אַחַת לָזוֹ כאן מיירי בין שהם סתומת ביחד ובין שכל קן בפ"ע סתומה:
אַחַת [לָזוֹ] וּשְׁתַּיִם [לָזוֹ] ועשה קן אחד למעלה, ניפסול אחד ועוד לקח פרידה מקן אחד סתום ועשה למעלה כשר הרי שתים כשירות למעלה וכן למטה. וכן אם היה שתים סתומת ביחד וקן אחד סתום והכל נתערב ששה פרידות כשר ארבע מהם, דהוא המרובה: שתים ושלש – אם היה כל קן בפ"ע סתום אלא שנתערבו שתים בשלש ועשה שתי קנים למעלה וניפסל שתי פרידות, ולקח עוד פרידה אחת למעלה והוא כשר, הרי שלשה כשרים, וכן למטה. הרי המרובה כשר. וכן אם השתים סתומת ביחד וכן השלשה הכל ביחד ונתערבו עשר הפרידות ועשה מחצה למעלה ומחצה למטה, המרובה כשר למעלה שלשה ולמטה שלשה, כי שמא עשה השני קנים למעלה ועוד אחד מהשלשה, וניפסול למעלה שתים ולמטה שתים:
עֶשֶׂר לָזוֹ וּמֵאָה לָזוֹ אם כל קן בפ"ע סתום ועשה מחצה קנים למעלה ומחצה למטה, ניפסול חציה וכשר חציה. אם עשה כל קן פרידה אחת למעלה ופרידה אחת למטה, הכל כשר, ולא משתכחת מרובה כשר בענין זה. אלא כשכל המאה סתומת ביחד ועשר ביחד ונתערב הכל ועשה למעל' מאה ועשר פרידות לא ניפסול למעלה אלא עשר דילמא כל עשר סתומת הם למעלה וניפסול עשר חטאת וכן למטה ניפסול עשר, דילמא הם למטה וניפסול עשר עולת מהם:
זֶה הַכְּלָל קאי לפרש שאף בסתומת שכל קן סתום בפ"ע מיירי מתניתין, ואז אם הם אינם זוגות, כגון תשעה לזה ומאה לזה, וחילוק הקנין נ"ד למעלה ונ"ד למטה וקן אחד עשה פרידה אחת למעלה ואחת למטה ושניהם כשרים, ושם ניפסול חציה, דהיינו ק"ח, וק"ח כשרים, ועם השנים הרי מאה ועשר כשרים וק"ח פסולים כיון שבהכרח יש משל אשה אחת למעלה ולמטה דהיינו שחילק קן אחד למעלה ולמטה אז המרובה כשר. ובזה הכלל יצא מאה לזו ועשר לזו שאתה יכול לחלוק הקינין בשוה שמחצה כשר ולא המרובה אבל נתקיים בסתומת הכל ביחד: