לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל. פי' ולא האחדים עם העשרות לחוד והמאות לחוד כמנהג הכתוב בכל מקום:
לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו. פירוש כל כלל מתפרש לעצמו ואינו מתחבר עם הכללים האחרים עד שיהיו שלשתן יחד סך אחד כמנהג כל המספרים המורכבים מאחדים ועשרות ומאות משום דשנה שנה לחלק משמע ומחלק האחדים לחוד והעשרות לחוד והמאות לחוד כאלו אמר בת מאה שנה ובת עשרים שנה ובת שבע שנים דהשתא הוו להו שבע שנים דקרא אותן שבע שמשנולדה עד שהיתה בת ז' וכ' שנה דקרא אותן כ' שמשנולדה עד שהיתה בת כ' וק' שנה דקרא אותן מאה שמשנולדה עד שהיתה בת ק' אבל אי לאו שנה שנה דכל כלל וכלל היו אותן שבע שנים דקרא הז' שנים שאחר הק"כ שהן בסוף ימיה והכ' שנה דקרא הכ' שנים שאחר הק' עד שהיתה בת ק"כ ואף על פי שאין כאן רק שנה אחת יתירה שהרי מנהג הכתוב הוא לכתוב שנה לאחדים ולעשרות לחוד ולמאות לחוד מיהו מדחי מינייהו לדרשא כולהו נמי לדרשא:
בת ק' כבת כ' לחטא. לאו משנה שנה מפיק לה דמשנה שנה חלוק משמע ולא היקשא אלא משני חיי שרה הוא דמפיק לה כדלקמיה והכא אגב גררא מייתי לה לאשמעינן נפקותא דכל אחד נדרש לעצמו:
שהרי אינה בת עונשין. שאין ב"ד של מעלה מענישין אלא מכ' שנה ולמעלה דא"ר ברכיה כמה קשה המחלוקת שב"ד של מעלה אין עונשין אלא מבן כ' שנה ולמעלה וב"ד של מטה מבן י"ג שנה ולמעלה ובמחלוקתו של קרח אף תינוקות בני יומן והא דכתב רש"י גבי וערל זכר אשר לא ימול ונכרתה משהגיע לכלל עונשין דהיינו מבן י"ג שנה ויום אחד ולמעלה וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ראשון דהלכות ביאה כל אשה אסורה מן העריות אם היתה מבת ג' שנים ויום אחד ולמעלה גדול הבא עליה חייב מיתה או כרת או מלקות וסתם גדול הוא משיגיע לכלל עונשין כדכתב בפרק שני דהלכות אישות י"ל דחייב כרת דקאמר היינו לחייבו בב"ד של מטה מלקות דכל חייבי כריתות לוקין ונפטרין מידי כריתתן אם היה בעדים והתראה והיו מחייבי כריתות אבל ממה שכתב רש"י גבי ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד שהקדוש ברוך הוא כבש מעיינו ולא הוליד עד בן חמש מאות שנה כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשיו לפני המבול דכתיב כי הנער בן ק' שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל ראוי לעונש לעתיד לבא וכן לפני מתן תורה משמע שאפילו מעשרים ולמעלה קודם מתן תורה אינה בת עונשין עד שתהא בת ק' שנה וליכא למימר דהא דקאמר שהרי אינה בת עונשין הוא מפני שלא היתה בת ק' דאם כן גבי אברהם לא היה צ"ל ובן ע' כבן ה' לחטא ושמא י"ל שהכתו' רצה להודיענו בזה שאפילו לפי הזמן שאחר מתן תורה שבני עונשין הם מבני כ' שנה ולמעלה לא חטאו. וא"ת בשלמא גבי אברהם שאמרו בן ק' כבן ע' ובן ע' כבן ה' לחטא למדנו שלא חטא אברהם לא בעונשי אדם ולא בעונשי שמים אלא שרה שלא אמרו אלא בת ק' כבת כ' לחטא תינח מעונשי שמים מעונשי אדם מאי אי"ל והלא בת כ' שנה אינה נקייה אלא מעונשי שמים אבל לא מעונשי אדם. י"ל כיון דבזמנם עדיין לא נתנה התורה אלא שהם קבלוה מעצמם ואין שם אלא עונשי שמים בלבד לא הוצר' הכתוב להודיענו שהיו נקיים אלא מעונשי שמים בלבד אבל מעונשי אדם שעדיין לא היו נוהגים באותו זמן לא. אך קשה מז' מצות בני נח שכבר הוזהרו עליהן קודם מתן תורה ויש בהן עונשי אדם וי"מ שהרי אינה בת עונשין שעדיין לא קבלה עליה עול התורה ועונשיה ואברהם שבן מ' שנה הכיר את בוראו הוצרך הכתוב להקיש בן ק' לבן ע' ובן ע' לבן ה' לחטא מפני שכיון שקבל עליו עול התורה והמצות מבן מ' שנה חל עליו חיוב המצות מאותה שעה והשתא ליכא לאקשויי תינח מעונשי שמים מעונשי אדם מאי איכא למימר כדלעיל ומכל מקום אף לפי זה צריך לומר שעם ההקש הזה דבן ע' כבן ה' לחטא למדנו שאף לפי הזמן של אחר מתן תורה שהיו בני עונשין מבני י"ג שנה ולמעלה לא חטא דאם לא כן היקשא דבן ע' כבן ה' למה לי בהיקשא דבן ק' כבן ע' סגי דאף על גב דקבל עליו עול מצות מבן מ' שנה מכל מקום אינו בן עונשין עד בן ק' אבל שרה שעדיין לא קבלה עול התורה בהיותה בת כ' שנה אין צורך לכל זה אך הקושיא דז' מצות בני נח במקומה עומדת:
ובת כ' כבת ז' ליופי. בלא כחול ופקוס ויעלת חן אבל בת כ' אף על פי שהיא יותר יפה מצד שדים נכונו וקומתה דמתה לתמר מכל מקום יופי בשרה ועדונו אינו כבת ז' ומה שלא אמרו דהיקשא דבת עשרים כבת ז' נמי הוא לחטא כמו גבי אברהם משום דבשלמא גבי אברהם אי לאו היקשא דבן שבעים לבן חמשה לא הוה ידעינן אם בן שבעים היה בלא חטא לפי הזמן שלאחר מתן תורה אם לא אלא גבי שרה בלאו היקשא דבת כ' כבת ז' נמי ידעינן דבת כ' לא חטאת שהרי אינה בת עונשין אפילו לפי הזמן דלאחר מתן תורה וליכא למימר דאפילו הכי בעינן היקשא דבת כ' כבת ז' להודיענו דאפילו מדיני אדם לא חטאת שכבר פירשנו לעיל דכיון דבזמנה עדיין לא נתנה התורה אלא שמאליהם קבלוה אין שם אלא עונשי שמים בלבד ולפי הי"מ שאמרו שעדיין לא קבלה עליה עול תורה אין שם לא עונשי אדם ולא עונשי שמים הלכך על כרחינו לומ' דהיקשא דבת כ' כבת ז' אינו אלא ליופי אך קשה דילמ' היקשא דבת כ' כבת ז' הוא לחטא דשבע מצות בני נח שכבר הוזהרו בהן ויש בהן עונשי אדם:
שני חיי שרה כלן שוין לטובה. פירוש בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז' דאם לא כן שני חיי שרה למה לי הרי כבר כתוב ויהיו חיי שרה אלא על כרחינו לומר דלא אתא אלא לאקושי בת ק' לבת כ' ובת כ' לבת ז' דסד"א חלוק דבת ק' לחוד ובת כ' לחוד ובת ז' לחוד דמשמע מייתורא דשנה שנה הוא ללמד שאין שנותיה שוות דבת ק' היתה בחטא ובכיעור ובת כ' היתה בלא חטא אבל בכיעור ובת ז' בלא חטא וביופי קמ"ל שני חיי שרה להקיש בת ק' לבת כ' ובת כ' לבת ז' דהשתא אהני יתורא דשנה שנה בכל כלל וכלל ואהני יתורא דשני חיי שרה דאי לאו יתורא דשנה שנה שמחלק הז' לחוד והכ' לחוד והק' לחוד לא הוה שמעינן מהכא לא בת ז' ולא בת כ' ולא בת ק' אלא היו שלשתן סך א' כמנהג כל המספרים המורכבי' מאחדי' ועשרות ומאות וגם היו הז' אחר הק"כ והכ' אחר הק' הפך המובן מן החלוק ואי לאו יתורא דשני חיי שרה שמשוה אותן לא הוה ידעינן לאקושי בת ק' לבת כ' ובת כ' לבת ז' אלא אדרבה ה"א בת ק' שלא כבת כ' ובת כ' שלא כבת ז' דהכי משמע טפי מהחלוק דשנה שנה שחלק הז' לחוד והכ' לחוד והק' לחוד אבל השת' דאתא יתורא דשנה שנה לחלק כדי שיובן ממנו בת ק' ובת כ' ובת ז' ויתורא דשני חיי שרה להשוותן למדנו דבת ק' כבת כ' לחטא ובת כ' כבת ז' ליופי. וא"ת לישתוק מיתורא דשנה שנה ומיתורא דשני תיי שרה למדנו שכלן שוות ושווין על כרחינו לומר שאינו אלא לטובה דאי אפשר לומר לרעה שיהיו כלן בחטא שהקטנה איה בת חטא. י"ל דאי לאו יתורא דשנה שנה לא היינו יודעים מיתורא דשני חיי שרה שכלן שוין לטובה בענין החטא והיופי אבל היינו אומרים ששוין לטובה אינו אלא בבריאות והעושר והכבוד אבל לא לענין היופי והחטא שהן חוץ מהמנהג הטבעי השתא דכתיב שנה שנה שחלק בת ק' לחוד ובת כ' לחוד ובת ז' לחוד ואחר כך כתב שני חיי שרה שכלן שוין לטובה על כרחינו לומר שזה השווי אינו אלא לענין החטא והיופי דאל"כ מה ענין בת ק' עם בת כ' ובת כ' עם בת ז' ודוק ואע"ג דמיתורא דשני חיי שרה שדרשו כלן שוין לטובה משמע דבת ק' כבת כ' וכיון דבת כ' כבת ז' ליופי כי הדר יליף בת ק' מבת כ' אין הקש למחצה ויליף מינה בין לחטא בין ליופי מכל מקום כיון שהכתוב גלה בפירוש שבהיותה בת צ' היתה כזקנה כדכתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה על כרחינו לומר דבת ק' כבת כ' אינו אלא לחטא אבל לא ליופי ואע"ג דמקרא דשני חיי שרה לא משתמע אלא שווי שני' בלבד ולא ידענו אם לטובה אם לרעה מכל מקום כיון דלא מצינן לפרושינהו לרעה להקיש בת כ' כבת ק' לחטא שהרי בת כ' אינה בת עונשין על כרחינו לומר שזה השווי אינו אלא להקיש בת ק' כבת כ' לחט' ויחוייב מזה ג"כ שנקיש בת כ' לבת ז' ליופי ולא ההפך ומעת' מה שטען הרמב"ן ז"ל על דברי הרב ואמ' ואין מדרשו זה נכון שהרי בשני חיי ישמעאל נאמר כשני חיי אברהם בשוה ולא היו שוי' בטובה אבל היה מתחלה רשע ועשה תשובה בסוף ועוד כי שנה שנה לחלק משמע ואינו נדרש להשוו' אינ' טענה שהרי מה שאמר שנה שנ' לחלק משמע גם רש"י מוד' בזה כדפי' ומה שטען הרי בשני חיי ישמעאל נאמר כשני חיי אברהם בשוה אינו כן שהרי בשני ישמעאל אין שם שני חיי יתירה עד שידרשו בו השווי כמו שדרשו מיתורא דשני חיי שרה ומיתורא דשני חיי אברהם דה"ל למכתב ואלה ימי אברהם ולא היה צריך לכתוב אחריו שני חיי אברהם אלא שכתב בו שנה בכל כלל וכלל כמו באברהם ושרה להשמיענו החלוק בלבד שבן ק' לחוד ובן ל' לחוד ובן ז' לחוד שזה החלוק מאחר שאין בו יתורא דשני חיי המורה על השווי יחוייב בהכרח שיפורש בן ק' שלא כבן ל' ובן ל' שלא כבן ז' דבן ז' היה בלא חטא ויפה ובן ל' היה בחטא ומכוער ובן ק' חזר בתשובה והיה זקן ומכוער שלא היו שנותיו שוות אבל היה מתחלה רשע ועשה תשוב' בסוף וכן כתב רש"י גבי תקבר בשיבה טובה אבל באברה' שכתוב בו שנה בכל כלל וכלל לחלק וכתוב בו ג"כ שני חיי יתירה להשוות אותן צריך לדרוש בו כמו שדרשו גבי שרה. והתימה מהרמב"ן ז"ל שחשב שהרב ז"ל דורש יתורא דשנה שנה להיקשא להקיש בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז' איך לא הקשה לו משני חיי שרה שפי' רש"י עצמו שכלן שוין לטובה למה לי תיפוק לי משנה שנה וכן מה שכתב עוד שמה שאמרו בב"ר בת ק' כבת כ' לחטא לא דרשו כן אלא מייתור הלשון שחזר ואמר שני חיי שרה שכללן והשוה אותן אתמהא איך יובן משווי השנים בת ק' ובת כ' ובת ז' והלא אין בכתוב לא בת ק' ולא בת כ' ולא בת ז' אלא בת קכ"ז שכלן סך אחד ועוד שהז' שנה אז הן הז' שאחר הק"כ והכ' שנה הן הכ' שאחר הק' הפך המובן מן החלוק של שנה שנה שאז הז' שנה הן הז' שמשנולדה עד היותה בת ז' שהן בימי קטנותה והכ' שנה הן הכ' שמשנולדה עד היותה בת כ' שהן קודם הק' שנים ומה שהוצרך הכתוב לזה באברהם ושרה מכלל שאר צדיקי עולם הוא משום דאברהם ושרה היו גוים מתחלה והיה עולה על הדעת לומר שמתחלה היו רשעים ואחר כך היו צדיקים לפיכך הוצרך לומ' שאעפ"כ כל ימיהם צדיקים היו והפך זה גבי ישמעאל שנכתב בו שנה בכל כלל וכלל לחלק שנותיו לומר שלא היו כלם שוים לטובה אלא מתחלה היה נער בלי שום חטא ואחר כך יצא לתרבות רעה ובסוף ימיו חזר בתשובה מפני שהיה בנו של אברהם צדיקו של עולם והיה עולה על הדעת שגם זה כאביו לפיכך הוצרך להודיענו שלא היו כל שנותיו שוין לטובה אלא מקצתן ברשע ומקצתן בתשובה: