גודל הסאה, כזית וכביצה
מידת הנפח הבסיסית של חז"ל היא הסאה, ואילו בספרות הרומית המידה הבסיסית היא המודיה, ובעברית "מידה". חז"ל עצמם מדברים על שלושה סוגי סאות: "סאה מדברית" שנהגה במדבר, כלומר בתקופת המקרא, סאה ירושלמית וסאה של ציפורי. הסאה הירושלמית גדולה מהסאה המדברית בשישית, והציפורית גדולה ממנה בשישית נוספת (בבלי, עירובין פג ע"א). סתם סאה בספרות חז"ל היא זו של ציפורי, והעדות התלמודית מעידה על סאות קטנות יותר שנהגו בעבר. תופעה זו, של משקלות ומידות שונות באזורים שונים, הייתה נפוצה ביותר. גם במשק הערבי המסורתי היו שינויים מעין אלו. שמות המידות והמשקלות היו פחות או יותר מקובלים ואחידים, אך ביטוים הכמותי השתנה. חז"ל מעידים שהסלע של הגליל היה חצי מהסלע של יהודה125משנה, כתובות פ"ה מ"ט; חולין פי"א מ"ב; תרומות פ"י מ"ח; תוס', שם פ"ט ה"א ועוד.. גם אפיפניוס מעיד כי שמות המידות והמשקלות במזרח היו במידה רבה קבועים, אך נפחיהם (או משקלם) שונים במקצת זה מזה. כך, למשל, אותה מידה (שפיתא) הכילה באשקלון 22 קססטאי, באשדוד 18 קססטאי ובעזה 14 קססטאי בלבד )אפיפניוס, על המידות ועל המשקלות, סעיף 41).
הסאה היא מידה קבועה. המידות הקטנות יותר הן כזית וכביצה. במקורות מתקופת המשנה והתלמוד אין ביטוי ברור ליחס שבין הזית והביצה. בספרות הפרשנית נקבע שביצה היא שני זיתים, ברם קביעה זו אינה בספרות הקדומה. יתר היחסים הפנימיים בין המידות קבועים וברורים, כדלהלן: סאה = 6 קבים = 24 לוג = 96 רבעים = 144 ביצה.
יחידות המשקל שחז"ל משתמשים בהן הן המידות הרומיות: למשקלות קטנים משמשים השקל, הזוז או הסלע; הזוז הוא הדינר, ובסלע ארבעה דינרים. למשקלות גדולים יותר השתמשו בליטרה, וביתר דיוק בליטרה האיטלקית )איור 43). היו שני סוגי שקלים: שקל רגיל ושקל הקודש, שמשקלו כשני שקלים. שקל הקודש הוא הסלע, ומשקלו כ- 14 גרם. בספרות הפרשנית הצעות שונות למשקל השקל, אך נקטנו במשקלן של מטבעות שנטבעו על ידי הרשויות היהודיות (במרד הגדול), ומשקלן הממוצע 14 גרם. לפי זה הזוז הוא כ- 5.3 גרם. עם זאת, מצינו גם משקולת פיניקית של שני שקלים שמשקלה 16 גרם126קידר תערוכה, ג', עמ' 36., ואזי הזוז הוא ארבעה שקלים.
השאלה החשובה לענייננו היא תרגום המידות התלמודיות למושגים בני זמננו. בשאלה זו עסקו פרשנים קדמונים, והשקיעו בה מאמץ רב. הבעיה העיקרית היא שיש בידינו סולם פנימי של ערכים, אך לא השוואה עם מושגים כמותיים מוחלטים. פרשנים השוו את המידות או המשקלות הנזכרים בספרות חז"ל עם מטבעות ומידות נפח הנהוגות בימיהם. פרשנים מדורות אחרים, או מתפוצות אחרות, השתמשו באותן הגדרות, אך כבר לא ידעו "לתרגם" את המונחים לשפתם. אחת התופעות המכשילות את הבדיקה היא העובדה שמונחי המידות חוזרים בשפות ובדורות שונים, אך בכל דור ואזור יש להם משמעות שונה. כפי שראינו, אפילו באותו דור עשויות להיות לאותו מונח כמו דינר, אמה או ליטרה משמעויות שונות. דוגמה לכך יכול לשמש המונח "ליטרה". הליטרה הרומית הייתה 320 גרם, והוגדלה ל- 360 גרם. אך בערבית ובשפות המערביות היא הפכה למידת נפח (ליטר או רוטל), ונפחה השתנה מתרבות לתרבות. הבעייתיות חדרה כמובן גם להלכה בת זמננו, ורבו המחלוקות בין הפוסקים. אנו לא נעסוק בהלכה בת זמננו, וענייננו רק בפרשנות המושגים והמונחים הקדומים. לכאורה היה קל לברר את נפח הסאה על ידי מדידת נפחה הממוצע של ביצה. בפרשנות ההלכתית נשמעת הטענה ש"הגדילו המידות", כלומר שהביצה או הזית הקדומים היו קטנים משל ימינו. לטענה זו אין בסיס בממצא. הביצים שנמצאו בפומפיי גדולות כמו אלו של ימינו127פליקס, החקלאות, עמ' 145.. גרעיני זיתים הנמצאים בחפירות בארץ גם הם בגודל המקובל בימינו )כסלו, כזית, עמ' 429-432). יתר על כן, אין בסיס לטענה שנפח ה"ביצה" של חז"ל הוא כביצה ממוצעת. המונח נקבע בהשראת הביצה הרֵאלית, אך אין המידה הקדומה זהה ל"ביצה ממוצעת". כך גם "אמה" איננה ממוצע של גודל אמת איש. המונח משמש בשפות רבות. בכל ארץ לאמה אורך שונה במקצת, ואין לו קשר ישיר ומדויק לגוף האדם.
יש המגדילים את המידות ומעריכים שסאה היא 13 ליטר. קביעה זו נשענת על יוספוס האומר שהסאה היא מודיה וחצי )קדמוניות, ט 85 ,)כלומר קצת יותר מ- 13 ליטר. אם נקבל את התֵאוריה בדבר סאה ירושלמית הרי שהסאה של חז"ל אמורה להיות גדולה עוד יותר. ברם יש לזכור שיוספוס אינו מתאר את הסאה של ימיו אלא מפרש את המונח המקראי "סאה", וספק אם זו עדות למציאות זמנו, או תֵאוריה של פרשנות למקרא. מן המקורות קשה להוכיח מה היה נפח הסאה, אך נראה שנפחה קרוב לזה של המודיה הרומית שהיה 74.8 ליטר, ולדעתו של פליקס סאה היא 9 ליטר )פליקס, החקלאות, עמ' 144-145). הערכה זו מבוססת על סדרה של נתונים ומקרים שמידה זו של סאה מופיעה בהם בהקשרים חקלאיים וטכניים. אפיפניוס קובע שסאה היא מודיה מלאה במיוחד, ולכן אומר שסאה היא מודיה ורבע )אפיפניוס, על המשקלות ועל המידות, סעיף 21). הקביעה שמודיה מלאה היא מודיה ורבע נראית מופרזת במקצת. במקביל הייתה מודיה קסטרנסיס, של המחנות הצבאיים, שנפחה היה כמודיה וחצי. מכל מקום, נראה שסאה היא קצת יותר מעשרה ליטר.
חז"ל מכירים שלושה סוגי סאות. המדברית (שנהגה בתורה), זו שנהגה בירושלים (משנה, מנחות פ"ז מ"א) והתלמוד מוסיף עוד סאה ציפורית הנהוגה בימיהם בציפורי שבגליל (בבלי, עירובין פג ע"א). היחס בין הסאות השונות הוא שחמש סאים מדבריות שוות לשש ירושלמיות שהן שבע ציפוריות.
בתלמוד הבבלי (עירובין פג ע"א) מסופר על חכם ששלח לרבי "מודיא דקונדיס דמן נאוסא", ורבי שיער בה 217 ביצים. הבבלי מבין שם שמודיה היא בדיוק סאה, ומתדיין כיצד זה יש במודיה 217 ביצים, שכן בסאה הגדולה ביותר (הסאה של ציפורי) יש 207 ביצים. באופן פשוט הסיפור אינו מעיד דבר. "נאוסא" היא בית שאן, שכונתה ביוונית "נאוסה סקיתופוליס", "קונדיסין" הם כנראה ירק הקינרס או ירק קוצני אחר128ראו בבלי, ביצה לד ע"א; שם הקונדיס מופיע יחד עם העכביות. בילקוט שמעוני, בראשית לב, קונדיסין ועכביות הם התרגום ל"קוץ ודרדר", מכאן שמדובר בקוץ כלשהו. אבל פליקס הסיק שמדובר בקינרס לפי ירושלמי, שביעית פ"ט ה"ו, לט ע"א, ראו פליקס, שביעית, עמ' 283.. מודיה זו הייתה מעט גדולה מהסאה. לו הייתה זו המודיה הרגילה – היה עלינו להסיק שהסאה היא כ- 5.9 ליטר בערך. ברם המודיה של בית שאן אינה זהה בהכרח לכל מודיה אחרת, וראינו שלמקומות שונים היו מידות שונות במקצת. אדרבה; אם כל המודיות זהות – מה ההדגשה של מודיה פלונית שנשלחה מבית שאן לרבי? אין זאת אלא שמדובר במודיה גדולה שהייתה זהה לסאה (גדולה), או גדולה ממנה.
נתון אחר עולה מתוך ספרות חז"ל. אגב הדיון במידתה של ה"כוס" הקדומה חכמים קובעים קביעות מספר: הכוס היא רביעית, והיא גם טטרטון ורביע בליטרה האיטלקית (ירו', שקלים פ"ג ה"ב, מז ע"ב). כוס מעין זו מכילה יין מזוג. המזג הוא ביחס של 1:3 (רבע יין) או 1:2 (שליש יין). רבי יהודה מגדיר את חלק היין כ"כדי לגימה"129ראו הדיון בפירושנו לשבת פ"ח מ"א. הבבלי מזכיר את היין האיטלקי, אך אין הכוונה ליין תוצרת איטליה אלא למשקל של ליטרה איטלקית, ואכן בחפירות נמצאו משקלות שכתוב עליהן "ליטרה )או ליברה( איטלקית". הוא הדין למשקלות אחרים. ראו למשל קידר, תערוכה ד, עמ' 36 ,וכמוהו רבים אחרים. לפרשנות זו ראו ספראי, הכלכלה, עמ' 383.. הסוגיה קובעת עוד שהכוס היא אצבעים על אצבעים ברום אצבע וחצי ועוד שליש (אצבע וחמש שישיות). אם כן, לפנינו למעשה ארבעה נתונים פחות או יותר מקבילים. טטרטון הוא החלק הרביעי של ליטרה. הליטרה הרומית שקלה 320 גרם, ובתקופה הרומית המאוחרת 360 גרם130למשקל הליטרה ראו קידר, תערוכה ג, עמ' 52 ,37 ;תערוכה ד, עמ' 47 .הנתונים משקפים את הממצא בארץ ישראל, ולכן נבחר לציטוט דווקא מקור מסכם זה.. טטרטון הוא החלק הרביעי של הליטרה. )אין זה מקרה שאין בידינו שמות משקלים בעברית אלא רק ברומית, ונראה שהשימוש בהם בחברה היהודית היה מועט). אם כן, טטרטון ורביע הם 100-112 גרם. לפי חישוב זה סאה יין היא 9600-11200 גרם. לגימה של אדם היא בערך 30 גרם, כשליש ממשקל זה. נתון אחרון זה הרבה פחות מדויק. סאה יין מעט כבדה מסאה מים, וניתן לסכם שסאה (מים) היא 5.9-10 ליטר בערך. בדיוננו השתמשנו בממוצע של 10 ליטר לסאה.
רוחב אצבע ממוצעת של אדם היא 4-5.4 ס"מ, אם כן נפח הרביעית הוא 75.5x3.5x4.4 ס"מ, ובסך הכול 76 גרם. אלא שהאצבע הקדומה אינה בהכרח רוחב של אצבע ממוצעת. כמו הרגל או האמה זו מידה שהאבר "אצבע" מתאים לה באופן כללי בלבד. האצבע היא שישית הטפח, ובאמה שישה טפחים. האצבע היא, אפוא, אחד חלקי 36 של אמה. גם גודל האמה שנוי במחלוקת, ומכל מקום האמה הגדולה ביותר היא כ- 60 ס"מ. האצבע היא, אפוא, פחות משני ס"מ, ונתון זה אינו הולם את הנתונים האחרים שהבאנו.
בהר חברון נתגלה קנקן יין ועליו הכתובת "יין כחל", ומצוירת עליו המידה אחד חלקי שלוש. הכלי הוא מתקופת המקרא (המאה השמינית או השביעית לפני הספירה). נפח הכלי 3.2 ליטר. נראה שהכוונה לשליש הין. אם כן, בתקופה זו ההין היה 9.6 ליטר. ההין הוא שלושה קבים, כחצי סאה131משנה, עדיות פ"א מ"ג; ספרי זוטא, טו ה, עמ' 281 ;בבלי, מנחות פז ע"ב., ומכאן שבתקופה זו הסאה הייתה גדולה ביותר – 8.13 ליטר. אלא שאין להקיש מתקופת המקרא על ימי חז"ל, והמידה "סאה" לא הייתה מוכרת בתקופת המקרא.
מידה נוספת נזכרת בתוספתא: "רבי נחמיה אומר קופות גדולות והסאין גדולים שיש להן שוליים והן מחזיקין ארבעים לח שהם כוריים ביבש אף על פי שאין מטלטלין במשתייר בהן וכמה הן אמה על אמה על רום שלש אמות" )כלים בבא מציעא פ"ה ה"א, עמ' 583). גודל האמה בלתי ידוע ונע בין 48 ס"מ ל- 60 ס"מ. פלג דן בנושא בהרחבה והציע שיעור של 56 ס"מ. לפי שיעור זה, ארבעים סאה הם 525 ליטר (53.0 מ"ק), וסאה היא 13 ליטר. ברם, אם האמה היא 50 ס"מ הרי שהסאה היא 3.9 ליטר בלבד. מעבר לכך, המידה חשודה כסכמטית, ואם חכמים לא דייקו מעט בגודל הסאה (כדי לא לנקוב במידות שאינן שלמות) כבר השתבש החשבון.
ממקורות אחדים משמע שחכמים יצרו זיקה בין "כזית", שהיא מידת המוצק, ל"רביעית", שהיא מידת הנוזל. כזית יין יבש נפחו רביעית132תוס', שבת פ"ח ה"י; עדיות פ"ב ה"ה; ירו', שבת פ"ח ה"א, יא ע"א., וגם כזית דם נבלת חיה הוא רביעית )בבלי, שבת עז ע"א; יבמות קד ע"א133השוו בבלי, חולין פז ע"א..) שתי המידות קשה להלמן, ואין הן מתאימות זו לזו. זאת לפי חישובים המבוססים על נתונים מדעיים המקובלים כיום (כסלו, כזית)134הוספנו על הוכחותיו, וכאמור אנו מפרשים אחרת את הדברים.. לדעתנו חז"ל משתמשים כאן במונחים "כזית" ו"רביעית" באופן כללי בלבד; כוונתם לומר רק ששתי המידות הן המידות הקטנות המטמאות, וכזית בשר שווה לרביעית דם במובן זה ששניהם מטמאים. מידות אלו נקבעו משום שהיו המידה הקטנה ביותר שעדיין נחשבה למשמעותית, ואין במקורות תיאור כמותי מדויק שלהן. כך גם המשנה קובעת שלנזיר אסור לאכול כזית ענבים ולשתות רביעית יין (משנה, נזיר פ"ו מ"א ומקבילות), ואין כל זיקה בין כמות התירוש שב"כזית" ענבים לבין "רביעית" יין. כן משמע ממשנת אהלות (פ"ב מ"ב) הקובעת שעצם מטמאה ב"כזית" ורימה ב"רביעית".
אשר לזית ולביצה – גם כאן, ספק אם חז"ל נתנו להם שיעור מדויק, ונסתפק כאן בדברי הגאון: "לרב שרירא. וששאלתם לפרש לכם אם יש משקל לזית... היו יודעים שאין לאלו שעורים במשקל בכסף לא במשנה ולא בתלמוד שלנו כל עיקר. ואלו בקשו לתת שעור מן המשקל לדינרים היו עושים כן. אלא שנתנו שעור בביצים ופירות שמצוים תמיד ואין לחוש שנשתנו... אלא הכל לפי דעתו של רואה... לא גדול ולא קטן אלא בינוני, וגם היא לפי דעתו שלרואה" )שערי תשובה מו, תשובות הגאונים הרכבי, סימן רסח, עמ' 137). אם כן, המידות של "כזית" ו"כביצה" אינן מידות מדויקות135כסלו, כזית..
נסיים דיון קצר זה בקטע מפיוט של הקליר, הסודר את מערכת המידות של חז"ל:
אז ראית וספרת והכנת וחקרת ומדדת וכלת ושקלת ואמדת וצברת ופקדת וחשבת וסכמת ומנית וספרת וקצבת וחרצת וגזרת וטפחת ושערת והבטת והבנת והשכלת ושרת וסקרת וכתבת וחרטת וחקקת וצינת וחרת ולמדת והדעת וחוית והורית וגזרת וצוית וקרת וענית ודברת ואמרת כל מנין ומפקד וחשבון ומספריו כל משקל ופלס וכיס וגזוריו כל כיל לח ויבש ומשוריו, כל קו וקצב מדד ושעוריו... והכלה אחד ממאה ועוד בסאה, וסאה יבש חסרה שליש בלח, וסאת הלח אחד משלשה בבת. וכל בת מחזקת ששה בהין, וההין כלו שנים עשר לג ועוד. הלג מתחלק לארבעת רבעים ורבע וכן לרבוע כוס ישועות....