שאלה
במסגרת מעקב היריון עברתי השבוע בדיקה פנימית. האחות דיווחה לי על פתיחה של ארבעה ס״מ, למרות שצירי הלידה טרם התחילו. בסופו של דבר שוחררתי ועודני ממתינה ללידה. האם אני נחשבת נידה בעקבות הפתיחה, בהעדר צירים?
תשובה
במצב המתואר אינך טמאה עדיין בטומאת לידה, ואף לא בטומאת נידה כל עוד לא ראית דם. פתיחה של ארבעה ס״מ1עיינו להלן סי׳ נ, הכנסת התקן תוך-רחמי בז׳ נקיים, לגבי ׳דין ׳אי אפשר לפתיחת הקבר ללא דם׳, שהוא שייך רק כאשר גוף כל-שהוא מוכנס או יוצא מהרחם; וממילא פתיחת הקבר בתהליך הלידה אינה אוסרת. יש לציין עוד שתיאור ׳פתיחה׳ ברפואה מתייחס לפתיחת הפה החיצוני של צוואר הרחם, ואילו בהלכה אנו עוסקים בפתיחת הפה הפנימי, ולעתים יש פער ביניהם. נחשבת כמתאימה לתחילת תהליך הלידה מבחינה רפואית, אך ייתכן מצב שבו ישנה פתיחה של צוואר הרחם גם זמן רב קודם ללידה.2מצב זה מצוי בעיקר אצל נשים ולדניות.
במצב זה, כאשר הפתיחה אינה דינאמית, דהיינו מתרחבת והולכת, אינה מלווה בצירים, ותהליך הלידה טרם התחיל, האישה אינה נאסרת. גם אם התחילו צירים אך נעצרו, ומתברר למפרע שהלידה טרם התחילה, אין האשה טמאת לידה.
הרחבה
הגמרא בשבת3שבת קכט. דנה ביולדת לעניין חילול שבת משום פיקוח נפש, ומפרטת שלושה מצבים שמשעה שהיולדת מגיעה אליהם, ניתן לחלל עליה את השבת: א. יושבת על המשבר; ב. הדם שותת ויורד; ג. אינה מסוגלת עוד להלך בכוחות עצמה וחברותיה נושאות אותה.4הראשונים חלוקים בדבר סדר הסימנים בתהליך הלידה. הרי״ף כותב שהסימן השני קודם לראשון, ובפועל יש לחכות עד שתהיה יושבת על המשבר, שהוא לאחר שירד הדם. הרשב״א תמה עליו מדוע לא לפסוק לפי הדעה המקלה (לפי סדר השלבים שקבע הרי״ף עצמו), ואכן הרמב״ם פסק שמחללים עליה את השבת משעה שהדם שותת ויורד (אבל בפיה״מ כתב סדר הפוך, קודם יושבת על המשבר ואח״כ שותת הדם). הרמב״ן5תורת האדם שער הסכנה עניין המיחוש ד״ה שבת קכט. פוסק שמחללים את השבת עבור האישה אף לפי אחד מבין סימנים אלה, מפני שמקילים בספק פיקוח נפש. דעתו הובאה בטור ועל פיה נפסקה ההלכה בשלחן ערוך.6או״ח סי׳ של סע׳ ג. אלא שהאחרונים נחלקו אם יש להבחין בין יולדת לעניין חילול שבת משום פיקוח נפש לבין יולדת לעניין טומאת לידה.
בעל הנחלת שבעה7שו״ת נחלת שבעה ח״ב סי׳ ט ד״ה ומצאתי רמז. ומובא גם בפ״ת ליו״ד סי׳ קצד ס״ק ח. נשאל על אישה שהייתה סבורה שעומדת ללדת וקראה למיילדת לבדוק אותה,8בשאלה נזכר שהאישה נבדקה על ידי המיילדת, ובעל הנחלת שבעה מחשיב בדיקה זו כישיבה על המשבר. ובסופו של דבר לא ילדה; ופסק שעצם הישיבה על המשבר נחשבת כתחילת לידה וגורמת טומאה, אף על פי שלא ילדה אז בפועל אלא כמה שבועות לאחר מכן.
אחרונים רבים חלקו על דבריו:
החוות דעת9חוות דעת יו״ד סי׳ קצד בביאורים ס״ק א. כותב שהגדרת האישה כחולה לעניין פקוח נפש בשבת אינה ראייה לכך שהיא טמאה, מפני שטומאת לידה תלוייה בפתיחת הקבר, ופתיחת הקבר היא רק אם אכן יצא משהו מהרחם.10ומוסיף שמכיוון שאמו של יוצא דופן אינה טמאת לידה אע״פ שבוודאי ישבה על המשבר, הישיבה על המשבר אינה יכולה להוות ראייה לטמאה. ראוי לציין שבמציאות ימינו, אישה שעברה ניתוח קיסרי (׳יוצא דופן׳) לרוב נטמאת מפני דימום דרך הנרתיק לאחר הלידה. לכן יש לפסוק לקולא לעניין פיקוח נפש, אבל אין להחיל את המועד המוקדם ביותר לעניין סכנה גם על הלכות טומאה וטהרה.
הסדרי טהרה11יו״ד סי׳ קצד ס״ק כה. כותב שעצם העובדה שלא ילדה מוכיח שהייתה טעות ולא נפתח הקבר, ופשוט שטהורה. ומוסיף שהכרתי ופלתי12כרתי ופלתי תפארת ישראל סוף סע׳ א ומובא גם בס״ט הנ״ל. כתב שבזמן ישיבתה על המשבר צריך לנהוג איסור, אבל אם מתגלה שהייתה טעות - טהורה.13ועיינו בשו״ת אגרות משה יו״ד ח״ב סי׳ ע״ו ד״ה בדבר אישה, שמוצא נפק״מ בין שתי דיעות הללו לעניין בדיקה.
בשיעורי שבט הלוי14סי׳ קצד סע׳ ב ד ד״ה לפתיחת הקבר בעמ׳ רמד-רמה. כותב שאף אם יש פתיחה של כמה סנטימטרים, עדיין אין לטמא את האישה אלא אם ישנם גם צירים תכופים, ולעתים אף במצב זה אין לטמאה אלא אם כן האישה כבר אינה מסוגלת להלך.15אמנם הגר״מ אליהו (דרכי טהרה, מהדורה חדשה תשס״ז, עמ׳ קלח) פסק שפתיחה של ארבעה סנטימטרים היא תחילת לידה ומטמאת את האישה משום פתיחת הקבר אף אם לא ילדה לאחר מכן. אך שאר אחרונים לא נקבו בשיעור זה, ולדוגמא ראו בספר טהרה כהלכה עמ׳ קעה. יש לתת את הדעת לכך שעל פי רוב פתיחה כזו אכן תוביל ללידה, או להתערבות רפואית שתאפשר לידה, ונראה לי שזו הסיבה לפסיקה לחומרא של הגר״מ אליהו בשאלה זו. אמנם עיינו בספר ״בשעה טובה״ של בני הזוג פינקלשטיין בעמ׳ 145 הערות 4 ו-6, שם מובא בשם הרב מרדכי אליהו שפתיחה כזו, כאשר היא אינה דינאמית ואינה מובילה ללידה, לא אוסרת את בני הזוג.
לכן, אם האישה לא ילדה ואין דימום, אין לאסרה עד שתתפתח לידה.16יש להבחין כאן בין שני מצבים שעלולים לאסור את האישה: האחד הוא ׳פתיחת הקבר׳ ולכך התייחסנו בשאלה זו, והשני הוא איסור בשל טומאת לידה, שיתכן ויחול רק בשלב הפעיל של הלידה. התייחסות לשאלה זו ראו להלן סי׳ יב, האם ירידת מים אוסרת.
ז.ב.