1
בהרת כגריס ובה מחייה כעדשה – המשנה חוזרת על הדין הפשוט של בהרת, ובמידה מסוימת לפנינו סיכום חמישי במספר של הלכות בסיסיות אלו (לעיל פ"א מ"ג; פ"ג מ"ג ואילך; פ"ד מ"א-מ"ג; פ"ד מ"ה ואילך). בכל אחד מהסיכומים היבט מחודש, אבל בעיקרם הם חזרה על ההלכות העיקריות. אם הבהרת כגריס והמחיה כעדשה – המנוגע טמא. רבת הבהרת טמאה – כמובן שכאן בנוסף לבהרת יש גם פסיון, ניתמעטה טהורה – שהיא פחות מכשיעור, רבתה המחייה טמאה – שיש כאן פסיון, ניתמעטה טהורה – כאן יש חידוש מועט, שכן אמנם הבהרת נותרה בגודלה אך ניכרת מגמת ריפוי, בכך שהמחיה התמעטה. פרשנים שחיפשו חידוש בכל משנה ניסו הסברים שונים, אך אין בהם צורך. עצם החזרה איננה תופעה חריגה, אם כי כמות החזרות במשנת נגעים היא חריגה ביותר, ועסקנו בכך במבוא.