א. הנה ה' ביני ובינך עד עולם. פירשו המפרשים דהוסיפו יוד בדוד וה' ביהונתן כמו איש ואשה דשם יה ביניהם ועמ"ש בעניותי בס' הקטן ראש דוד פ' קדושים באורך על פסוק נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים ע"ש.
ב. ויאמר לנערו רוץ מצא נא את החצים וגו'. להבין רמזי החיצים האלו פירש הרב מהר"י דברכת עשו על חרבך תחיה על כי ציד בפיו והאכיל לאביו מאכלים טובים לכן זכה בחד בעל שם וחרב פיפיות בידם. והשבטים לפי שרימו וציערו לאביהם בענין יוסף וא"ל חיה רעה אכלתהו לכך אין להם אומנות בחרב. אך בניה של רחל שלא רימו את אביהם הם יכולים לשלוט בחרב ולכן אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל. וישמעאל היה משרת לאביו כמש"ה ויתן אל הנער לכך היה רובה קשת ושטנו של ישמעאל יהודה שגם הוא שימש לאביו כמש"ה ואת יהודה שלח לפניו. ולכך כשמת שאול שהיה מבניה של רחל ושולט בחרב אמר דהע"ה ללמד בני יהודה קשת שהוא אומנות יהודה. ודוד בא מיהודה לכך היה הסימן בחיצים ואמר אם החיצים ממך והנה קחנו ובואה כי שלום ואומנות קשת בידך. אבל אם החיצים ממך והלאה לא יהיה לך הגדולה יכשיר עכ"ד. ואפשר שזה גם כן היה קפידת שאול על אחימלך. ודואג הלשינו לאחימלך שנתן לו חרב גלית. ושאול ג"כ דקדק ואמר בתתך לו לחם וחרב. כי סבר שאול דהחרב לא שייך ליהודה כי אם קשת זולת אם דוד המלך אז יש בו כללות ישראל ובכלל יוסף ובנימין ששולטים בחרב. וא"כ אחימלך מורד במלכות שנתן לו חרב. וכשנפטר שאול שעדיין דוד הע"ה לא היה מלך אמר ללמד בני יהודה קשת. וזהו לפי דרכו אך יש להשיב ואכמ"ל. ג. עד דוד הגדיל. אפשר לרמוז עד הוא ת"ת דוד מ' הגדיל בסוד גדלות ויש בו יוד כמ"ש רשב"י סימנא לזיוגא וגם אמנה אחותי בת אבי היא. ותיבת הגדיל גימטריא ב"ן ששם בן הוא במלכות והגדול בסוד גדלות. ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעד ודוק הטב.