וישא את עיניו בקש להכניס בהם עין רעה. במדבר רבה דאם לא כן למה נשא עיניו בפע' הזאת ולא בשאר הפעמים ובפרק ה' ממסכת אבו' עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם רוח גבוהה מבואר ממאמר מאן יי' לתתי להלוך עמכם אלא עם שרים גדולים ופרש רש"י למדנו שרוחו גבוהה ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של מקום אלא בלשון גסות הרוח והנפש רחבה מבואר ממאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב ופרש"י למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים אמר ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו שהרי צריך לשכור חיילות רבות ספק נוצח ספק לא נוצח ואני ודאי נוצח עין רעה מבואר ממאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישר' שוכן לשבטיו למדנו שבקש להכניס בהם עין רעה וכך אמרו במדבר רבה בפסוק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב מכאן אתה למד שהיו בו ג' דרכים עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה עין רעה דכתיב וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ורוח גבוהה דכתיב מאן יי' לתתי להלוך עמכם נפש רחבה דכתיב אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב אילו היה מבקש לשכור חיילות להלחם כנגדן ספק נוצחין ספק נופלין לא דיו שיתן כך ונוצח הא למדת שכך בקש. אבל הרמב"ן ז"ל פירש במסכת אבות שהחריצות בממון הוא עין רעה ורוב התאו' במשגל היא נפש רחבה והגאות היא רוח גבוהה ולא ידעתי היכן מצא זה:
ותהי עליו רוח אלהים עלה בלבו שלא יקללם פירוש מכיון שאין אמר ותהי עליו שום אמירה כמו ויבא אלהים אל בלעם בלילה ויאמר לו וגו' ויקר אלהים אל בלעם ויאמר אליו וגו' ויקר אלהים אל בלעם וישם דבר בפיו ויאמר וגו' למדנו שאין ותהי עליו רוח אלהים בעבור שום אמירה אלא לומר שנחה עליו רוח אלהים שעלה בלבו שלא לקלל עוד שמתחלה היתה בו' רוח שטנית הפכית לרוח האלהים שהאל היה רוצה שלא לקלל והוא היה משתדל לקלל וכאילו אמר ותהי עליו רוח אחרת והוא רוח אלהים שלא לקלל הפך מחשבתו הראשונה שהיה לקלל נתהפכה מחשבתו לרוח אלהים: