אל תבהל על פיך וגו'. יש מן המפרשים דפירשום בטענת מודעא שהי"ל לישראל ואני בעניי אפרשם עם קצת הקדמות ויען בדרושים הארכנו בעניותנו בענינים אלו כאן אזכיר ברמז ההקדמות הנצרכות לנו בס"ד. כבר נודע דאמרו בפ' רבי עקיבא דאשר כפה עליהם ההר מזה יש טענת מודעא רבא לאורייתא והדור קבלוה בימי אחשורוש והקשה הרשב"א דאיך נתחייבו גלות ונחרב הבית ותירץ דנתן להם א"י בעבור ישמרו חקיו וליכא מודעא והקשה עליו מהרח"א דיוציאם מהארץ ודי ואמאי נענשו ולא קשיא מידי דכיון דקבלו התורה וענשיה בעבור מתנת הארץ ועברו נתחייבו מיתה ומן הדין ח"ו לעשות כליה וברוב רחמיו שפך חמתו. עוד הקשה מהרד"ך דהנאנס צריך שיאמרו בלבו היום וישראל במעמדם על הר סיני לא אמרו היום ותירץ דשאני הכא דה' יודע מחשבות ומסתפי לומר בלבם היום. ועתה נבא לקראין. אל תבהל לא תהיה נבהל על תורה שבע"פ וזהו על פיך לומר יש לי מודעא ואני אנוס. ולבך שלא היה נכון אל ימהר להוציא דבר שיש לך מודעא ולא אמרת היום. לפני האלהים דמאחר שהוא לפניו אין לומר היום כי הוא יודע תעלומות לב. שמענה ואתה דע לך כי הכל הבל. חדא כי האלהים בשמים והוא אלהי עולם ואם במעמד הר סיני כפה ההר גם עתה לא עבר האונס והס כי לא להזכיר. ועוד ואתה על הארץ זו ארץ ישראל וכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וליכא מודעא על כן יהיו דבריך מעטים שאין לך שום טענה והן בכלל כאשר תדור נדר לבית האלהים אל תאחר לשלמו ומזה תקיש דכל התורה שקבלת בנדר ושבועה וכמה כריתות על תורה שבכתב ותורה שבע"פ כחדא שריין. ואמר עוד אל תתן את פיך לחטיא את בשרך לומר הן לו דנתחייבנו בעבור א"י ס"ס אם יעברו דינם לצאת הימנה כמו שהקשה מהרח"א ז"ל לז"א אל תתן את פיך לחטיא את בשרך לשון חסרון דלא סגי ביציאת הארץ כי אם בעונשים ומיתות לחסר את בשרך דכבר נתחייבת. ואל תאמר לפני מלאך המשחית כי שגגה היא ח"ו שגגה יצאה לחייבם דזה אינו למה יקצוף האלהים על קולך וחיבל את מעשה ידיך שנגעת בכבוד ה' יתברך ועיין מה שפירשנו עוד בעניותנו בקונט' כסא דוד (דף י"ט). ואפשר עוד לפרש אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואח"כ אמר למה יקצוף האלהים על קולך והענין הוא דכתב רבינו מהרח"ו ז"ל דכל דיבור שידבר האדם מוציא הבל חלק מנפשו וזה טעם איסור לדבר דברים בטלים כי הוא מחסר נפשו ובמ"א הארכנו בזה בס"ד. וז"ש אל תתן את פיך לחטיא את בשרך שלא תדבר דברי' בטלים כי הוא סבה לחסר בשרך ממש כי הוא הבל שיש חטא חסרון. וכנגד מדבר לה"ר וכיוצא לז"א למה יקצוף האלהים על קולך בדרך תמיהא ומרתח קרתח דמאחר דאפילו על דברים בטלים גורם רעה לעצמך מכ"ש דברים האסורים דאז לא סגי בחסור בשרך אלא איכא חרון אף וקצ"ף משנה לחבל את מעשה ידיך ודוק: