נדרים י״א ב

תַּנְיָא: ״חוּלִּין״ ״הַחוּלִּין״ ״כְּחוּלִּין״, בֵּין ״שֶׁאוֹכַל לָךְ״ וּבֵין ״שֶׁלֹּא אוֹכַל לָךְ״, — מוּתָּר. ״לַחוּלִּין שֶׁאוֹכַל לָךְ״ — אָסוּר. ״לַחוּלִּין לֹא אוֹכַל לָךְ״ — מוּתָּר.

רֵישָׁא מַנִּי — רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּלֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵין.

אֵימָא סֵיפָא: ״לַחוּלִּין לֹא אוֹכַל לָךְ״ — מוּתָּר. וְהָתְנַן: ״לַקׇּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ״ — רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. וְקַשְׁיָא לַן: הָא לֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵין?

וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר: לְקׇרְבָּן יְהֵא, לְפִיכָךְ לֹא אוֹכַל לָךְ. הָכָא נָמֵי הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לָא חוּלִּין לֶיהֱוֵי, לְפִיכָךְ לֹא אוֹכַל לָךְ!

הַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא? סָבַר לַהּ כְּוָתֵיהּ בַּחֲדָא — דְּלֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵין, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא — בְּקׇרְבָּן.

רַב אָשֵׁי אָמַר: הָא דְאָמַר ״לַחוּלִּין״, וְהָא דְּאָמַר ״לָא לְחוּלִּין״, דְּמַשְׁמַע: לָא לֶיהֱוֵי חוּלִּין אֶלָּא כְּקׇרְבָּן.

״טָהוֹר״ וְ״טָמֵא״, ״נוֹתָר״ וּ״פִיגּוּל״ — אָסוּר. בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: ״הֲרֵי עָלַי כִּבְשַׂר זִבְחֵי שְׁלָמִים לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים״, מַהוּ?

אִי דְּקָאָמַר בְּהָדֵין לִישָּׁנָא — בְּהֶיתֵּרָא קָא מַתְפֵּיס! אֶלָּא: כְּגוֹן דְּמַחֵית בְּשַׂר זִבְחֵי שְׁלָמִים, וּמַחֵית דְּהֶיתֵּרָא גַּבֵּיהּ, וְאָמַר: ״זֶה כָּזֶה״, מַאי: בְּעִיקָּרוֹ קָא מַתְפֵּיס, אוֹ בְּהֶיתֵּרָא קָא מַתְפֵּיס?

אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: נוֹתָר וּפִיגּוּל.