נדרים ל״ח א:ז׳

״זֹאת״ ״דְּ״הַמִּצְוָה״, ״יִדְרֹךְ״ דְּ״הַדֹּרֵךְ״, ״חֲמֵשׁ״ דִּ״פְאַת נֶגֶב״, ״אִם״ דְּ״כִי גֹאֵל״ — הָלֵין כְּתִבָן וְלָא קַרְיָין.

אָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא: בְּמַעְרְבָא פָּסְקִין לְהָדֵין פְּסוּקָא לִתְלָתָא פְּסוּקִין: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן״.

אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: לֹא הֶעֱשִׁיר מֹשֶׁה אֶלָּא מִפְּסוֹלְתָּן שֶׁל לוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פְּסׇל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים״ — פְּסוֹלְתָּן שֶׁלְּךָ יְהֵא.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: לֹא נִיתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְמֹשֶׁה וּלְזַרְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּתׇב לְךָ״, ״פְּסׇל לְךָ״: מָה פְּסוֹלְתָּן שֶׁלְּךָ — אַף כְּתָבָן שֶׁלְּךָ. מֹשֶׁה נָהַג בָּהּ טוֹבַת עַיִן וּנְתָנָהּ לְיִשְׂרָאֵל, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ וְגוֹ׳״.

מֵתִיב רַב חִסְדָּא: ״וְאֹתִי צִוָּה ה׳ בָּעֵת הַהִיא לְלַמֵּד אֶתְכֶם״ — וְאוֹתִי צִוָּה, וַאֲנִי לָכֶם. ״רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה׳ אֱלֹהָי״ — אוֹתִי צִוָּה, וַאֲנִי לָכֶם.

״וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת״, הַשִּׁירָה לְחוּדַּהּ. ״לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל״! אֶלָּא, פִּילְפּוּלָא בְּעָלְמָא.

אֶלָּא מִן הָדֵין קְרָא, דִּכְתִיב: ״וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם״, וְתַנְיָא: הַלּוּחוֹת אׇרְכָּן שִׁשָּׁה וְרׇחְבָּן שִׁשָּׁה וְעׇבְיָין שְׁלֹשָׁה.

עָשִׁיר — ״פְּסׇל לָךְ״, פְּסוֹלְתָּן שֶׁלְּךָ יְהֵא. חָכָם — רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, וְכוּלָּם נִתְּנוּ לְמֹשֶׁה חָסֵר אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים״. עָנָיו — דִּכְתִיב: ״וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד״.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַנְּבִיאִים עֲשִׁירִים הָיוּ, מְנָלַן — מִמֹּשֶׁה וּמִשְּׁמוּאֵל מֵעָמוֹס וּמִיּוֹנָה.

מֹשֶׁה — דִּכְתִיב: ״לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי״. אִי בְּלָא אַגְרָא, לְאַפּוֹקֵי מַאן דְּשָׁקֵל בְּלָא אַגְרָא? אֶלָּא דַּאֲפִילּוּ בְּאַגְרָא. דִּילְמָא מִשּׁוּם דְּעָנִי הֲוָה. אֶלָּא מִן ״פְּסׇל לָךְ״ — פְּסוֹלְתָּן יְהֵא שֶׁלְּךָ.

שְׁמוּאֵל, דִּכְתִיב: ״הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה׳ וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי״. אִי בְּחִנָּם, לְאַפּוֹקֵי מַאן דְּשָׁקֵל בְּחִנָּם?! אֶלָּא, דַּאֲפִילּוּ בְּשָׂכָר. דִּלְמָא דְּעָנִי הֲוָה, אֶלָּא מֵהָכָא: ״וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ״, וְאָמַר רָבָא: כׇּל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ — בֵּיתוֹ עִמּוֹ.

אָמַר רָבָא: גָּדוֹל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל יוֹתֵר מִשֶּׁנֶּאֱמַר בְּמֹשֶׁה, דְּאִילּוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ כְּתִיב ״לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי״, דַּאֲפִילּוּ בְּשָׂכָר, וְאִילּוּ גַּבֵּי שְׁמוּאֵל אֲפִילּוּ בְּרָצוֹן לֹא שְׂכָרוֹ, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְגוֹ׳״.

עָמוֹס, דִּכְתִיב: ״וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים״, כְּדִמְתַרְגֵּם רַב יוֹסֵף: אֲרִי מָרֵי גִיתֵּי אֲנָא וְשִׁקְמִין לִי בְּשָׁפֵלְתָּא וְגוֹ׳.

יוֹנָה, דִּכְתִיב: ״וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁנָּתַן שְׂכָרָהּ שֶׁל סְפִינָה כּוּלָּהּ. אָמַר רַבִּי רוֹמָנוּס: שְׂכָרָהּ שֶׁל סְפִינָה הָוְיָא אַרְבַּעַת אֲלָפִים דִּינָרֵי דַהֲבָא.

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּתְּחִלָּה הָיָה מֹשֶׁה לָמֵד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָה, עַד שֶׁנִּיתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ״.

מַתְנִי׳ וְזָן אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתָן. וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זָן אֶת הַטְּמֵאָה, וְאֵינוֹ זָן אֶת הַטְּהוֹרָה. אָמְרוּ לוֹ: מָה בֵּין טְמֵאָה לִטְהוֹרָה? אָמַר לְהוּ: שֶׁהַטְּהוֹרָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ, וּטְמֵאָה