נִטְמָא בִּימֵי צָרַעְתּוֹ — רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: סוֹתֵר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵינוֹ סוֹתֵר.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר סוֹתֵר, דְּהָא בִּנְזִירוּת קָאֵי. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵינוֹ סוֹתֵר — צָרַעַת לְחוּד וּנְזִירוּת לְחוּד.
וּצְרִיכָא, דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָךְ קַמַּיְיתָא, בְּהַהִיא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן סוֹתֵר — שֵׁם נְזִירוּת אַחַת הִיא. אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּנָזִיר לְחוּד וְצָרַעַת לְחוּד.
וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא, בְּהָא קָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, אֲבָל בְּהָךְ — אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, צְרִיכָא.
נִטְמָא בְּיוֹם גִּידּוּל שֵׂעָר. רַב אָמַר: אֵינוֹ סוֹתֵר. אֲפִילּוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר סוֹתֵר — הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָאֵי בִּנְזִירוּת, גִּידּוּל שֵׂעָר מִישְׁלַם נְזִירוּת הוּא.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: סוֹתֵר. אֲפִילּוּ לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר אֵין סוֹתֵר — הָתָם שְׁתֵּי נְזִירוּת, הָכָא חֲדָא נְזִירוּתָא.
אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — כֵּיוָן דְּאָמַר תִּגְלַחַת מְעַכֶּבֶת, תּוֹךְ מְלֹאת הִיא? וְלִסְתּוֹר! אֶלָּא אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן — הָאָמְרִי תִּגְלַחַת לֹא מְעַכֶּבֶת! לְעוֹלָם אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, וּמַאי ״אֵין לוֹ תַּקָּנָה״ — אֵין לוֹ תַּקָּנָה לְמִצְוַת גִּילּוּחַ.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: נָזִיר שֶׁכָּלוּ לוֹ יָמָיו — לוֹקֶה עַל הַטּוּמְאָה, וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל הַתִּגְלַחַת וְלֹא עַל הַיַּיִן. מַאי שְׁנָא טוּמְאָה דְּלָקֵי — דְּאָמַר קְרָא: ״כׇּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה׳״, לְרַבּוֹת יָמִים שֶׁלְּאַחַר מְלֹאת כְּיָמִים שֶׁלִּפְנֵי מְלֹאת.
אִי הָכִי, אַתִּגְלַחַת נָמֵי לִיחַיַּיב, דְּהָא אָמַר רַחֲמָנָא ״כׇּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ״, לַעֲשׂוֹת יָמִים שֶׁלְּאַחַר מְלֹאת כַּיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי מְלֹאת! וְתוּ, ״כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן״, לַעֲשׂוֹת יָמִים שֶׁלְּאַחַר מְלֹאת כְּיָמִים שֶׁלִּפְנֵי מְלֹאת?