הלכה ו' והלכה ז׳ שני הלכות הללו מבוארין בגמרא דיבמות דף מ"ח ע"ב אלא שיש בהן איזה שינוי גרסאות והכי איתא שם תני ר' חנניא בנו של ר"ג אומר מפני מה גרים בזה"ז מעונים ויסורין באין עליהן מפני שלא קיימו ז׳ מצות ב"נ ר׳ יוסי אומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא מפני מה מעונין מפני שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל אבא חנן אומר משום ר"א לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה אחרים אומרים מפני ששהו עצמן להכנס תחת כנפי השכינה א"ר אבהו ואיתימא ר"ח מאי קרא ישלם ה׳ פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה׳ אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו. רש"י: שלא קיימו שבעה מצות בעודן עובדי כוכבים ועד השתא לא איפרעו מנייהו דפורענות גנוזה להן לע"ל אבל כשמתגיירין נפרעין מהן כדי למרק חובתן:
כקטן שנולד. ואינו נענש על שעבר:
מיראה. מיראת גיהנם והפורעניות האמורה עליהם:
אשר באת שמיהרת ולא איחרת עכ"ל. ולפ"ז נ"ל דבהלכה צ"ל הגירסא איפכא דר׳׳י אמר נפרעין מן הגרים ור׳ יוסי אמר אין נפרעין דהא בהדיא א"ר יוסי בגמ׳ גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואינו נענש על שעבר והכא קאמר דנפרעין מן הגרים משמע דנענשין על העבר א"ו דגרסי׳ איפכא. ומה דאיתא הכא דרחב"ג ס"ל הטעם דמעונין מפני שהן מחשבין כו׳ היינו כדעת האחרים בגמ׳ הנ"ל מפני ששהו עצמן. וע"ז מקשה בגמ׳ דהכא אלו ממון הן כדבריך ר"ל לטעמך דאמרת מפני ששהו עצמן וא"כ אין החטא גדול כ"כ והיה די להם על עון זה בעונש ממון אבל מ"ט נענשין בגופן וע"ז מסיק הטעם מפני ז׳ מצות וכפי׳ רש"י שם גם בזה הגי׳ דהכא אינו מיושב דבגמרא קאמר רחב"ג תחלה מפני ז' מצות ואחרים אומרים לפי ששהו והכא משמע דכל זה מדברי רחב"ג והוא מותיב והוא מפרק וטוב להגיה כאן אחרים אומרים מפני מה גרים מעונין מפני שהן מחשבין והיינו ששהו עצמן וע"ז הקשה להם רחב"ג אלו ממון הן כדבריך כו׳ וע"ז מסי׳ רחב"ג הטעם מפני ז׳ מצות והיינו כמו דס"ל לרחב"ג בגמ׳ ולא ס"ל לרחב"ג דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ועם זה נתיישב לי מדרש תמוה במגלת רות וז"ל ישלם ה׳ פעליך ותהי משכורתך שלמה מעם ה׳ אלהי ישראל א"ר חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו ע"כ. והמדרש הזה אין לו שחר דמאי חידש ר"ח כי לא הביא רק סיפא דקרא ומה יתן ומה יוסיף עליו ועיין בסוף ספר פרשת דרכים שמיישב מדרש זה בטוב טעם. אמנם עם גמ׳ הנ׳׳ל נ"ל ליישב מדרש הזה בטוב דקשיא לבעל המדרש הא דקאמר בועז לרות ישלם ה׳ פעליך ותהי משכורתך שלימה כו׳ משמע שתהא טוב להם בעוה"ז ובעוה"ב ולא תהא מעונה כלל בעוה"ז עז"ק הא הגרים מעונין בזה"ז. ע"ז בא ר"ח במתק דבריו ליישב קושיא זו והביא סיפא דקרא אשר באת לחסות תחת כנפיו ופרש"י בגמרא הנ"ל אשר באת משמע שמיהרת ולא איחרת מש"ה תהא משכורתה שלימה מעם ה׳ בעל הרחמים בלי תערובת דין כלל לפי דר"ח ס"ל כדעת האחרים בגמ׳ דטעמא דגרים מעונין לפי ששהו לבוא וטעם זה לא שייך אצל רות לפי שמיהרה לבוא ודוק: