(65) כן העיר המנות הלוי בשם השערי בינה [קסו.].
(66) בדרוש על המצות [ס.] ביאר שאות אל"ף מורה על ישראל, ואות עי"ן מורה על שבעים האומות, וכלשונו: "אלו שתי אותיות הדומים, האל"ף והעי"ן, שהם שוים בקול ובתמונה, לא יתחברו ביחד, ולא תמצא אותם זה אצל זה בתיבה אחת להיותם משותפין בשורש אחד בשום תיבה בעולם. וזה מורה הבדל גמור, שלא ישתתפו ישראל ולא יתחברו באומות... ובשורש אחד לא נמצאו יחד העי"ן והאל"ף. ונקרא אות המורה על האומות עי"ן, כי האומות העין והגלוי בהם, בשביל שאינם דבקים בכח קדוש כח עליון נסתר... אבל ישראל שהם דבוקים בכח עליון יש להם כח קדוש נסתר. וכן הוא לשון אל"ף 'ואאלפך חכמה', כדכתיב [דברים ד, ו] 'רק עם חכם ונבון וגו", וכל זה בשביל החכמה העליונה, היא התורה שיש בישראל" [ראה למעלה פ"א הערה 342, ופ"ג הערה 434].
(67) אודות ששנים חייבים לדבר זה עם זה, כן כתב בדר"ח פ"ג מ"ב [עג.] בביאור מעלת לימוד תורה בשנים [לעומת לימוד תורה ביחיד], וז"ל: "כי שנים הם כאשר הם מדברים דברי תורה היא תורה גמורה, שהתורה היא כאשר מוציא התורה בפה, וזה נקרא תורה גמורה. וזה שייך בשנים, שצריך להוציא הדבור בפה. אבל אחד, אפילו אם מוציא מן הפה, הרי אפשר שיהיה בלא דבור, לכך אפילו אם מוציא הדבור בפה, לא נקרא זה דבור של תורה כלל. ופעמים הרבה אינו מוציא מן הפה, רק בעיון בלבד בלא דבור, ולפיכך אין הדבור עיקר, רק המחשבה. רק כאשר הם שנים, שאי אפשר בלא דבור כלל, זה נקרא 'דברי תורה'".
(68) כוונתו בעיקר לסיפא דקרא ["כי עוף השמים יוליך את הקול"], כי רישא דקרא ["גם במדעך מלך וגו'"] איירי במחשבה בלבד, וכמו שפירש רש"י שם "גם במדעך מלך - אפילו במחשבותיך בלא דבור". אך סיפא דקרא ["כי עוף השמים וגו'"] איירי בדיבור, וכמו שפירש רש"י "יש לך לדאוג מכל בריה שמא יש שומעין ויגיד לאחרים". וכן המדרש הנ"ל [ויק"ר לב, ב שאמר "אזנים יש לכותל"] אמר את דבריו על הפסוק "גם במדעך מלך אל תקלל וגו'".
(69) ומה שנכתב כאן "בגתנא" עם אות אל"ף [לעומת "בגתן" שהוזכר בגוף המעשה] יבואר בהמשך.
(70) אודות שזה מעשה רע לשלוח יד במלך, כן ביאר למעלה פ"ב [לאחר ציון 591], וז"ל: "כי לכך היה מרדכי מזהיר אותו [את אחשורוש ממזימת בגתן ותרש (למעלה ב, כב)], אף שהיה מן הסברא שלא יהיה חס עליו כדי שיוציא אסתר מתחת ידו, מכל מקום מפני כי השם יתברך הוא שומר את העולם, ומעמיד המלך לשמור העולם, ולכך אמרו [אבות פ"ג מ"ב] 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו'. ומכל שכן שיש להגיד עליו אם אחד רוצה להמית אותו", וראה שם הערה 595.
(71) ו"המעשה הרע" הוא מעשה חסר, כי "רע" פירושו "חסר", וכמו שכתב בנתיב התורה פי"ב [תצד.]: "דבר זה נקרא חסרון מי שעשה דבר רע, כי כל רע הוא חסרון והעדר" [ראה להלן פ"ט הערה 259]. וכבר נתבאר למעלה [הערה 62] שישנה זיקה בין האדם העושה לבין המעשה שעושה, ואם המעשה הוא רע, זה מורה על חסרון הנמצא אצל העושה. ולכך נחסרה אות אחת משמו של העושה, כי השם מורה על מהות האדם [כמבואר למעלה בהקדמה הערה 276], ושם חסר מורה על מהות חסרה ורעה. ולפי הסבר זה חסרון האות אינו מיוחד לאות אל"ף דוקא, אלא הוא הדין לכל אות שהיתה חסרה משמו. ואודות שיש חסרון אות אחת מהשם אצל מעשה רע, כן פירש רש"י [שמות לה, כז], וז"ל: "והנשאם הביאו - אמר רבי נתן, מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה [במדבר ז, ב], ובמלאכת המשכן [שמות שם] לא התנדבו בתחלה. אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו צבור מה שמתנדבין, ומה שמחסרין אנו משלימין אותו. כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר [שמות לו, ז] 'והמלאכה היתה דים', אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה. ולפי שנתעצלו מתחלה נחסרה אות משמם, 'והנשאם' כתיב". וכן פירש רש"י [בראשית כג, טז] "וישקל אברהם לעפרן - חסר וי"ו, לפי שאמר הרבה ואפילו מעט לא עשה". וכן מצינו לאידך גיסא; העושה מעשה טוב מתווספת אות אחת על שמו, וכמו שכתב רש"י [שמות יח, א], וז"ל: "'יתרו' לכשנתגייר וקיים המצות הוסיפו לו אות אחת על שמו".
(72) אם לא היה נכתב כאן "בגתנא", אלא רק "בגתן" [כפי שנזכר למעלה].
(73) פירוש - אם בספר הזכרונות היה נכתב גם כן "בגתן" [כפי שנכתב למעלה], לא היו קוראי ספר הזכרונות יודעים שהכוונה היא לבגתנא [ורק נחסרה אות אחת משמו מחמת שנהג בכסלות או שעשה פעולה רעה], אלא היו חושבים שבאמת איירי באדם אחר ששמו "בגתן".
(74) פירוש - כל הנכתב בספר הזכרונות הוא כדי ליידע את אלו שפעלו למען המלך, ואם יכתב שם האדם באופן השונה משמו האמיתי, אזי הבריות לא ידעו למי כוונת הדברים, וזה יסתור את מטרת כתיבת השם מעיקרא. מה שאין כן למעלה, שאיירי בפסוק שנכתב במגילה, שם אין כוונת הפסוק ליידע ולפרסם את בגתנא, ולכך שם ניתן לכתוב את שמו "בגתן", וללמדנו שנהג בכסלות או פעל פעולה רעה, וכמו שנתבאר.