוע בלב בלתי שום סיבה בעולם ולעבוד אותו ית' הן בטיבו הן בעקא ולכן אמר אברהם אבינו ע"ה אמרי נא אחותי את מורה היות אהבתו שלימה בלתי שום סיבה כלל כי אם כמו אח ואחות דלא מתפרשין אהבתם לעולם להיות בחי' האחווה אינו תלוי בסיבה ומעתה תבין שינוי המקרא אצל המצריים המורה על פחותי הערך שאין להם התפשטות השכל כתיב ואמרו אשתו זאת ותיבת זאת נודע שכל העולמות נבראו באלף בי"ת וקודם התלבשות הא"ב בז' ימי הבנין נק' א"ת מורה כללות הא"ב מא' ועד ת' ואחרי התלבשותה בזי"ה וצימצם מדריגה אחר מדריגה בכדי שיהא להם תפיסה במוח אנושי נק' זאת שהא"ב מלובש בז' מדות שיש להם השתנות הפעולות וממילא מי שהוא תחת הזמן אהבתו ויראתו בבחי' איש ואשה אשר אין אהבתם תמידית ולכן כתיב גבי תיבת אשתו תיבת זאת לכוון הנ"ל וגבי אחותי כתיב א"ת מורה בחינתו המעלה שהוא למעלה מהתחלקות הזמנים. קודם התלבשות הא"ב בז' ימי הבנין והעבודה הוא בתדירי כמו אח ואחות ודוק היטב ותבין:
בפסוק ויאמר אברם אדני ה' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר וכו' ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי וכו' והנה דבר ה' אליו לאמר נראה לרמז בכאן באה תורתינו הקדושה ללמוד לאדם דעת ליתן עצות לנפשו מה יאמר ומה ידבר בבואו להתחנן ולהתפלל לפניו ית' עבור בנים מאוד יזהר האדם לבלתי ישים מגמתו ומחשבתו בהתחנן עבור צורך עצמו וכדומה כ"א כל עצמו בהתאמצו עבור חסרון עליון. ונקדים מאמרם ז"ל מפני מה היו אבותינו עקרים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ומה מאוד העמיקו בדבריהם שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים כיוונו אותן התפלות שהצדיקים מתפללים בודאי אינם משימים לבם ונפשם לשאול מאתו ית' חסרונם הגשמיים כי אם כל עצמם וכוונתם להשלים חסרון עליון לתקון עולמות עליונים כמבואר בדברינו כמה פעמים ולהוציא את השכינה מהגלות כן דרכי הצדיקים האמיתים לאיזה צורך שהם מתפללים בכל עניני תפילתם הן מעניני צרכיותיהם או מצרכי רבות בני ישראל מן הרפואה ומפלת שונאים ועבור חשוכי בנים בזרע של קיימא וכדומה מצרכי עם ישראל המרובים עיקר מגמתם לתקן במקום עליון כי בכל צרתם של ישראל היא צער השכינה וכמאמרם שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי וכו' והרפואה נמשכת ממילא והנה לתפלה כזה צריך הקדוש ברוך הוא גם כן להיות שכל עצמם לצורך גבוה ולזה העמיקו שהקב"ה מתאוה ג"כ לאותן התפלות שהצדיקים מתפללים כמדובר ודוד המע"ה רמז גם כן באומרו: אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני כי הטה אזנו לי ולכאורה מי האיש שלא יאהב שישמע ה' קול תחנוניו ולאיזה כיון אמר על בחינתו המעולה אהבתי דייקא ולא זולתו וגם חז"ל אמרו ודרשו אמרה כ"י לפני הקדוש ברוך הוא אימתי אני אהובה לפניך בשעה שאתה וכו' וצריך להבין מאמרם אמנם לפי דברינו הנאמרים יתפרש שפיר כי באמת כל ישראל אוהבים שישמע הקדוש ברוך הוא קול תחנונם מכל עניני צרכותיהם אכן להיות שלשונם יהלך בארץ לשאול רק עניני ארציות וגשמיות ומאת ה' שכוח לבם ליתן דעתם מסתמא זה החסרון הוא למעלה ומה לי להתפלל על אבר פרטי הלא טוב לי להתפלל על הכלל כולו לתקן חסרון במקום עליון אמנם בהעדר זה השכל אין אהבתם ותפלתם שלימה ורצון לפניו ית' להטות אזן לשמוע תפילתם. ולזה אמר דוד המלך עליו השלום אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני ובתנאי כי הטה אזנו כלומר שתפילתי זכה וברורה כ"כ עד שהוא ית' מתאוה ג"כ לזאת התפלה להיותה עבור חסרון עולמות עליונים ולזה אמר כי הטה אזנו לי מורה היות שמתאוה לתפלתי ע"ד שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים כי הוא ית' צורך ג"כ אליו ולזה כוונו חז"ל אמרה כ"י לפני הקב"ה אימתי אני אהובה לפניך בשעה שאתה שומע קולי מורה היות תפלתי מתפילת הצדיקים שהקדוש ברוך הוא מתאוה לה כי אינם חשים לצורך עצמם כלום רק כל ימיהם דאג לבם בקרבם להוציא איברי השכינה מהגלות להעלות נ"ק המפוזרים למקום גובהם ולזה העמיקו שאל' מאתו יתברך להגביה למעלה כמבואר. ובזה יובן מה דאיתא בגמרא רבי עקיבא כשהיה מתפלל בציבור היה מקצר ועולה וכשהתפלל ביחיד אדם מניחו בזוית זה ומצאו בזוית אחרת הוא הדבר אשר דברתי כי בודאי תפלתו של רבי עקיבא מענינו או מצרכי הציבור בעבור עם ישראל כל עצמו וכוונתו להעמיק שאלתו להגביה למעלה להמתיק בשורש' וכיון שנמתק למעלה הכל נמתק ומה מאוד צדקו דברי חכמינו ז"ל ורמיזתם אדם מניחו בזוית זו כאלו הוא מתפלל לצורך גשמי' כגון רפואה ומזונא וזרע של קיימא ומפלת שונאים וכדומה ובאמת רבי עקיבא העמיק שאלתו למעלה כל כך עד שמצאו בזוית אחרת לתקן בעולמות עליונים להשלים חסרון עליון וכזה מרומז גם כן בפסוק ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ופירש רש"י ז"ל לנוכח אשתו זה עומד בזוית זה ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפלל' ויעתר לו ה' לו ולא לה שאין דומה תפלת צדיק וכו' ולהבין כי שמעתי בשם הבעש"ט זלל"ה שביאר ותהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים כי פנינה רומז לסטרא אחרא כדברי חכמינו ז"ל שטן פנינה וחנה רומז לשכינה ומתרעם הכתוב על העדר הצדיקים שאין צדיקים בארץ שיהיו ילדים לשכינה להיות לה דיבורים במה להתפאר העוסקים בבנינה וילדים של הסטרא אחרא היא פנינה רבים המה כי רבים המתפרצים את מעשיהם הטובים ונעשים ילדים לס"א לבנות קומת הס"א הנעשים בחטאם דבני נשא ולזה מתרעם הכתוב ותהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים כמדובר ומאוד דוה לבם של הצדיקים בראותם כזה ולכן היו אבותינו עקרים שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפלתן ושלח להם עובדא כזה להשיג חסרון עליון מהתחתון ומשימים את רוחם ונפשם מאין נמשך בחי' עקר הלא הכל מהשכינה כ"י וכאשר בארתי פסוק ותהי שרי עקרה אין לה ולד ולכאורה קשה כפול לשון בודאי כיון שעקרה מאין להיות לה ולד אמנם הכתוב. רומז לדרכינו הנ"ל להורות מאין נמשך סיבת שרה להיותה עקרה גמר אומר אין לה ולד כלומר להשכינה כנסת ישראל כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב להתפאר בכשרון פעולותיו ולכן היתה שרה אמנו עקרה מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לה ולתפלתה להתפלל עבור חסרון בנים של השכינה וזהו ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כלומר יצחק אבינו העמיק שאלתו למעלה למעלה להתפלל עבור השכינה שהיא נוכח אשתו כי עקרה היא דייקא מוסב על השכינה ולזה בא רש"י לפרש לנוכח אשתו כי באמת לא השוו בעניני תפלתם זה עומד בזויות זה ומתפלל וזו עומדת בזויות זו ומתפלל' היינו לכוון האמו' יצחק אבינו העמיק שאלתו להתפלל עבור השכינה שהוא עקרה לזה דוה לבו וזו עומדת בזויות אחרת מעניני העוה"ז ליתן לה הריון ובאמת עיקר התפלה צריכה להיות עבור חסרון עליון וכיון שנמתק למעלה ממילא נמשך כל טוב ולזה רומז רש"י בדבריו הנעימים ויעתר לו ה' לו ולא לה שאין דומה תפלת צדיק וכו' בודאי אינו דומה כמבואר היינו בפנימיות מחשבתם אינו שו' תפלת צדי' כוונתו ומחשבתו לתקן למעלה ולצורכי הגשמיות אינו חושש כלל והיא כוונתה על צרכי הגשמיות לפיכך לו ולא לה וכנ"ל. ועתה נחזור לענין ראשון א"א ע"ה כאשר בא לשפוך שיחו לפני הקב"ה ליתן לו זרע ראש דברו אמת להתפלל עבור חסרון עליון והיינו שידע שעתיד הקדוש ב"ה ליתן את התורה לעמו ישראל וכל העולמות תלוים ועומדים עד יום הששי ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובוהו ולזה דאג לבו בקרבו ונרתע ופתח דבורו בהתחננו אדני ה' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי כלומר כללות נתינת התורה הפתח באנכי הולכת ערירי ואין מי לקבלה ופגם זה נוקב והולך ונוגע בכל העולמות ואם תאמר הלא בן משק ביתי' יורש אותי הלא דמשק אליעזר וידוע דברי חז"ל למה נקרא דמשק שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ונמצא שפיר עולה לי בתלמידי ההגון כי כל המניח תלמיד בעולם כאלו הניח בן בעולם וכאשר מבואר זה באלשי"ך כי באמת התורה מאברהם לא הועילו לזרעו אתו ומביא האלשיך הקדוש בשם פרקי דרבי אליעזר הנפש אשר עשו בחרן לא נמשכה לזרעם אחריהם כ"א להם לבדם. ולזה התפלל אברהם אבינו ע"ה כיון שאין תורתי נמשך לזרעם אחריהם אם כן מה הועלתי בתקנתי ודוה לבו הן לי לא נתתה לי דייקא לא נתתה זה להיות תועלת גדול להועיל להם תורתי וגם לזרע' אחריהם מדור לדור והנה בן ביתי יורש אותי אשר לא יועיל תורתי כי אם לו לבדו ולא לזרעו אחריו ונמצא אנכי הולך ערירי אנכי דייקא של נתינת התורה וכמדובר ומה תהיה עלה תורתינו הקדושה העתיד' להנתן כיון שאין לי זרע ונמצא על פי הדברים האל' לא חשש כלל על חסרון הגשמיות שאין לו בן כי אם כל' עצמו ותשוקתו להתפלל עבור חסרון עליון ופגם הנוגע בכל העולמות העומדים ותלוים באנכי. מול זה רומז הכתוב כיון שהעמיק לשאול בהתחננו על זרע עבור תורתינו הקדוש' אומר הכתוב ומור' באצבע והנ' דבר ה' אליו לאמר ושיעור הכתוב להיות שכל עצמו שהוציא דבור לפני אלהים לצד עילאה ימלל עבור התורה ולא מצורך עצמו כלום וזהו והנה דבר ה' אליו לאמר כלומר מגמתו ותשוקתו בהשפיך שיחו דבר ה' אליו ולא מצורך עצמו כלום כמבואר והשם ברחמיו יורינו לראות נפלאות מתורתו אמן:
בפסוק ויוצא אותו החוצ' ויאמר לו הבט נא השמימ' וספור את הכוכבים ודרשו חז"ל הגביה אותו למעלה מן הכוכבים ואמר לו מאי דעתך דקאי צדק במזרח אקימנו במערב וצריך להבין דברי חכמים ורמיזתם והנכון בעיני כי הנה הרשב"א פירש פ"ה רוכב שמים בעזרך ותוכן דבריו שמים כנוי למערכת הכוכבים שהם נבראו עם דרך הטבע ואם ישראל עושין רצונו של מקום והולכים בתורת השם מהפכים את הטבע של המערכ' כי נשמתן של ישראל היא חלק אלוה ממעל והוא יתברך בודאי למעל' מהטבע וממילא אם מדבק עם ישראל א"ע בהכשר מעשיהם הטוב בשורשם גם הם שוים לשורש והם למעלה מהטבע ג"כ ויש להם עוז ותעצומות להפוך סדר המערכות וזהו רוכב שמים בעזרך כי הסוס טפל לרוכב וכמו כן המערכות המ' טפלים לרוכב שמים הוא הקב"ה לשדד' כרצונו והכל בעזרך היינו בעזרת ישראל באתערותא דלתתא אתער לעיל' והם הם הנותנים כח ועוז שיהא הקב"ה רוכב שמים לשדדם כרצונו כי זה כלל גדול כשישראל מתעוררים בעובדותיה' הטובים נתעורר ככה למעלה לפעול בעולמות עליונים על ידם והכתוב רומז לזה: וישק יעקב לרחל ולכאור' צריך להבין למאי כתב' תורתינו הקדוש' שיעקב נשק לרחל והנכון כי בודאי דבר גדול מרמז לנו התור' בזה שיעקב אבינו מעשיהו הכל בהתקשרות ודביקות הבורא ובכל פרטי עובדותיו מעשיהו בהם בחכמ' ודעת וגרם נשיקין לרחל עליונ' כי שכינה מכונ' בשם רחל ויש בה בחי' זווג ונישוק כנודע מספרים ומעיד' התור' על יעקב אבינו שגרם בנשיקין הגשמיים נשיקין לרחל אמנו היא השכינה וכאשר מצינו בספר בחיי שפי' פי' הכתוב אדני נגדך כל תאותי באופן הנ"ל כלומר כל בחי' תאותי הם רק נגדך להשיג מחמתם תאות הרוחני וכמו שאני תאב לקבל תענוג מאיזה דבר בעולם כמו כן הקדוש ברוך הוא רצונו יתברך נקבל תענוג ממני דרך משל אם יש לי תענוג מבן חכם מסתייע רצונו ית' שאהיה חכם בעבודתו בכדי לקבל תענוג ממני כי כל ישראל בנים המה לה' ומזה ידמה המשכיל כל בחי' פרטי התענוגים הגשמים שיש באדם המה רק דוגמא נגד הענוגים הרוחנים שוים ממש וזה חובת גברא שילמוד סתום מן המפורש עש"ה ומבשרי אחזה אלוה וזה עצם התענוג של הקב"ה שברא בשבילם את העולם ובשביל נשמותיהן של הצדיקי' הגורמים ככה לעשות בתחתון ולרמוז בעליון והם גורמים הקמת ברית עליון להשפיע שפע וברכ' עליו' ולשדד את המערכות כרצונם והכתוב רומז לזה: דרך כוכב מיעקב ידוע שיעקב הוא בחיר שבאבות ובשבילו אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו מאי דעתך דקאי צדק במזרח אקימנו במערב בכדי שיולד יצחק שממנו נולד יעקב בחיר האבות וזה מרומז בכתוב דרך כוכב מיעקב כלומר מה שדרך הבורא ברוך הוא את כוכב צדק ממקום למקום הכל בשביל יעקב וזהו הרמז ג"כ וקם שבט מישראל הגורמים הקמת ברית עליון בכשרון פעולת' הטובים להיות שבט בחי' ברית בסוד הקמ' שאבאר אי"ה לפנים מהספר פ"ה צדיק כתמר יפרח ע"ש. ועת' נחזור לביאור שלפנינו ויוצא אותו החוצ' ופרש"י הוציא אותו מחללו של עולם והגביהו למעל' מהכוכבים אותו משמעו לשון אות היינו אות השפעתו הנשפע אליו לאברהם אבינו ע"ה מלמעלה לא השפיע באמצעו' השרי' ומערכת הכוכבים כי אם הגביהו למעלה מבחינותם ואדרבא הוא הנותן חיות והשפע' להמערכ' ע"י הכשר פעולותיו וזהו וספור את הכוכבים ספור לשון ספירות ובהירות אמר לו הקב"ה אתה ע"י מעשיך הטובים תתן הארה בהם ודוק היטיב: