מראה באספקלריא מאירה איך כל התענוג הנפשיי המגיע לצדיקים אחר המית ראו בחייהם ישראל במתן תורה. אתה הראת לדעת איך בתורה הקדושה רבות בנות עשו חיל לקיים ולהעמיד את הפנה הזאת מההשארות הנפש. ויען שלבי אומר לי שעדין מי שלבו נוקפו יקשה ולמה לא הרחיבה התורה יותר לא נזכר בה יעודי העה"ב הרבה בביאור. הנני בא בפרק הזה להשיב נפשו מנישאת הפקפוק ולסלק מעליו כל מיני ספק וגמגום. ואומר שכמו שלא תשער הנפש סתירת המושכלות הראשונות כך לא תשער בסתירת מה שהושג מן החוש כי א"א לומר עליו שאינו כן. ואם יתאמת שבני ישראל עם קרובו בחייהם השיגו כל הערבות והתענוג הרוחני שמשיגים הצדיקים במיתתם אז תסתלק מכל וכל התלונה הזאת. ועתה איש נבון וחכם אם כל התענוג הנפלא וההצלחה הנפשיית שתושג אחר המות היא ההתדבקות ברוחניי' כמו שנאמר (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכי' בין העומדי' האלה ולראות באספקלריא מאירה פני השכינה ולהתעדן בהשכלה עליונית בעולמות שברא. הנה נא בראותינו כי התענוג הזה השיגו ישראל בהיותם בחיי' אז יתאמת אצלינו כי כאשר המפורסמות אינם צריכים ראיה כמו כן לא היה מן הצורך להרחיב ביעודי הנפש אשר עיניהם ראו כי הראיה היותר הכרחית על כל דבר אשר יאמר כי הוא זה. הלא כה דברי כל עסקם של ישראל היו עם המלאכים באברהם כתיב (בראשית יח ב) והנה ג' אנשים נצבים עליו ואף שפחתו זכת' למעלה הזאת (שם כא יז). ביעקב (שם לב ב) ויפגעו בו מלאכי אלהים. (הושע יב ב) וישר אל מלאך ויוכל ביהושע (יהושע ה יג) וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו. בגדעון (שופטים ו כב) וירא גדעון כי מלאך ה' הוא. באלישע (מלכים ב ו יז) ויפקח ה' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע. בדניאל (דניאל ח טו) והנה עומד לנגדי כמראה גבר. וכאשר יצאו ישראל ממצרים עמם בעזרתם יצאו כל צבאות ה' ומלאך ה' נוסע לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד האש להאיר להם כקטן המוליך נר לפני הגדול ממנו להאיר לו וכאשר עמדו ישראל על הר סיני כלם שוים לטובה השיגו כבוד ה' כדכתיב (שמות כד יז) ומראה כבודה ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל וכך אמר משה בתפלתו (במדבר יד יד) שמעו כי אתה ה בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם. ובאשר נתעלו שם במעלה הזאת כאשר דבר להם ה' (שמות לג טו) הנני שולח מלאך לפניך לא נתרצו בדבר ויען משה ויאמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה כי היה זה בעיניו כמי שיורד מהמדרגה העליונה לדיוטא התחתונה ומן השמים לארץ. ולא יכול השכל להצטייר ערבות יותר נפלא ותענוג יותר עצום והשגה יותר נכבדת ממה שזכו ישראל בים סוף יען כלם כאחד ענו ואמרו שירה חדשה וכבר. אחז"ל ראתה שפחה על הים יותר ממה שראה יחזקאל בן בוזי אשר לו נפתחו השמים וראה מראות האלהים וכל א' וא' הראה באצבע ואמר זה אלי ואנוהו וגו'. ובשעת מתן תורה העיד הכתוב שכל ישראל חכמיהם עשיר ורש קטון וגדול שם הוא הגיעו למעלת הנבואה ושמעו קול אלהים מדבר מתוך האש כדבר שנאמר (דברים ד לג) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם מתוך האש וגו' וכתיב השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי וכל כך נתעלה נפשם במעמד הנכבד ההוא עד שכמעט נתפרדה נפשם מגופם ועל זה רמז שלמה באומרו (שיר השירים ה ו) נפשי יצאה בדברו. ואם הערבות והדרקות הזאת השיגו ישראל בהיותם בחיים הללו הגשמיים הלא יתאמת להם בודאי שיהיה עדין יותר גדול ועצום בעה"ב בהתפרד נפשם מגופם כי הדבקות בחיים הוראה על הדבקות אחר המות. ויען שמעולם לא זכה כל הקהל כאחד מהמעלה הזאת הגדיל הכתוב הענין הזה באומרו (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום כלו' שכלם זכו להיות דבקים בה' ואף בהיותם בחיים אשר הוא פלא עצום כי מי הוא אשר יחובר אל החיי' החומריים שיזכה לזה. ויותר מזה ראו והנה פני משה כראות פני אלהים וייראו מגשת אליו והיא המעל' המעותדת לצדיקים בעה"ב כמאמר דניאל איש חמודו' (דניאל בג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבי' כככבים לעולם ועד. ולזה נראה שזכה שלא כהתה עינו ולא נס לחה עד יום מותו והוא פלא עצום. וראו עוד איך החייהו השם ק"כ ימים בהר בלי מאכל ומשתה ונשתקע בלבם האמונה שבעה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ונהני' מזיו השכינה דמיון משה אשר ראה בחייו אשר עין לא ראתה. וכן אחז"ל מנין היה משה אוכל מזיו השכינ' שנאמר ואתה מחיה את כלם להורות שהנאת זיו השכינה היא האכילה ודאית בהיותה נותנת החיים הנצחיים לאוכליה:
ויצא לנו מזה שישראל זכו לראות ולהתעדן בהיות' בחיים בדשן נפשם בתענוג הנפשיי המעותד לצדיקים בעה"ב ואיך ראו בעיניה' כל האושר המגיע לטובים ולישרים בלבותם בעולם הנשמות ולכן המלאכה היתה דיה והותר בהראות בכמה מקומות השארות הנפשיי הזאת. ואם עדין תאמר ולמה לאהזכירה התורה ביותר להועיל לדורות הבאים אשר לא ראו ולא זכו למעלה הזאת. אשיבך מילין כי כאשר יושג בחוש בזמן מה איזה דבר מאנשים רבי' וגדולי הפרסום ונמשכה הקבלה מאב לבן אז ודאי ראוי להאמין בו כי הוא אמת גמור ודאי א"א להכחישו. וכבר ידענו שהדת נתנה בפרסום גדול ורבוי עצום מששים רבוא שלפי דעת חז"ל כולל לכל הפרצופיס וא"א שימצא פרסום יותר גדול ממנו וא"כ כל מה שהם ראו והעידו ראוי להאמין באמונה שלמה שאין עליה ספק. אף שכל הנביאים שבכל דור ודור הפליגו לדבר מענין הנפש כאשר עיניך תחזינה משרים בפרקים יבאו: