קבל עליו הורידהו לבית הטבילה כו׳. יש לתמוה על זה דהל"ל דמלין אותו ואח"כ מטבילין אותו והכי איתא להדיא במסכת יבמות דף מ"ז ע"ב קיבל עליו מלין אותו מיד נתרפא מטבילין אותו מיד וכ"כ כל הפוסקים בתחלה מלין אותו ואח"כ מטבילין וא"כ קשה על הש"ס דהכא דקתני קיבל עליו מטבילין אותו משמע דטבילה קודם המילה ואפשר לומר דהש"ס דהכא לא נחית לפרש הסדר אלא דבפ׳ זה מפרש כל דיני טבילה ובפרק השני מפרש דיני המילה אבל לעולם דהש"ס דהכא ס"ל נמי דלענין הסדר בעינן מילה קודם טבילה. ועי"ל ע"פ מה שהקשה הרמב׳׳ן למה משהינן טבילה אחר המילה דהא צריכין להמתין עד שיתרפא מן המילה וא"כ צריכין להשהות הטבילה ולמה לא טבלינן לי' מיד ותירץ כיון דהמילה קשה עליו מש"ה מלין אותו תחלה דאי פריש נפרוש אבל בדיעבד אי טבל תחלה כשר עכ"ל הרמב"ן ז"ל וכ"כ הב"י בדיעבד אי טבל תחלה הוי גר ולפ"ז י"ל דברייתא דהכא ס"ל כקושית הרמב"ן ז"ל לכן ס"ל באמת דמטבילין אותו תחלה כדי שלא נצטרך להשהות הטבילה עד שיתרפא מן המילה:
ואומרים לו מקצת דקדוקי מצות כו׳. הכי איתא ביבמות דף מ"ז ע"א אם אמר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומפרש בגמרא מ"ט א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון פרש"י ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה שלא יאמר עניים הללו הלוקטין פאת שדה גזלנים הם ועומד עליהם והורגן בדיניהם שבני נח מוזהרין על הגזל בסנהדרין ואזהרתן זו היא מיתתן דלא בעי התראה לפיכך ב"נ נהרג על פחות משו"פ משום דקפיד על דבר מועט ולגבי ישראל הוי מחילה. ולא ניתן להשבון אינה בחזרה אלא נהרג דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזילה אשר גזל אבל בבן נח אמרינן בסנהדרין אזהרתן זו היא מיתתן וכיון שעבר על אחת משבע מצות נהרג. לישנא אחרינא מודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה הואיל והן מקפידין על הממון כ"כ כדאמר דנהרג על פחות משו"פ מודיעין אותו עון לקט כו' שמא יחזור בו מלהתגייר ולשון זה עיקר דאי משום טעמא קמא מאי לשון עון שכחה ופאה יודיעהו שילקטו עניים בשדהו עכ"ל רש"י. ועפ"ז י"ל דגמ׳ ס"ל כל"ק דרש"י ומש"ה קתני הכא ע"מ שהוא נותן בלקט כו׳ כקושית רש"י ז"ל אבל בש"ס דיבמות דקתני ומודיעין אותו עון לקט כו׳ ס"ל כלישנא בתרא דרש"י ודו"ק: