והאדם ידע את חוה כבר קודם ענין של מעלה קודם שחטא כו'. דאל"כ וידע אדם מיבעי ליה כמנהג הכתוב בכל מקום לכתוב הפעולו' שזו אתר זו על הסדר עם תוספת וי"ו בראשה כמו ותהר ואחריו ותלד ואחריו ותאמר קניתי ואחריו ותוסף ללדת ואחריו ויהי הבל אבל והאדם ידע שהקדי' השם לפועל משמע שהוא ספור מה שעבר כמו ויוסף הורד מצרימה שחזר לענין ראשון וכן והנחש היה ערום שכבר היה ערום אלא שהסמיכו כאן ללמד מאיזו עצה קפץ הנחש עליהם כמו שכתב הרב שם וכן ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו שכבר היה רועה שם מתחלה אלא מפני שהוצרך עתה להודיע מחזה הסנה הוצרך לכתוב ששם היה רועה תמיד אבל ממה שכתב זאת הפעם עצם מעצמי אין להוכיח שנזדווג עמה קודם החטא משום דההוא לאו בתשמיש המטה קמיירי אלא בבת זוגו דעד השתא לא הוה ליה והשתא הוה ליה וההיא דרבי אלעזר דפרק הבא על יבמתו דאמר מאי זאת מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה ופרש"י מדקאמר זאת הפעם מכלל דפעמים אחרים שמש ולא נתישבה דעתו אינו אלא רמז בעלמא אבל עיקר לימודו מהכא נפקא ואי לאו האי קרא שמוכיח שכבר ידעה קודם שחטא והוצרכו למצא שום רמז מורה עליו לא היו סומכים אקרא דזאת הפעם מפני שאינה ראיה גמורה דהוה אמינא זאת הפעם ראיתי נקבה דומה לי עצם מעצמי ובשר מבשרי אבל עד עכשו לא ראיתי נקבה דומה לי וכן ההיא דר' יהושע בן קרחא דאמר מתוך שראה אותן הנחש ערומים ועוסקים בתשמיש ונתאוה להם קפץ עליהם ומפיק לה מדהסמיך פרשתו של נחש אצל ויהיו שניהם ערומים אינו אלא רמז בעלמא אחר שנודע להם מן המקרא הזה שכבר ידעה קודם שחטא וכן ההיא דסנהדרין פ"א דיני ממונות דאמרי' שביעית נזדווגה לו חוה עשירית סרח דמשמע שידעה קודם שחטא אינו אלא אחר שנודע מכאן שכבר ידעה קוד' שחטא אי נמי הא דדייק מהכא אינו אלא בעבור ההריון והלידה הכתובי' אחריו אבל לא על שידעה מתחלה שכבר ידענו זה מהמקראות הראשונות מזאת הפע' עצם מעצמי ומסמיכות פרשת הנחש אצל ויהיו ערומים כדלעיל וכן משמע נמי מדברי הרב דקאמר שאם כתב וידע אדם נשמע שלאחר שנטרד היו לו בני' ואלו בענין ידיעת חוה לא קאמר אבל ההיא דרבי חמא בר חנינא דאמר שמינית עלו למטה שני' וירדו ארבעה עשירית סרח דמשמע שגם הלידה קדמה לסרתון מהכא נפקא שאם כתב וידע אדם משמע שלאחר שנטרד היו לו בנים. אבל לא היינו טועי' לומר שאחר שנטרד ידע את חיה שהרי מזאת הפעם עצם מעצמי נפקא שכבר ידעה כדפירש הרב והא דקאמר והאדם ידע כבר ואחריו וכן ההריון והלידה דמשמע דוהאד' ידע כבר אף על התשמיש קאי לא קשיא דאיכא למימר דקרא דוהאדם ידע לא בא אלא לענין ההריון והלידה להודיע קדימתו לענין ההריון והבני' אבל לענין התשמיש לא הוצרך להודיע שאף בזולת המקרא הזה כבר ידענו זה מזאת הפעם ומסמיכות פרשת הנחש לפרשת ויהיו שניה' ערומי' כדלעיל:
קין על שם קניתי. כי אין הפרש בין קני לקין שאין הכתוב מקפיד בשמות רק בדקדוק הפעלי' כי מצאנו יעבץ מגזרת עצב ושמואל מן שאילתיהו ואולם הרב הוצרך לפרש ינחמנו ינח ממנו כדי שיהא נח ננזר ממנו על צד היותר טוב דומה למאמר רז"ל כל היכא דאיכא למידרש דרשינ' ולא מוקמיה להו בלאוי יתירי וכל היכא דליכא למידרש מוקמינן להו בלאוי יתירי:
את ה' עם ה'. ששלשה שותפין יש לוולד האב והאם והשכינה עמהם וכמו שאי אפשר להיות ולד מן האב לבדו או מן האם לבדה כך אי אפשר עם שניהם יחד רק בשיתוף השכינה עמהם כמו שאמרו בב"ר לשעבר אדם נברא מאדמה וחוה מאדם מכאן ואילך בצלמינו כדמותינו לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניה' בלא שכינ' ותניא נמי בשלהי המפלת ג' שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו אביו מזריע לובן שממנו עצמות וגידי' וצפרני' ומוח שבראשו ולובן שבעין אשה מזרעת אוד' שממנו עור ובשרו שערות ושחור שבעין והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פני' וראות העין ושמיעת האזן ודבור הפה והלוך הרגלי' ודעה ובינה והשכל ומהכרח המדרשות הללו הוכרח הרב לפרש את יי' עם יי' ולא מן יי':