1
ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה. פי' שהיתה מבוהלת מהיראה ומצרת המן ומביאתה על כרחה ברצונה ומהתענית ומהצער שנסתלקה ממנה שכינה כמ"ש רז"ל שאמרו אלי אלי למה עזבתני מכל זה זלגו עיניה דמעות כמ"ש בתרגום. באופן כי ראה אחשורוש כי היא בצער ומתהפכת לכמה גוונין. ועם כל זה נראה בעיניו שגם זה היה מוסיף בה יופי על יופיה ובערה בלבו אש אהבתה כי אשה שיש לה צער פניה לא היו לה וזו גם בצערה זד"ח העודף. ולכן אמר לה לה מה לך שאתה מצטערת ובאמת נאה לקרותך אסתר המלכה שהצער מוסיף לך יופי: