Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Beitzah, Preface 3

מבנה המסכת

פרק א והחצי הראשון של פרק ב (עד משנה ה) הם יחידה עצמאית הערוכה בקפידה. היחידה מכילה את מחלוקות בית שמאי ובית הלל, וערוכה אפוא לפי שמות הדוברים ולא לפי סדר ענייני. פרקים דומים מצויים בסדרי המשנה, ובמיוחד ידועה משנת עדויות המכילה סדרה ארוכה של הלכות, בנושאים שונים, הערוכה לפי שמות הדוברים, מועדי העדויות או מוסרי המחלוקות. שתי המשניות הראשונות בפרקנו מלוקטות ממסכת עדויות (פ"ד מ"א-מ"ב) המציעה את המחלוקות מקולי בית שמאי. מתוכן ליקט עורך הפרקים שלנו את המחלוקות מקולי בית שמאי הנוגעות ליום טוב. התלות במסכת עדויות בולטת, שכן משנתנו מצטטת את מחלוקת בית שמאי ובית הלל על אכילת חמץ ושאור; מחלוקת זו משובצת במקומה במסכת עדויות, אך אינה שייכת לפרקנו. היא הובאה רק משום שהייתה במקור שממנו לוקטו המחלוקות שבפרקנו.

היחס בין שיטת העריכה לפי שמות לבין עריכת המשנה עורר כמובן תשומת לב במחקר. דומה שרבי יהודה הנשיא, שהיה עורך המשנה כולה, לא בחר בשיטה זו. רוב פרקי המשנה מסודרים לפי עניינם ולא לפי סדר הדוברים. נראה, אפוא, שרבי ליקט את הפרקים וההלכות שהביא למשנה מתוך מקורות מגוונים. חלק מהם היו משניות קדומות ערוכות, ואף חיבורים מגובשים הערוכים לפי עקרונות ספרותיים שונים; בין השאר ליקט למשנתנו גם פרקים הסדורים לפי סדר שמות, את מסכת עדיות כולה ופרקים דומים. פרק א וחצי פרק ב שייכים למסגרת זו.

יחידה זו היא אנונימית ברובה, אך נושאת את חותמם של חכמי אושא. בתוספתא נמצאת סדרת תוספות למשנה המציגות את מחלוקות בית שמאי ובית הלל בצורה אחרת. בדרך כלל הנוסחה החילופית מוצגת בסגנון "אמר רבי פלוני מודים בית שמאי לבית הלל ב... על מה נחלקו על...". סביר להניח שהמשנה היא בת זמנם הכללי של החולקים. עורך המשנה מציג נוסח אחד של המחלוקת, ובני דורו מציגים ניסוחים חילופיים. ייתכן גם שהיחידה שבמשנת ביצה קדמה לדור אושא, וחכמי דור אושא מגיבים עליה.

החולק העיקרי על משנתנו הוא רבי שמעון בן אלעזר; הוא מציג את רוב המחלוקות באופן שונה, וברור שלא הוא ערך את משנתנו. משניות א-ב, ואולי גם ההמשך, הן בשיטת רבי מאיר ששנה גם את הפרק בעדויות שממנו נלקטה תחילת המשנה²⁶ ראו הדיון במשניות א-ב; אפשטיין, מבוא, עמ' 257-255.. רבי יהודה ורבי יוסי חולקים על משנה אחת²⁷ ראו להלן, פירושנו למ"ו., ודברי משנתנו באותה משנה מתאימים לרבי מאיר. כמו כן, דברי רבי מאיר מתאימים למשנה ז שלנו. כאמור, רבי יהודה הוא החולק העיקרי על תנא קמא, לפיכך ייתכן שבמשנתנו משוקע הרבה ממשנת רבי מאיר, או אולי היא מדור יבנה ורבי מאיר מוסר באדיקות את דברי הדור הקודם²⁸ את הנימוק למשנה א מוסרים "אחרים משם רבי אליעזר". התלמוד אמנם מעיר פעם ש"אחרים" הם רבי מאיר, אך כלל זה אינו עקבי, על כל פנים רבי מאיר לא למד אצל רבי אליעזר ואינו מוסר משמו..

המשך פרק ב אינו שונה את מחלוקות בית שמאי ובית הלל, אך עדיין ערוך על בסיס אישי: "שלושה דברים רבן גמליאל מחמיר" (מ"ו); "אף הוא אמר שלושה דברים להקל" (מ"ז); "שלושה דברים רבי לעזר בן עזריה מתיר..." (מ"ח). היחידה הערוכה לפי שיטה זו מסתיימת, אפוא, רק במשנה ח, ואולי גם משנה ט שייכת עדיין אליה²⁹ המשנה עוסקת בדין ריחיים של פלפלין הנדון במשנה הקודמת..

על בסיס ההנחה שהיחידה כוללת מחלוקות בית שמאי ובית הלל בדיני יום טוב דנו במשנה ד שבפרק הראשון. במשנה זו אין מחלוקת בין הבתים, אך שריד למחלוקת מצוי בתוספתא. הסקנו שבעבר כללה המשנה מחלוקת כלשהי, אך זו נעקרה במהלך עריכות מאוחרות. אף טענה זו תומכת בראייתה של היחידה כיחידה מגובשת קדומה שהועברה למשנתנו וחלו בה ידי עורכים מאוחרים, ואולי היה זה רבי, עורך המשנה, עצמו.

היחידה עוסקת בשתי שאלות הלכתיות מרכזיות הקשורות זו בזו: שאלת ההכנה, וגבולות ההיתר להכין אוכל נפש בשבת.

שאלת ההכנה נדונה בשלוש המשניות הראשונות, והיא מלכדת אותן. כך פירשנו את המשניות לפי הירושלמי. בתלמוד הבבלי סירבו לקבל הסבר פשוט זה, אולי משום שלא האמינו שאבות עולם חלקו בשאלות שעבור אנשי התלמוד כבר היו ברורות ופתורות מעצמן. מכל מקום אנו נקטנו בדרך הפשט ובחרנו תמיד בהסבר שהיה נראה הפשוט והמשתמע מן הכתוב במשנה.

המשך היחידה עוסק בהגדרה של המונח "אוכל נפש". כידוע, ההבדל העיקרי בין יום טוב לשבת הוא "אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד" (פ"ה מ"ב; מגילה פ"א מ"ה)³⁰ ראו פירושנו למגילה שם.. הגדרה זו נראית פשוטה, עד שהיא מגיעה אל המטבח הפרטי. השאלה המתבקשת מעצמה היא הגדרת גבולות אוכל נפש. ברור שמותר לבשל או לאפות עיסה מוכנה, ברם לא ברור אילו הכנות מותר להכין לשם כך. מצד אחד ייתכן שההכנות נדרשות להכנת האוכל, ומצד שני קיים חשש ממשי של הפיכת החג ליום עבודה רגיל.

היחידה הספרותית ממשיכה עד סוף פרק ב, כפי שהסברנו את המשניות האחרונות, ושם גם מתנהל דיון בשלבי העריכה של גוש זה. פרק ג פותח יחידה ספרותית חדשה הדנה בדיני הכנת בשר בחג. כפי שנראה בדיון בפרק, היחידה ממשיכה עד משנה ז. אחריה מתחיל גוש ספרותי מעריכה אחרת. משנה ז היא חוליית הקישור בין שני הגושים. הלכות מספר חוזרות ומוכפלות בשני הגושים. דומה שההלכות שוות, אך כפילות הדברים מלמדת על עריכה שונה, של תנאים הקרובים בדעותיהם. כדי לשרשר את כל הפרק נקט התנא באמצעים חיצוניים שונים, כגון הבאת מעשים או העמדה ניגודית:

אין צדין... אבל צדין (מ"א)

לא יביאנה... אבל מביא (מ"ג)

אין נמנין... אבל נמנין (מ"ו)

אין משחיזין... אבל משיאה (מ"ז)

לא יאמר... אבל שוחט (מ"ז)

הניגודים השונים מנוסחים במטבעות לשון קרובות, כגון "אלא אם כן". כל אלו סימני עריכה חיצוניים שבאו לאחד את הפרק³¹ ראו בהרחבת מה שטינפלד, סדר, עמ' 166-163..

בפרק ג חוזר שמו של רבי יהודה כחולק על התנא קמא. נראה, אפוא, שהחלק הזה נערך בדור אושא.

עדי הנוסח (דפוסים וכתבי היד) למסכת

כמו במסכתות האחרות השתמשנו במאגר חילופי הנוסח שבמכון הש"ס השלם, ושוב תודתנו לרב הוטנר ז"ל על הרשות להשתמש במאגר הערוך והמסודר, ולעובדי המכון על הסיוע שהוגש ועל הסבלנות שבה נענו לבקשותינו.

רשימת עדי הנוסח מצויה במבוא למסכת ראש השנה.