יוסיף שנית ידו לקנות את שאר הפסוקים והנם ככל המון אשר נשארו בחלק נביאי' וכתובים.
גם ביד הנביאים הבטיח הקב"ה לישראל בתחית המתים. והמקום הראשון תמצא בתפלת חנה אחת משבע הנביאות שנבאו לישראל בפסוק (שמואל א ב ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. וכן תרגם המתרגם ממית ואמר לאחאה ומחית לשאול ואף עתיד לאסקא בחיי עלמא. והפירוש הוא מוכרח דאי לא תימא הכי הוה לה לאקדומיה החיים למיתה שסוף אדם למות אבל כאן נתנבאה בביאור על תחית המתי' וכן אמרה מוריד שאול ויעל. אשר על כן אמר רבי יהושע מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שיר' ומה שיר' אמרו ה' ממי' ומחי' מוריד שאול ויעל. השני הנה הוא באמתחת ישעיה הנביא בסי' כ"ו שם שם לו חק ומשפט התחיה באומרו יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי על אורות טליך וארץ רפאים תפיל. וכן ת"י את הוא מיתי מיתין גרמי נבלתהון את מקים ייחון וישב חוץ קדמך כל דהוו דמן בעפרא ארי טל נהור טלך לעבדי אוריתך. וכאן נרמז תחית המתים לצדיקים. וכן אמר יחיו מתיך רוצה לומר הצדיקים שהם לאל והטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים כמו שהטל מחי' את הירקות. והראיה הזאת היא אמיתית ואף שהצדוקי' הקשו לרבן גמליאל עליה ודילמא מתים שהחיה יחזקאל הנה סגנון הפרשה יוכיח בהכרח שעל ענין התחיה העתידה מדברת. השלישי גם הוא בסימן נ"ב וכן אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו רננו לא נאמר אלא ירננו מכאן לתחית המתים מן התורה. ודומה לי שהראיה מוכרחת כי בהיות שבפסוק הקודם דבר מענין הגאולה וביאת המשיח כמו שאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלו' מבשר טוב משמיע ישוע' אומר לציון מלך אלהיך והתחיה תהיה סמוכה לביאת הגואל סמך אליו קול צופיך שהם הנביאים כלם שנשאו קולם ונבאו לישראליקומו מקבריהם ויחדו ירננו ויתנו שבחות והודאות לשם יתעלה בראותם שנתקיימו נבואותיהם עליהם אמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון רוצה לומר יראו בעיניהם הגשמיים מה שנתראה להם לשכלם במראה הנבואה. והוא פירוש נכון. הרביעי פסוק מלא הוא ביחזקאל הנביא בסי' ל"ז לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר ה' אלהים הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי ונתתי רוחי בכם וחייתם וכו'. ובין שיהיה משל מתי יחזקאל או יהי' הדבר כפשוטו אין ספק שבאה הנבואה הזאת להודיע לנביא שכן יהיו כל בית ישראל שמתו בגלות שעוד יקומו מקבריהם ויבאו לאדמת הקדש. וכן הוא דעת המתרגם. ובפרקי רבי אליעזר אמרו היו ישראל יושבין ובוכין היינו מקוים לאור ובא חושך באותה שעה אמר הקב"ה לנביא חי אני שאני מעמיד אתכם בתחית המתים ואקבוץ אתכם עם ישראל שנאמר הנני פותח את קברותיכם. החמישי הוא בסימן מ"ג אמר ונתת' אל הכהני' הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרובים אלי נאם ה' אלהים לשרתני פר בן בקר לחטאת. וזה הפסוק יורה על תחית המתים כי סדר הקרבנות שעשו עולי גולה אינו כסדר הנזכר כאן. ועוד דיחזקאל לא עלה לארץ ישראל ואומרים בקבלה שנקבר בבבל ולכן מוכרחים אנו לומר שהנבואה הזאת עתידה ושעוד יקום בתחיה יחזקאל הנביא והוא יתן מעדני מלך מלכי המלכים לכהנים להקריבם והוא יזרוק הדם ויכפר על המזבח כי לעתיד יהיה הוא כהן גדול או משנה לאהרן הכהן. ולא נוכל לפרש הנבואה הזאת באופן אחר יען לאו מכללא איתמר אלא בפירוש איתמר ונתתה וכו'. הששי הוא במלאכי סוף כל הנביאים באומרו הנה היום בא בוער כתנור וכו' הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבות' וזה יקרה לקמים בתחיה כי אז יגידו האבות לבני' והבנים לאבות מה שקרה להם בהפרד נפשם מגופם. או כפי מה שכתב הרי"א אם היה אדם בחיי' שמתו בניו. יקומו במצות הנביא וכאשר ראו האבות את בניהם חיים ויפרסמו להם אמיתת הגמול הנפשיי שהוא כפי האמונה התוריית יאמינו האבות וישיבו לבבם אל ה'. וכן ישיב לב בנים על אבותם אם היו האבות מתים והבנים חיים. באופן שעל ידי הקמי' בתחיה יתישר המין האנושי בהכרת האל ית' ואמיתת אמונתו כי זה תכלית התחיה באמת. השביעי כתוב באצבע אלהים במזמור ע"ב ויציצו מעיר כעשב הארץ וכן תמצא בסנהדרין פרק חלק שאלה קליאופטרא את ר' מאיר אמר' ידענא דחיי שכבי דכתיב ויציצו מעיר כעשב הארץ אלא כשהן עומדין עומדין ערומי' או בלבושיה' עומדין. אמר לה קל וחומר מחט' ומה חט' שנקברה ערומ' יוצא' בכמ' לבושין צדיקים שנקברים בלבושיהן על אחת כמה וכמה. נראה דשמעה קליאופטרא מאיזה חכם מדבר על ענין התחיה שנרמזה בזה הפסוק ודייק מדלא כתיב ויציצו מהשדה כעשב הארץ אלא מעיר שהוא נגד טבע העולם. ועל דא סמכה מה שאמרה ידענא דחיי שכבי. אבל עדין ספקה שאם יציצו כעשב הארץ האם יפרחו כעשב בלא לבוש וזה דבר גנאי לקמים בתחיה שערום ילכו בלא לבוש. ולכן פירש לה רבי מאיר שיהיו דוגמת החטה שהיא גם כן עשב הארץ שנקברה ערומה ויוצאת בכמה לבושים. השמיני הביא רבי יהושע בן לוי. אמר מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה היללוך לא נאמר אלא יהללוך מכאן לתחית המתים מן התורה. והוא רמז נכון שאם אינו מדבר לעתיד מאי עוד יהללוך אלא שודאי רומז שהיושב בביתו של מקום ומתמיד בבתי כנסיות להלל לשבח ולפאר לשם יתעלה שמו אשריו ואשרי כי עוד יהללוהו בעולם הבא אחר התחיה. התשיעי הלא הוא בסימן ק"ד אמר דוד המלך ע"ה כלם אליך ישברון לתת להם את אכלם בעתו תפתח ידך ישבעון טוב תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה. וכן כתב הרד"ק ז"ל תשלח רוחך יבראון אמרו קצת חכמי המחקר כי כל חי אחרי מותו יקום כי הנפשות הם עתידות. להתגלגל ולחזור לעולם אבל אינן חוזרות אל החומר הראשון כמו אותו החומר בעצמו ויהיה זה תמיד לכמה אלפי שנה. וגדולי הפילוסופים אומרים כי לא תשוב הנפש אל הגוף לעולם כמו שאמר איוב עד, בלתי שמים לא יקיצו. ולאמונתנו אנחנו זרע ישראל והמחזיקים באמונתנו יהיו הנפשו' חוזרות אל החומר הראשון אשר יצאו ממנו לזמן תחית המתים אשר יעדנו בו האל יתעלה. ויהיה זה על דרך נס ופלא ולא כפי הטבע. ועל זה אמר תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה עכ"ד. ובמה שאמר שקצת מן הפילוסופים אומרים כי הנפשות עתידות להתגלגל לסוף כמה אלפי שנה כך הוא דעת הגאפונינסים הדרים בארץ סינים כאשר הגידו לנו סופרי העתים בדברי הימי' שלהם. העשירי נאמר על ידי שלמה המלך עליו השלום בסימן ל' שלש הנה לא תשבענה ארבע לא אמרו הון. שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים ואש לא אמרה הון. ועליו אמר רב טבי אמר רבי יאשיה מאי דכתיב שאול ועוצר רחם וכי מה ענין שאול אצל רחם אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא. והלא דברים קב וחומר ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאים ממנו בקולי קולות שאול שמכניסין בו בקולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות מכאן תשוב' לאומרים אין תחית המתים מן התורה. וקשה כי מה טעם השאלה הזאת מה ענין שאול אצל רחם. דהלא כבר מפורש בקרא שלש הנה לא תשבענה והן דומים זה לזה אבל רבותינו ז"ל מכאן הוכיחו התחיה וזה שהקשו בפסוק כי התחיל שלש הנה לא תשבענה וכאשר ביאר כונתו אמר ארץ לא שבעה מים ולא פירש שהשאול אינו שבע ממתים והרחם מהתשמיש. ולכן אמרו מה ענין זה אצל זה שהתפרדו מעל אחיו ולא נתפרש בכתוב רעבתן. והשיבו שהיה זה מפני דמיון אחר אשר היה ביניהם דוקא מענין תחית המתים וכמו שכאשר מכניסין את המת בקבר הוא בקולי קולות ובבכי גדול כך יוציאו אותו בקולי קולות כמו שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו'. האחד עשר הלא הוא באיוב הנה הוא בקללו יומו על צערו אמר כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי. ראה נא איך אורו עיניו בדבר הזה והודה עיקר התחיה בתארו למות בשם שכיבה לשון הנאמר בצדיקים ושכבתי עם אבותי ושנה לקוראו בשם שינה להראות כי כמו שהישן עורר משנתו כך המתים יקיצו ויעורו משנתם. השנים עשר רבינא אמר מהכא ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו. והראיה הזאת אין לה שום דחייה וחולשה כלל כי שם קרא למתים ישני' וגזר עליהם שעוד יקומו ויעורו משנתם אלה לקבל הגמול והשכר ואלה לקבל עונשם בגוף ונפש וכמו שאמר אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. השלשה עשר. הנה הקב"ה הבטיח לדניאל שיחיה עם הצדיקים בתחית המתים ואמר לו ואתה דניאל לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. ואלו הפסוקים הם היותר מוכרחים מכלם ואינם סובלים בשום אופן פירוש אחר. הנך רואה איך הבאתי לך עוד י"ג פסוקי' מהנביאים ומהכתובי' והם בכלם כ"ו כמנין שם הויה הגדול והנורא ויסכר פי דוברי שקר מהצדוקין והאפיקורוסין אשר לברם האלהים והמה בהמה המה להם. ולא נעלם ממני קורא משכיל שיש איזה פסוקים בתורה שנראה שמכחישי' העיקר הזה. ובהיות שהרמב"ם באגרת התחיה שאל כענין והשיב כהלכה וכל יקר ראתה עינו אביא דבריו. ואלו הן. וראוי שנדבר על שתי שאלות ראויות בזה הענין. האחת מהן לבאר ענין אלו הפסוקים הרבים מאד הנמצאים במקרא המורים הוראה ברורה שלא תסבול פירוש בהרחקת תחית המתים כאמרו הימות גבר היחיה ואמרו כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה בטרם אלך ולא אשוב וזה באיוב הרבה. ואמר חזקיהו לא ישברו יורדי בור אל אמתך חי חי הוא יודך כמוני היום וזאת ראיה שיורדי בור הם המתי' ונאמר גם כן כי מות נמות וכמים הנגרי' ארצה אשר לא יאספו וגו' הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו וגו' ונאמר רוח הולך ולא ישוב. וכשתחפש מקומות המקרא כלם תמצאם מרחיקים תחית המתים בכלל רק פשוטי ישעיהו. ועם קצת התבוננות יתבאר שהוא מסופק אם הוא משל או אמת. ומה שבא מן הפסוק הנגלה לדניאל ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו' ואמר ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין והגם כן מה שחייב לבני אדם המבוכה הגדולה קצתם הסתפק בהם תחית המתים ספוק גדול ומקצת המזמינים לזאת הפנה הוצרכו לפרש כל פסוק מהפסוקים המבוארים פירושים רחוקים מאד לקבלם. והשאלה השנית היות התורה בלתי זוכרת זאת הפנה כלל לא ברמיזה ואף כי בביאור ואם אי אפשר מבלתי שיאמר שיש בתורה רמיזות לזאת הפנה ויאמרו הדברים ההם אשר זכרום באמר' מנין לתחית המתים מן התורה תכלית האומר שיאמר שהם רמזים נסתרים וכל שכן בהיות החכמים חולקים בהם ותהיה זאת השאלה השנית למה לא זכר את זה בגלוי ובביאור שלא יסבול פירוש אבל נזכר לפי דבר החושב כמי שירצה שיסתתר לאמר דבר וירצה לסתמו. ואומר במענה השאלה הראשונה שדברי הנביאים ולשון הספרים אמנם באו מספרים טבע המציאות הנהוג וידוע שטבע זה המציאות הוא התחבר נקבות בעלי חיים וזכריה' והוליד' הדומה וצמיחת הנולד מעט מעט עד שימות האיש ההוא ואין מן הטבע שישוב האיש ההיא ויתהוה שנית אחר מותו אבל בטבע כי כשימותו בעלי חיים לא ישובו לעולם האנשים ההם אבל יכלו ויותכו מעט מעט עד שישובו אל היסודות ואל החומר הראשון במין מן החזרה לא ישאר עמה חלק מוגבל נרמז אליו שנאמר בו זה היה כך וכך ושהאד' לבדו נדבק בו השפע האלהי והוא חייב שיהיה בו דבר עומד לא יאבד ולא יפסד אמנם גוף האדם יאבד כשאר אישי בעלי חיים כלם. הורו על זה גם כן ראיות עיוניות אצל מי שנחלץ לחקור על אלו הדברים העמוקים ר"ל השאר הדבר הנשאר ממה שמגיע לאד' וזהו הדבר אשר בטבע והוא אשר קראוהו ספרי הנבוא' נפש או רוח בשתוף השם ואבדת הגוף ושובו למה שהורכב ממנו המין ההוא מן החזרה כמו שבא בפסוק וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח חשוב אל האלהים אשר נתנה זהו אשר בטבע וכפי הענין ההוא באו הפסוקים ההם כלם. ואין הפרש בין אמרו אם ימות גבר היחיה ובין אמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים שאין זה בטבע אבל נמנע בר אלא שכבר יצאו המים מן הסלע במופת וכן תחית המתים. אמנם הוא מן המופתים ואין הפרש בין היהפוך כושי עורו ובין הלמתים תעשה פלא וכבר נהפך מראה היד הטהורה ללבן. ואלו יאמר אומר שא"א שיתנועע הדומ' היה אומר אמת לפי מה שבטבע ולא יכזב זה המאמר שוב המטה נחש אחר שהוא מופת כן כל מה שתמצאהו מהרחקת שוב המתים הוא על מה שבטבע ואין זה סותר שוב המתים כשירצה השם בשובם. הנה כבר התבאר לך עניני הפסוקי' כלם על מה שאפשר מן האמת ואינך צריך לפרש פסוק מהם בפירושים ההם המגונים הרחוקים לקבלם אשר יחזקו טענות מכחיש תחית המתים ויאמצו מאמרו וכו' ועוד האריך הרב:
אולם זהו מה שראיתי לדבר מענין התחיה להוכיח ההשארו' הנפשיי. ואמנם עקרי התחי' וכל השאלו' הנופלות בשרשיה הלא הם כתובים על הספרי' שחברתי עליה בל' לעז להועיל לבני עמי. ושם תמצא כל מעייני החכמים חדשים גם ישנים על אדני פז מיוסדים: