מבשר טוב ומשמיע ישועה לכל אשר בשם ישראל יכנה ומורה מי האנשים האלה היוצאים מהכלל הזה.
אחר שנתבאר בפרק הקודם שהנשמה מקבלת שכר' ועונשה בצלמה המיוחדת לה ראוי שנחקור אם העונש הזה הוא זמניי או נצחיי. ואומר שהדעת הנכון הוא שכמו שיש מדרגות בין העבירות והחטאי' בנפשותם כי לא כל העבירות שוות ולא כל החטאים בנפשותם במדרגה אחת. כן יש מהם שמשפטן בגהינם י"ב חדש ויש מהם זמן יותר ארוך וקצר ויש מהם מי שנדונין לעד ולעולמי עולמים ויען שהחקירה הזאת היא רב התועלת אשים ידי על עיניה בקיצור האפשרי. ואומר. הלא ידעת מה שאמרו רז"ל בפרק חלק ז"ל כל ישראל יש להם חלק לעה"ב שנ' ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וארץ זו משל לארץ החיים וחיי העה"ב וכבר ישאל השואל וכי משוא פנים יש בדבר האם כל אשר בשם ישראל יכנה כצדיק וכרשע יהיה לו חלק לעה"ב והוצרך הרלב"ג לומר אין למדין מן הכללות. ודבריו אינם נכונים כי כאן גזרו שאין יוצא מהכלל אלא אותם הנז' באומרם ואלו הם שאין להם חלק לעה"ב. ועוד שבדברי הנביאים אין לומר אין למדין מן הכללות והכתוב צווח ועמך כלם צדיקי'. ועוד שאינם מוציאין מהכלל אלא מעט מזעיר כמו תנא ושייר. אבל לפי דעתי זה יובן בהקדמה א' קטנה והיא שכל מי שעושה אחת ממצות התורה כסדר וכראוי אינו מאבד זכותה לעולם ולעולמי עולמים אף שיעשה ממצות ה' אשר לא תעשינה וזה תמצא מפורש אצל רז"ל במדרש שוחר טוב מזמו' ס"ב ז"ל יש לך אדם שיש לו עשר מצות וי' עונות ואומר לא שכרן של מצות ולא עונשן של עבירות אלא יצאו אלו כנגד אלו והקב"ה אינו עושה כן אלא בתחלה גובה הוא ממנו עונותיו ואח"כ נותן לו שכרו של מצות. ע"כ. ויצא החסד מלפני ה' שזכותו יהי' שמור לו לעולם וכמו שאמר הכתוב ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. וכן בראשון ממסכת ראש השנ' ובמסכת יומא פ' יום הכפורים ר' אליעזר רמי כתיב ולך ה' חסד וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. בתחלה משלם לאיש כמעשהו. ובסוף ולך ה' חסד. כתיב ורב חסד וכתיב ואמת. בתחל' אמת ולבסוף ורב חסד. וזולת אלה רבים אשר מהם נראה כי הנפש תקבל עונש על העונות ראשונ' ואחרי כן שכרה כפי המצות שעשה. וכעין זה כתב הרב רבינו בחיי בפרשת והיה עקב ז"ל אשר לא ישא פני' לצדיק הגמור שלא יענישנו אפילו על עבירה קלה ולא יקח שוחד עבירה בשביל מצוה שאינו אומר הרי שעשה אלף מצות ועשה עבירה א' אחסר לו מצוה א' מפני עבירה שעשה וילך המצוה כנגד העבירה אלא הוא מענישו על אות ה עבירה חידית ונותן לו שכר על רבוי המצוות כלן. ועל היסויד הזה בו מה שאחז"ל בסוף מכות רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. והראיה לסתור כי הגם שהקב"ה הרבה בתורה הקדושה מצות לתת שכר טוב למתהלכים לפניו ועושי רצונו הנה ג"כ נתן לפני העברים מכשול באשר היא מצודים וחרמי' ואסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנ' וחוטא ילכד בה. אמנם זה יובן היטב במה שהנחנו וזה כי לזכותם ולצדקם עשה האלהים כי בהיות שלא כל הדעות שוות וכל א' וא' יש לו נטיה לאיזה מן המצו' הרבה הקב"ה לישראל תורה ומצות כדי שזה בעשות מצוה אחת וזה בעשית אחרת יזכו כלם לחיי העולם הבא אחר שיענשו כפי רשעם ומרדם. ולזה כתב הרמב"ם בפירוש המשנה ז"ל מעיקרי האמונ' בתור' פי כשיקיים האדם מצו' מתרי"ג מצות כסדר וכהוגן שלא ישתף עמה דבר מכוונות העולם בשום פני' אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה זכה בה לחיי העה"ב. ולזה כאשר שאל רבי חנינא בן תרדיון את ר' יוסי בן קסמא מה אני לחיי העול' הבא השיב כלום מעש' בא לידיך כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כתקנה. וכאשר השיבו כי נזדמנה לו מצות הצדקה אז נתבאר לו כי אפילו אכל ושתה אם עשה משפט וצדקה אז טוב לו בעולם שכלו טוב. וכן במסכת תענית מביא הרבה מעשים מאנשים שעליהם אמר אליהו שהיו מזומנים לחיי העולם הבא בשביל איזה מעשי' טובי' שעשו. ואחר הדברים האלה תדע ותשכיל ממוצא דבר חז"ל להשיב על השאלה הנכבדת על מה אנחנו יושבי' כי אמת הוא שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא בהיות שא"א שלא יעשה כל א' מהם מצוה ממצות התורה אשר בה יזכה לחיי עול' הבא. כי אפי' ריקנין שבהן מלאים מצות כרמון. ולא יש ח"ו משוא פנים בדבר כי כל משפטיו צדק ואמת. וכמו שאמרנו לא ישא פנים לצדיקים ולא יקח שוחד שאינו מנכה להם מעונותיהם כלום. אבל בתחלה נדונין כפי חטאתם ואח"כ נותנים להם שכר מצותם בתשלום בלי גרעון ופחת. והשכר ההוא יהיה כל כך גדול ועצו' שבודאי יקבלו היסורין בסבר פנים יפות ולא יאמרו העוברי' לא הן ולא שכרן כי העונש יהיה מעטי בערך השכר אשר כל א' וא' יזכה כפי מדרגתו. ובזה נחה השאלה הגדולה אשר העיר החכם בעל העקרי' במאמר ג' פרק ל'. והיא אם התורה האלהית נותנת שלמות בכללה או בחלקיה. ונאמר כי היא נותנת בודאי החיים לעושיה ואפילו למי שיקיים אפילו חק אחת ממנה יען אחר קבלת העונש עדן או עדנים עשור או שנה כמו שנזכיר עוד בפרקים יבאו אז תזכה לקבל שכר עשייתה כי לא לנצח יריב ולא לעול' יטור. והבן זה כי הוא עיקר מעקרי התורה ונחמה גדולה לכל אשר בשם ישראל יכנה. אמנם צריך שתדע כי לא כל זרע אברהם אבינו ובני יעקב בחיריו ראוי' ליקרא בשם הנכבד של ישראל כי יש איז' עונו' כל כך חמורו' שמכבים מצוה ואין לעושיהם שכר עוד בעמלם. וכן תמצא בפרק חלק ואלו הם שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחית המתים מן התורה ואין תורה מן השמי' ואפיקורסי' והאפיקורסי' הוא המכחיש מציאו' ה' או האומר שאין שם נבוא' כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני אדם והמכחיש נבואתו של משה רבינו והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם. וכל א' וא' מאלו אעפ"י שהן מישראל אין להם חלק לעה"ב והם הנקראים פושעי ישראל ועליהן נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה. ולכן בהיות שקרח ועדתו כפרו בעיקר תורה מן השמי' בחשבם שהרב' דברי' בדא משה מלבו ואינן דברי אלהים חיים לכן נגזר עליהם וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ר"ל למדור התחתון של גהינם. וכתב רבינו בחיי ז"ל ודרשו רבותינו לדיוטא התחתונה שבשאול. ומה שאמר ישובו רשעים לשאולה ולא אמר ירדו ירמוז לתוקף היסורין שאין להם קץ אחר שהם נאכלים באשה של גהינם חוזרים ומתחדשים כבתחלה כדי שיהיו עוד למאכולת אש. וכן חוזרים חלילה לדורי דורות כי יחדש ה' כח בגוף לקבל ולסבול עונשי גהינם. וזה אינו מנגד למה שאמר הכתוב מוריד שאול ויעל באשרשם שאול רומז לקבר ורומז לזמן התחיה כאשר יעלה ה' הגופי' מהעפר אשר שם ננערו כי עפר המה ואל עפר ישובו. עוד בפרשת צו כתב על פסוק (ויקרא ו ו) אש תמיד תוקד על המזבח ז"ל לפי שהמזבח הוא מקום כפרה ורשעים לא בעו כפרה רמז לך הכתוב שהם נדונין באשה של גהינם באש תמיד מאחר שכפרו באש תמיד והוא הענין עצמו שהיה ישעיה הנביא בו מוכיח הרשעים הוא שאמר (ישעי' לג יד) פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם. הי' מפחידם על אותו האש תמיד שבציון שכפרו בו ולא חזרו בתשובה ולא רצו כפרה וכו'. אשר עליהם נאמר עד נצח לא יראו אור. הנך רואה איך רבותינו ז"ל אשר כל יקר ראתה עינם הוציאו מכלל בני ישראל אלו השלשה האומר אין תחית המתים מן התורה אין תורה מן השמים והאפיקורוס. ואמנם זכרו שלש' העבירו' האלו ולא זולתם לפי שהם העקרים הראשיים שעמידת הדת וקיומה תלוי בהם כפי מה שגזר הרב בעל העקרים מאמר י"א פ"ג בשגם האומר אין תחית המתים מן התורה כופר בעיקר השכר והעונש בחשבו שהנפש אינה נצחית. האומר אין תורה מן השמים כופר בעיקר השני והאפיקורוס מכחיש העיקר הג' ממציאות ה' ובקטון החל ובגדול כלה. וזו ואין צריך לומר זו קתני. וזהו מה שראיתי לדבר הגם שלא נעלם ממני דעת המקובלים ז"ל וכל אורחותיהם חסד ואמת:
וממה שצריך עוד שתדע הוא שאפילו הרשעים אשר עליהם נאמר יורדין ואינם עולים יש להם מנוחה ביום השבת ולכן נקרא עונג כי הוא תענוג העליונים והתחתונים כדאיתא במסכ' גהינם. ובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנה מאי וינפש מלמד שיום השבת מקיים כל הנפשות. ובשער הגמול להרמב"ן תניא אמרין בהגדה בכל ערב שבת דומה הממונה על הנפשות מכריז ואומר הנח להן לרשעים האלו וינוחו ומניחין אותן כל השבת כלה ובמוצאי שבת עם חשיכה צועק המלאך שהוא ממונה על הרוחות חזרו לכם רשעי' לגהינ' שכבר השלימו ישראל סדריהן. ולכן מזכירין בסדר מוצאי שבת ואומרין ויהי נועם ה' אלהינו עלינו. ומטעם זה נהגו שאין ממהרין בויהי נועם ובסדר קדוש' אלא מחשיכין הרב' ואומרי' אותו בנחת. ואין אומרים בערבית של שבת והוא רחום מפני ששלשה המלאכים והם משחית אף וחמה הרשומים בזה הפסוק שהם ממונים על הרשעים ביסורי גהינם אין להם רשות ושלטון ביום השבת ושרש כל זה תמצא בספר הזוהר הלא בפרשת ויחי עמוד תק"ב אמרו ת"ש ז' מדורין אית ליה לגהינם ושבעה פתחין ונשמתיהון דחייביא עאלו וכמה חבילי מריקין טהירין נטורי תרעין ועלייהו חד ממנא לכל תרעא ותרעא ונשמתיהון דחייביא איתמסרן לאינון דמנן ע"י דדומה כיון דאיתמסרן בידייהו סתימין תרטין דאשא דמתלהטא דהא תרעין בתר תרעין הוו תרעין כלהו פתיחן וסתימין לאינון דלבר פתיחין דלגו סתימין ובכל שבת ושבת כלהו פתיחן ונפקי אינון חייביא עד אינון פתחי' דלבר ופגעין נשמתין אחרנין דאינון מתעכבי בפתחין דלבר כד נפיק שבת כרוזא קארי בכל פתחא ופתחא ואמר ישובו רשעים לשאולה נשמתא דצדיקיא קב"ה נטיר לה דלא תתמסר בידה דדומה כד"א ישמור את נפשך. ובפ' תרומה עמוד ר"ל כתוב לאמר ובשבת דלא אישתכח פחד דינא דגהינם ולא דיני אחרא וכו'. ובמדרש הנעלם פרשת בראשית דף ל"ב תנן. ת"ח אמר רב הונא אפי' הרשעי' שבגהינם מוכתרין הם ביום השבת ושוקטין ונוחין דאמר רב הונא אין לך רשע מישראל שאין לו מעשים טובים דמעיילא להי לעלמא דאתי. ואימתי מעיילא להו ביום השבת להיות כלם מוכתרים בכתר שבת. א"ר יוסי וכי הרשעים שחללו שבת בפרהסיא יש להם בכתר שבת. אמר ליה אין דהא תנן ויהי ביו' הששי לקטו לחם משנה כך נדונים הרשעים ביום הששי משנה להרויח להם ביום השבת כי יום השבת נקרא שלם ולא נגרע לפיכך אינו נגרע מהטוב וההנאה שבו בין לצדיקים בין לרשעים וכו'. ואם השבת הוא רמז לעולם שכלו שבת האל ברחמיו יזכנו לטוב הצפון ליראיו ונשמור חקי מועדיו לעשות את השבת ולתקן לנו בערב שבת מה נאכל בשבת.