(1) פירוש - לפי פשוטו איירי שלבשה בגדי מלכות, וכמו שפירשו כאן מפרשי המגילה [רש"י ראב"ע ורלב"ג כאן]. וכן בפרקי רבי אליעזר פמ"ט איתא "לבשה אסתר בגדי מלכות, ושלחה וקראה למלך ולהמן לסעודה שעשתה". ועל כך יקשה, מדוע לא נאמר "ותלבש בגדי מלכות". וכן בגמרא [מגילה יד:] אמרו "'ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות', בגדי מלכות מיבעי ליה".
(2) נראה ביארו על פי מה שכתב בנר מצוה [קיח:], וז"ל: "עולם הזה, אף שיש בו הכבוד, אינו רק כבוד מה שיקנה האדם, ואינו כולו כבוד. כי יש בו הגוף, שיש בו כמה דברים של גנות. גם בא לעולם שלא בכבוד, כאשר הוא ערום. אף שהאדם מכסה עצמו במלבושי כבוד, דרבי יוחנן קרי ליה למאני מכבדותי [שבת קיג.], כי הבגדים מכסים גנות הגוף, אין זה רק מלבוש לזמן מה, ויש לאדם הסרה וסלוק מן הכבוד, ונשאר הגוף עצמו ערום שלא בכבוד". הרי בגדים אינם מעניקים לאדם כבוד בעצם, כי הם ניתנים להסרה וסלוק, כי הם חיצוניים לאדם, לכך אין בהם כדי לסלק את הגנות שבעצם. וזהו שכתב כאן "כי גם ההדיוט יכול ללבוש בגדי מלכות". ושמעתי ממו"ר שליט"א, שתיבות "בגד" ו"מעיל" משמשות גם ל"בגידה" ו"מעילה", כי הואיל והבגד והמעיל הם רק מעטה חיצוני, ואינם מורים על העצם, ולכך יש כאן מקום להטעייה ומעשי מרמה, כאשר החוץ אינו כפנים, ואין תוכו כברו. וצרף לכאן דבריו בנצח ישראל פט"ז [שעג.], שיעקב ירש מאדה"ר מעלת הצלם, ואילו עשו ירש מאדה"ר מעלת הלבוש. הרי השקר של עשו משתייך ללבוש.
(3) אודות שאסתר "היתה ראויה למלכות לגמרי", כן כתב הגר"י אנגל באוצרות יוסף דרושים, מאמר הלבנה [אות ה], וז"ל: "נודע כי גם אסתר היה עניינה בספירת מלכות שלמעלה, וזהו העניין שזכתה אסתר להיות מלכה, וזה סוד הכתוב 'ותלבש אסתר מלכות'... ועל כן לא נאמר בגדי מלכות, כי אם 'מלכות' לבד, וזה עבור היות הכוונה על המלכות באמת, היא מדת המלכות שלמעלה, שבה ענין אסתר... והנה תבין מזה ממילא כי אסתר גם כן רומזת ללבנה. והנה חכמינו ז"ל רמזו גם לזה במגילה [יג.] רבי נחמיה אומר 'הדסה' שמה, ולמה נקראת 'אסתר' שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר. וברש"י [שם] אסתהר - ירח, יפה כלבנה... הכוונה בזה על דבר פנימי, והוא היות ענין אסתר בספירת מלכות שלמעלה". ובילקו"ש כאן [ח"ב המשך סימן תתרנו] כתב: "'ותלבש אסתר מלכות'. ניערה האפר והפשיטה השק, והלבישה הקב"ה חיל מן החיל של מעלה, וכן הוא אומר [תהלים קמה, יג] 'מלכותך מלכות כל עולמים'". וראה הערה 6.
(4) ואם תאמר, הואיל ואסתר היא מלכה בעצם, מדוע לא תחשב למלכה אף ללא בגדי מלכות, אלא אף בבגדים רגילים. אין זה קשיא, כי ללא בגדי מלכות יש בזה הפקעה ממלכות, וכמו שכתב בח"א לגיטין סח: [ב, קכט.], וז"ל: "כי המלך הוא שראוי אל הכבוד, ויש לו בגדי מלכות" [הובא למעלה פ"א הערה 408, ולהלן פ"ו הערה 153]. ומעין מה שכתב למעלה פ"א [לאחר ציון 1073], וז"ל: "באותה שעה שאינה לובשת בגדי מלכות, כאילו אינה מלכה". כי מהות המלכות היא הכבוד [כמבואר למעלה בפתיחה הערה 166, ופ"א הערות 49, 359, 962, 1074, ופ"ו הערה 153], וכאשר המלך מופיע ללא כבודו, חסרה ממנו מהותו. ואודות ההתאמה בין האדם לבגדיו, כן כתב למעלה [פ"א לאחר ציון 402] לגבי אחשורוש, וז"ל: "כך היה אחשרוש שלבש יקר תפארת, עד שהיה לו תפארת אלקי. כי היה מוכן אחשורש בפרט לכבוד הבגדים, שהבגדים שהם על האדם הם צניעות וכבוד, שהאדם מתכסה בהם. ואחשורש היה מוכן למדה זאת ביותר".
(5) למעלה [לאחר ציון 1] שכאשר אסתר לבשה בגדי מלכות בזה היא לבשה מלכות לגמרי.
(6) כוונתו היא לספירת המלכות, שנקראת רוח הקודש. ובזוה"ק ח"ג [קסט:] איתא "כתיב 'ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות', אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא, מלכות, דא רוחא דקודשא, דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מההוא רוחא דאוירא דההוא עלמא, ואתלבשת ביה אסתר". והגר"י אנגל באוצרות יוסף דרושים, מאמר הלבנה [אות ה], כתב: "ובמגילה 'ותלבש אסתר מלכות', 'בגדי מלכות' מיבעי ליה. אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא מלמד שלבשתה רוח הקודש... והענין כי ספירת מלכות שלמעלה נקראת רוח הקודש כנודע בחכמה. ועל כן לא נאמר 'בגדי מלכות', כי אם מלכות לבד. וזה עבור היות הכוונה על המלכות באמת, היא מדת המלכות שלמעלה". והמהרש"א [מגילה יד:] כתב "'ותלבש אסתר מלכות', בגדי כו', שלבשתה רוח הקדש כו'. מלכות היא האחרונה מעשר ספירות, ממנה רוח הקודש משפיע על האדם הזוכה לכך". ובמגלה עמוקות, ואתחנן, אופן קפו, כתב: "ידוע שאסתר היא סוד השכינה, בסוד 'ותלבש אסתר מלכות', שעל זה אמרו רז"ל מלמד שלבשה רוח הקודש". ושם באופן קצה כתב: "כי סוד אסתר היא מלכות שהיא השכינה, בסוד 'ותלבש אסתר מלכות'". ובתקנת השבין אות י כתב: "וכמו שאמרו על פסוק 'ותלבש אסתר מלכות', שלבשתה רוח הקודש, היינו מדת מלכות הידוע, שהיא רזא דאשת חיל". ובפרי צדיק לר"ח שבט, אות ו, כתב: "מלכות הוא רוח הקודש, כמו שאמרו בגמרא על פסוק 'ותלבש אסתר מלכות'. ובזוהר הקדוש [ח"ג קסט:]... ו'רוח הקודש', כלומר רוח מההוא קודש דלעילא [זוה"ק ח"ג סא.]". וכן כתב בפרי צדיק לחג הפסח, אות מג. וראה להלן פ"ח הערה 252.
(7) נראה שכוונתו לבאר כפי מה שכתב המהרש"א [מגילה יד:], וז"ל: "מייתי עליה דכתיב 'ורוח לבשה וגו", ודאי התם לאו ברוח הקודש איירי, דלא מצינו בו שום נבואה... ולא מייתי ליה הכא אלא דמצינו לשון לבישה לגבי רוח". וכן מדויק מלשונו כאן, שלא הזכיר תיבת "הקודש" לגבי עמשי, ורק כתב "כי הרוח היה מלביש את עמשי, שהיתה שורה עליו הרוח". ועל פי זה תיושב תמיהת המהר"ץ חיות שם, שכתב: "התמיה עצומה, א"כ למה לא נחשב לעיל [מגילה יד.] עמשי בין מ"ח נביאים". ולפי האמור ל"ק, כי אצל עמשי לא היתה רוח הקודש, אלא רוח סתם, ורק מוכח ממנו שניתן לומר על רוח לשון לבישה. אך לפי זה יש להעיר, מדבריו להלן פ"ח [לאחר ציון 250], שכתב: "השכינה הוא לבוש כבוד אליו, וכדכתיב [דהי"א יב, יח] 'ורוח לבשה את עמשי'". ועוד קשה, דמדוע הגמרא לא הביאה את הפסוק [שופטים ו, לד] "ורוח ה' לבשה את גדעון וגו'", והמלבי"ם שם כתב שאיירי ברוח נבואה. וכן נאמר [דהי"ב כד, כ] "ורוח אלקים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן וגו'", ותרגם יונתן שם "ורוח נבואה מן קדם ה' שרת על זכריה בן יהוידע", ופסוקים אלו עדיפים שהם עוסקים ברוח נבואה, ולא ברוח סתם. ויל"ע בזה.
(8) לכך נאמר "ותלבש אסתר מלכות", ולא "ותלבש אסתר רוח הקודש", כי המכוון כאן הוא למדת המלכות, המתבטאת ברוח הקודש.
(9) "קנקל" הוא כלי מנוקב, כמו שנאמר [שמות כז, ד] "ועשית לו מכבר מעשה רשת נחשת וגו'", ותרגם יונתן שם "ותעביד ליה קנקל עובד מצרתא". וכן אמרו במשנה [כלים פכ"ב מ"י] "קנקילין שיש בה קבלת כסות", ופירש הרע"ב שם "כלי שמשימין תחתיו אש וגפרית כדי לעשן הבגדים שעליו". והערוך ערך קנקל כתב: "מקום מובדל על ידי מעשה רשת". וכאן הכוונה היא שיש למלך שבע גדרות עם פתחים להגיע אל המלך. וכן בסמוך כתב "שבעה קנקלין, דהיינו שבעה פתחים היה למלך".
(10) לפנינו במדרש תהלים מזמור כב איתא "כיון שנכנסה לקנקל הרביעי". אך בילקו"ש תהלים רמז תרפז איתא "כיון שנכנסה לחצי קנקל הד'", וכדבריו כאן. אמנם תחילת המדרש שהביא כאן ["אימתי אמרה אסתר 'אל תרחק ממני'"] נמצאת רק במדרש תהלים, ולא בילקו"ש. וכן המשך המדרש הוא כמדרש תהלים.
(11) מנענע זה בזה. וכמו [שו"ע או"ח סימן תרנא סעיף ט] "טורף הלולב ומכסכס העלין בכל ניענוע".
(12) במדרש תהלים ובילקו"ש שם אמרו "חבל על דאבדין". אך המנות הלוי [קמו:] הביא את המדרש תהלים "חבל על דמובדין", וכמהר"ל.
(13) השומרים הראשונים הנמצאים ליד הקנקלים הראשונים.
(14) "באותה שעה אמרה אסתר 'אל תרחק ממני כי צרה קרובה'" [המשך לשון המדרש תהלים וילקו"ש שם].
(15) מנחות לג: "שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם; מדת בשר ודם, מלך יושב מבפנים, ועבדיו משמרין אותו מבחוץ. מדת הקב"ה אינו כן, עבדיו יושבין מבפנים, והוא משמרן מבחוץ".
(16) שאסר על כל איש ואשה לבא אל חצר הפנימית ללא קריאה ממנו [למעלה ד, יא].
(17) נמצא ששואל שתי שאלות; (א) "מה עלה על דעת אסתר שתבא לפני המלך". (ב) "איך נעשה דבר זה שהניחו השומרים אותה לכנוס". שאלה ראשונה היא על אסתר, ושאלה שניה היא על השומרים.
(18) בלבד.
(19) ואם תאמר, א"כ השומרים החיצוניים היו צריכים לשאול את עצמם לשם מה הם יושבים שם, הרי אין הם עושים כלום; כי כל עוד שאיש לא נכנס, אינם עושים דבר. ומרגע שמישהו נכנס, מוטל על השומרים האצמעיים למחות בו, ולא עליהם. וצריך לומר, שאין זה מחובת השומר לשאול את עצמו מדוע המלך מינה אותו לא לעשות כלום. אכן בסמוך יבאר מה חשב אחשורוש שהושיב שם שומרים, אך כאמור זו שאלה על המלך, ולא על השומרים עצמם.
(20) בא לבאר שאם השומרים אינם עושים דבר, מדוע אחשורוש הושיב אותם שם.
(21) אם אין שבעת השומרים יחידה אחת.
(22) ולכאורה לפי זה אף הראשונים היו יכולים להחזירה ולעכבה, אע"פ שכבר עברה את רשותם, כיון שכולם שומרים יחד על המלך.
(23) אמרו בגמרא [ב"ק י.] "מסר שורו לחמשה בני אדם, ופשע בו אחד מהן, והזיק, חייב. היכי דמי, אילימא דבלאו איהו לא הוה מינטר, פשיטא, דאיהו קעביד. אלא דבלאו איהו נמי מינטר, מאי קעביד". ונחלקו רש"י ותוספות שם [ב"ק י:] בביאור "מאי קעביד", שרש"י ביאר "ואינו חייב כלום". והתוספות ביארו "מאי קעביד טפי מאחריני, וישלם כל אחד חלקו". הרי שרש"י סובר שכל השומרים הם ביחד, ולכך הואיל ומינטר בלעדיו, לכך הוא יכול להסתלק מחיובו, ופטור. אך תוספות סוברים שכל שומר אחראי על חלקו, ולכך לעולם ישלם את חלקו, ואינו יכול להסתלק מחיובו. ובמחנה אפרים הלכות שמירה פכ"ז נסתפק במפקיד אצל שני שומרים, האם כל אחד הוא שומר על הכל, או כל אחד שומר על חצי הדבר, וביאר לפי זה את המחלוקת הנ"ל של רש"י ותוספות. נמצא שאחשורוש הסובר שכל השומרים הם ביחד, דעתו מתבארת לפי רש"י. ואילו השומרים הסוברים שכל אחד אחראי על חלקו, דעתם מתבארת לפי תוספות. אמנם השומרים אמרו את סברתם "רק מפני שאסתר היא מלכה" [לשונו כאן], אך לולא כן גם הם היו מסכימים לדעת אחשורוש שכל השבעה הם שומרים ביחד.