אומ' מכיכ' וקלילא מפני גלוליהם ושקוציהם ושטופי בזמה כמפורסם בכתובים. בגינייהו דישראל מן הטע' שזכרנו הגר בניה שולטים על בניה של שרה.
ראמין פי' עליונים עליונים דבר כנגד העליונים וקיימו גזרתו והם השולטים על העולם כדי לעשות נס חוץ מן הטבע אלף שני' כענין אוכלי' כל ארבע דהיינו אלף הרביעי ובעונותינו נתוספו עליהם מה שנתוספו מפני שאנו נותנים להם כח או בזכות ברית ישמעאל כנז' בזוהר. אומא חדא וגו' כאומרו כי אלף שנים בעיניך. ומלת עד לפי' הראשון עד שיעבור וישתלם מכל וכל מפני ששליטתם יום שלם כדמפרש ואזיל שלא פחת הקב"ה להם שליטה מיום א' שהוא יום שלם. ולפי' השני עד בעוד בתוך היום קודם שישקע שמש והיינו אומ' קודם דיפוח. אלך לי אל הר המור לכולהו פי' סיפיה דקרא הכי פי'. אמר הקב"ה אלך לי לנטרא ממלת לי מייתי ראיה לתועלת לבער שנאי מר ולבונה הא סומק וחוור דין ורחמים ולכך הם מלכות ויסוד דהיינו ירושלם וציון ולפי האמת ה"ר זכר גבע"ה נקבה ובכלל זה מזה יתהפכו הר המר בירושלם גבעת לבונ' בציון והיינו דמייתי ראיה גבעת הלבונה דא בי מקדשא די בציון ועם היות שבית המקדש נקבה ציון זכר והיינו קרא יפה נוף וגו' לאחת בכנפות שבין אותם הכנפים הם אוחזים שאין הקליפות אוחזות אלא בכנפים לבד מבחוץ עד דלא תשתלם כפי' הב' שפי' ר' יצחק. אי יתיר וגומר הענין כי הגלות היה על עון אבותינו אם בעגל אם בבית עצמו באותו הדור ואז נגזר על ישראל אלף שנה ואפי' יטיבו דרכם בדרך בינוני זכו האומות באלף שנה ועליו נאמר אם תעירו ואם תעוררו אפילו בתפלה אמנם מאלף ולמעלה תלוי בתשובה מפני שעכובו על עון הדור ההוא בעצמו שאינ' זוכים לגאולה ולזה בן דוד בא או בדור שכולו זכאי מאלף שנים ולמעלה או בדור שכולו חייב בעתה הידועה ואז יגאלו יש' ח"ו בחמה שפוכה וישארו אחד מעיר ושנים ממשפחה וראיה שיש זמן שאינו בזמן שבא בתשו' הוא מלשון הימי' מכלל שאם אינו באחרית אפי' ישובו לא תקובל תשובתם אמנם באחרית הימים ושבת וגומר ואז אם יהי' נדחך וגומר ועתה אין ספק שיש לו עת שלא יוסיף והם הזמנים שפי' לעיל ותשלום זמן אחרית הימי' הוא בשנת שמנה מאות ושמנה ועשרים לאלף החמשי ומשם ועד עתה נמשך הגלות בעון הדורות שאינם שבים ולא ימשך אלא עד ת"ת לאלף הששי לתחיית המתים ויקדם הגאולה מה שיקדם ומי שימצא באותה שעה בלי תשובה אוי לרוע מזלו שיתבטל הוייתו הרמ"ק זלה"ה:
ויאמר אל עמו וגומר דהא עכ"פ וגומר ירצה בין נאמר שפרע' קבצם ואמר ונתלבש בו השר בין לא נתלבש בו אלא שבכולם נתלבש יחד ואמר במחשבת כולם סוף סוף אין להמלט שיהיה ממש השר ולזה יקשה לא' הפירושים שאם לא שנתלבש בפרעה היאך אמר השר להם ולזה אמר אכניס וגומר. כי ה' אמר לו קלל וכי בנבואה נאמר לו שיחטא או נביא היה אלא הכוונה מגלגלין חוב' ע"י חייב וה' נתן בלבו יסורים אלו לדוד. והמחשב' נקראת אמירה דכתיב ויאמר המן וכיוצא ממנו אינו לשון רבים מדברים בעדם אלא על היחיד הנסתר שהוא השר שהכניס בלב' שיאמר עליו כן וא"כ אומרו עם בני ישראל הכוונה ג"כ על השר שלהם והיינו שממש נתחכמו כנגד יושב שמים וזה שיש כח חיצוני מורד ואומר שאתו היכולת וזה השר כיוצא בו מורד:
ר' יצחק אמר וגו' תוקפא משריהון ואינם עולים יותר אלא באמצעות השר לבד וישראל אינם באמצעות שר אלא מושכים ממש מהקב"ה והיינו תרתי לטיבותא והיינו עמא דה' ועולים אליו לשאוב ואין אמצעי ביניהם והאומות אין השר אמצעי אלא הם תחת יד השר מכל וכל ועכ"ז אין השגחתו ית' מסולק' ח"ו ומפני שאומות מושכים מקרוב אמר משכין תוקפא גם שהוא דין אמנם יש' מושכים מרחוק גבוה מעל גבוה גם שהוא רוח חיי' אמר נגדין חיליהון: ור' יצחק הוסיף על דברי ר"ש שפי' ויאמר אל עמו השר ומכלל דברי ר"ש בדבריו שנקראים עמו. ור' יהודה נמי הוסיף והכריח מפסוק אחר ולא פליגי אלא שלשתם אמרו דבר א' כל א' ממקומו.
עם בני ישראל ממש ירצה עם מיוחסים לי"ב גבולי אלכסון דהיינו בני וענפי הת"ת והיינו ויקוצו שהקדוש' עוקצם ולא שהם משיגים בה אלא שנחלצי' מהקדש ואינם יודעי' ממה. הרמ"ק זלה"ה: והרח"ו זלה"ה פי' מאי ממנו ר"ל ממנו אינון אמרו וגו' פי' כי השר שלהם הנקרא מלך מצרים סתם הכניס בלבם שיש' אלו הם אומרים כי חילא דילהון שהוא השי"ת הוא רב ועצום ממנו מן השר שלהם ולזה לא נאמר בלשון רבים הנה עם וגו' רבים ועצומים דקאי לחילא דילהון ובזה יקנאו המצרים בלבם ויאמרו הבה נתחכמה לו וגו'.
א"ר אבא האי פסוקא וגו' פי' כי אם היה אומר עם יש' היה נראה שהכוונה לאמר עם שהם ישראל גם אם אמר בני ישראל משמע ג"כ שהם בנים של ישראל אמנם כוונת השר שלהם להטעותם שאינם הם עצמם בני ישראל הידועים במעלה כי אם עם בני ישראל ר"ל כי אין אלו בניו ממש ועמו רק עם ועבדיו אשר נטפלו עם בני ישראל וכל זה עשה בחכמ' כדי שלא לייראום וכדי שיבזו המצרים את ישראל ויתגברו עליהם וז"א דחשיבו דעם בני ישראל הוו ולא עם ה' אמנם לבסוף כאשר ראו המצרים כי כאשר יענו אותו כן ירב' וכן יפרוץ אז ויקוצו מפני בני ישראל כי אמרו אחר שאין זה ע"ד הטבע א"כ אינם משפחה בזויה כאשר חשבו כי אם בני ישראל ממש. גם אפשר לפרש או' דחשיבו וגומר ירצה שישראל הוא ישראל דלעילא ת"ת ובני ישראל הם מלאכיו והעם היו תחת ממשלת המלאכים אמנם אמר ויקוצו מפני בני ישראל כי הם בני יש' בני הת"ת ממש ותחת ממשלתו ית' ולפי' זה צ"ל כי ר' אבא סובר דויאמר אל עמו הוא פרעה התחתון וזה הפי' נראה עיקר. ואפשר לומר כי ר' אבא קאי אפי' אההוא פי' והכי קאמר כי שר של מצרים כדי להטעותם לא רצה לגלות להם האמת שהם עם השי"ת ממש רק הטעה אות' כדי שיחשבו שהם עם המלאכי' ולא עם השי"ת בעצמו שאם המצריים היו יודעים הדבר לא היו עושים רעה עמהם בודאי ולכן לא גילה הדבר להם וז"א בגין דחשיבו וגומר פי' כדי שיחשבו. ואו' וכתיב ויקוצו מפני וגומר הוקשה לו כי הרי אח"כ מצינו שידעו שהם בני ישראל ממש כי כן כתיב ויקוצו מפני בני יש' ולא כתיב מפני עם בני ישראל ותירץ דלא קאי אבני יש' התחתונים רק לעליונים בני יש' סבא הם המלאכים ואמר שהם נעקצים מן המלאכים שירדו למצרים לעזרת ישראל ע"כ:
והרא"ג ז"ל כ' מכיכא וקלילא. שפלה ובזויה. דאולידת לישמעאל וכו'. י"ס דמסיימי ביה הכי ועשה כמה רעות לישראל ושלט בהם וענה אותם בכל מיני עינויים וכמה שמדות ועד היום הזה שולטים עליהם ואינם מניחים להם לעמוד בדתם ואין לך גלות קשה לישראל כמו גלות ישמעאל:
ויומא חד הוא לקבליה. יום א' שהוא אלף שנים הוא הנגזר משם והלא' תלוי בתשובה כדפי' ז"ל לקמן:
והיה יום אחד הוא יודע לי"י. כלומר אחר עבור יום א' אם ישראל ישובו בתשובה יודע לה':
ויאמר אל עמו וכו' ר' יצחק פליג אר"ש ואמר כי מ"ם ממנו אינה ממשמעות יותר אלא פי' ממנו ממנו ית' ולא עצום מתחת השרים: ה"ג א"ר אבא האי פסוקא הוה ל"ל בני ישראל רב ועצום ממנו אלא עם בני ישראל ממש וכו'.
מההוא ישראל דלעילא דחשיבו. פי' ישראל דלעילא הוא הת"ת ובני ישראל הם המלאכים דקב"ה וחשבו המצריים שישראל היו תחת ממשלת מלאכי הת"ת. וז"ש דחשיבו דעם בני ישראל הוו ולא עם ד' עמו של הקב"ה ממש וחבל נחלתו. וזה ליתא אלא ויקוצו מפני בני ישראל שישראל דלתתא הם ממש בניו של ישראל דלעילא ת"ת וז"ש ולא כתיב מפני עם בני ישראל וכו' אלא מפני ישראל ממש. א"נ ויקוצו מפני בני ישראל שבני ישראל שהם המלאכים היו מצירים להם שמצדם הי' בא להם צער גדול ועדיין במחשבתם היו עומדי' שישראל היו מושפעים מבני ישראל דהיינו המלאכים עד שהקב"ה גילה ואמר בני בכורי ישראל. עכ"ל הרא"ג ז"ל: