המשנה מונה מלאכות מסוימות שמותר לעשותן בערב פסח. לא נאמר מה הכלל שהנחה את חכמים, אם אכן היה כלל כזה. באופן טבעי אנו מדמים את רשימת המלאכות המותרות לאלה המותרות בחול המועד. רשימה זו מצויה במסכת מועד קטן, והיא כוללת מלאכות רבות, אבל כללים מעטים בלבד. מכל מקום, נראה שמדובר באותן מלאכות שמותר להתחיל בהן בערב פסח, ועליהן לא חל הכלל המוזכר במשנה הקודמת שאין להתחיל מלאכה בערב החג.
מושיבים שובכים לתרנגולים בארבעה עשר – מה שהותר בחול המועד הותר גם בערב החג. כפי שנראה להלן הותרו עבודות מסוימות הקשורות בהדגרת התרנגולת גם בחול המועד, ולכן הקלו חכמים בעניין. נראה שבסיס ההיתר היה מעין "דבר האבד", שהוא אחד העקרונות להתרת עבודות מסוימות בחול המועד97ראו הקדמתנו למסכת מועד קטן, וכן דיוננו לעיל, פ"ב מ"ז..
זאת ועוד: כל המלאכות הללו הן מלאכות קצרות ללא טרחה יתרה, וייתכן ששילוב מניעים אלו הוא הגורם להיתר. כל אלו הם הנימוקים המופיעים בהקשר למלאכות המותרות בחול מועד, ובמסכת מועד קטן נדון בשאלה מהם המניעים הקובעים.
היונה הנזכרת כאן היא יונת התרבות. הבעלים מטפלים בה בקפדנות ובמקצועיות, וכל יום דגירה הוא בעל ערך כלכלי. יונים מסוג זה ידועות במקורות, וכאלה היו גם היונים ההרדסיות98לנוסח השם ראו פירושנו לשבת פכ"ד מ"ג. ( איור 22). במקביל יש במקורות התנאיים, ובעיקר במקורות התנאיים המאוחרים, גם עדות לניצול יונים תרבותיות למחצה. אלו טופלו בהשגחה פחותה, ומן הסתם את אלו לא הושיבו הבעלים לדגור והתהליך כולו היה טבעי99ראו פירושנו לשבת פכ"ד מ"ג, ושם הרחבנו בנושא זה..
תרנגולת שברחה – אם התרנגולת הפסיקה את דגירתה, מחזירין אותה למקומה – התלמודים מוסיפים תנאי ולפיו מותר להחזיר את התרנגולת רק תוך שלושה ימים מזמן ש"מרדה", כלומר שנטשה את הביצים, אחרת אין טעם בהושבתה כיוון שהביצים כבר התקלקלו ואין סיכוי לבקיעתם של אפרוחים (בבלי, נה ע"ב)100כך יש לפרש גם את הירו', לא ע"ב, וכן בכתב יד ליידן לירושלמי. בנוסחאות אחרות "למדוֹרה", כלומר רק אם התרנגולת כבר דוגרת שלושה ימים. לעיקרון זה ראו בשורה הבאה. עם זאת, עניין הדגירה במשך שלושה ימים מופיע בירושלמי בהמשך, לעניין אחר ובסגנון אחר. על כן נראה שיש לפרש שורה זו בירושלמי כמו את הבבלי, וכפי שפירשנו.. התלמוד הבבלי שואל: אם מותר להושיב תרנגולת בתחילה, מדוע יהיה אסור להחזירה לתפקידה? מסקנתו היא שמותר להחזיר את התרנגולת גם בחול המועד עצמו. הווה אומר, בערב פסח מותר להתחיל להושיב את התרנגולת, ובחול המועד רק להחזירה.
ואם מתה – התרנגולת הדוגרת, מושיבין – תרנגולת, אחרת תחתיה – גם פסקה זו מתייחסת כנראה לחול המועד, כמו קודמתה. הירושלמי מוסיף שכל זאת רק אם היא דוגרת שלושה ימים. נראה שהשיקול הוא שאם היא דוגרת פחות טרם נתהוו האפרוחים והביצים ניתנות לאכילה, וההפסד שנגרם אינו מוחלט. אך אם הביצים כבר פסולות לאכילה, הפסד הנגרם אם לא תמשיך התרנגולת לדגור הוא קשה יותר101ראו פירוש הר"ן שלא הכיר את הירושלמי אך פירש שיש צורך בשני התנאים, גם שהתרנגולת מתה וגם שהדבר נעשה תוך שלושה ימים למרדה..
נראה ששני התלמודים הכירו הגבלה כלשהי של שלושה ימים, ומן הסתם התלוותה הגבלה זו כפירוש בעל פה למשנה. ברם, בכל אחד ממרכזי הלימוד הסבו את ההגבלה על פרט אחר בהלכה, ושתי ההגבלות הגיוניות ומבוססות על מציאות רֵאלית מסוימת. קשה מאוד לברר איזו מההגבלות רֵאלית יותר. כיום אנו מדגירים את הביצים במדגרה מלאכותית המחקה את תנאי הדגירה בטבע102תודתנו לדוד הראל, מדגיר ותיק מקבוצת יבנה, על הייעוץ שהעניק לנו.; אנו יודעים מה קורה אם הדגירה נפסקת, אך איננו יודעים עד כמה היו קדמונינו מודעים לתנאים הפיזיקליים המדויקים. מכל מקום, אם הדגירה תיפסק (התרגולת תברח) ייגרם נזק, הפוריות תרד, ולאחר זמן מה האפרוח ימות. משך הזמן שהנזק ניתן בו לתיקון תלוי בטמפרטורה שהביצה מצויה בה, במשך הזמן ובגיל הביצה. בביצה צעירה מאוד (יומיים-שלושה) הנזק אִטי יותר, מכל מקום לאחר שלושה ימים האפרוח אבוד, ואולי אף קודם לכן, בהתאם לתנאי הסביבה.
גורפין מתחת רגלי בהמה בארבעה עשר – הבהמות עמדו לעתים בחצר עצמה, והזבל שייצרו היווה גם מטרד וגם מקור פרנסה. המטרד נבע כמובן מהלכלוך ומהריח הרע. עם זאת היה הזבל מרכיב חשוב ביותר במשק החקלאי, ואספו אותו בקפדנות רבה103פליקס, החקלאות, 78-101.. בערב החג, כמו בחול המועד, לא התירו איסוף מסודר של הזבל, אך התירו לגורפו מתחת לרגלי הבהמה "מפני שניוולה קשה" (ירו', לא ע"ב)104המשפט נאמר לעניין שונה במקצת.. המאירי מביא פרשנים האומרים שפסקה זו היא אך מחצות ולמעלה, אף שכל יתר העבודות נאסרו, שכן גם במועד עצמו הותר טיפול מסוים בזבל (כמבואר להלן). לדעתו ההיתר נובע מכך שיש בפעולה זו משום ניקוי הבית לצורך המועד. ברם, כל ההלכות במשנה זו מותרות לאחר חצות לא משום שהן צורך המועד, ואף לא משום שאין הן מלאכה גמורה105כך הציע אלבק למקום., אלא משום שהן בבחינת "דבר האבד". "דבר האבד" הוא מלאכה שאם לא תיעשה ייגרם נזק גדול ומיידי, ולכן הותרה בחול המועד. על כך יש להוסיף שפעולת הזבל היא חלק מן ההוויה השגרתית הטבעית של הבהמה ולא ניתן לעצרה, לכן גם הותר הטיפול בו בערבי פסחים, שכן חכמים ראו בכך איסור מלאכה חלש ביותר שאינו פוגע באופי ההכנות לחג106דומה שפרשני המשנה לדורותיהם בחנו את המלאכות הללו מנקודת מבטו של הבורגני העירוני, ולא עמדו על חשיבותן עבור החקלאי הזעיר..
ובמועד מסלקים לצדדים – התלמודים מבחינים בין ניקוי השטח, "מסלקו לצדדים", לבין איסוף הזבל, "מוציאין אותו לאשפה". בברייתות שבתלמודים ברור שהוצאה לאשפה חמורה מסילוק לצדדים, והתירו זאת רק במקום שריכוז הזבל גורם למפגע ממשי. נראה שבערב פסח התירו להוציאו לאשפה ובחול המועד רק לסלקו לצדדים, והתירו להוציאו לאשפה אם הלכלוך גבר מאוד (ירו', לא ע"ב; בבלי, נה ע"ב)107ראו פרטי הדינים שם.. הוצאת הזבל בערב פסח הותרה משום שהדבר נכלל בהכנת החצר לחג, וכדי שהזבל שייאסף בחצר בחול המועד לא יהיה רב מדי.
מוליכים ומביאין כלים מבית האומן – בלשון חכמים כלים הם בעיקר בגדים, ולעתים גם כלים אחרים. לפי הבבלי מדובר במשנה גם על כלים כקדרות וכוסות. בבבלי אף מובאות דעות חולקות, ונראה שהתירו להביא את הכלים מבית האומן בעיקר משום ש"אינו מאמינו", כלומר משום החשש שהאומן ירמה ולא יחזיר את הכלים לבעליהם. הסבר אחר הוא שבערב פסח הותר להביא כלים מבית האומן, אף לאחר חצות, אך לא בחול המועד (בבלי, שם).
אף על פי שאינן לצרך המועד – ההיתר הקודם אינו קשור לשימוש בכלים בחג עצמו. שורה זו מעידה כי כל המלאכות שנאסרו הותרו אם הן לצורך החג עצמו, כפי שהותרו עבודות בחול המועד עצמו. כבר ראינו שהיו שהתנו התרת עבודות בכך שהן לצורך החג, כגון עבודת הסַ פרים שהיא לצורך החג עצמו. ייתכן שגם היתר גריפת הזבל מתחת רגלי בהמה מבוסס על אותו שיקול. עם זאת, הושבת התרנגולת אינה לצורך החג. גם הבאת כלים מבית האומן אינה קשורה לצורכי החג, ונראה שכל העבודות הותרו בגלל אותו שיקול עקרוני. כל מה שמותר בחול המועד, מכל סיבה שהיא, הותר בערב החג. איסור המלאכה בערב החג היה, אפוא, חמור פחות מעבודה בחול המועד. מה שהותר בחול המועד בנסיבות מוגדרות, הותר בערב פסח ללא כל הגבלה.