הלכה ב' והלכה ג׳. הנהו תרי הלכות מישיך שייכי להדדי וכן איתא במס׳ שבת דף קל"ה ע"א ר"א הקפר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו ד"ב על מה נחלקו לחלל עליו השבת בש"א מחללין עליו את השבת ובה"א א"מ עליו את השבת ומשמע לגמ׳ דהכא לר"א הקפר ליכא חילוק בין תינוק לגר אע"ג דבגמ׳ הנ"ל לעיל מניה מפליג רשב"א בין תינוק לגר אבל ר׳ מתיא בן חרש ס"ל דליכא חילוק וע"ש בתוס׳ ד"ה לא נחלקו שמחולקין עם הלכות גדולות והביא הטור בסי׳ רס"ח ומסקנתו בשם אביו הרא"ש ז"ל דליכא חילוק אלא בין בתינוק שנולד מהול ובין גר שנתגייר מהול צריך להטיף מהן ד"ב וא"מ עליהן השבת ועבב"י סי׳ רס"ו והיינו כגמ׳ דהכא. ומ"ש בהלכה ב׳ גר שנתגייר מהול ר"ל ערבי וגבעוני מהול. ומ"ש או ספק שנולד מהול. הלשון ספק הוא דוחק ונ"ל שכצ"ל גר שנתגייר מהול או נולד מהול ואפשר ליישבו משום דנולד מהול הוי ספק ערלה כבושה ומש"ה נקט לשון ספק וה׳׳פ או ספק ומהו הספק שנ"מ והוי ספק ערלה כבושה כדאיתא בשבת דף קל"ה ע"א וע"ש: