יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא פי' שגוף האדם ואיבריו רומזים למרכבה העליונה וכשמעלי' המת נכנסים בו הקליפות: וב"מ כאלו יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא א"נ בשייפוי דרתיכא כי האדם עצמו הוא מרכבה לז"ון:
ומעכב עבידתא וכו' זה טעם שני. זמנא חד ותרין זמנין נ"ב אמור ואמרת: והוא כגוונא דלעילא קאים לתתא. פירוש שהכהן רומז לזעיר ולכך לנפש לא יטמא וכו':
דא משח רבות וכו' נ"ב שפע חכמה אבא:
מאתר דנהרא עמיקא נ"ב הנמשך מיסוד דאימא: מרישא דכל רישין נ"ב משערות אדם העליון אריך: רישא דאדם קדמאה נ"ב זעיר נק' ב"ן:
דא דיקנא יקירא פי' דיקנא דזעיר: דא כהן גדול דלעילא נ"ב שהם ח' תיקונים בתראין נק' כהן גדול עכ"ל. ור"ל שהם מתחילים מורב חסד שהוא תיקון הששי. או מכי חפץ חסד הוא. זהו מ"ש בהגהות הר"חו ז"ל אבל הר"ר צמח בפירושו לאידרא רבא כתב מרישא דכל רישין וכו' הוא יסוד דעתיק שמתלבש במצחא דאריך ונודע שעתיק נק' רישא דכל רישין: רישא דאדם קדמאה. פי' רישא דאריך הנק' אדם קדמאה: דא דיקנא יקירא. פי' דיקנא דאריך. דא כ"ג דלעילא. פי' דיקנא דזעיר הנק' כהן גדול ושיעור הכתוב כשמן הטוב שהוא הארת יסוד דעתיק על הראש דאריך. יורד על הזקן דיקנא דאריך. זקן אהרן דיקנא דזעיר. עכ"ל שם באידרא:
ע' שנין בחלמא פי' ע' שנה של גלות בבל היה זעיר בסוד הדורמיטא כמ"ש הרב וז"ס בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, כהנא אתעטר בשבע וכו' נ"ב בסוד יומם יצוה ה' חסדו יומא דאזיל עם כולהו יומי. נמצא דאתעטר בשבע עכ"ל. ופשט הלשון נראה אתעטר בשבע היא בינה שבה עסיק בתחלה וז"ש בסמוך אי פגים רישיה ההוא שבע דאיהו כללא וכו'. ובג"כ כהנא בעי וכו' פי' שר' יוסי ס"ל דאפי' כהן הדיוט אי פגים רישיה פוגם בה' ראשונה ולכך לא יקרחה בה' שהיא ה' ראשונה. לכך בא ר' אבא לחלוק עליו ולומר כאן בה' עילאה כאן בה' תתאה: כהנא אחרא בה' תתאה נ"ב בסוד מיכ"אל כהנא דמ"טט:
כמד"א לך ה' הגדולה פי' לך ה' שהיא בינה. הגדולה והגבורה וכו' הכי נמי לך ה' הצדקה ר"ל לך ה' שהיא בינה חפצך הוא הצדקה דהיינו שהזעיר מקבל המוחין ויגדל אבל אנו בעונותינו ולנו בושת הפנים. ונ"ב בושת הפנים מלכות בלי זווג והארץ חנפה תחת יושבה:
אלא כולא כגוונא דלעילא נ"ב סוד זעיר שאין בו גלות כשמשפעת בו הבינה שאז נקרא גדול והוא ברחמים:
ברנש אחרא אשתמש וכו' פי' שלא יתן לו מים ליטול ידיו אלא מי שהוא טהור כמ"ש והזה הטהור על הטמא:
הה"ד ושב ה' אלהיך את נ"ב והשיב לא נאמר אלא ושב שהוא ג"כ ישוב אתנו מהגלות:
זילגא דבקסטירא בעינא שכיח פי' שהיו עיניו של ר' אלעזר זולגות דמעת מצד חולי עינים:
אמר חמוי נשאל להאי פי' מה רפואתך. אמ"ל ר"א פגים הוא ואין דבריו כלום אמר נשאל בהדיה. פי' אמר חמוי נשאלנו על דבר אחר ונדע אם הוא מהימנא אם לא: אמ"ל טופקא מאן הוא בעלמא נ"ב. פי' תקיף: אמר עתירא נ"ב עשיר עכ"ל. ור"ל שאלוהו מי הוא התקיף שבעולם אמר להם העשיר ה"ג אבל דישליף בהדיה אנא מכלהו. ונ"ב ר"ל שיודע שישאר בהדיה. דלאו מהימנא גביה. פי' כיון שאמר מי שישאר בהדיה הממון אני אוהב אותו יותר מכולם ש"מ שאין לו בטחון ולאו מהימנא:
דתמן אתצרר צרורא דחיי נ"ב נק' צרור החיים תמיד צרור עם המלכות הנק' תעודה צדיק וצדק כחדא אזלי כי זעיר ב"ן ט"ס והיא משלימתו לעשרה. וז"ש למהוי כולא חד יסוד ומ' ומתחת המ' דאצילות שם סוד עולם הנפרדים כנודע:
והיה לד' ראשים נ"ב ארגמ"ן אורחין בעלמין כולהו פי' בבי"ע בלימודי נ"ב נצח הוד. בקיומא לגופא לשית סטרין נ"ב תלת פרקין לכל אחד הרי שוקיו עמודי שש:
ומלכי צדק מלך שלם נ"ב כי היא משלמ' הבנין לעשרה:
ויהי בשלם סוכו פי' המ' שנק' סכו שהוא גי' אלהי"ם היא משלמת לזעיר:
האי אתר שלים יתיר מכולא ולא פסל ה' אלא בעל מום אבל מאיך גרמיה אדרבא משובח:
למשרי עליה גאותא דכולא גאותא עילאה כפל לשון גאותא דכולא הם ז"ון וא"וא שמקבלים מת"י נימין גי' גא"ות כמ"ש הרב. גאותא עילאה הוא אריך ששם הוא שורש ת"י נימין:
בכל סטרי קדש לעילא ותתא פי' שאבא הנקר' קודש הזמין לו"ק ואנחנו ג"כ הנקראים קדש מזמינים אותם מה' אינון. נ"ב ר"ל שהעיקר הוא הת"ת נק' הוי"ה וממנו הם מקוראים כי הוא גוף האילן ונמצא כי בו קשורים והוא עולה עמהם אל הקדש שהם א"וא עכ"ל. ולכך אמר ד"א אלה מועדי ה' שלפי' זה מה' אינון שממנו הם מקוראים ואח"כ עולים לאו"א:
מתתא לעילא פי' נ"ה קשורים בת"ת. ומעיל' לתתא פי' ח"ג קשורים בת"ת:
כמה דמלכא ירית לאבא וכו' פי' כמו שהת"ת שהוא גוף האילן יש בו יסוד דא"וא. וז"ש ירית לאבא ואימא ואחיד בההוא קדש שהם א"וא ואתעטר בהו דהיינו בא"וא כך כל הקצוות שאוחזים בת"ת גם הם מתעטרים מאבא וז"ש בג"כ כל אינון דאחידן וכו'. ולבתר מקראי קדש. פי' אחר שהם מקוראים מת"ת שהוא גוף האילן. ג"כ מקוראים מאבא הנק' קדש. דהא בהו אתעטר במלכא. פי' הרי"ם ז"ל ר"ל ע"י שנכננ ת"ת עם קצוותיו. יתעטר במלכא שהוא אבא:
חולקא עילאה אית לישראל נ"ב שנ' קדש ישראל לה' כל שאר יומין וכו'. ובנמשל הם ששת ימי המעשה:
בר ההוא יומא דילי פי' ובנמשל הוא יום השבת ששומרים ישראל. זמינת אושפיזא עילאה ויקירא ובנמשל הוא יום טוב כדבסמוך:
קב"ה אמר נ"ב נראה שהמדבר הוא ת"ת. ואמר על השכינה שהוא בעו"הר כל ששת ימי השבוע כאורח נטה ללון. ועכשו במועד היא אושפיזא:
אמרי ולאו דילך הוא מההוא אתר. נ"ב שחו"ב הזמינו אותם: דאיקרי קדש נ"ב חכמה:
ה"ג וכי לאו ישראל קדש נינהו: אושפיזא דילי פי' מ': דבקים בי נ"ב בת"ת: וחד מסטרא דקדש נ"ב חו"ב:
תלתא אינון זמינין מקדש פי' שבג' רגלים הנז' הו"ק זמינין מהקדש שהוא אבא. וכי שבח וכו' פי' ולמה לא הזכרת רק ג' רגלים. וכי בשבת לאו הזעיר זמין מקדש. א"ל ר' אבא וכי שבת לאו מקדש הוא זמין א"ל לאו בתרי סטרין חד וכו' בח"י דף ס"ה יש אומרים חמדת ימים עונג אותו קראת. ויש אומרים קודש אותו קראת ומתעתעים במטבע שטבעו חכמים כ"ד תיבות עד זכר כמעשה בראשית כי בם המלכות תמלא כד"ה ותעל כ"ד קישוטיה. ואומרינו חמדת ימים אותו קראת על השבת סוד המלכות ידבר בסוד נחמד העץ עץ הדעת והיא חמדת הימים. א"נ כמ"ש בזוהר בפ' אמור א"נ ר"א כי שבת וכו'. ובז"רד בפ' כי תשא בדבור לא תחמוד ביארו סוד החמדה באבא. וז"ל לא תחמוד לקבל דרגא סתימאה עילאה דכל מחשבין ביה תליין וכו' וכלפי זה יאמר וקדשתו חמדת ימים אותו קראת. והיינו מה שקרוי קדש אוצר כל כלי חמדה כמ"ש בזוה' הנז'. לפיכך לא ישנה ממטבע חכמי' עכ"ל ס' ח"י. ותירץ לאו בתרין סטרין שר"ל שכן הוא האמת שבשבת לאו זמין משני טעמים חד דאיהו ודאי קודש וכו'. ויובן בהקדים מ"ש הרב בס"הכ וז"ל הפרש שבין שבת לי"ט הוא כי בשבת בחזרת מוסף הזעיר עולה באבא ומ' באימא. אך בי"ט נכלל אבא גו אימא וכשעולים ז"ון זעיר מלביש חצי הימני של אימא ואבא נעלם בתוכה. ומ' חצי השמאלי דאימא ואבא נעלם בתוכה. עוד הפרש אחר כי בי"ט אינם באים מעצמם רק נה"י דאימא לבדם ולכן אין הי"ט נק' קודש. רק מקרא קודש כי קודש העליון שהוא אבא אין מתגלה בו בעצמו רק אימא לבד. ואח"כ על ידי תפלותינו ומעשינו אנו קוראים ומזמינים הקודש שהוא אבא שיכניס בתוך בינה. וזהו מקראי קודש ולא קודש גמור וזהו את מועדי ה' ר"ת א"מי. אל בני ישראל ר"ת אב"י שתחלה נכנסים מוחין דאימא ואח"כ דאבא כי המועדים כולם מצד אימא לבד ואין הארת אבא מתגלית בעצמה בהם כמו בשבת אך אח"כ ע"י מעשינר אנו קוראים את הקודש העליון שהוא אבא ומתחבר שם גם הוא. וזהו אשר תקראו אתם חסר ו' כי ע"י מעשינו וקריאתנו תנוי דבר זה ולכן אותם במועד' ר"ת א"ב כי אבא תלוי על ידי מעשינו וקריאתנו הרי הפרש ב' בין שבת לי"ט עכ"ל הרב ז"ל. ובזה נבוא אל הביאור מ"ש. חד דהוא ודאי קודש איקרייה ינו הפרש ראשון שכתב הרב ז"ל שבשבת זעיר מלביש אבא ומ' מלבשת אימא. אבל בי"ט ז"ון אינם מלבישים רק לאימא ואבא נעלם בתוכה. ומ"ש וחד דשבת לאו זמין הוא וכו'. היינו הפרש ב' שכתב הרב כי בי"ט מוחין דאימא באים ממילא. ודאבא באים ע"י מעשינו וקריאתנו בהזמנה אבל בשבת גם דאבא באים ממילא ואינם בהזמנה. ואע"פי שהרב אמר שם ב' הפרשים אחרים שבין שבת לי"ט ולא הזכירם הזוהר אינה קושיא שהם נמשכים מכח הפרש השני והם בכללו:
אי נמי י"ל מ"ש חד דהוא ודאי קודש וכו' היינו כמ"ש שבשבת זעיר עולה לאבא וכו' כפי' הראשון ומ"ש וחד וכו' מלבד שעלה זעיר לאבא. עוד אבא עצמו לא עלה כולו למעלה. רק הניח פנימיותו. וזעיר מלביש לעצמות אבא וז"ש דשבת לאו זמין הוא אלא ירותא ממש שורש עצמות אבא:
כלהו זמינין בקדש פי' הו"ק בי"ט זמינין בקדש שהוא אבא ומ"ש ומתקשרים בשבת וכו'. פי' שביום שבת אינם זמינין רק מתקשרן באבא ומתעטרן ביה:
בהאי יומא שביעאה אתעטר ביה פי' שביום שבת זעיר אתעטר באבא. למלכא דהוה ליה וכו'. פי' הוא אבא:
יהיב ליה שושבינין פירוש הם הקצוות של זעיר:
זמין להו להני שושבינין פי' הרי"ם ז"ל שר"ל פסח הוא נגד החסד. וסכות נגד גבורה כנודע. ובמועדים מזמין אותם קודש שהוא אבא הנקר' מלכא:
ברא לא אתחזי לזמנא וכו' פי' קו האמצעי שהוא גוף האילן וכולם נכללים בו נק' הוא ברא. שבשבת עולה לאבא בלי הזמנה: וז"ש בשעתא דאיהו בעי דהיינו בכל שבת ושבת עכ"ל:
דאשתכח תאיבא פי' אם יאכל בשר ודגים ופירות א"כ אינו תאב בלילה למצות ומרורים ומ"ש וחד בגין פסח. פי' כיון שהוא פסח שהחמץ לא שכיח א"כ אי אפשר לעשות סעודה. וז"ש והא נהמא לא אשתכח וכו':
דלא בטילנא סעודתא דשבת פירוש כדמפרש ר' אבא בסמוך שהיה קורא מעשה מרכבה ועולה במקום סעודת שבת אבל אי אפשר לפרש דלא בטילנא כפשטיה דא"כ הרי אמר לעיל דבאושפיזיה מבטלים הסעודה אלא ודאי כמ"ש. ובמה שתירץ ר"ש קושיא דר"א לסברתו גם רב המנונא יתרץ ג"כ עכ"ל מורינו ז"ל:
והאי יומא קישורא הוא דאורייתא נ"ב שמתקשר תורה שבכתב זעיר עם תורה שבע"פ נוקבא:
כגוונא דעלמא דאתי נ"ב שיש לכל צדיק תוספת עילוי נשמה:
דיין חדוותא דאורייתא פי' יין שהיא הבינה היא משמחת לזעיר הנק' תורה:
והאי יין מעטרא למלכא וכו' נ"ב סוד המוחין הבאים מבינה לזעיר עם הלבושים שלהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קמ"ג קנ"א ע' אותיות כמנין י"ין וזהו יין המשמח המשומר בענביו כמ"ש בכוונת הקידוש:
אני ישנה בגלותא דמצרים נ"ב בסוד דורמיטא שהוא הסתלקות המוחין כן היתה נוקבא בסוד נקודה בלי מוחין וזהו אני ישנה:
דא קב"ה פי' זעיר בג"כ פתחי לי פתחי לי ודאי. נ"ב ר"ל שהיא שומרת הפתח והכניסה. נמצא פתחי לי ר"ל כשיבואו לך נמצאו באים לי וזהו לי בשבילי. כדי שימצאוני בעת ?יבקשוה:
שראשי וכו' בגין לאזדווגא עמך נ"ב דהיינו טל סוד טיפת ההזרעה הנמשכת מטלא דבדולחא שהוא המוח:
והוה רשים על פתחא רשימא דמהימנותא נ"ב עיין בפ' בהעלותך מ"ש בענין רשימו זה עכ"ל וז"ל הר"חו ז"ל שם. בהגהות הרמ"ק כתב כי ג' טיפות הם תלת יו"דין והם שם השני דע"ב ו"ו"ו י"י"י ולי נראה שהציור הוא כזה ה שהם בסוד ה אחרונה דהוי"ה בסוד נערה עכ"ל שם בד' קמ"ט ע"א: