Moreh Nevukhei HaZeman, Author's Preface

נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי
חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם
מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב
נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה:

שׁערי אמונה צרופה נפתחים לפני כל אוהב שׂכל ושׁומר תורה:
ישׁמע חכם ויוסיף לקח ונכון תחבולות יקנה:

דע ידידי הקורא כי השם יתב' שמו קורא הדורות מראש דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו, ובטובו מחליף ומשנה גם הדרישות גם דרכי הלמוד והוראת דרכים הטובים לישראל; ואם היה דרך ידוע טוב ונכון ומסוקל בעת מן העתים, יתכן ואפשר שיהיה הדרך הזה בעצמו בלתי מוכשר להורות בו לבני דור אחר רחוק מן הראשון גם בזמן גם בתבונה וכן הדבר בענין שלפנינו. אם בעיני הקדמונים היה טוב להקדים מועד עניני הכתובים, בכדי להורות על עקרי הנבואה והצפיה למרחוק, הנה מה שכבר היה טוב בזמן חכמי הפשט בין הספרדים מזמן ר' שמואל הנגיד ואילך, ועור יותר ויותר, בימינו אלה הוא ההפך היינו לדרוש ולחקור ולהעמיד כל ענין וענין בזמן חבורו הנכון לו. ד"מ במדרשי החכמים רבותינו באזני בני דורם היה טוב לישראל ליחס ד"מ כל ספר תהלים לדוד ולזמנו, ואפילו המזמור על נהרות בבל יאמרו, שצפה דוד ברוה"ק דברי גלות בבל והתאונן עליהם. אולם בזמן מפרשי ספרד ויותר בזמננו זה, לא יפעל זה בלבות הקוראים והשומעים היודעים וצערי הימים לפי מצב מדע דור זה מה שפעל בלבות הדור ההוא מן התקוה והבטחון והאמונה. ואנחנו ומורינו ודורשינו ישיגו התכלית הנרצה הזה ביתר שאת כשנבאר להם המזמור על דרך ששורר אותו בן לוי מן הלוים משוררי המקדש שהבריחום הבבליים לגלות מארץ חמדתם וממקדשם לערבות שוממות שעל נהר כבר, והם הולכים וכנוריהם החביבים להם מכל מאודם על כתפם וביגיעם בדרך תלו אותם לא על ארזים ועצי עדן שבארצם כי אם על ערבים שפלי הקומה שבבבל. ומנהיגי השביה והגולה מבקשים לשמוע משיר הקדש, והאחד משורר בחום לבבו ורוחו המלאה מעצבון על מה שאבדו בנדר ושבועה שלא לשכחו בארץ מרחק, וחפץ ותקות הנקמה בשכניהם הרעים שלא עזבו עדיין ארץ מולדתם; ועל דרך זה כל דברי המזמור אש לוהט שלהבת יה על כל הקורות הקרובות שראה בעיניו ועדות נאמנה על רוב ועומק אהבתו באין קץ ותכלית לארצו ולעמו ולאלהיו: וכל זה מה שיפעל פעולה קדושה, טובה גם באזני ובלב הדור האחרון הזה, ותוליד בקרבו כל כשרון טוב חכמה וצדק, לפי צורך הזמן הנוכחי, מה שלא יושג כלל בהקדים המזמור בפי דוד בתחלת עלית שחר הצלחת העם והמדינה, ולא ידעו מבבל כי אם אולי למשמע אזן שמעו, ופרט הצעירים שקראו כבר בקצורי קורות ימות עולם הנמצאים בידיהם לרוב,‏ לא בלבד כי נאבד הפעולה הטובה שיש להשיג מדרוש וקריאת המזמור ההוא כי אם עוד תבחל נפשם בפירושינו ובמדרשינו בו.

אמר ר' הונא בשם ר' אחא שלא יהי דבר תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת והוא רוצה להשיאה לאחר, אלא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך וכו' (ויקרא רבה פ' כ"ה) פירושו של המאמר הוא שנותן עצה ומוסר, שלא ימהר היודע להוציא מה שנודע לו מקרב ימים, וללמד היום‏ מה שלמד עצמו אתמול, כנהוג בלומדי שלא לשמה המשמיעים בחוץ קולם בידיעות בלתי מבושלות גם אצל עצמם כל צרכם, ודמה יפה אותו היודע למי שיחפוץ ליתן בתו שגדלה הרבה לכל מי שיהיה הבא לקראתו, וכמו כן הרמיז למוד זה יפה במקרא עץ חיים היא למחזיקים בה ובמקרא אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך, ועוד יותר דרש הכתוב ונטעתם כל עץ מאכל, על למוד התורה והרמיז עצתו הנזכרת במה שכתוב, שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית קודש.

משני קצוות חסרה האמונה הנכונה בדורותינו אלה. הצד השוה בשניהן לחשוב אמונה תוריית מה שהורגלו מנעוריהם לחשוב ככה, וההבדל בינותם הוא לבד בזה, שאלה ישישו כי ימצאו מקום להטיל חשד וספק באמונה ההיא, ואלה – והם הרבים – יחתרו ויעמולו להחזיקה ולסעדה בדברי דמיון והפרזות שונות אמצעיים שאינם יסוד נכון בדור דעה לעולם, והם עמלים ללא צורך וללא תועלת.