לפי כתב-יד קופמן
יש בא ביאה אחת חייב עליה שש חטאות – כמו במשנה הקודמת, רק ביחסי אישות. המשנה מדמיינת מקרה שבו אדם בא על אמו (כמובן בעברה) והוליד ממנה בת; את הבת נתן לאחיו (נישואים של בת אח במקרה רגיל מותרת ואף נחשבה לרצויה, ואסורה כמובן במקרה מפותל זה), האח מת והבת יובמה על ידי אביה, ובנוסף לכך היא כמובן נידה. הבא על בתו וחייב עליה משום בתו ואחותו ואשת אחיו – כפי שהסברנו, ואשת אחי אביו ואשת איש ונדה – כמובן גם כאן אפשר להוסיף כהנה וכהנה. שהרי אם קבענו שהוא בא על אמו קודם, הרי שחייב גם משום הבא על אם ובתה. אפשר גם להוסיף לו עברות נוספות, כגון שעשה כן ביום כיפור. לפנינו דיון שיש בו מן ההומור.
הבא על בת בתו – זהו מקרה הדומה למקרה הקודם, וכהסבר הרמב"ם: יעקב נשא את לאה בת לבן ואת רחל – כאישה נוספת (שאינה בת לבן); מנישואיו עם רחל נולדה דינה. דינה נישאה בהיתר ללבן ונולדה להם בת שרה. יעקב בא על שרה, שהיא נכדתו. שרה התחתנה עם אחד מבני יעקב ולאה (ראובן), ושוב אלו נישואי היתר, שכן אין היא אחותם. חייב עליה משום בת בתו – שרה היא נכדת יעקב, וכלתו – אשת ראובן, שהוא אחד מבני יעקב, ואחות אשתו – דינה היא אחות אשתו לאה, ובתה אסורה כבת אחות אשתו, ואשת אחיו – לאחר מות ראובן היא נישאה לאחיו של יעקב, ואשת אחי אביו – לאחר מות אחי יעקב נישאה לדוד של יעקב ונאסרה על יעקב משום אשת אחי אביו, ואשת איש ונידה – גם כאן וגם בפרשה הקודמת הרמב"ם מציע שהבעל מת והיא התחתנה עם אדם נוסף ולכן היא אשת איש. אבל אפשר לוותר על שלב זה; אם היא נשואה לדוד יעקב הרי שהיא בוודאי גם אשת איש. רבי יוסה אומר אם עבר זקן – יצחק אבי יעקב. נישואים כאלה כמובן אסורים, והרמב"ם מחפש הרכב ספציפי שבו הדבר מותר, ונשאה חייב עליה משם אשת אב – שכן היא עתה אשתו של יצחק. כאמור, במקרה כזה אין הנישואים תופסים. אמנם הוצעו פתרונות אפשריים, אך דומה שתאוות החידוד גברה כאן על כל השיקולים, ויצחק במפורש עבר עברה, אבל עדיין היא אשת אביו, גם אם הנישואים פסולים. וכן הבא על בת אשתו – שהיא גם בתו, וכל המשך המעשה כמקודם ברישא של המשנה, ועל בת בת אשתו – שהיא גם בתו, וכל המשך המעשה כסיפא של המשנה.
בפירושנו למשנת חולין (פ"ה מ"ג) הצענו שתנא קמא במשנה שם חולק על ההלכה וסבור שאין לחייב שני עונשים על מעשה אחד, גם אם יש בו שני לאווים, כלומר שמשנת כריתות כסומכוס בחולין ורבי מאיר. סביר שאין כאן מחלוקת ואין להקיש ממקרה למקרה וכל אחד לגופו (כרת לחוד ומלקות לחוד), והכלל שעל מעשה אחד עוברים הרבה לאווים מלכתחילה אינו אחיד (אינו משפטי). משנת סנהדרין פ"ז מ"ד מעלה גם היא את אותה שאלה ומחייב תשני עונשים על מעשה אחד. אבל שם מדובר בעונש מוות ואמנם הנאשם מתחייב על שני 'שמות', אבל שני העונשים חופפים.