Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Tamid, Preface to Tamid and Middot 6

טיבו של התיאור במשנה

לעיל עמדנו על סדרת "אי התאמות" או סתירות, ואף יסודות הנראים תאורטיים בלבד. מרכיבים מסוימים בתיאור חסרים או בלתי מסתברים מבחינה ארכיטקטונית, כגון קירוי הפתח בעצים (מידות פ"ג מ"ה), גובה ההיכל (שם פ"ד מ"ו), אורך "העזרה" (פ"ה מ"א), מיקום הטבעות (השאלה היכן שוחטים, על המזבח בצפונו או מצפון למזבח) ונושאים דומים. בחלק מהמקרים היסוד התאורטי נובע מהעריכה המאוחרת (כגון פ"ה מ"א), אך בדרך כלל הבעיה טמונה בחומר הבסיסי של המשניות. לעומת זאת לחלק מהסתירות מצאנו פתרון טוב. כך, למשל, רשימת שערי העזרה: ברשימה במידות פ"א מ"ה חמישה שערים, רשימה שנייה (פ"א מ"ד) כוללת שבעה שערים, ובמידות פ"ב מ"ו (שקלים פ"ו מ"ג) ארבעה שערים מכל צד (ועוד שלושה שערים ממזרח ושניים ממערב, בסך הכול 13 שערים). מבחינה סגנונית ברור שכל המשניות העוסקות במניין השערים יצאו מתחת יד אחת, כלומר רשימת שבעה השערים אינה כוללת שערים נוספים, אף שהעורך ידע על קיומם. השערים האחרים לא זכו משום מה להופיע; או משום שנזכרים בהמשך, או משום שהעורך רצה להדגיש את המספר שבע המקודש, ורשימת שלושה עשר השערים שואפת להגיע למספר שלוש עשרה שהוא מספר ההשתחוויות. אפשר גם שהיו שבעה שערים ראשיים, או שאלו היו השערים אשר במימרה של"עזרה" חמישה שערים (מידות פ"א מ"א). חמשת השערים הללו כוללים, מן הסתם, את שער ניקנור, ונותרו עוד שני שערים בכל אחת מצלעות העזרה (עזרת ישראל עד האולם), ואולי רצה העורך להגיע למספר חמש. או שבשערים אלו ניצבה שמירה ובאחרים לא עמדו שומרים. השמירה הייתה בעיקרה לכבוד ולמעמד, ולא בכל שער ניצב שומר. מכל מקום, המשנה המזכירה חמישה שערים מוסיפה את לשכת הקרבן כמקום שמירה נוסף. ברשימת ארבעת השערים מופיע שער הקרבן. כלומר, מי שמנה חמישה שערים הכיר שער בלשכת הקרבן²⁶או שלפחות הכיר את הלשכה ומשום מה נמנע מלהזכיר שהיה בה גם שער. אך לא מנה אותו ברשימת השערים שבהם מוצבים שומרים. השומרים ששמרו על לשכת הקרבן שמרו על הלשכה, ולכן לא הוצבה שמירה על השער עצמו. מכאן שרשימת חמשת השערים אינה מתכוונת למנות את כל השערים, אלא רק את נקודות השמירה.

ייתכן שבדרך זו ניתן לפתור עוד סתירות בין משניות, או פרטים מוקשים. ברם בהיעדר עדויות מסייעות, בחלק מהמקרים הסברים אלו נראים כתירוצים אפולוגטיים.

כנגד זה מצינו כמה פרטים יוצאי דופן בדיוקם שאי אפשר היה להגיע אליהם ללא עדות ראייה, כגון הטיעון שחומת הר הבית במזרח הייתה נמוכה כדי לאפשר קו ראייה מהר הזיתים. אמנם החשבון אינו מוכח, שכן איננו יודעים בוודאות את גובה ההר בימי קדם, אך החשבון סביר (ראו פירושנו לפ"ב מ"ד).

רוב הר הבית מחולק לאורכו ליחידות חללים של 11 אמה (עזרת נשים, עזרת ישראל, עזרת כוהנים, בין האולם למזבח [22 אמה], האולם [11 אמות], אחורי הר הבית). 11 אמה אינו מספר מקודש, כמו תריסר, ארבעים או אפילו ארבעה. הוא נראה רֵאלי, וייתכן שבמקורו היה הרוחב של כל יחידה עשר אמות, באמות קדומות²⁷כידוע היו אמות שונות במקדש (משנה, כלים פי"ז מ"י; תוס', כלים בבא מציעא, פ"ו הי"ג, עמ' 585), וניתן להציע כל חישוב מספרי ש"יגיע" למספר מקודש. כגון אחת עשרה אמות של חמישה טפחים הן קצת יותר מתשע אמות של שישה טפחים, כלומר קרוב לעשר אמות; אחת עשרה אמות של שישה טפחים הן בערך שלוש עשרה אמות של חמישה טפחים, והמספר שלוש עשרה הוא בעל משמעות (ראו פירושנו למידות פ"ב מ"ו). . מכל מקום, דווקא המספר החוזר הבלתי "ספרותי" הוא עדות למסירה מדויקת. לו הייתה המסירה משתבשת היה נבחר מספר ספרותי יותר, כגון 10 או 12 אמות.

המשנה מנסה לתת תיאור מפורט ורֵאלי. ודאי שמי ששנה אותה סבר שלפניו נתונים מדויקים, והוא מנסה לדייק בהם ככל האפשר. אנו משערים שאילו הייתה זו משנת מקדש קדומה, שבבית המדרש שיננו אותה בעוד המקדש קיים, היו בה פחות מחלוקות ופרטים לא שלמים. ברם בחשבון הסופי יש לקחת גם את קשיי המסירה; דווקא במספרים עלולות לנבוע טעויות עקב מסירה שגויה, ובעיקר עקב עריכות מאוחרות המנסות "להחליק" את הקשיים.

אין ספק שקשה לתאר פרטים של בניין. ניסינו לשאול אנשים מה שטחו ומידותיו של הסלון בביתם; בודדים ידעו את המספרים הנכונים, וזאת בבית הפרטי שבו הם גרים בעידן של חשיבה כמותית. על רקע זה אפשר להבין חלק מהסתירות והמחלוקות. יש לשער שחלק מהמספרים מעוגלים. כך, למשל, מוטיב "הריבוע" שגם בני הכת וגם יוספוס מדגישים. הר הבית הוא מרובע, וההיכל כולו (כולל האולם) הוא מאה אמה אורך על מאה אמה גובה, וכן הלאה.

אם כן, התיאור הוא עירוב של נתונים מדויקים אבל גם נתונים הנראים כרגע בלתי מדויקים, והצענו כמה הסברים כיצד התפתחו ועוצבו מרכיבים אלו בתיאור.

בהקשר זה ראוי להצביע על דיון דומה שערכנו לגבי מידת הזיכרון ההיסטורי של מסכת סוטה. סיכמנו אותה במבוא למסכת סוטה, ונסכם את הדברים בקיצור. גם במשנת סוטה כלולים פרטים הנראים כהיסטוריים, אבל התאפשר שם להפשיל מעט את וילון ההיסטוריה ולהבחין מעט בין פרטים היסטוריים לבין התפתחות העיצוב ההלכתי המאוחר, מעט מעבר לססמאות שבהן הדיון מתנהל בדרך כלל. במבוא למסכת סוטה הבאנו את טיעוניו של רוזן-צבי שטקס הסוטה לא היה ולא נברא, אלא הוא כולו לימוד תאורטי בבית המדרש. אם אכן דבריו נכונים הדבר מטיל צל כבד על כל תיאור המקדש. ברם במבוא שם נמנענו מלקבל תֵאוריה זו, וליתר דיוק לא מצאנו לה שום סיוע. אמנם היו מחלוקות מאוחרות כיצד ראוי שהטקס יתנהל, כגון ההדגשה על ביזיון האישה (על חשבון תפיסת הצניעות – סוטה פ"א מ"ה), אבל קטע זה איננו בפרק הסיפורי. יתר על כן, ניתן לראות בכך תיקון מקומי מטעמים אידאולוגיים, ואין בכך עדות לפסילת הרקע הרֵאלי של כל התיאור. אדרבה, מסורות חריגות על ביטול מעמד הסוטה לא יכולות היו לצמוח אלא ממציאות כואבת של חששות בדבר הצלחתו של המעמד, או בגלל הקושי להוציאו לפועל. כל אלו מצביעים על יסודות רֵאליים במשנה שם. פרקים א-ג בסוטה מצטרפים אפוא לזיכרונות המקדש שבוודאי יש בהם גם יסודות רֵאליים.