שאלה
בתקופה האחרונה אני משתמשת בשיטת המודעות לפוריות כדי למנוע את הכניסה להיריון. לפי שיטה זו, בני הזוג נמנעים מקיום יחסי אישות בזמן הביוץ בימים שבהם האישה פורייה.1שיטה זו מבוססת על כך שהאישה מתרגלת היכרות קרובה עם גופה ולומדת לזהות את הימים בהם היא פורייה ואז נמנעת מלקיים בהם יחסי אישות; או שבימים אלו בלבד היא משתמשת באמצעי חציצתי כגון דיאפרגמה. בדרך כלל ימי הפוריות כוללים את ליל הטבילה ומספר ימים אחריו. האם יש חיוב לקיים יחסים בליל הטבילה? ואם אכן קיים חיוב שכזה, האם עדיף לדחות את הטבילה עד לסיומם של ימי הפוריות?
תשובה
החובה לקיים יחסי אישות בליל הטבילה היא חלק ממצוות עונה שהיא מצווה דאורייתא המחייבת את הבעל לחיות חיי אישות עם אשתו במועדים מסוימים כולל בליל טבילתה. האישה צריכה אף היא להיות עם בעלה כחלק מחובותיה כלפיו.2היקפם וגבולותיהם של חובות הבעל והאישה בנושא זה נידונו בהרחבה ע״י אחרים, ואכמ״ל. מעבר לכך, סביר להניח שלאחר שבועיים של ריחוק, שניכם חפצים בקירבה הפיזית שהיא יסוד לבניין הזוגי. יתר על כן, החשק המיני של האישה בדרך כלל נמצא בשיאו סביב ליל הטבילה. על כן, כאשר משתמשים בשיטת המודעות לפוריות, באם מותר לכם למנוע היריון-ראוי לשקול את השימוש באמצעים אקטיביים למשך ימי הפוריות ולא להימנע בהם מקיום יחסים.3קיימים אמצעים זמניים כמו נרות קוטלי זרע, אולם יעילותם נמוכה ועל כן לא ניתן לסמוך עליהם. יש אפשרות להשתמש בדיאפרגמה בימים פוריים. לשאלת היתר השימוש בדיאפרגמה, עיינו לעיל סי׳ לה.
בדרך כלל המשתמשות בשיטת המודעות לפוריות בוחרות בשיטה זו כי אינן רוצות להשתמש בגלולות בגלל תופעות לוואי. עיינו בשו״ת שיח נחום סי׳ צד.
אמנם, במידה והדבר נעשה מתוך הסכמה, מותר להימנע מיחסים בליל הטבילה. חשוב שהסכמה זו תבוא מתוך תקשורת פתוחה וכנה בין בני הזוג, ותהווה החלטה משותפת ומוסכמת של שניכם. מבחינה עקרונית, במקרה שאת טובלת בזמן וקיבלתם החלטה בדבר דחיית יחסים, קירבה פיזית אחרת דוגמת חיבוק ונישוק מותרת ביניכם. אמנם, מבחינה מעשית לא תמיד קל לבני הזוג לעמוד בהחלטה שלא לקיים יחסים לאחר כמעט שבועיים של פירוד, ובמיוחד עלול מצב זה להקשות על אישך, עד כדי חשש של הוצאת זרע לבטלה. כיוון שכך, יש מקום לשקול יחד שמא עדיף לדחות את ליל הטבילה או לחילופין לדחות את תחילת ספירת שבעת הנקיים, כך שליל הטבילה לא יפול במהלך הביוץ. אמנם ייתכן שיתברר למפרע שלא היה צורך בדחיית ספירת שבעה נקיים, אם בחודש מסוים מועד הביוץ יקדים לחול.
הבחירה מתוך שלוש האופציות המוזכרות - דחיית מועד הטבילה לאחר ספירת שבעה נקיים, דחיית ספירת הנקיים עצמם או טבילה בזמנה תוך ויתור על יחסים בליל הטבילה - תלויה בצרכים שלכם ובהערכה מעשית של היכולת שלכם לעמוד בהחלטה שקבלתם. כאמור, באם מניעת היריון מותרת לכם, מומלץ לשקול את השימוש בדיאפרגמה לימי הפוריות ולא להוסיף ללא צורך על ימי הריחוק.
הרחבה
ליל הטבילה נחשב למועד מיוחד המיועד לקיום מצוות עונה.4רש״י ברכות כד ע״א ד״ה יום טבילה הוה, וש״ע או״ח סי׳ רמ סע׳ א. מנגד, בסדרי טהרה (סי׳ קפד ס״ק יד ד״ה הרוצה לצאת לדרך) מעיר שאין בתשמיש בליל טבילה עדיפות על פני יתר זמני עונה שבהם אשתו משתוקקת אליו. מעבר לכך, נודעת חשיבות מיוחדת לקיום יחסים במועד זה אף לשם קיום מצוות פרייה ורבייה, שכן לפי הגמרא האישה מתעברת סמוך לטבילתה.5חז״ל נחלקו (נידה לא ע״ב) אם אישה מתעברת סמוך לווסתה או סמוך לטבילתה. הדעה שהיא מתעברת סמוך לטבילתה מתאימה לידע הרפואי העדכני. ראו נספח רפואי א, מערכת הרבייה הנשית. גם אם הבעל כבר קיים מצוות פרייה ורבייה, הוא מצווה להמשיך ולהביא לעולם ילדים נוספים מכח מצוות ׳לערב אל תנח ידך׳. במקרה שבו מניעת היריון מותרת ובני הזוג בחרו להימנע מיחסים בימי הפוריות, יש לדון אם עדיף להימנע מקיום יחסים בליל הטבילה, או לדחות את מועד הטבילה עצמו.
חכמים נחלקו אם האישה מצווה לטבול בזמנה.6שבת קכא ע״א, נדה ל ע״א ועוד. לדעת רבי יוסי טבילה בזמנה היא מצווה, ואילו לדעת רבי יוסי בר יהודה טבילה בזמנה אינה מצווה. רבינו חננאל7תוספות נדה דף ל ע״א ד״ה ושמע מינה. פסק כדעת רבי יוסי שטבילה בזמנה מצווה, ואילו רבינו תם8תוספות יומא דף ח ע״א ד״ה דכולי עלמא. סובר שטבילה בזמנה אינה מצווה. אולם היום הנשים סופרות שבעה נקיים לפני טבילתן אפילו לאחר ראיית טיפת דם, ועל כן יש לדון אם הטבילה בסוף שבעה נקיים נחשבת בכלל כטבילה בזמנה. בבית יוסף9יו״ד סי׳ קצז סע׳ ב. מובאת מחלוקת ראשונים בנדון: יש סוברים שהיות וזהו זמן הטבילה שנקבע לאור תקנת חכמים, טבילה במועד זה תיחשב לטבילה בזמנה10סמ״ג לאוין סי׳ קיא, הגהות מיימוניות הל׳ איסורי ביאה פ״ד אות ד, והלכות מקוואות למרדכי (שבועות) סי׳ תשנ״ב., ואילו אחרים סוברים שהיום הטבילה בסוף שבעה נקיים אינה נחשבת לטבילה בזמנה. השולחן ערוך פוסק שטבילה בזמנה אינה מצווה,11יו״ד שם וכך גם בט״ז יו״ד סי׳ קצז ס״ק ג. אלא רק לשם קיום מצוות פרו ורבו או מצוות עונה,12ראו בית יוסף או״ח סי׳ רמ ד״ה אבל אם רואה, שחיוב מצוות עונה קיים באופן עצמאי ללא תלות במצוות פרו ורבו, ואף בזמן שהאישה מעוברת או מניקה. ולכן בלילות שבהם אסור לקיים מצוות אלה, דוגמת יום הכיפורים או תשעה באב,13או״ח סי׳ תקנד סע׳ ח, וראה משנה ברורה שם ס״ק יז. או כשאחד מבני הזוג אינו בביתו, האישה אינה חייבת לטבול.
לאור האמור לעיל, יש לשאול אם בני זוג המותרים במניעת היריון יכולים לדחות בהסכמה את הטבילה ולאחר בכך את מצוות עונה, ואם מותר לאישה למחול על זכותה לקיום מצוות עונה.
ברמב״ם מבואר כי האישה רשאית למחול על עונתה14הלכות אישות פרק טו הל׳ א, וכן הביא המשנה ברורה סימן רמ ס״ק ב. הלחם משנה (שם) מסביר שהמחילה צריכה להיות בלב שלם., וכך פסקו האחרונים, אך רק אם כבר קיימו מצוות פרייה ורבייה.15כך כותב הגר״מ פיינשטיין, שו״ת אגרות משה אה״ע ח״א סי׳ קב במקרה של זוג שכבר קיימו פרייה ורבייה ונמנעים מיחסים בזמן הביוץ בכדי למנוע היריון. לכן, במקרה שלפנינו, האישה רשאית למחול על עונתה בליל טבילתה. כך כתב בעל מטה לוי16שו״ת מטה לוי ח״ב סי׳ לא ד״ה והלכך. בנוגע לאישה שקבלה היתר למנוע היריון, שבמקרה ששימוש במוך תותיר עדיין סיכוי קטן שתהרה, עדיף לאישה זו לדחות את מועד הטבילה, או לטבול ולא לשמש עד שיעברו הימים הפוריים שלה. ובשובת חדות יעקב17שו״ת חדות יעקב מהדו״ת סי׳ לז ד״ה והנה לאשה זו. מדובר במקרה שבו מסוכן לאישה להיכנס להיריון והיא חוששת שתשמיש במוך לא מספיק בטוח ולכן עדיף שלא תשמש בימים שיכולה להתעבר. הציע בדומה לכך, שהאישה תטבול בזמן אך תסתיר את הטבילה מבעלה למשך כמה ימים.
אמנם בשו״ת חתם סופר18יו״ד ח״ב סי׳ קסב. כך כתב לאישה שביקשה לנסוע בסמוך לליל טבילתה למקום רחוק לדבר מצווה, ש״מצווה רבה תעשה... בשמירת בעלה מן החטא״, ומתוך דאגה לבעלה לא תבטל את עונתה וליל טבילתה. כתב כי יש להבחין בין מצוות שמחת עונה, שהיא זכותה של האישה ומתוך כך בידה למחול עליה, לבין חיובה של האישה להיענות לבעלה כשהיא יכולה, חיוב הנובע בין השאר מחובתה לדאוג שלא יגיע לידי עבירה. מצד זה, כתב החתם סופר כי מצווה בידה שלא לדחות את הטבילה שלא לצורך. לכן ראוי שהחלטת בני הזוג לדחות יחסים תיקח בחשבון אף את השפעת הדחייה על הבעל.19כך כתב בשו״ת שבט הלוי ח״ח סי׳ רעא, בהערה שבסוף התשובה, שאם הבעל חושש שיהיה לו קשה מדי אם האישה טובלת מבלי קיום יחסי אישות, עדיף שהיא לא תטבול באותם הימים כלל כדי שלא להעמיד את הבעל בניסיון מצד קירבה פיזית וכיו״ב.
בנוסף להשפעת דחיית הטבילה על הקשר שבין בני הזוג, יש לברר אם קיים ערך עצמי להיותה של האישה טהורה גם בהעדר יחסי אישות.
בירושלמי כתוב: ״אמר רבי חנינה, זאת אומרת שאסור לאשה לשהות בטומאתה״.20נדה פרק ב הלכה ד. הגר״א21ביאור הגר״א יו״ד סי׳ קצז ס״ק ג. מסביר ששייך לומר כן רק כאשר הטבילה היא במועד שנקבע בתורה, ולכן בימינו אין חובה לאישה להזדרז להסיר את טומאתה.22בעבר נהגו שלא לטבול כאשר בעלה היה מחוץ לעיר, מטעם סכנה, ואילו היום רבים אין חוששים לכך. ראו שו״ת בני בנים ח״ב סי׳ לג. אבל בעל שו״ת משנה הלכות23ח״ט סי׳ קעט, ד״ה והנראה פשוט. הבין שאפילו אם אין טבילה בזמנה היום, בכל אופן ראוי לאישה למהר להיטהר. בדומה לכך כתב בשבט הלוי24שיעורי שבט הלוי סי׳ קצו סוף סע׳ יא, על ט״ז סק״ו (עמ׳ רצו) . הוא מביא לימוד על כך מהפסוק ״כל טהור בביתך יאכל אותו״ (במדבר יח, יא), ממנו יש ללמוד שהאישה נקראת ׳טהור בביתך׳. שטוב שאישה תשתדל להיות טהורה לבעלה ואין הדבר מחייב קירבה. מסיבות אלה יש מקום להעדיף שהאישה תטבול בזמנה אף אם לא יתקיימו יחסי אישות למשך מספר ימים.25יש המצדדים לטבול לקראת ראש השנה ויום כיפור כחלק מהתשובה, אבל אין זה קשור לטבילה בשאר ימות השנה. וראו שו״ת בני בנים ח״ג סי׳ ה.
מצד שני, ייתכן כי יש להעדיף דחיית תחילת ספירת הנקיים, כדי שהאישה לא תיכנס לכתחילה למצב שבו יכולה לטבול אך אינה עושה כן . אחרונים כתבו כי החיוב לטבול בזמנה חל על האישה רק לאחר שספרה את הנקיים.26שו״ת בית שערים חלק יו״ד סי׳ רפא. כל שלא ספרה את שבעה הנקיים לא חל עליה חיוב לפעול להחיש את מועד טבילתה, ובהסכמת בעלה היא רשאית לדחות את הספירה.
עם זאת, כעצה טובה, יש סיבה שלא לאחר את ספירת הנקיים, מאחר שמחזור הווסת אינו תמיד סדיר, וייתכן חודש ללא ביוץ או עם ביוץ שיחול בתוך ז׳ הנקיים, ובמקרה כזה דחיית הספירה תהיה ללא תועלת. כמו כן, עקב הדחייה עלולה הספירה להתרחש בסמוך לווסת הבא, בימים שבהם אצל נשים מסוימות עולה החשש לכתמים.
לכן ראוי מכמה בחינות לטבול בזמן על מנת להתיר קירבה של חיבוק ונישוק אף אם יימנעו מיחסי אישות, שכן גם בקרבה של חיבוק ונישוק ללא תשמיש יש משום מצוות עונה.27שו״ת מהר״ם מלובלין סי׳ נג, הביאו הש״ך יו״ד סי׳ קצז ס״ק ג. כך כתב גם בבדי השולחן סי׳ קצז, ביאורים ד״ה מצוה לטבול בזמנה. אולם חלופה זו עלולה ליצור קושי בהתנהלות הזוגית בימים אלו וכן חשש של הוצאת זרע לבטלה.28אמנם בחוט השני (סי׳ קצז עמ׳ רסו׳ ס״ק ג) כתב כי במקום שבו יש חשש להוצאת ז״ל, עדיף לדחות טבילה. מכיוון ששונים הצרכים של אישה ושל גבר, וכן תגובתם לגירוי של הקירבה הגופנית - סביר מאוד כי התייחסותם ותגובתם לאפשרות זו של טבילה לשם קירבה מוגבלת בלבד, לאחר שבועיים של ריחוק, תהיה שונה. ייתכן שאפשרות זו ,תהיה מקובלת יותר על האישה מאשר על הגבר.
לסיכום, שלוש האפשרויות הן מותרות, אך אף אחת אינה נטולת חסרונות.
מ.ר., א.ק.