כל ארבע מנחות אלו האפויות כו'. זה הוא בפ"ז דמנחות (דף ע"ו) מחלוקת ר' יהודה ור' מאיר ופסק כר' יהודה ויש לדקדק בדברי רבינו במה שכתב כל ארבע מנחות אלו דהיה לו לומר כל חמש וליכא למימר דמנחת מאפה תנור אף דאיכא תרי גווני דהיינו או חלות או רקיקין כיון דכולם הם מאפה תנור חשיב להו בחדא, דהא בפי"ב מהלכות אנו דין ד' כתב תשע מנחות הם ומנה מנחת מאפה תנור לשתים ובפ"ז מהלכות אלו דין ה' כתב האומר הרי עלי מנחה יביא אחת מחמשת מיני מנחות וכבר ראיתי להרב בעל לחם משנה שהרגיש בזה וכתב דרבינו הכא לא השגיח אלא על אופן עשייתה וכיון שרקיקין וחלות כולן נעשות בתנור חשיב להו בחדא ע"כ. ולא נתקררה דעתי בדברים אלו. והנראה אצלי דרבינו כיון למה שפירש"י בפירוש התורה פר' ויקרא וז"ל ושנינו במנחות כל המנחות האפויות לפני קמיצתן ונקמצות ע"י פתיתה כולן באות עשר עשר חלות והנראה מדבריו הוא שבא למעט מנחת הסולת לפי שהקמיצה היא בעודה סלת וכמבואר ליכא קפידא שיעשו אותה עשר חלות וכן דקדק מדברי רש"י הללו הרא"ם וכדברי רש"י כדמותן כצלמן כתב הסמ"ג במצות עשה סימן קפ"ו גבי מאפה תנור. והרא"ם תמה על סברת רש"י הלזו דהא סתמא קתני מתני' כל המנחות באות עשר עשר דמשמע שכל הה' מנחות הן בכלל זה אף מנחת הסולת ומכח קושיא זו סבב דברי רש"י שבפירוש התורה בפירוש דחוק עד מאד. וגם הרב בעל לחם משנה דחה דברי רש"י וכתב דרבינו חולק עליו וסובר דאף מנחת הסלת היתה באה עשר. ואני תמיה על רבותי בזה דבשלמא במנחות שהצריך הכתוב בהם אפיה או במחבת או במרחשת או בתנור שייך לומר שיהיו עשר דילפינן מלחמי תודה אבל במנחת הסולת לא ראיתי בשום מקום שנזכר בו אפיה כלל. ונראה שחולקין אותה תיכף ומיד אחר קמיצה אפילו קודם לישה שהרי לישה לא הזכיר רבינו גבי מנחת הסולת. וראיתי לרבינו בפ"י מהלכות אלו דין ט"ו שכתב ולמה חלק הכתוב וכו' אבל סולת אם יחלקוה ביניהם נמצא מגיע לזה מלא כפו סולת או פחות שאינו ראוי לא ללוש אותו ולא לאפותו כו' הרי מבואר דאף קודם לישה היה נחלק וא"כ חיוב זה דעשר עשר באיזה זמן ולומר דכל כהן אחר שנוטל חלקו עושה אותו עשר חלות הא ודאי בורכא הוא. ונ"ל שאם רצה הכהן לאכול אותה בלא שום בישול הרשות בידו לפי שלא נזכר במנחה הלזו אפיה כלל ומאד אני תמיה איך לא השגיח בדברי רבינו הללו שכתבנו דאית ליה דמנחת הסולת נחלקת תיכף ומיד אחר הקמיצה אף קודם לישה וכן כתב הסמ"ג במצות עשה סימן קפ"ד ולפי זה דייקי דברי רבינו שכתב כל ארבע מנחות אלו האפויות שכיון לשלול מנחת הסולת שאינה אפויה ואין בה מצוה כלל באפייתה וכדכתיבנא. וראיתי להרב בעל לחם משנה שרצה להכריח דגם במנחת הסולת בעינן שתהיה עשר ממאי דאמרינן בפרק כל המנחות (דף נ"ט) אמר רב פפא כל היכא דתנן עשר תנן ופירש רש"י בחד לישנא כל היכא דתנן במנחות דמתני' עשר תנן כלומר כולן באו עשר חלות כדאמרינן באלו מנחות ושם הוזכרה מנחת הסולת א"כ משמע דמנחת הסולת באה עשר ע"כ. והנה מלבד שאף כפי פירושו בדברי רב פפא אין להכריע מה שכתב דרב פפא לא מיירי אלא במנחה שנצטוינו לאפותה דבעינן שתהא באה עשר עשר וא"כ בסוג זה לא נכנס מנחת הסלת וכמבואר, עוד אני תמיה למה רצה לייחס פירוש זה שכפי דעתי הוא דחוי מעיקרו לרבינו שכפי פירוש זה רב פפא בא ללמדנו דלית הלכתא כר' שמעון דאמר יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין א"כ בדף ס"ג שהביא סברא זו דר"ש הוה ליה למיפסק הלכתא דלא כר"ש ותו דמלבד דזה פשוט דר' יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה רבי יוסי קאי כסברת ר' יהודה וכדאיתא התם וא"כ פשיטא דלית הלכתא כר"ש, ועוד דאין בפשט דברי רב פפא הללו כפי פשטן שלילת סברת ר"ש דהא ר"ש מודה דבעינן עשר אלא דס"ל דחלות ורקיקין הכל הוא דבר אחד, ועוד לא ידעתי מה ראו חכמי התלמוד לחבב כל כך דברי רב פפא הללו לשנותם פעמים ושלש בדף נ"ט ובדף ס' ובריש פרק ואלו מנחות (דף ע"ב).אבל הפירוש הנכון בדברי רב פפא הלזו הוא הפירוש השני שכתב רש"י שכל מסדרי המשנה כשבאו לכתוב מנחות שהם שוים בדינם לא כתבו אלא עשרה מיני מנחות כגון גבי טעונות שמן ולבונה מנו עשרה מיני מנחות וכן גבי טעונות הגשה ואין טעונות תנופה וכן גבי מנחות נקמצות ושיריהם לכהנים ולסברת ר"ש הם אחד עשר מיני מנחות שהיא מנחה הבאה מחלות ורקיקין ולפי שרב פפא דקדק כל זה מהנך תלת מתני' בכל מקום שהביאו אחת ממשניות הללו הביאו דברי רב פפא מה שדקדק בזה וזה פשוט. (א"ה עיין לקמן בפ"ז מהלכות אלו דף ה'):
ודע שרש"י בפירוש התורה גבי פתות אותה פתים כתב לרבות כל המנחות הנאפות קודם קמיצה לפתיתה ע"כ. וכתב הרא"ם שכיון רש"י כדי למעט מנחת הסולת שנאפית אחר קמיצה משום דפתיתה אינה אלא לקמיצה וכבר קדמה לה הקמיצה בעודה סולת ואין צורך לפתיתה וכן כתב בעל לח"מ וכתב שגם רבינו מודה בדין זה משום דלעיל גבי מנחת הסלת לא הזכיר פתיתה כלל. והנה ראיתי לרש"י ז"ל בפרק אלו מנחות (דף ע"ה) ההיא דאמרינן כל המנחות הנעשות בכלי טעונות פתיתה למעוטי מאי למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים שפירש למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים שאין נעשין בכלי אלא נאפות בתנור שאין טעונים פתיתה אבל מנחת מאפה לא ממעט מפתיתה דלקמן מרבינן לה לפתיתה עם שאר מנחות אע"ג דנאפות בתנור ע"כ. והנה אם טעמו של רש"י דממעט מנחת הסולת מפתיתה הוא משום דאין כאן קמיצה שכבר קדמה לה הקמיצה א"כ אמאי איצטריך לומר דטעמא דשתי הלחם ולחם הפנים דאין בהם קמיצה הוא לפי שאינם נעשים בכלי אימא דטעמא הוא לפי שאין בהם קמיצה דומיא דמנחת הסולת דאין בה פתיתה מטעם זה. והוה ניחא בטעם זה לא הויא קשיא ליה ממנחת מאפה תנור משום דמאפה תנור יש בה קמיצה וכ"ת דרש"י הוכרח לומר טעם זה משום לישנא דברייתא דקתני כל המנחות הנעשות בכלי טעונות פתיתה ועלה אמרינן למעוטי מאי דמשמע דהברייתא אתיא ללמדנו דין זה דשתי הלחם ולחם הפנים אין בהם פתיתה לפי שאינם נעשות בכלי, אעיקרא דדינא תיקשי עלה דברייתא אמאי נקט האי טעמא דלפי שטעונות כלי בעו פתיתה ושתי הלחם ולחם הפנים דלא בעו כלי לא בעו פתיתה הוה ליה למימר הנקמצות בעו פתיתה ובזה היו ממעטים שתי הלחם ולחם הפנים. ועוד קשה דכלל זה ששנו בברייתא אינו כלל חותך שהרי מאפה תנור אינו נעשה בכלי ויש בו פתיתה ומנחת הסולת נעשה בכלי וכמו שכתב הרב בעל לחם משנה ואין בה פתיתה: וראיתי בת"כ פתות אותה פתים מנחה לרבות את כל המנחות לפתיתה יכול אף שתי הלחם ולחם הפנים ת"ל אותה מה ראית לרבות כל המנחות ולהוציא שתי הלחם ולחם הפנים אחר שריבה הכתוב ומיעט מה אלו מיוחדות שיש מהם לאשים אף כל שיש מהם לאשים יצאו מהם שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהן לאשים ע"כ. והנה לא ידעתי למה לא מיעטו ג"כ מנחת הסלת מטעם זה שהרי בשעת פתיתה אין בה כלום לאשים ואדרבא אם היה ממעט מנחת הסולת מכ"ש הוה מימעיט שתי הלחם ולחם הפנים דהשתא מנחת הסלת שהיה בה לאשים אפ"ה כיון דהשתא אין בה לאשים אין בה פתיתה שתי הלחם ולחם הפנים דמעולם לא היה בה לאשים לכ"ש דאין בהם פתיתה. ועוד יגדל התימה לפי מה שפירש שם הרב קרבן אהרן דלאחר שהביא דברי רש"י שפירש שהטעם שנתמעטו שתי הלחם ולחם הפנים הוא משום שאינם נעשות בכלי כתב ולי נראה דלהכי בעי כאן ומה ראית משום מאפה תנור וירצה אחר שגם מנחת מאפה תנור אינה נעשית בכלי מה ראית לרבות אותה ולמעט שתי הלחם ולחם הפנים אחר שכולם מאפה תנור ואמר שהטעם הוא משום הבדל אחר והוא שאין מהן לאשים וא"כ מאפה תנור לא הובדל אלא באחת ושתי הלחם ולחם הפנים הובדלו בשתים בתנור ובמה שאין מהם לאשים עכ"ד. וא"כ מנחת הסלת שלא הובדלה אלא באחת מהיכא תיתי שנמעט אותה והרי מאפה תנור שיש בו הבדל אחד ורבינו אותו לפתיתה וכי תימא שאני ההבדל של מאפה תנור שאינו סיבה למעט הפתיתה שהרי אין הפתיתה תלויה אם נעשית בכלי או לא אבל ההבדל שיש במנחת הסלת הוא סיבה למעט הפתיתה דכיון דאין כאן קמיצה למאי איצטריך פתיתה א"כ לישמעינן רבותא דהמיעוט בא למעט מנחת הסולת מפני שיש בה הבדל אחד שאין בה קמיצה ואם יקשה ויאמר ומה ראית למעט מנחת הסלת מפני שיש בה הבדל א' ולרבות מנחת מאפה תנור אף שיש בה הבדל אחד נשיב ונאמר דשאני ההבדל שיש במנחת הסולת שהוא סיבה למעט הפתיתה אבל ההבדל שיש במנחת מאפה תנור אינו סיבה למעט ממנה הפתיתה ובזה הוה ניחא דתו לא הוה צריך ללמדנו דשתי הלחם ולחם הפנים אין בהם פתיתה דהא מלתא דפשיטא היא שאין בהם פתיתה מאחר שיש בהם שני הבדלים אבל עכשיו שמיעטו שתי הלחם ולחם הפנים עדיין לא ידענו דין מנחת הסלת אי בעיא פתיתה או לא דאפשר דשאני שתי הלחם ולחם הפנים שיש בהם שני הבדלים. ואם תסתכל היטב בכל מה שכתבנו תראה שכל מ"ש בזה הרב ל"מ אין דבריו מעלים ארוכה למה שהקשינו: והנה כל זה הוא כפי סברת האומרים דגם הסולת היתה נעשית עשר חלות אך כפי מה שכתבנו לעיל דמנחת הסולת ליכא צווי בעשייתה ובעודה בלולה אפילו קודם לישה היתה נחלקת לכהנים וכמו שהכרחנו דבר זה לעיל מעתה ליכא קושיא כלל דלמנחת הסולת לא איצטריך מעוטא למעטה מפתיתה דמהיכא תיתי פתיתה כיון שהיתה מתחלקת בעודה בלולה אך לשתי הלחם ולחם הפנים שנצטוינו לאפות אותם איצטריך קרא למעט מהם פתיתה:
ודע שראיתי לרש"י במתני' דמנחת ישראל כופל וכו' דבדברי ת"ק דקתני מנחת כהנים כופל לא פירש רש"י באיזו מנחה מיירי אלא סתם הדברים ובדברי ר"ש דאמר מנחת כהנים פירש רש"י מנחת נדבה של כהנים ע"כ. והנה לפי פשטן של דברים נראה דרש"י הוקשה לו דהיכי קאמר ר"ש דמנחת כהנים אין בהם פתיתה מפני שאין בהם קמיצה דהא ר"ש אית ליה דמנחת חוטא של כהנים נקמצת וקומץ קרב לעצמו וכדאיתא בריש ואלו מנחות (דף ע"ב) ומש"ה הוכרח לפרש דר"ש איירי במנחת נדבה דאין בה קמיצה אבל בדברי ת"ק לא פירש כלום משום דמיירי אף במנחת כהן חוטא משום דס"ל דכל מנחת כהן אינה נקמצת וכן נראה מדברי הרב בעל תוי"ט שהבין כן בדברי רש"י שהביא דברי רש"י הללו וכתב ועיין בריש פרקין ואני תמיה על זה דהא מנחת חוטא מנחת הסולת היא וכמבואר ובמנחת הסלת כבר נתבאר לעיל שאין בה פתיתה ודברי רש"י צריכים אצלי תלמוד: והנני חוזר על הראשונות במאי דס"ל להרא"ם והרב בעל לחם משנה שגם מנחת הסולת היה בה אפייה והיתה באה עשר חלות דומיא דשאר מנחות אפיה זו דמנחת הסלת באיזה כלי היתה נעשית במחבת או במרחשת או בתנור ולא ראיתי בגמ' שום גילוי לזה וגם רבינו לא ביאר דין זה ואולי יאמרו דמנחת הסולת הרשות בידו לאפותה באיזה כלי שירצה דדוקא האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת או מרחשת והביא במחבת קי"ל דלא יצא ידי חובתו וכמ"ש רבינו ריש פי"ז מהלכות אלו אבל האומר הרי עלי מנחת הסלת יכול לאפותה באיזה כלי שירצה. ומיהו אכתי קשה דהיה לו לרבינו להביא דין זה. וראיתי להרב בעל לחם משנה שכתב עלה דההיא דרש"י דפתות אותה פתים שממעט מנחת הסלת מפתיתה שכתב דמנחת הסלת נעשית בכלי והכריח זה ממאי דתנן בפ' אלו מנחות (דף ע"ד) כל המנחות הנעשות בכלי טעונות ג' מתנות וכו' ומנחת הסלת בכלל דהא לא מיעטו בגמ' אלא מאפה תנור לפי שלא היתה נעשית בכלי משום דס"ל דתנור אינו מקדש ועכשיו יגדל התימה דמנא לן דין זה דמנחת הסולת בעיא כלי דהיינו או מחבת או מרחשת אבל תנור לא לפי שאינו מקדש ועוד דהיה לו לרבינו לבאר לנו דין זה אבל לפי מה שכתבנו לדעת רבינו ניחא דמנחת הסלת ליכא חיוב באפייתה ולאחר בלילה היתה מתחלקת לכהנים וכל כהן וכהן היה אוכל חלקו כרצונו ומאי דתנן כל המנחות הנעשות בכלי ולא ממעטינן אלא מאפה תנור הוא משום דס"ל לסתמא דתלמודא דמתני' לא מיעט אלא מנחה דאיכא צווי באפייתה ואינה נעשית בכלי והיינו דקאמר הנעשות בכלי כלומר דאיכא חיוב בעשייתה ושיהיה בכלי ומש"ה מיעטו מאפה תנור אבל מנחת הסלת אעיקרא דדינא ליכא חיוב בעשייתה וזה לא מיעט התנא. ודע שמלבד מה שהוכחתי מדברי רבינו דבמנחת הסלת ליכא חיוב באפיה דהא היתה מתחלקת לכהנים קודם אפיה עוד יש לדקדק דין זה ממ"ש בפ' זה דין י"ב סדר הבאת המנחה כו' ואם היתה מן המנחות הנאפות כו' משמע דמנחת הסלת לא היתה נאפית דלפי סברתם היה לו לומר ואם היתה מן המנחות הנאפות קודם קמיצה ומדלא הזכיר קמיצה אלא הבדיל ביניהם במאי דקאמר הנאפות משמע דבמנחת הסלת ליכא חיוב באפייתם:
ודע שראיתי להרב בעל לחם משנה עלה דמנחת הסולת כיצד היתה נעשית שאחר שהביא כל דברי התוס' שגם במנחת הסולת היו בה שלש מתנות שמן כתב וז"ל ואע"ג דבמתני' אמרו כל המנחות הנעשות בכלי לא ממעטה מתני' מנחת הסולת ומנחת העומר דאע"ג דאינם טעונות כלי כמחבת ומרחשת מ"מ נעשות בכלי שרת הם ואינם כמאפה תנור שאין התנור מקדש ע"כ. והנה הנראה מדבריו דמנחת העומר ומנחת הסולת היתה נעשית בכלי שרת אלא שלא היה מחבת או מרחשת ולא ראיתי בשום מקום גלוי לדין זה שהיה כלי מיוחד למנחת הסולת ולמנחת העומר. הכלל העולה דלפי מה שכתבנו בדעת רבינו מנחת הסולת לא היה בה חיוב באפייה כלל אלא היתה מתחלקת לכהנים תיכף אחר הבלילה. אך ראיתי לרבינו עובדיה בפרק אלו מנחות עלה דמתני' דכל המנחות באות עשר שכתב וז"ל ומנחת הסולת נמי אע"ג דקודם אפיה נקמצת אפ"ה עשר חלות היא באה וכן כתב הרא"ם בפר' ויקרא שכן פירש רש"י עלה דמתני'. הן אמת שבדפוס שלי שהוא אמשטרדאם לא מצאתי גירסא זו. ודע שאף שכתבנו למעלה דרבינו אזיל בשיטת רש"י שבפירוש התורה מ"מ המדקדק בדברי רש"י שכתב כל המנחות האפויות לפני קמיצתן כו' שבא למעט מנחת הסולת מדבריו אלו נראה דס"ל דאיכא חיוב באפיית מנחת הסולת אלא שלא היתה באה עשר חלות דאם לא היה חיובא באפייה לא היה צריך ללמדנו שלא היתה באה עשר חלות ועיין במה שכתבו התוס' בסוף פי"ב דמנחות (דף ק"ד) ד"ה חמשה והדבר צריך תלמוד. וראיתי לבאר הא דאמרינן כל המנחות הנעשות בכלי טעונות פתיתה ואמרינן למעוטי מאי ואמר רב פפא למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים ע"כ, וכתב רש"י אבל מנחת מאפה לא מימעיט מפתיתה דלקמן מרבי לה לפתיתה עם שאר מנחות אע"ג דנאפות בתנור ע"כ. ולכאורה יש לתמוה על זה הברייתא עצמה דהא מלת מנחה מרבה לכל המנחות לפתיתה וליציקה וכמבואר וכי היכי דמלת עליה מיעט מנחת מאפה הכי נמי נאמר דמלת אותה מיעט מנחת מאפה מפתיתה ואולי נאמר דמדאיצטריך קרא למיכתב גבי יציקה תרי מיעוטי דהיינו עליה והיא למעט מנחת מאפה מיציקה וגבי פתיתה לא כתיב אלא חד מיעוטא ע"כ לא אתא קרא למעט מנחת מאפה מפתיתה מדלא כתיבי תרי מעוטי וכדאמרינן איזהו דבר שצריך שני מעוטין הוי אומר זו מנחת מאפה שיש בה חלות ורקיקין וזה דוחק:
והנכון בעיני הוא דהברייתא סוברת דודאי מלת מנחה אתא לרבויי פתיתה ויציקה לכל המנחות דלא כתיב בהו פתיתה ויציקה דליכא למימר דרבויא דמנחה לא אתא אלא ליציקה דכתיב סמוך לרבויא דהא כיון דכתיב מעוטא גבי פתיתה על כרחין איכא רבויא גבי פתיתה ומש"ה איצטריך מעוטא למעט איזה דבר וזהו מושכל ראשון תו ס"ל לברייתא דיותר נכון לומר שהמעוט ימעט מנחה שאינה כתובה כאן בהדי מנחות הללו מלומר שהמעוט ימעט מן המנחות הכתובות כאן והרבוי יבוא לרבות מנחות אחרות שאינן כתובות כאן וזה נלמד ממאי דאמרינן מאי תלמודא אימא להוציא מנחת כהנים ופי' רש"י ז"ל וז"ל מאי תלמודא כלומר מה ראית להוציא את מנחת מאפה שכתובה עם שאר מנחות אימא להוציא מנחת כהנים שהרי אינה כתובה בפרשת שאר מנחות ע"כ. ולפי זה ע"כ דרבויא דכתיב גבי פתיתה לא אתא אלא למנחת מאפה משום דפתיתה כתיבא גבי מחבת ומרחשת לא צריך לרבויא דמנחה לפתיתה דתיפוק ליה מג"ש דקרבנך קרבנך דכתיבי במחבת ומרחשת והם למדים זה מזה וכמו שהארכנו בזה לקמן (בדף קמ"א ע"א) (א"ה נתבאר לעיל בפרקין) ולומר דאתא קרא לרבות מנחת הסולת הא ליתא דלא מיבעיא למה שכתבנו לעיל לדעת רבינו דבמנחת הסלת לא היה בה אפיה אלא אף לדעת החולקים וס"ל דהיה בה אפיה והיתה באה עשר עשר מ"מ מודים דלא היה בה פתיתה וכמו שכתבנו לעיל בשם רש"י וא"כ לא נשאר לנו לרבות מן המנחות הכתובות כאן כי אם מאפה תנור וא"כ על כרחין כי אתא מעוטא דאותה הוא למעט שתי הלחם ולחם הפנים אבל גבי יציקה אמרינן דרבויא אתא למנחת הסולת דלא כתיב בה יציקה ומעוטא אתא למנחת מאפה ודרך זה נכון בעיני, וא"ת גבי יציקה נמי נימא דמעוטא אתא לשתי הלחם ולחם הפנים הא לא קשיא כלל משום דהני אין בהם שמן כלל וכדתנן בפ' כל המנחות (דף נ"ט) וא"כ למאי איצטריך למעט גבי יציקה אך קשה גבי פתיתה מנא לן דמעוטא אתא לשתי הלחם ולחם הפנים אימא דמעוטא אתא למנחת כהנים שהרי גבי יציקה הקשו זה בגמרא ותירצו דמדכתב קרא תרי מעוטי שמעת מינה דקרא אתא למעט מאפה תנור שיש בה שני מינים וא"כ גבי פתיתה דליכא כי אם חד מיעוטא נימא דאתא למעט מנחת כהנים. כבר הקשו התוס' קושיא זו בשם רש"י ותירצו דמסתברא דנרבה מנחת כהנים כדין מנחת מחבת דשתיהן מנחת יחיד ונפש כתיב בפרשה ונמעט שתי הלחם ולחם הפנים דציבור הם, ולי נראה לתרץ באופן אחר דעד כאן לא הקשו בגמ' אימא להוציא מנחת כהנים אלא גבי יציקה לפי שאמרו שהמעוט הוא למעט מנחת מאפה ולזה הקשו דמנא לן דהמעוט הוא למעט מנחת מאפה שכתובה עם שאר מנחות אימא דבא למעט מנחת כהנים שהרי אינה כתובה עם שאר מנחות וכמו שפי' רש"י אבל גבי פתיתה שדרשנו המעוט למעט שתי הלחם ולחם הפנים תו לא שייך לאקשויי ואימא למעט מנחת כהנים דכיון דמה שמעטנו אינו מן המנחות הכתובות שם אדרבא יותר יש טעם למעט שתי הלחם ולחם הפנים ממנחת כהנים לפי ששתי הלחם ולחם הפנים אין בהם לאשים כלל וא"כ ההבדל שיש ביניהם לשאר מנחות הוא רב מאד וא"כ מן הסברא יותר יצדק למעט שתי הלחם ולחם הפנים ממנחת כהנים וגם זה נכון בעיני: