וצריך שתהיה מחשבתו בשעת שחיטת העולה לשם ששה דברים כו'. דע שדעת רבינו הוא דבשעת שחיטה דוקא בעינן כונה לשם ו' דברים אבל בשאר העבודות לא בעינן כוונה לשם ששה דברים וכ"ש בשעת הקטרה אבל כונת הזבח והזובח צריך בכל הד' עבודות דהיינו שחיטה וקבלה והולכה וזריקה אבל דעת התוס' רפ"ק דזבחים הוא שבכל ד' עבודות צריך כונת הששה דברים וכן בשעת הקטרה צריך כונה חוץ מכונת הזובח דלא שייך בהקטרה כי אם בד' עבודות. נמצא אתה אומר דהקטרה צריך כונת ה' דברים ובד' עבודות צריך כונת ששה דברים. ודע דאליבא דכ"ע אם כיון בד' עבודות שלא לשם השם ושלא לשם האישים ושלא לשם ריח ושלא לשם ניחוח הזבח כשר ועלה לבעליו ולא הוצרכו אלו הכוונות אלא למצוה בעלמא וכ"כ התוס'. ומ"ש רבינו ואם שחט סתם כשר כמו שביארנו לא קאי אלא לשם זבח ולשם זובח דבהני דוקא סתם אבל שלא לשמן יש מהם פסול ויש מהם שלא עלה לבעלים. והרב לח"מ הבין בדברי רבינו שכונת הששה דברים שוים בדינם ובכולם דוקא סתם כשר הא לאו הכי לא. ואחרי נשיקת עפרות רגליו דין זה אינו למי שיעיין היטב בדיני המחשבות בפי"ג מהל' פסולי המוקדשין ואילך דמשמע התם דליכא פיסול כי אם בשם הזבח והזובח וצ"ע: