למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים כו'. במדבר רבה וכבר פירשנו כמה פעמים שהסבה שהביא רש"י ז"ל בפירוש החומש המדרשו' שדרז"ל בסמיכות קצת פרשיות והניח המדרשות של סמיכות שאר כל הפרשיות שדרשו רז"ל בכלן הוא מפני שרש"י ז"ל אינו מביא בפי' החומש רק אותן מדרשות שהן קרובות לפשוטו של מקרא כמו שכתב בפסוק וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן ולפיכך אותן פרשיות שאין מקומן סמוכות זו לזו ודרשו בהן רז"ל למה נסמכו שהמדרשות ההן הן קרובות לפשוטו של מקרא דודאי לא היה להן להסמיך אלא בעבור סבה מה הביאן רש"י ז"ל בפי' החומש ואותן המדרשות של שאר הפרשיות הסמוכות זו לזו שאין לומר בהן שנסמכו שלא במקומן לא הוצרך להביאן בפירושיו לפיכך צ"ל שרש"י ז"ל סובר שהפרשיות הללו אינן כתובות על הסדר דס"ל דפרשת קרח קדמה לפרשת מרגלים ולפיכך אמר למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים היה לו לכתו' פרשת קרח תחלה שהיה בחצרות כדפרש"י ז"ל גבי וחצרות ודי זהב זו מחלוקתו של קרח ואחר כך פרשת מרגלים שהי' במדבר פארן כדכתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן וכתוב וישלח אותם משה ממדבר פארן ומה שכתב בפ' קרח גבי ויפול על פניו מפני המחלוקת שכבר זה סרחון רביעי חטאו בעגל ויחל משה במתאוננים ויתפלל משה במרגלי' ויאמר משה ושמעו מצרים במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו כו' זהו לפי הפי' השני שאמר גבי וחצרות ד"א אמר להם היה לכם ללמד ממה שעשיתי למרים בחצרו' בשביל לשון הרע ואת' נדברתם במקום שהן אגדות חלוקות ורש"י ז"ל מנהגו הוא בכמ' מקומו' לפרש פעם כפי האגדה האחת ופעם כפי האגד' האחרת וכב' הארכת בזה בתחל' פרש' בראשי' ע"ש אך קשה אכתי מ"ל לרש"י ז"ל לומ' שמחלוקתו של קרח היתה אחר פרשת מרים עד שיאמ' למה נסמכ' פרשת מרגלים לפרש' מרים ולא למחלוקתו של קרח נהי דמחלוקתו של קרח הית' בחצרו' מכל מקום דילמא פרשתו של קרח היתה תחל' ואחר כך פרש' מרגלי' ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן ומשם שולחו המרגלים דהשתא הוו להו שתי פרשיות דמרים ומרגלים כתובות על הסדר וכך נראה מפשוטו של מקרא דכתיב והעם לא נסע עד האסף מרים דמשמע דאלמלא עכוב' של מרים היה העם נוסע משם קודם זמן נסיעת' וכן כתב רש"י ז"ל גבי והעם לא נסע עד האסף מרים זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למרע"ה כשהושלך ליאור שנ' ותתצב אחותו מרחוק אלמא פרשת' של מרים היא שהיתה סמוך לנסיעה ולא מחלוקתו של קרח ושמא יש לומר דה"ק למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים בלבד ולא גם לפרשתו של קרח היה לו לכתוב פרשת קרח תחלה ואח"כ פרשת מרים ואח"כ פרשת מרגלים על הסדר ואז היתה פרשת מרגלים סמוכה לפרשת מרים ולפרשת קרח על הסדר לא שיכתוב פרשת מרים לבד ואח"כ פרשת המרגלים סמוך לה ואח"כ פרשת קרח דהשתא לא נסמכה פרשת מרגלים רק לפרשת מרים בלבד והשיב לפי שראו שלקת' מרים על עסקי דבה שדברה באחיה ורשעים הללו לא לקחו מוסר ואילו היה כותב תחלה פרשת קרח ואחריה פרשת מרים ואחריה פרשת מרגלים היינו חושבים שנכתבו כל הפרשיות הללו זו אחר זו כפי סדרן ולא מפני שחטא המרגלים שוה לחטא' של מרים והיה להם לקחת מוסר ולא לקחו וי"מ שמה שכתב רש"י ז"ל למה נסמכה הוא מפני שאין דרך הכתוב להסמיך שתי פורעניות זו לזו כדפרש"י ז"ל גבי ויהי בנסוע הארון וכדאיתא בפרק כל כתבי ולפי שסמך כאן פרשת מרגלים לפרשת מרים הוכרחו לתת טעם על זה לפי שלקתה כו' וליתא דא"כ למה לא נתנו טעם על סמיכות פרשת מרים לפרשת קברות התאוה דלעיל מיניה א"ת מפני שפרשת מרים היא פורענות של יחיד ואין הכתוב מקפיד על סמיכותה עם פורענות קברות התאוה הנה מזה הטעם עצמו אין להקפיד על סמוכות פורענות מרים לפורענות המרגלים:
שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשי' לפנינו כו'. כדאיתא בסוטה פרק אלו נאמרים שלח לך מדעתך ופרש"י אני איני מצוה לך ולאו ממלת לך הוא דקא דייק לה אלא ממלת שלח דהא אפי' בלאו מלת לך כיון דכתיב ותקרבון אלי כולכ' וגו' ואמרו לו נשלחה אנשי' לפנינו ובודאי נמלך משה בשכינה על זה ובאתהו התשובה שלח בהכרח הוא לומר שפי' שלח היא תשובה על שאלתו והתשוב' הוא נתינת רשו' לא צווי שכן דרך זאת המלה בכ"מ שכשהיא תשובת שאלה מורה על נתינת הרשות וכשהוא תחלת דבור מורה על צווי הכרחו ומלת לך צ"ל הלא דרך הל' כן הוא כמו הגשם חלף הלך לו אלכה לי אל הגדולים קומו עברו לכם את נחל זרד עלה לך היער' ואע"פ שרז"ל דרשו בהם בקצת מקומות היכא דאיכא למדרש דרשינן היכא דליכ' למדרש לא דרשי' כמו שהארכתי על זה בפר' לך לך או כדי לדרוש מה שדרשו בב"ר כשראה הקב"ה הזקנים שמעשיה' כשרים קרא אותן לשמו שנאמ' אספה לי ע' איש וכשראה המרגלי' שעתידין לחטוא קרא אותן לשמו של משה שלח לך אנשי' ומכאן ראיה ג"כ דדרשת לדעתך לאו ממלת לך דרשינן לה דאם כן היאך דרשו ממלת לך שכשראה המרגלי' שעתידין לחטא קרא אותן לשמו של משה ואמר שלח לך ועוד הלא היו אומרים רז"ל אע"פ שאמר הקב"ה שלח לך לא היה מן הקב"ה שילכו שכבר אמר להם הב"ה שבחה של ארץ ישראל ומהו שלח לך אלא שישראל בקשו לשלוח שנא' ותקרבון אלי כלכם וגו' שלא האמינה להב"ה אמר הקב"ה אם אני מעכב עליהם יאמרו על שאינה טובה איני מניח לראותה לפיכך אמר שלח לך שיראו אותה שזה המאמר מורה שפי' שלח לך הוא כמו שלח בלתי מלת לך דאל"כ מה צורך לומר לא היה מן הקב"ה שילכו פשיטא שכבר כתוב בהדיא לך לדעתך שפירושו אני איני מצוה לך אם תרצה שלח:
ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנ' אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה חייכם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה. הרמב"ן ז"ל טען ואמר זהו לשון רש"י ז"ל מדברי אגדה ויש לשאול א"כ משה עצמו חטא בענין שנאמ' וייטב בעיני הדבר ולמה אמר להם בענין הארץ הטובה הוא אם רעה אחר שנ' לו מתחלה שהיא טובה ורחבה ועוד מה עשו המרגלים כי משה אמר להם וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ואמר בערים המבחני' אם במבצרים ועכ"פ היו צריכים להשיב לו מה שצוה אותם ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וכי ע"מ שיעידו לו שקר שלח אותם ואל תחשוב כי היה פשעם בדבת ארץ אוכלת יושביה בלבד כי טרם שיאמרו להם כן היה מריב כלב עמהם וכי כתוב אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורב ממנו וגו' ובכאן כתיב לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז והנה משה אמר לבניהם כדברים האלה והפליג להם בחוזק העם ומבצר עריהם וכח הענקים יותר מאד ממה שאמרו המרגלים לאבותם כדכתיב שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק ואם היה פשע המרגלים וחטאתם בזה למה יניא לב בניהם כהניא המרגלים לב אבותם ועוד מה טעם למרע"ה בשליחות הזאת אם הארץ טובה והעם רפה הרי טוב ואם רעה והעם חזק סבור הוא שיחזירם למצרים עכ"ד. ונ"ל שאין שאלותיו אלה שאלות כי מה ששאל תחלה אם מרע"ה חטא בעצמו בענין שנא' וייטב בעיני כבר השיב אותה רש"י ז"ל ואמר וייטב בעיני ולא בעיני המקום ואם בעיני משה רבינו עליו השלום היה טוב למה אמרה בתוכחות משל לאדם שאמר לחברו מכור לי חמורך זה אמר לו הין נותנו אתה לי לנסיון אמר לו הין בהרים וגבעות אמר לו הין כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר הלוקח בלבו בטוח הוא בזה שלא אמצא בו מום אמר לו טול מעותיך איני מנסהו מעתה אף אני הודיתי לדבריכם שמא תחזור בכם כשתראו שאיני מעכב ואתם לא חזרתם בכם וכך שנו אותו בספרי והוא פירוש אמיתי בלי ספק דאם לא כן למה אמרה בתוכחות. ומה ששאל עוד ולמה אמר להם בענין הארץ הטובה היא אם רעה אחר שנאמר לו מתחלה שהוא טובה ורחבה זאת השאלה אם היא שאלה אינה על דברי רש"י ז"ל מדברי האגדה רק על דברי התורה עצמ' כל שכן שאינה שאלה כי על כל פנים מאחר שישראל לא האמינו במה שאמר להם השם יתברך שהיא טובה ורחבה והוצרכו לשלוח אנשי' לראות את הארץ מה היא אם היא טובה כמאמר הש"י אם לא כפי מה שנראה מדברי האגדה הזאת שאמר הש"י אני אמרתי להם שהיא טובה שנ"א אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחב' חייכ' שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלי' למען לא יירשוה ומשה נמלך בשכינה ואמר לו אם תרצה שלח בהכרח היה שיצוה משה את האנשים ששלחו להם לראות את הארץ מה היא שיראו את הארץ בכל אותן הספקות שהיו מסופקי' בה הטובה היא אם רעה והשמנה היא אם רזה וכו' כדי להסיר מלבן הספקות שהיו מסופקין בה ואם לא היה משה מצו אותם על כל אותן הספקו' שהיו מסופקין בה מה תועלת בשליחו' הזאת. ומה ששאל עוד מה עשו המרגלי' כי משה אמר להם וראית' את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפ' המעט הוא אם רב ואמר בערים הבמחני' אם במבצרי' ועל כל פנים היו צריכי' להשיב לו מה שצוה אותם ומה פשעם ומה חטאת' כשאמרו לו אפס כי עז העם היושב בארץ והערי' בצורות גדולות מאד וכי על מנת שיעידו עדות שקר שלח אותם גם זו השאלה אם היא שאלה אינה על דברי רש"י ז"ל מדברי האגדה רק על דברי התור' עצמה כ"ש שאינה שאלה כי אחר שהגידו המרגלים מה שראו שם ואמרו אפס כי עז העם היושב בארץ והערי' בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם וגו' למה חזרו ואמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו ואלה הדברי' אינם ספור מה שראו שם עד שהוכרחו לאמר' אבל הם דברי' ששפטו הם מסברת' והיו סבה בזה לגזר במדבר הזה יתמו ושם ימותו שמתו יות' מת"ר אלף איש ע"פ סברת' וחלקו עם כלב שאמר אע"פ שעז העם והערי' בצורות גדולות מאד עם כל זה עלה נעלה וירשנו אותם כי יכול נוכל לה והם אמרו לא נוכל לעלות אל העם עם דברי סברא בלבד היש חטא גדול מזה כ"ש לפי מה שדרשו במדבר רבה ובסוטה ואל תשיבני ממאמר אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורב ממנו וגומר ולא אמר אחינו המסו את לבבנו לאמר לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו כי הכתוב קצר בענין ולא חשש להאריך לומר אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורב ממנו ולא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו. ומה ששאל עוד והנה מרע"ה אמר לבניהם כדברי' האלה והפליג להם בחוזק העם ומבצר עריהם וכח הענקים יותר מאד ממה שאמרו המרגלים לאבותם כדכתיב שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק ואם היה פשע המרגלים וחטאתם בזה למה יניא לב בניהם כהניא המרגלים לב אבותם הנה הלך לשיטתו שהיה סובר שחטא המרגלים לא היה רק בעבור אמרם אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם ומפני שהיה סובר כן טען ואמר וכי על מנת שיעידו לו עדות שקר שלח אותם וטען גם פה על פי הסברא ההיא שאם היה פשע המרגלים וחטאתם בזה למה יניא לב בניהם כהניא המרגלים לב אבותם אבל עם תשובתינו שהשיבונו על זה שחטא המרגלים לא היה בעבור אמרם אפס כי עז העם וגו' רק בעבור שחזרו ואמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו שאלה הדברים אינ' ספור מה שראו רק דברים ששפטו הם על פי סברת' וחלקו על כלב שאמר עלה נעלה וירשנו אותה הנה הושבה גם השאלה הזאת ואין כאן מקום לשאלה כלל שהרי משה לא אמר שהם גוים גדולים ועצומים וערים גדולות ובצורות בשמים ולא נוכל לעלות אל העם לרשת אות' כמו שאמרו המרגלים כי חזק הוא ממנו שהטיחו דברים כלפי מעלה ובאותו עון נגזרו עליהם גזרות קשות אלא אדרבה אמר שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים מאד וגו' שפירושו שעם היותם יותר גדולים ועצומים ממך הנה אתה בא לרשת אותם על דרך הנסים והנפלאות שעשה לנו הש"י עד היום הזה כמו שפרש"י ז"ל גבי עלה נעלה אפי' הם בשמים והוא אומר לנו עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו גם מה ששאל עוד מה טעם למרע"ה בשליחות הזאת אם הארץ טובה והעם רפה הרי טוב ואם רעה והעם חזק סובר הוא שיחזירם למצרים אינם אלא על פי סברתו שהי' סובר שהם דברי משה מפי עצמו ולפיכך טען ואמר למה אמר להם בענין הארץ הטובה היא אם רעה אחר שנ' לו מתחל' שהיא טובה ורחבה אבל לפי מה שהשיבונו אנחנו שהדברים שאמר להם משה לא היו רק דברי העם שהיו מסופקין אם היא טובה אם רעה הושבה גם השאלה הזאת מאחר שדבריו הם דברי העם ולפי כונת' בודאי אם היו אומרים שהיא רעה והעם חזק היו חוזרים למצרים שהרי כששמעו שהעם חזק מאד ולא יוכלו לעלות אל העם אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה ומשה לא חשש לומר להם זה מפני שידע מפי השם יתברך שהיא טובה ורחבה אמר אין הזק אם אומר להם כדברים האלה כי ידע שהוא טובה בלי שום ספק:
על פי יי' ברשותו. לא דומיא דעל פי יי' יחנו ועל פי' יי' יסעו וימת שם משה עבד יי' בארץ מואב על פי יי' שפירוש' בגזרתו משום דשליחות' זו לא היתה אלא לרצונם כדלעיל וליכא למימר דעל פי יי' אאותם קאי שאע"פ ששליחות' לא היתה אלא ברצונם מ"מ השלוחי' לא היו אלא על פי גזרתו שגזר מי ומי יהיו משום דברירתן לא הוזכרה כלל ואיך יאמר וישלח אותם שהכנוי מורה על הנזכרים לעיל ואם כן על כרחך לומר דאסתם אנשים דלעיל קאי שהיו ברצונם ופירוש על פי יי' ברשותו ונא בגזרתו:
כלם אנשים כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות ואותה שעה כשרי' היו. פי' בכל מקום שבא מלת אנשים במקום תאר כמו כלם אנשים וחזקת והיית לאיש אבל כשלא יהיו במקום תאר כמו ויאמרו האנשים אל לוט ואת האנשים אשר פתח הבית שלח לך אנשים כלם ל' אנשים ממש הם ולא חשובים והראיה ע"ז שאחר שאמר שלח לך אנשים חזר וכתב כלם אנשים להורות עלחשיבות' ואילו היה כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות למה חזר וכתב כלם אנשי' ועוד שני אנשים עברים נצים רשעים הם כמו שאמרו כל מקום שנאמר נצים נצבים אינו אלא דתן ואבירם וכן את האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים הם אנשי סדום דכתיב בהו רעים וחטאי' ליי' מאד ומהתימה מהחכם ר' אברהם בן עזרא שפירש גבי שלח לך אנשים טעם אנשי' שהם ידועים גבורים וכן כלם אנשים אך מצאתי בבראשית רבה שאמרו וכי כסילים היו המרגלים והלא כבר נאמר שלח לך אנשים וכל מקום שנאמר אנשים אינו אלא אנשים צדיקים וכשרים ונראה שהם סוברים שגם זה לתאר הוא דאם לא כן אנשים למה לי וקשה אם כן למה חזר ואמר כלם אנשים ומה שאמר ואותה שעה כשרים היו אינו אלא לאפוקי אחר אותה שעה שהרי אף הליכתו בעצה רעה היו כדכתי' וילכו ויבאו מקיש הליכתן לביאתן מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה כדלקמן: