האומר הרי עלי מנחה וכו'. בריש פי"ג דמנחות תנן הרי עלי מנחה יביא איזו שירצה ר' יהודה אומר יביא מנחת הסלת שהיא מיוחדת שבמנחות ע"כ. ורבינו פסק כת"ק וכ"כ רבינו עובדיה ז"ל דאין הלכה כר' יהודה ואף שרש"י ז"ל כתב בפירוש התורה עלה דקרא דסלת יהיה קרבנו האומר הרי עלי מנחה סתם מביא מנחת סלת שהיא הראשונה שבמנחות ע"כ. אלמא דשנה משנתו כר' יהודה כבר הוקשה זה להרא"ם וכתב ואע"פ שאין הלכה כר' יהודה אלא כחכמים שאמרו מביא מאיזו שירצה אעפ"כ פירש המקרא הזה על דעתו להיותו קרוב לפשוטו של מקרא וכבר פירשנו פעמים רבות שהרב לא יכוין בפירוש החומש אלא זה עכ"ד. אך ראיתי לסמ"ג במצות עשה סי' קפ"ו שכתב וז"ל סלת יהיה קרבנו האומר הרי עלי מנחה סתם מביא מנחת סלת שהיא ראשונה לכל המנחות ע"כ, ולא ידעתי למה שנה משנתו כר' יהודה וצ"ע. ודע דבס"פ כל המנחות (דף ס"ג) תנן הרי עלי מנחת מאפה לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין ר"ש מתיר מפני שהם קרבן אחד ע"כ. ואין ספק דאין הלכה כר"ש דהא ר' יהודה ור"י פליגי עליה דר"ש וכדאיתא בגמרא ובכמה דוכתי סתם לן תנא דלא כר"ש וכמו שנבאר. והנה כעת לא ראיתי לרבינו שהביא דין זה בפירוש ואפשר לומר שדין זה רמז אותו באומרו אחת מחמשת מיני מנחות ואליבא דר"ש הם ששה מיני מנחות דהא במנחת מאפה תנור איכא ג' מינים דהיינו כולו חלות או כולו רקיקין או מחצה חלות ומחצה רקיקין ומנחת הסלת ומנחת מחבת ומנחת מרחשת הרי ששה מיני מנחות וראיה לזה דלר"ש חשיבי ששה מיני מנחות דהא בפרק כל המנחות (דף נ"ט ס') ובריש פ' ואלו מנחות אמרינן אמר רב פפא כל היכא דתנן עשר תנן לאפוקי מדר"ש דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא קמ"ל דלא ע"כ ופי' שם רש"י בלשון שני דהכוונה היא דבכל הני תני מתני' עשר מיני מנחות ואליבא דר"ש הם אחד עשר מיני מנחות דהא במנחת מאפה תנור איכא שלשה מנחות ומדלא תני לה מתני' במנינא שמעת מינה דסתם לן תנא דלא כר"ש ואף שרש"י שם פירש פירוש אחר בדברי רב פפא הללו כבר הארכתי בזה בדף קל"ט (א"ה תמצאנו לעיל בפי"ג מהלכות אלו דין י' יע"ש) והכרחתי דפירוש שני דרש"י הוא העיקר וא"כ באומרו אחד מה' הרי למדנו דלא משכחת מחצה חלות ומחצה רקיקין וכן ממה שסיים רבינו וכתב קבע נדרו במין מהם ושכחו מביא חמשתן יש להוכיח גם כן דלית הלכתא כר"ש משום דאליבא דר"ש צריך להביא ארבע עשרה מנחות וכדאיתא בריש פרק הרי עלי עשרון (דף ק"ה) ואף שאביי אית ליה דאפי' לר"ש די במה שמביא חמשה מיני מנחות ובתנאי וכדאיתא בגמ' מ"מ הרואה יראה כמה יש מהדוחק בדברי אביי הללו וכדאיתא בגמרא ועוד דאם איתא דרבינו הוה ס"ל כר"ש היה לו לבאר ולומר שיתנה ויאמר אם מחצה חלות ומחצה רקיקין נדרתי יצטרפו חלות מזה ורקיקין מזה למה שנדרתי והשאר יהא נדבה. הכלל העולה שמדברי רבינו הללו יש להוכיח דאית ליה דלית הלכתא כר"ש אך הדבר הקשה אצלי הוא דר' יהודה דאית ליה דלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין יליף לה מדכתיב קרבן מנחה קרבן אחד אמרתי ולא שנים ושלשה קרבנות ור' יוסי ברבי יהודה יליף לה מדכתיב וכל המנחה וגו' וכל מנחה וגו' מה כל האמור למטה שני מינים חלוקין אף כל האמור למעלה שני מינים חלוקין והקשו בגמרא ר' יוסי ברבי יהודה היינו אבוה ותרצוה איכא בינייהו דאי עבד ע"כ, דלר' יהודה בדיעבד יקריבם ולר' יוסי דמדמה להו למנחה בלולה וחריבה לא יקריבם וא"כ יש לתמוה אמאי לא ביאר לנו רבינו דעתו כמאן פסק אי כר' יוסי או כאבוה וצ"ע: