המשנה פורשת מקרה מורכב של נישואי פנים תוך שהיא מתעלמת מהפרשי הגילים ומציגה תסבוכת משפטית תאורטית:
דור ראשון: היו שני זוגות נפרדים. האחד אברהם ושרה, לאברהם אח בשם תרח, במקביל היו עוד זוג הורים.
דור שני: לאברהם ושרה נולדו עשו ויעקב, ולזוג ההורים רחל ולאה.
דור שלישי: רחל נישאה לעשו ונולדה רבקה, לאה נישאה ליעקב, ונולד להם יוקשן – עד כאן הכול בהיתר.
בשלב הבא יעקב נשא את בת אחיו רבקה (שלאה היא דודתה), ועדיין הדבר בהיתר. עשו מת ורחל נישאה בשנית לתרח (עדיין בהיתר), תרח מת ורחל נישאה ליוקשן בן יעקב.
עתה נשא יעקב את רחל ועבר את כל העברות האפשריות:
לפי כתב-יד קופמן
הבא על חמותו – רחל היא אם רבקה, אשתו של יעקב, חייב עליה משום חמותו – אם אשתו רבקה, וכלתו – של יעקב, שכן היא הייתה נשואה ליוקשן בן יעקב, ואחות אישתו – רחל היא אחות לאה, ואשת אחיו – אשתו של עשיו ז"ל, ואש[ת] אחי אביו – תרח, ואשת איש – תרח, ונידה – במקרה זה היא נידה. וכן הבא על אם חמותו – אמה של רחל וכל המעשה כמקודם, ועל אם חמיו – על שלל ההסתבכויות. רבי יוחנן בן נורי אומר הבא על חמותו – זאת ללא שלל ההסתבכויות הקודמות. יעקב נשא שלוש נשים: את דינה, את אמהּ רבקה ואת יוכבד בת דינה מנישואים אחרים, עם קורח בן רבקה מאב אחר. חייב עליה משם חמותו – אם אשתו דינה, ואם חמיו – אמו של קורח, אביה של יוכבד. בדפוס וילנא "משום חמותו" – רבקה היא אם אשתו, "ואם חמותו" – דינה היא גם חמותו (אם אשתו יוכבד), "ואם חמיו" – אם נשא את בתו האחרת של קורח הרי נשא את אם חמיו. אמרו לו שלשתן שם אחד הן – זהו אותו לאו.
בתוספתא מוצגת מערכת אחרת, "פשוטה" יותר, עם פחות התניות (בקו מודגש נוסח הטקסט): "הבא על אמו חייב משום שני לאוין – אמו, ואשת אביו. הבא על אחות אביו חייב משום שני לאוין – אחות אביו, ודודתו. אמר רבי יוחנן בן נורי, יש לי34כך בכתב יד וינה; בערפורט: "לו". עוד בהן תשע. כיצד, נשא את האשה וחזר ונשא את בת אחותה – בהיתר, [חזר ונשא את בת אחותו]35חסר בכתב יד וינה. – בהיתר, חזר ובא על הזקנה – על אשתו הראשונה, חייב משם אותו השם – אמו ואשת אביו, וכן, וכלתו – צריך להיות חמותו, אם אשתו, ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת איש והנדה. אמרו לו, אחרים שקרו (שקדו?) לפניך, לא אמרו חמותו ואם חמותו ואם חמיו בעניין הזה" (פ"א הכ"א, עמ' 563).
בשלב א רחל ולאה – אחיות, יעקב ועשו – אחים בני יצחק,
בשלב ב יעקב ורחל נישאו בהיתר, עשו התחתן עם תמנע ונולדה להם בת, יהודית.
בשלב ג יעקב נשא את דינה בת לאה (בת אחות אשתו),
בשלב ד יעקב נשא את יהודית בת עשו (בת אחיו),
בשלב ה יעקב חוזר לרחל שעתה היא דודת אשתו.
במשנתנו לא נקבע מה דינו של הבעל העבריין. האם הוא בכרת? ומה המשמעות שהוא עבר על חמישה "שמות" או על שלושה "שמות"? המשנה אינה קובעת זאת, וכמות שהיא מוצגת כאן מטרתה אינטלקטואלית: כמה עברות אפשר לעבור במעשה אחד. בשני התלמודים הבינו שעל מעשים אלו נענשים בבית דין במלקות, או שנענשים במיתה, וממילא קיימת מחלוקת באיזו מיתה יומת הבא על חמותו, בשרפה כאשת איש או במיתה אחרת (ירו', יבמות פ"י ה"ו, יא ע"א; בבלי, שם צה ע"א), ולחילופין האם הוא לוקה פעם אחת או פעם על כל "שם" של עברה (ירו', סנהדרין פ"ט ה"א, כו ע"ד; בבלי, כריתות טו ע"א). עוד אנו שומעים בתלמודים על מחלוקת בית שמאי ובית הלל בשאלה האם הבעל פסל את אשתו (כאשר בא על אמהּ או על אחותה), או להפך, שהמחלוקת היא האם פסל את אחות אשתו ואשתו עדיין כשרה לו אף על פי שבא על אחותה. כלומר ההנחה היא ששני הנישואים יחדיו פסולים אבל כל אחד לעצמו כשר, ויש לקבוע מי הפסול ומי הכשר.
כל השאלות הללו אינן במשנתנו. מחלוקת בית שמאי ובית הלל שבתלמודים נראית מקורית, אף על פי שהיא מופיעה רק בתלמודים, אבל אינה שייכת למשנתנו. כל מה שניתן ללמוד מן המקבילות הוא שמטבע הלשון "בא על חמותו" כמקרה שבו יש מעשה אחד שיש בו כמה איסורים היה מקובל.
כל המערכת המתוארת היא כמובן דמיונית. אפשר שתתרחש הסתבכות אחת או צירוף של איסור עריות עם אשת איש ונידה, אבל כל השאר הוא תסבוכות משפטיות כדי לחדד תלמידים ולשעשעם (ולשעשע את המורה). עם זאת, המשניות משקפות תמונה מציאותית של:
1. ריבוי נישואי פנים: אח נושא את בת אחיו, ואזי אחיו הוא גם חמיו, והסבא של הבן הוא גם הדוד וכן הלאה. נישואי פנים זולים יותר ומונעים זליגת רכוש מהמשפחה.
2. היעדר הגבלות על הפרשי גיל בין הבעל לאשתו. חז"ל אמנם הסתייגו מנישואי זקן וצעירה, אך לא כאיסור אלא כהנחיה כללית.
3. ריבוי מקרים של נישואים שניים ושלישיים עקב מות הבעלים או הנשים, והרצון למצוא לאלמנה סידור זול ואמין בתוך המשפחה, תוך שמירה על רכוש המשפחה.
אך מעבר לכך, לפנינו פן נוסף של בית המדרש. בדרך כלל הדיון שיטתי ורציני, ולעתים נמסכת בו רוח עליצות ותחכום לשם תחכום.