Mikdash Melekh on Zohar 3:2a:1-3

וידעין גו אתוון עילאין פי' אותיות גדולות שהם בבינה וגו' אתוון תתאין. פי' אותיות קטנות שהם במ' כמ"ש הזוהר בפ' תרומה: דחיוון עילאין קדישין. פי' י"ב מלאכים הנושאים הכסא. וז"ש וכולהו חיון וכו' ופרחין גו אוירא דנחתא דהיינו ליסוד דנוקבא הנקרא אוירא:

מגו אוירא עילאה דקיק דלא ידיע פי' יסוד דאימא שכל היסודות נק' אוירא. וכתב הרב זלה"ה בליקוטים שג' אהי"ה שהם בנה"י דאימא באים ליסוד דמ' והם גי' חותם ולכן יסוד דנוקבא נקרא חותם עכ"ל וז"ש גו אוירא דנחתא מגו אוירא וכו'. אתוון רברבן פי' שהם ביסוד הבינה. ואתוון דקיקין שהם ביסוד דמ' וכדמפרש הזוהר: דא את ו' פי' שכתב הרב בליקוטים שכוונת רחב שיביאו לה נשמה מת"ת הנקרא אמת. ולא מקליפת נוגה כמו הגרים שנשמתם מקליפת נוגה ועיין מ"ש בפ' ויחי דף רמ"א ע"ב: אות משמא קדישא פי' ששם הוי"ה כולל כל הה' פרצופים קוצו של יו"ד באריך וד' אותיות באו"א וזו"ן ולכך אמר ישעיה ע"ה לאחז שאל לך אות מעם ה' אלהיך דהיינו אות א' משם הויה. העמק שאלה שהיא ה' אחרונה שבשם. או הגבה למעלה היינו יו"ד שהיא אבא:

ומשכנא קאים על דא פי' משכן שהוא רומז למט"ט קאים על הוי"ה. א"נ משכן שבעוה"ז קאים על הוי"ה זו:

תרי ענני הוו חד דעאל ביה משה נ"ב סוד ענן מ' וחד דשארי על משכנא נ"ב בינה עכ"ל ור"ל שענן שהיה בהר שנכנס בו משה היה ענן שלמ'. וענן שהיה במשכן דכתיב ביה ולא יכול משה לבוא וכו' הוא ענן הבינה:

מִלָא לא כתיב אלא מלא פי' דאי כפשטיה דקרא שכבוד ה' שהוא מ' מלא למשכן א"כ מִלָא מבעי ליה ומדכתיב מלא ש"מ שכבוד ה. שהיא מ' נשלמה ונתמלאת מן הבינה ואח"כ באה למשכן שבעוה"ז וז"ש דהוה שלים לעילא ותתא עם משכנא דלתתא ונע"ג לעילא בינה וע"ג ותתאי מ' והיינו כמ"ש שמ' שהיא תתא נשלמה ונתמלאת מהבינה הנקראת לעילא ואח"כ באה למשכן שבעוה"ז:

תיקונא טמירא דנחת לתתא ואתתקנת שכינתא פי' הארת הבינה שירדה למ' ומשם נתקנה:

ארבע סטרין אתגניזו נ"ב פי' בהיכל הרצון: מאינון ד' משריין כולא עד דאתתקנו פי' תיקון הראשון מאותם ד' מחנות כולם אחר שנתקנו הוא צדקיא"ל וז"ש רישא לסטר ימינא צדקיא"ל. ועמיה הוו מתתקנן וכו'. פי' עמיה דצדקיא"ל: על ארבע תלת פי' ד"פ שלשה שהם י"ב. ולא ידענו למה לא הזכיר הזוהר שם הממונה הזה כמו שהזכיר שם הממונים דלקמן:

ארבע לתתא פי' ארבע תלת דלעיל הם לתתא ומ"ש בגין דכל וכו' פי' דקשה ליה למה לא הזכיר שם הארבע כמו שם מיכא"ל ורזיא"ל. ותירץ שד' שהם לתתא משתנה שמם ולכך לא הזכיר שמם אבל רזיא"ל ומיכא"ל שאין שמם משתנה לכך הזכירם: והוא א' זעירא נ"ב כי צדק היא המ' ולכך נקרא צדקיא"ל וא' זעירא: לגו מנייהו רזיא"ל. כלל הדברים כדי שיובן הענין הוא שמיכא"ל יש תחתיו ד' מלאכים סי' צדי"ק צדקיא"ל רזיא"ל יופיא"ל קדומיא"ל וכל אחד יש לו ממונה תחתיו הממונה על י"ב מלאכים: והוא את ר' נ"ב היא ר' של רזיא"ל: והיא אתק' נ"ב ק' של קדומיא"ל: חד דחפי לאת א' פי' ר' חופה לאת א' הסמוכה לה ומ"ש וחד דחפייא על י' ר"ל ק' חפייא על י' הסמוכה לה וכמ"ש לקמן. דאיהו לבתר פי' היו"ד הוא אחר הק' כשנתחיל מאל"ף דויקרא למפרע. ואיהי את יו"ד נ"ב. פירוש יו"ד דיופיא"ל וצ"ע מפני מה לא היה אות יו"ד ע"ג משריין דחכימיא"ל שהוא תחת יד יופיא"ל ולא אות דקדומיא"ל עם היות כי זה סדרסמתתא עכ"ל:

אות ק' כדקאמרן נ"ב קדומיא"ל: חפייא על האי את י' נ"ב יופיא"ל:

ר' חפייא נ"ב רזיא"ל עלא' נ"ב צדקיא"ל עכ"ל. ולפי זה הגדול חופה על הקטן לשומרו לפי שהם מתחילים ממטה למעלה. צדקיא"ל הוא הקטן. והגדול לפנים ממנו הוא רזיאל וכן האחרים כמ"ש הזוהר לגו מניה רזיא"ל וכו' לגו מניה יופיא"ל הרי בהדיא שהם עולים ממטה למעלה ולכך ר' חופה על א' שהוא רזיא"ל על צדקיא"ל וכן ק' קדומיא"ל חופה על י' שהוא יופי"אל שהגדול חופה על הקטן:

לגו לגו באתר דאיקרי קדש פירוש בתוך פנימיות המ' הנק' קדש. ואיהו את ו' פי' שהארת הזעיר הנק' ו' בתוך המ': מגו אתר דאיקרי קדש. נ"ב מ' דאצילות: את א' ירא לאעלא בגו טמירא וכו' ר"ל את א' שהיא בחי' צדקי' אל יראה להכנס בתוך פנימיות המ': ויהב דוכתא לאת א' פי' ו' נתן מקום לא' כדי להתחיל ראשונה בתיבת אוקיר וכדמפרש: לגו ו' דבתריה פי' כשנתחיל מתתא באותיות ויקרא ו' היא אחר א':

וסי' צאו שלשתכם וכו' פי' הרי שהיו בשלשתם אבל בשעת הדיבור לא דיבר אלא עם אהרן ומרים כדי שלא ישמע מר"עה שבחו: לתרעא דמשכנא נ"ב כי המשכן בריאה ושם משכן השכינה ומאירים תוך המשכן והמלאכים שיש שם ימיניים כהנים ושמאליים לויים ופתח המשכן סוד פתח היסוד והשוערים שומרים הגבורות שלא יצאו:

והיא את ד' נלע"ד שד' זו מתחלפת בש"ין לפי שהיא שי"ן דמשה: בההוא את ר' דקאמרן ק' דבסמוך קרי לה ד' והכא קרי לה ר' ולקמן חזר וקראה ד' שאמר ואינון ד"ה באלין אחרנין דלסטר ימינא. פי' באותיות ויקרא שהם של מיכ"אל כמ"ש הזוהר. ועם אותיות אל משה שתחת יד גברי"אל הם ויקרא אל משה. ה"ג בתר דאיהו אכל היאך יזמין לאחראה: המשכן סתם נ"ב סוד פרצוף הנוקבא שנשלמה עתה מן פגם העגל. דא ג"ע דלעילא. פי' שנזדווג זעיר עם לאה. ועכשו מספר לרחל באתי לגני גני גי' ס"ג הוא יסוד לאה: דא כ"י נ"ב רחל: זווגין בכולא נ"ב בלאה ורחל:

בההוא ג"ע פי' לאה: משקיו דנחלא נ"ב מיסוד הבינה: ואתקשרו כל חד בחבריה הה"ד אריתי מורי וכו'. פי' שנקשר חסד עם נצח שהם מורי ובשמי וכן גבורה עם הוד והם יערי עם דבשי. ונקשר ת"ת עם יסוד והם ייני עם חלבי כמו שכתב הרב ז"ל:

ממבועא דנחלא פי' יסוד הבינה:

כל אינון דלתתא פי' בי"ע ובזה תתרצה קושיא דלעיל בתר דאיהו אכל היאך יזמין לאחרא: דכיון שהכתוב מדבר על ו"ק דזעיר מוכרח שיקבלו הם הארה ויאכלו מיסוד הבינה ואח"כ בי"ע. ולכ"א אכלו ריעים אחר אכלתי יערי:

כולהו ענפין פי' ו"ק דזעיר: כד אלין אתברכו לעילא נ"ב א"וא: ר"ל שגם ו"ק דזעיר אי אפשר לקבל מזון וברכה אלא עד שגם א"וא מתברכים גם הם מאריך:

כדין כולהו עלמין וכו' פי' בי"ע ומתברכן לעילא. פי' א"וא דאצילות גם הם מתברכים:

ד"א באתי לגני וכו' ר' יצחק אמר לא אזדווג וכו' כפי פי' זה זעיר אומר לרחל באתי לגני שהוא יסוד דאימא כי גנ"י גי' ס"ג. דהיינו אחר שקיבלתי הארה מיסוד דאימא אח"כ אחותי כלה ירצה אח"כ יהיה הזווג. וז"ש לא אזדווג קב"ה בכנסת ישראל וכו' משקיו דאילנא. ונ"ב יסוד הבינה. מארי דיבבא. פי' ביצירה ויללה בעשיי' כמ"ש הרב ז"ל בכ"מ. ור' יהוד' פליג את"ק שמפרש אכלו ריעים וכו' היינו בי"ע והוא מפרש אכלו ריעים היינו מארי דיבבא ויללה. שמתבסמים מהדינים שבהם: ה"ג בשעתא דמלכא אתחדי וע"ד מלכא אתחדי וחדי למטרוניתא: אלין אינון שית. פי' ר' אבא פליג ומפרש סברא ג' בפ' אכלו ריעים דקאי על ו"ק הנז' ברישא דקרא ומפרש בסיפא סדר קבלתם. ואמר אכלו ריעים דהיינו שמקבלים מאכילה עליונה של או"א שתו ושכרו דודים היינו שמקבלים מיין של הבינה. והפסוק ר"ל כי ו"ק הנקרא ריעים ודודים מקבלים מאכילה ושתיה עליונה וז"ש מההוא יין דרוי לכולא. ונ"ב יין המשומר בענביו יסוד הבינה:

כל אינון דלתתא פי' בי"ע כסברת ת"ק דלעיל שאמר כל אינון דלתתא:

מאן אינון לעילא ומאן וכו' פי' שיש לפ' מ"ש ר"ש אכלו ריעים לעילא הם או"א ודודים הם זו"ן. או יש לפרש אכלו ריעים לעילא הם זו"ן ודודים לתתא הם בי"ע לכן שאל ר"א וכו': אוקים האי קרא בקרבנין. פי' הפך ת"ק דלעיל שאמר ת"ח בשעתא דנחתא כ"י וכו' קב"ה אמר ליה להאי קרא: ר"א אוקים האי קרא וכו'. פי' מסייע לת"ק דלעיל:

אלין אינון נטיען וכו' פי' ו"ק דזעיר שעקרם א"ס מאבא ושתלם באימא כמ"ש בפ' בראשית. וכפל ארץ קדישא וכו'. פי' ארץ קדישא מצד קבלתה מאבא הנקרא קדש כך המלכות נקרא קדש תתאה. ארץ עילאה מצד קבלתה מאימא הנקרא עילאה ומ"ש ארץ ודאי. פי' שכתב הרב שאהי"ה דאלפי"ן גי' ארץ ומצד אהי"ה דאלפי"ן שבאימא נקרא המ' ארץ וז"ש ארץ ודאי: דא ארץ דלתתא. פי' א"י ובזה מתורץ הכפל דמ"ש ברישא הנצנים נראו בארץ היינו ו"ק נראו במ'. עת הזמיר הגיע שהגיע עת כריתת ממשלת ע' שרים והיינו כשהוקם המשכן. ומ"ש בסיפא וקול התור בא להשמיענו כשנככסו לארץ ובנה שע"ה בהמ"ק נתגלית הארת זעיר ביתר שאת יותר מבראשונ' עד שהגיעה לארץ ישראל התחתונה:

אתעטר קב"ה בעטרוי פי' זעיר קבל מוחין מאימא: דא תורה שבע"פ. פי' ספרא דאגדתא פליג עם רשב"י וס"ל קול התור היא המ': ה"ג כד"א ויקר ויקרא דא שלימו: ואנא אוקימנא כמה דאתמר והכי הוא ור"ל כמו שיש הפרש בין ויקרא לויקר כן יש הפרש בין תור ובין תורה. ומ"ש ואנא אוקימנא וכו' ר"ל אנא ס"ל הפך זה ולעולם וקול התור היינו זעיר כמ"ש לעיל:

כלת משה חסר ו' פי' והיא בחו"לם לבד ומפרש למה היא חסרה ואמר כלת משה ודאי דהיינו השכינה היא כלת מר"עה ומ"ש אבל רזא דמלה וכו' ר"ל כלת משה היא כלת זעיר הנק' משה: אשלים מהימנותא בארעא. פי' שע"י ישראל נתגלית אמונתו ית' בעולם. וישראל שלימו דשמא קדישא אינון. פי' שע"י מעשיהם הטובים גורמים ייחוד בין ז"ון ונודע שי"הו הוא זעיר וה' אחרונה היא מ' נמצא שעל ידם נשלם שם הוי"ה וז"ש בסמוך דא סליק ודא נחית ישראל לעילא סליק וכו': אשתאר, כביכול שמא קדישא בלא שלימו והיינו כמ"ש שהמ' שהיא ה' אחרונה של שם נפרדה מזעיר שהוא יה"ו ונמצא שם הוי"ה ח"ו לא שלים:

קרבן מאינון כתרין קדישין וכו' פי' לקמן דף ח' ע"א אמר קרבן דקריב עלמא עילאה בעלמא תתאה וכולא חד. ונודע שנ"ון פשוטה היא בבינה כמ"ש בשם הרב ז"ל בפ' פקודי דף רנ"ד ע"ב וכן ז"ון הם נו"ן פשוטה כמ"ש הרב ז"ל נמצא שהנ"ון של קרבן היא לרמוז שבינה הנק' נו"ן פשוטה ואבא כלול עמה בסוד נה"י דאבא תוך נה"י דאימא מתקשרים עם זו"ן להביא להם מוחין. וז"ש מאינון כתרין קדישין שהם או"א וזו"ן דמתקרבין כולהו כחדא ומתקשרן דא בדא עד דאתעבידו כולהו חד ביחודא שלים דהיינו שאו"א בתוך זו"ן ועשו ייחוד אחד. ומ"ש לתקנא שמא קדישא כדקא יאות. ר"ל תכלית היחוד הזה שאנו עושים הוא לתקן זעיר שהוא שם הוי"ה ולהביא לו מוחין מאו"א. וז"ש קרבן דאינון כתרין קדישין לה' הוא. לאתקנא שמא קדישא וכו':

ושמא קדישא אתעטר בעטרוי פי' שבאים לו מוחין מאו"א: זבחי אלהים כתיב בסבא דמשפטים תירץ תירוץ אחר זולת זה:

למיקם על מדבחא ברוח נשברה פי' רוח נשברה דקרא דרשינן ליה להכא ולהכא. דהיינו רוח האדם תהא נשברת. ובזה ההוא רוחא תקיפא תהא תבירא דהיינו תוקף הדינים יומתקו עי"ז:

לאפוקי אדה"ר וכו' פי' לרמוז שאדה"ר גם הוא הקריב קרבן לכך אמר מכם לומר שכבר היה אדם שלא היה מכם אלא יציר כפיו ית' וגם הוא הקריב קרבן וז"ש לאפוקי אדם אחרא דלא הוה מכם:

אלהינו מאי בעי הכא פי' שאלהינו הוא בבינה והכא הכתוב מדבר במ'. ותירץ האי עיר דחלא אלהינו. שר"ל האי דכתיב אלהינו לפי שצריכים אנו ליירא ממנה:

מאי משמע פי' מאי קמ"ל קרא בהאי דאמר גדול ה' ומהולל מאד. דהיינו אימתי איקרי גדול עם עיר אלהינו ותירץ אשתמע דמלכא וכו' שר"ל השמיענו הכתוב טובא דמלכא בלא מטרוניתא לאו הוא מלכא ולאו הוא גדול וכו'. אבל אין לפרש מאי משמע ר"ל מהיכן למדנו זה דא"כ מה זו שאלה שהרי מן הכתוב למדנו זה גדול ה' וכו'. ועוד מה תירץ. ועיין בדף ח' ע"א ותבין:

תושבחתא דא בשני פי' שיום שני הוא בחי' נוקבא. ויום ראשון הוא בחי' דכורא לפי שזעיר נבנה מהחסדים שהם יום א' והמ' מהגבורות שהם יום שני:

בגין דזמינין לאתפרשא פי' להנסר וכל זמן שלא ננסרו כאלו אין כאן נקבה ויקרא זעיר לבדו וז"ש הזוהר רזא דמלה לא טוב היות אדם לבדו. ועיין בפ' תזריע דף מ"ד ע"א שאמר כן ר' אבא בעצמו בהדיא:

דא קב"ה ודא צדיק פי' כאלו אמר נוף יפה בסוד ויהי יוסף יפה תואר:

אלין אינון נ"ה פי' נ"ה דזעיר שמהם מקבלת המ' הטיפה ע"י יסוד דזעיר ושיעור הכתוב אלהים שהיא המ' בכח ארמנותיה שהם הנ"ה דזעיר נשגבת ונגדלת:

אלין כל כתרי מלכא בכללא חדא פי' י"ס דזעיר עם י"ס דנוקבא נתקשרו יחד כדי להזדווג: ולאתר אחרא מלין אלין סלקין. פי' בפ' ויגש ביאר אלו הפסוקים באריכות שכתב שם כשמזדווגים זו"ן שהם המלכים. אזי עברו יחדיו. דהיינו שמוחלים עונות בני אדם ע"ש:

לאפוקי מאן דלא אתנסיב פי' הכהן המקריב קרבן אם הוא בחור אינו משמש:

אע"ג דאוקמוה לנדב ואביהוא פי' שרבותינו נחלקו למה מתו וכל אחד נותן טעם לדבר:

הכי הוא ודאי פי' שכולם אמת אבל טעם העיקרי הוא זה שמפרש. אבל קטרת עילאה וכו':

ואי תימא ותצא אש וכו' פי' אמאי המ' הרגה אותם. ותירץ לבר נש וכו':

מן הבהמה כלל פי' אלו כתיב מן הבהמה ולא כתיב מן הבקר ומן הצאן שהוא פרט הוה אמינא אפי' בהמה טמאה תהיה ראויה לקרבן כמו החלב שע"עפ שאסור באכילה מקריבין אותו לגבוה. לכך חזר ופרט מן הבקר ומן הצאן לומר דדוקא אלו שהם טהורים וז"ש לבתר אלין דכשרין למיכל דוקא כמושפירש הכתוב:

ולאתר אחרא אסתלקו כמ"ש הרבזלה"ה שבהמות טהורות ונפש הבהמיות דישראל הם מקליפת נוגה ובהמות טמאות ונפש דאו"ה הם מג' קליפות האחרות. ונודע שאין בירור אלא בקליפת נוגה שיש בה טו"ר וז"ש ולאתר אחרא וכו'. א"נ י"ל מן הבהמה כלל פי' אלו כתיב מן הבהמה לחוד הוה אמינא אפילו חיה שהוא בכלל בהמה ראויה לקרבן. לכך פרט מן הבקר וכו' ומיעט חיה וז"ש לבתר בין אלין דכשראן וכו' ירצה לאחר שפירט הכתוב בקר וצאן. א"כ בין אלין דכשראן למיכל כגון חיה. בין דלא כשרין למיכל שהם הטמאות אסור לקרבא ומ"ש ולאתר אחרא הוא כמ"ש בפי' הא':

מחשבה דקב"ה פי' אבא. אתפשטו ארחין ושבילין פי' ל"ב נתיבות חכמה:

לאשתכחא שמא קדישא וכו' פי' זעיר: שקיו דגנתא דעדן נ"ב אימא: קיימין עילאין ותתאין. פי' פרצופי האצילות ופרצופי בי"ע כולם קיימין ע"י הארות אבא: תורה שבכתב ותורה שבע"פ נ"ב זו"ן והם ו"ד דיו"ד:

מן הבקר ולא בקר פי' מקצת בקר ראוי לקרבן עולה לאפוקי נקבה כמ"ש זכר תמים: רבי יצחק אמר לא פליג אר' חייא אלא מפרש הענין היטב: מאן דקאים על הלב נ"ב הלב נוקבא והזכר עליה:

אי הכי באתר דמחשבה עילאה וכו' פי' כיון שהעולה היא רומזת למחשבה שהוא אבא. א"כ היה ראוי להקריב דבר שרומז לאבא שהוא מחשבה ואמאי מקריבין מן הבקר שהוא רומז ליסוד:

וסיומא דההוא מחשבה אתר דאיקרי בקר פי' יסוד דזעיר שבו נסתיים היסוד דאבא כמ"ש הרב זלה"ה שיסוד דאבא מסתיים ביסוד דזעיר:

ה"ג ועל דא לההוא אתר דמחשבה וכו' ור"ל כיון שאבא שהוא מחשבה נעלם וסיומא דיליה הוא ביסוד לכך אנו מקריבין עולה מן הבקר שהוא רומז ליסוד ומחשבה שמחשבין על הקרבן ההיא מחשבה עולה לאבא והקרבן עצמו שהוא סיום עובדא עולה ליסוד שהוא סיומא דמחשבה:

בתולה דאתברכא מן שבע פי' מ' מתברכת מז"ק דזעיר: והאי דקאמר כולהו חברייא וכו'. פי' שרז"ל אמרו דפסקינן לקרא. וה"ק נפלה לא תוסיף אלא קום בתולת ישראל. ולכך הק' ר"י כיון שהכתוב אומר שא קינה וכו' א"כ פי' זה אין מתיישב:

והא הוה קשיא לי פי' ר' אחא אמר לר' יהודה שקושיא זו כבר הקשיתי אותה אני. והלכתי לרשב"י ואמר לי מחיזו דאנפך וכו': נפלה ולא אוסיף להקימה לא כתיב. ולפ"ז שפיר קאמר שא קינה על שלא תוסיף קום מאליה:

ותבא בת שבע מ' אל המלך החדרה שנכנסה אצל זעיר כדי להזדווג עמו:

לפייסא לך פי' מהגלות שסבלה השכינה עם ישראל:

לאקמא לך פי' בסוד הקמת פרצופה כמ"ש הזוהר לעיל הוקם המשכן סתם:

לאשלמא לך בכולא פי' מהמוחין דאו"א:

לאעלא לך להיכליה פי' כדי להזדווג כמ"ש הזוהר: כמד"א וארשתיך לי באמונה. פי' הזעיר אומר למ' וארשתיך לי באמונה. ודריש באמונה כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן דהיינו זווגא דלא פסיק וז"ש זווגא דעלמין כמ"ש וכו': אנפי שכינתא עיין פירושו בפ' תרומה דף קס"ג:

קול חד השופר תרי פי' זעיר שיצא מן הבינה הנק' שופר:

ומאן דדייק פי' כמ"ש קול הוא זעיר ושופר היא בינה והאי דקאמר ומאן דדייק אע"פי שהוא הפי' הראשון: מ"מ כיון שרצה ר' אבא לומר ומאן דדייק בסיפא. נקט נמי ברישא מאן דדייק.

קול דאיקרי שופר פי' בינה שנק' קול גדול ונק' שופר.

אורייתא מהכא נפקא פי' זעיר יצא מהבינה. כד"א כל הנחלים הולכים אל הים. וא"כ לפ"ז פי' הכתוב כך הוא ויהי קול השופר דהיינו לכל חד כדאית ליה הולך אל המ': כלי מחזיק. פי' מ"ש וחזק מאד מלשון כלי מחזיק וכו': ארבעים סאה נ"ב והלוחות משקלם מ' סאה ם סתומה שאז היו מכח הבינה הנק' ם כמד"א מעשה אלהים המה:

וחזק מאד דלית לך וכו' פי' הוא כמו ד"א:

בההוא קול דאחידביה משה פי' זעיר: דכתיב וידבר אלהים. פי' אלמא שהמ' הנק' אלהים היתה מדברת וכמ"ש הזוהר בפ' וארא דף כ"ה. והכא כתיב משה ידבר: בגין דלא אשתכח מלה באורייתא מפומא דמשה בלחודוי פי' שתחלה וידבר אלהים שהיא המ'. ואחר שאמרו לו ישראל דבר אתה עמנו. אזי משה ידבר. ובשביל שלא יהיה נראה שהתורה נאמרה מפי משה לבדו לכך והאלהים שהיא מ' יעננו בקול שהוא זעיר שהיה מתחבר קול זעיר עם הקול של מרע"ה. הללו מפי הגבורה. פי' של תורת כהנים הם ממ' הנק' אלהים ונק' גבורה תתאה ולכך הם קשים יותר משל משנה תורה כמרז"ל:

מפי ההוא קול דאחיד ביה פי' הוא זעיר ששם אחוז מרע"ה: ובספרא דאגדתא דבי רב. לפי מ"ש בשם הרב בפ' בשלח שר' אבא הוא רב צ"ל מ"ש ר' אבא הכא דבי רב הם בעלי הישיבה כולה מפי עצמו של משה כמו כן אתמר. פי' גם של ת"כ שהם מפי הגבורה. ג"כ נאמרו מפי זעיר:

משה ידבר דא קולו של משה פי' זה תירוץ אחר לקושיא דלעיל ופי' הכתוב משה ידבר היינו זעיר. והאלהים שהיא גבורה תתאה שהיא מ' נכללה עמו. ולפ"ז מ"ש וידבר אלהים ומ"ש משה ידבר הכל א'. וידבר אלהים היא גבורה תתאה שלפי שאורייתא מסטרא דגבורה אתייהיבת כמ"ש בפ' יתרו לכך וידבר אלהים אבל נכללה עם הזעיר שנמתקה וזהו משה שהוא זעיר ידבר:

כד אשתלים האי עלמא בהו בישראל כגוונא דלעילא פי' שיש בהם י"ב שבטים נגד י"ב בקר. וע' נפש נגד ע' חסדים המגולים. וס' רבוא נגד ו"ק כל קצה כלול וכו'. ומ"ש וההוא אדם וכו'. פי' התחיל מאד"הר שהוא ראשית תיקון ישראל. שלים כגוונא דלעילא. פי' כמו שלמעלה יש בכל פרצוף פנימיות שהיא בחינת הנשמה. וחיצוניות שהם בחי' הגוף כך האדם יש בו גוף ונשמה:

דכר ונוקבא למהוי שלים פי' כמו שהזעיר המ' הוא משלימתו כמ"ש הרב זל"הה כן באדם התחתון נוקבא דיליה משלימתו:

בן ובת וכו' פי' שכתב בר"מ שאדם ואשתו אחר שמולידים בן ובת. נעשו הם בחי' או"א. ובן ובת שלהם בחינת ז"ון וז"ש וכדין הוא בר נש כגוונא דלעילא דהיינו כשם שיש לעילא או"א וז"ון כן הוא האדם ואשתו ובן ובת שהולידו שהם בחינת א"וא וז"ון כגוונא דשמא קדישא עילאה כמ"ש שא"וא הם י"ה וז"ון הם ו"ה נמצא שארבעתם הם שם הוי"ה וכן האדם ואשתו ובן ובת. ובת כהן דא. נשמתא וכו'. פי' הנשמה ע"י החסד שהוא כהן היא יוצאת ממקומה ובאה לעולם כמ"ש בסבא דמשפטים:

ושבה סתם לאתתקנא כמלקדמין פי' דריש ושבה לתרי אנפי דהיינו ושבה בגלגול בגוף שני ועוד דריש ושבה לשון תיקון כמו לשון תשובה דהיינו שבגלגול זה ישתדל להוליד בן ובת לתקן אשר עוות וז"ש הזוהר ושבה סתם וכו': וכדין ושבה אל בית אביה. פי' ע"י תיקון שעשתה בגלגול שני לכך ושבה אל המ' שהיא נק' בית אביה שזעיר הוא אב לנשמה ומ' היא בית זעיר שהוא אביה. ומ"ש דא קב"ה פי' מלכות:

מעינוגא דלעילא דאית ביה אכילה פי' אין לו חלק בהארות א"וא שנק' אכילה כדכתיב אכלו ריעים שהם או"א וזה מפני שלא תיקן בגלגול זה מה שעוות. אבל מי שתיקן והוליד בן ובת. אע"פ שהכתוב אומר ושבה אל בית אביה שהיא המ' עכ"ז משם ישיג הארות או"א לפי שמגיעים עד המ' וכדמפרש. אכילה דלעילא ענוגא דק"בה הוי פי' הארות א"וא שנק' אכילה הם עונג זעיר שמהם מתענג וז"ש עינוגא דקב"ה הוי:

שרייא באתר דשרייא פי' הארת א"וא מגעת עד המ': דאשתכח מזונא לתתא וכו'. פי' ע"י הקרבן שעושים ישראל למטה גורמים שימשך שפע גם למעלה. דא סעודתא דידהו מריחא דקרבנא. פי' שע"י הקרבן גורמים ישראל מזון למעלה וכשמתקן המלך מזונא דיליה גם לישראל מתקן מזון נמצא שהקרבן גרם הכל וז"ש בסמוך ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים:

מאתר דעינוגא דעתיקא אשתכח פי' שגם מאריך ממשיכים הארה ע"י הקרבן ואריך נק' עתיקא כנודע. קרא לון קב"ה עבדין. פי' מצד מט"ט הנק' עבד: לבתר קרא לון בנים פי' מצד רוח ונפש שיש בהם ולכך נק' בנים דז"ון כמ"ש הרב ז"ל. שבת אחים גם יחד. פי' אימתי טוב ונעים הדבר כששבת אחים גם יחד שהם הקב"ה עם ישראל שנק' אחים: ובוצינא קדישא רש"בי מפ' הנה מה טוב הם החסדים. ומה נעים הם הגבורות כמ"ש בפ' אחרי מות דף נ"ט וכן פי' שם הר"חו ז"ל בהגהותיו ואחים הם ז"ון:

ואיש אשר יקח את אחותו פי' איש הוא זעיר. אחותן היא מ' וז"ש ובספרא דרב ייבא סבא וכו' שרב ייבא סבא ביאר הענין היטב וכן הוא דעת רש"בי ע"ה ששניהם לדבר א' נתכוונו. חסד הוא ודאי ז"ל הרב בס"הכ. ואמנם עיקר הנסירה היא כי הלא כשנדבקו הדינים יחד הנה כדי להחזירם פ"בפ היה צריך להמשיך כל הדינים בנקבה כדי שתוכל להפרד מן הזכר וכל אותם הדינים שבאחוריו כולם ננסרו וניתנו לה והוא נשאר בסוד החסד והיא בסוד דינים. ואמנם כדי לדחות אותם הדינים שבאחורי הזכר ליתנם אל הנקבה זה נעשה בכח החסד העליון של הבינה וז"ס כי יקח את אחותו חסד הוא. ובזוהר אחרי מות דף ע"ז ע"ב פי' כי ע"י החסד אתפרשו גזעין שהוא סוד האחורים שלהם ואז לקחה לאשה. ופי' הדבר כי הלא כבר ידענו שאע"פי שהאדם ישן עכ"ז נשמתו מושכת לו חיים וחסד מלמעלה אל אותו הכח קיסטא דחיותא הנשאר בגופו. והנה אע"פי שעתה הזעיר נרדם בשינה עכ"ז נשמתו מושכת אליו מסוד החסד של הבינה ונתפשט בכולו ואז הדינים שבאחוריו היו נדחים מאליהם ונדבקים באחורי הנקבה וז"ש באידרא דף קפ"ב ע"ב ובאתרה' שקע רחמי וחסד והענין כי הלא כאשר היה נמשך בו החסד היה כדחה הדין ונשאר החסד שקוע במקום הדין וז"ש ובאתרהא שקע רחמי וחסד עכ"ל ובזה תבין לשון זה וע"ד הנה מה טוב וכו' ושיעור הכתוב אימתי מתחברים טוב שהם החסדים עם נעים שהם הגבורות כששבת אחים יחד שהם זו"ן לפי שהזעיר נבנה מהחסדים ומ' מהגבורות וכשמתחברים זו"ן אזי גם החו"ג מתחברים. ישראל דלתתא שריין בחדותא גם אינון בקב"ה פי' שנפשם ורוחם של ישראל עולים בסוד מ"ן למלכות נמצא בשעה שהמ' מזדווגת עם זעיר והיא שמחה גם ישראל יש להם שמחה שגם הם מזומכים לאותו זווג:

מהו אחד דא כ"י וכו' פי' כמ"ש הרש בדרוש ק"ש שאחד הם אח ד' אח הוא זעיר דל"ת היא מ' ובזה מובן לשון זה:

סליק לעילא לעילא פי' זעיר עולה לאו"א וזהו לעילא ועוד עלה לאריך וזהו לעילא שנית. ועיין בפ' בשלח דף נ"ח ע"ב: ושמא קדישא לא אשתכח שלים כמש"ל שה' אחרונ' אתרחקת מיה"ו:

דא משחרבות וכו' פי' אבא שיצא מאריך הנקרא עתיקא קדישא:

בההוא נהר עילאה פי' בינה:

וההוא משח נגיד ברישא דמלכא פי' הארת אבא נמשכה בראש זעיר תתלה ואח"כ לדיקנא דזעיר ואח"כ נמשכת לכל ספירות הזעיר כמ"ש הרב ז"ל שנה"י דאבא מתחילים ליכנס בראש זעיר ומתפשטים בכל גופו וז"ש ומתמן נגיד לכל אינון לבושי יקר:

מלכא אתלבש בהו פי' פנימיות הזעיר שהם נשמתו הם מתלבשים בחיצוניות הזעיר שהם ג' כלים דזעיר כמ"ש באוצ"ח:

דשמיה קדישא אשתכח בהו פי' ששם הוי"ה הוא בזעיר כמ"ש הרב ושיעור הכתוב כשמן הטוב שהוא אבא שנמשך ברישא דזעי"ר וזהו על הראש ומשם ירד לדיקנא דזעיר וזהו יורד על הזקן ומשם מתפשט בכל גופו דזעיר ועל ידם נמשך השפע לעולמות התחתונים וזהו שיורד על פי מדותיו:

דפולהנא דלתתא הוה סליק פי' קטורת שהיו עושים למטה:

שמן וקטורת ישמח לב פי' שמן שהוא אבא וקטרת שהיא אימא ישמח לב שהוא זעיר וכן פי' הרב בליקוטים: ואיתימא ויאמר אליו האלהים וכו' מחטוא לי וכו' ש"מ שהקב"ה הוא שאמר לו כן שמנעו כדי שלא יחטא לפניו. ואם נפרש אלהים הוא ס"א אין הכתוב מתיישב. ולכך מקשה ואי תימא וכו' ותירץ הכי הוא ודאי ר"ל לעולם על הס"א מדבר כמו אלהים הנאמר בבלעם וכל הפסוק מפרשו על הס"א: ה"ג בגין דחטאה לאו ביה קיימא. ור"ל ששני הכרחים יש שלא נפרש מחטוא לשון חטא כי הוא חסר א'. ועוד בגין דחטאה וכו' דהיינו כיון שהס"א הוא המדבר איך יאמר מחטוא לי ל' חטא דהא לאו ביה קיימא א"כ עכ"ל שאינו ל' חטא אלא הכי אוליפנא שהוא לשון מחט:

מאי משמע פי' מה תועלת למדנו מזה ומאי קמ"ל ותירץ דבחובי וכו' ר"ל דאשמועי' טובא כמ"ש מחטוא לי שהוא לשון מחט ללמדנו שבחובין דלתתא פוגמים לעילא במקום שהם אחוזים בו כגון אבימלך שאחוז בס"א הזיק לס"א. וישראל פוגמים ח"ו בקדושה:

אן הוא שמחה אן הוא רננה פי' שמחה בחסד רננה בגבורה. בגין דאיהו רחיקא מן דינא תדיר. פי' שהכהן אינו עושה רק דברים שגורמים הרחמים כקרבנו' וכדומה אבל הדין רחוק ממנו כמ"ש הזוהר בפ' נשא שאפי' שחיטת הקרבן זר שוחט. וכהנא אסיר ליה למיעבד דינא ולכך שמחה שהוא חסד בכהנא אתקיים: ומ"ש ועוד דהא כתרא וכו'. פי' מלבד טעם הראשון עוד מפני שמדתו חסד לכך שמחה היא בכהנא:

כדין כתיב דעו כי ה' הוא האלהים פי' למתק גבורה שהיא אלהים ע"י החסד שהוא הוי"ה. שני פתחים ס"ד. והלא כמה ב"ה יש שאין לה אלא פתח א' שיעור ב' פתחים פי' שלא ישב סמוך לפתח אלא יכנס שיעור ב' פתחים:

שירותא דדרגין חסד ופחד פי' כמ"ש הרב ששני שלישי החסד נעשו חכמה דזעיר. ושני שלישי הגבורה נעשו בינה. ונודע שכתר אינו מן המנין נמצא שחסד וגבורה הם שירותא דדרגין:

דא שלימו דילה פי' שהמ' בניינה מהגבורות הנק' רננה:

דשמחה בלב ורננה בפה פי' שמחה היא מ' והיא בלב שיוצאת נגד לב של זעיר כמ"ש הרב ז"ל בכמה דוכתי. ורננה שהם הגבורות הם בפה כמ"ש הרב בליקוטים שהגבורות הם ה' מוצאות הפה דזעיר וז"ש הזוהר ורננה בפה:

כדין דעו כי ה' הוא האלהים פי' לזווג זעיר הנק' הוי"ה עם המ' הנק' אלהים וז"ש דבעי לבתר לייחדא שמא קדישא כדקא יאות ולקשרא דא בדא דהיינו לייחד יה"ו שהוא זעיר עם ה' אחרונה שהיא המ' ולכ"א ולייחדא שמא קדישא. ומ"ש ולקשרא דא בדא. פי' לקשר מ' עם זעיר: אי כולא חד אמאי שנייא דא מן דא פי' אם כל אדם בין עני בין עשיר יכול להקריב אפי' מן העוף לעולה. למה עשתה התורה ג' פרשיות מן הבקר ומן הצאן ומן העוף כיון שאפילו עשיר יכול להקריב אפי' מן העוף ותירץ שהעשיר מן הבקר דוקא ומינה מן הצאן לבינוני ומן העוף לעני:

א"ר אלעזר כמה דהוה חטאה וכו' פי' ר"א פליג אר' יוסי שאמר שהתורה צוותה לפי הממון אלא הטעם לפי החטא כדמפרש:

וכדין קב"ה פקיד על עלמא ואתייא מותנא פי' שאחר מיתת העניים ברעב ממית העשירים שגורמים מיתת העניים: או כפנא לעלמא רעב של כלייה שמכלה גם העשירים. ובזוהר מדוייק גריס וכדין קב"ה פקיד על מה אתי כפנא לעלמא. ור"ל שהקב"ה פוקד על העשירים עונם שהם גרמו לבא רעב לעולם:

דעבדו קינא במדברא פירוש מדבר יהודה וכדמפרש שהניחו דושנה של יריחו ועלו למדבר יהודה אצל יעבץ ללמוד תורה כמרז"ל וז"ש בסמוך נטלו למדברא מיריחו:

אמאי קא אתא הכא מלה דא פי' מדכתיב ואתה עשית חסד וכו' משמע בשביל זה הוא שניצול. והלא בלא"ה אינו חייב מיתה כי הם צדיקים ואין צריך לטעם חסד שעשה עם משה ועוד שיתר פ' אחת בתורה. ותירץ דעשית חסד לא קאי לטעם פן אוסיפך. אלא על לכו סורו וכו' וקאמר להו שאול אין אתם ראוים להיות שכנים לעמלק דהוא עבד ביש לישראל ואנת אקדימת להו שלם ועבדת חסד עם כולהו ואינך ראוי להתחבר בהם:

ה"ג וכל כך למה ולא כהגהה:

ואנן בעינן לקרבא האי קרבנא ממש פי' קרבן זה שהוא גרמייהו ונפשייהו. ועכ"ד קורבנא דכולא עדיף. פי' הקרבן ממש: וכי מציון הוא ברוך פי' קס"ד ברוך ה' הוא הזעיר הנק' הוי"ה ולכך מקשי וכי מציון שהוא היסוד הוא ברוך והלא מנהרא עמיקא וכו' שהוא יסוד דאימא איהו ברוך. ותירץ אלא ברוך ה' וכו'. ור"ל שה' דקרא היא המ' ולכך אמר ברוך ה' שהיא מ' מציון שהוא יסוד: ה"ג הכי איהי איתקריאת הוי"ה. ויש טעות בהגהה:

דכתיב וה' פי' היא המ' ומ"ש מאת ה' הוא זעיר:

ד"א וכו' לפי ד"א לעולם ברוך ה' הוא זעיר ור"ל ע"י מי נכרת ברכת הזעיר ואמר ע"י היסוד כי היסוד הוא מגלה הארת החו"ג נמצא שעל ידו אנו יודעים שברוך ה' שהוא זעיר. ז' רקיעים לעילא. פי' רקיעים שבעוה"ז: קב"ה בשביעאה ערבות:

כגלדי בצלים אלין לתתא ואלין לעילא ז"ל הרב בס' א"י דע כי כל העולמות הם בבחינת עיגולי' זה בתוך זה כגלדי בצלים וכל הקרב אל הא"ס ב"ה הוא עליון ומשובח יותר מחבירו עד שנמצא כי עו"הז החומרי היא תיכונה תוך כל העיגולים כולם והוא מרוחק מן הא"ס הרבה וזה נזכר בזוהר ויקרא דף ט' וכן בפ' בראשית י"ט וז"ל וכולא מוחא לגו וכמה קליפין חפיין על מוחא וכו' ואע"פי שמשם נראה שיותר פנימי הוא המוח והחופף עליו הוא הגרוע ממנו י"ל כי שם מדבר בערכנו אנחנו אשר היותר קרוב אלינו נקרא קליפה בערך המוח אשר לפנים ממנו וכע"דז אשר נמצא כי הא"ס ב"ה לפני ולפנים והוא המוח הפנימי לכולם. אבל בבחי' העולמות בעצמם הפנימי שבכולם היא הקליפה והסובב עליו הוא המוח עכ"ל. ובזה תבין לשון זה. ומ"ש הזוהר מנהון בשית גדפין ומנהון בד' גדפין נלע"ד שבזה יתורץ מה שהקשו בגמ' דחגיגה כתיב שש כנפים וכתיב וד' כנפים ותירצו שש קודם החרבן ד' אחר החרבן כביכול נתמעטו וכו' ובתנחומא תירץ ד' קודם העגל. ושש אחר העגל לכסות רגליהם שלא ייראו. ולפי מ"ש כאן שיש מלאכים בשית גדפין ויש בד' לא קשה מדי:

וביניהו ג"ע וגיהנם נראה שכל ארץ וארץ יש לה ג"ע וגיהנם לאותם היושבים בארץ ההיא:

אחידא ברקיעא דלעילא פי' בערבות לפי שתבל היא עליונה שבארצות וערבות הוא עליון ברקיעים:

בשמא עילאה פי' מ' וז"ש הה"ד והוא ישפוט תבל בצדק. כסא דקב"ה פי' מ' דאצילות:

מקסטורא דארעא פי' מלחות הארץ יוצאים כמו תולעים: ולאו למפלגי תחומין נ"ב שמחלקים העולם לז' חלקים. ואינו כן כי אם זה ע"ג זה ובזוהר חדש בפ' בראשי' דף ט"ו ובמדרש הנעלם דעלמא גלגל הוא ככדורא דא וכד נפיק שמשא ממזרח אזיל בסגלגלותא עד דמטא לתחת וכו' ע"ש שבלילה נהיר לאינון דדרים תחות לן לפי כדור היישוב ההוא רקיעא. פי' יסוד דזעיר:

דאתפריש בין מיין עילאי לתתאי פי' מיין עילאין הם החסדים שיורדים עד היסוד בו ועולים בסוד אור חוזר להגדיל זעיר ומיין תתאין הם הגבורות שיורדות ליסוד ויוצאות ממנו אל הנוקבא דרך נקב שבחזה דזעיר. נמצא שע"י היסוד נפרשים מיין עילאין מתתאין הוה פליגו בעלמא מנייהו. פי' לפי שמנגדים זה לזה אלו חסדים ואלו גבורות:

אבל האי רקיע עביד שלמא בינייהו פי' שביסוד דזעיר נמתקים הגבורות ע"י החסדים ויש שלום ביניהם:

ועלמא לאמתקיימא אלא על שלום פי' מ' אין לה קיום אלא ע"י יסוד הנק' שלום. ת"ח קב"ה איקרי שלום. פי' ת"ת גם הוא נק' שלום: והוא שלום פי' הוא היסוד:

ושמיה שלום פי' המ' הנק' שם גם היא נקראת שלום ע"ש בעלה. ואתקשר כולה בשלם. פי' ביסוד נקשר הכל ולכך נק' כל שכולל כל הו"ק אתקשר בתלת קשרין. פי' ביו"ד יש בה ג' פרצופים שהם אריך ואבא ויסוד דאבא שהוא דעת דזעיר והם ג' קוצין שמפרש הזוהר. כתרא עילאה נ"ב כתר: דהוא רישא דכל רישין כתב בס' אור ישראל טעם שהוסיף הזוהר דהוא רישא וכו'. לפי שיש ה' פרצופים אריך וא"וא וז"ון וכל אחד יש לו כתר לכך אמר באריך רישא דכל רישין שהוא ראש לכל הכתרים כולם:

חד קוצא באמצעותא פי' אבא: וע"ד קוצא דבאמצעיתא נ"ב חכמה:

דנפיק מקוצא דלעילא פי' אבא יצא מאריך:

לכל שאר רישין פי' הוא ראש לפרצופים שתחתיו. ומ"ש לאתבנאה שמא קדישא פי' שאבא שהוא יו"ד דשמא קדיש' ממנו מתחיל שם הוי"ה להבנות כי יו"ד שהוא אבא הוא ראשון לד' אותיות הוי"ה: רישא אחרא תתאה נ"ב דעת רישא לאשקאה לגנתא. פי' לזעיר הנק' גן שיסוד דאבא שהוא דעת דזעיר הוא מתפשט תוך זעיר:

והוא מבועא דמיין פי' שהחסדים הנק' מים יוצאים מיסוד דאבא:

דכל נטיען אשתקיין מניה פי' כל הו"ק דזעיר הנק' נטיעות אשתקיין מניה: ודא הוא יו"ד בתלת קשרין נ"ב וזהו עצמו סוד קוצא גזעא ושבילא עכ"ל ור"ל קוצא הוא אריך וגזעא הוא אבא ושבילא הוא יסוד דאבא שהוא דעת דזעיר. וצ"ע שהרי בפ' בלק דף ר"ג ע"ב אמר הזוהר ואתייחד ברישא וגזעא ושבילא ופירשם הזוהר שם וכן הרח"ו בהגהותיו שרישא הוא אבא וגזעא היא בינה ושבילא הוא דעת. וא"כ היכי הגיה הכא וזהו עצמו סוד קוצא גזעא ושבילא ואיפשר שיש חילוק בין כשאומר ריש' גזעא ושבילא. ובין קוצא גזעא ושבילא:

חכמתא דרזין עילאין פשט הלשון ידוע והרב בעל אור ישראל פי' חכמתא הוא אבא דרזין עילאין הם אריך שבגו אבא ועתיק שבגו אריך וא"ק בגו עתיק. וכולם נק' רזין עילאין וחמא אילנא דגנתא דעדן אילנא הוא זעיר. גנתא היא מ' עדן היא בינה שהזעיר מכריע בין בינה ובין מ': חכמתא ברזא עילאה חכמתא היא מ' חכמה תתאה. ברזא עילאה ר"ל שמחוברת עם היסוד הנקרא עילאה עכ"ל. ה"ג מטון די בקטפורא דתלתא. והיינו ג' פרצופים הרמוזים ביו"ד:

חד דחילו דכולא נ"ב כתר עליון חד סתים שבילין נ"ב חכמה בנתיבותיה:

חד נהרא עמיקא נ"ב יסוד דאבא עכ"ל ולפ"ז רבי אלעזר מביא ראיה למ"ש מספרא דשלמה מלכא:

ה"ג לבתר פרט באתוון ביתא בשכלוליה יו"ד ה"א בניינא דכולא ופי' ביתא בשכלוליה היא בינה ולכך אמר לבתר פרט באתוון וכו' דהיינו אחר היו"ד דהוי"ה פרט באותיות הוי"ה הנז' ביתא וכו' שהיא בינה. ומ"ש יו"ד ה"א בניינא ר"כ י"ה שהם א"וא מהם בנין הכל. ושלימו דשמא קדיש' פי' זעיר הנק' שמא קדישא מאבא ואימא נשלם. ו בן דאוליד ונפיק מניה פי' אבא הוליד והוציא לזעיר כי יו"ד במילואה יש בה ו"ד לרמוז על זעיר הנק' ו' ועל מלכות הנק' ד' ששרשם מאבא וז"ש ה"א יו"ד שלימו ונ"ב פי' יו"ד במילואה:

בכולהו עלמין פירוש בבי"ע:

ועילאין ותתאין וכו' פי' עילאין בי"ע תתאין הם בני עו"הז: ושמא קדישא אשתכלל ביה נ"ב כלי ההוי"ה עכ"ל ונל"עד שצ"ל כל ההוי"ה. ור"ל ו"ד דיו"ד כתב הרב שהם צורת ה שהיא בינה וג"כ ו"ד רומזים לז"ון כמ"ש הזוהר הכא נמצא שכל הה"ויה כלולה באבא שהיא יו"ד. אפיק ההוא נהר. פי' בינה:

אפיק תרין בנין פי' ז"ון:

לבתר נפקין תרין בנין פירוש אחר שנתקנו א"וא אימא הוציאה זו"ן והיינו מש"ל וההוא נהר אפיק תרין בנין. אלא כפל הענין לומר וברתא אתזנת מן בן וכו'. א"נ וההוא נהר אפיק וכו' היינו בהיותם בעיבור בתוכה כמ"ש הרב שה' צורת' דו ד' היא מ' ו' זעיר ונקט לשון אפיק לפי שתחלה בהיותם באב' הי' נעלמים מאד אח"כ באימא נגלמו קצת ויצאו לפועל. ומ"ש לבתר נפקין וכו' הוא בסוד הליד' ודוק

בחכמה יבנה בית פירוש ע"י אבא נבנה כל פרצופי האצילות ואצילות לקרא בית כמ"ש הרב שאבי"ע הם ד' בתים זה ע"ג זה:

תנן עשר שמות וכו' פי' הם עשר ספי' דזעיר שהיו באבא ונתנם אח"כ לאימא כנודע:

יו"ד דהיא עשיראה דאתוון פי' באבג"ד וכו': ה"ג יו"ד כליל. דו קרינן לון. פי' שכתב הרב ז"ל באוצ"ח שזו"ן בהיותם באבא הם בסוד ו"ד דכורא על נוקבא ובהיותם באימא שהיא ה הם דו נוקבא על דכורא עכ"ל וז"ש דו קרינן לון בהיותם באימא. וז"ש בסמוך ו"ד מעילא לתתא דו מתתא לעילא וכולא חד מלה:

י"ג מכילן תליין ביה פי' י"ג תיקוני דיקנא דאריך משפיעים לאבא שאבא הוא מגרון דאריך עד הטבור והדיקנא חופפת עליו כנודע:

לקביל עשר אתוון פי' עשר אותיות של שם מ"ה שכתב הרב בק"י כי עשר אותיות דשם מ"ה הם באים מאבא לזעיר והם רוח דזעיר:

תמניא אינון פירוש כשנתחיל מבינה הם ח' ספירות ממנה ולמטה ותרין דרגין פירוש שני ספי' דזעיר הנשארים הם לקבל שני רקיעים שהם אבא ואריך שהם נעלמים:

עשרה פי' כשנתחיל מכתר ותשעה כשנתחיל מחכמה. ותמניא כשנתחיל מבינה. ושביעאה כשנתחיל מחסד. קדמאה י"ה פי' חכמה לפי שכתר אינו מהמנין: כליל ה' כתב בס' אור ישראל כי יו"ד חכמה ומילויה ו"ד היא בינה. ומן ו"ד נעשית ה וז"ש דיו"ד כליל ה':

חכמה יה איקרי פי' לפי שאימא כלולה באבא בסוד הבן בחכמה כמ"ש באוצ"ח:

תניינא הוי"ה דאיקרי אלהים פירוש בינה:

דדינין מתערין מניה פי' כתב הרב ז"ל היינו דינים שבתבונה וכל מקום שתמצא שם אלהים בבינה הוא בתבונה. ולא אלהים דינא. פירוש לא יש אותיות אלהים ממש כמו הגבורות שנקראו אלהים אלא אותיות דהוי"ה וניקוד אלהים:

תליתאה אל פי' חסד ד' אלהים פי' גבורה: ה' הוי"ה פירוש ת"ת שכתב הרב ז"ל באוצ"ח ששם הוי"ה הוא בת"ת לפי ששלשה כלים שלו כולם הוי"ה כנודע: כללא דכל שלימו וכו'. פירוש שהת"ת כולל חו"ג ומכריע ביניהם:

צבאות פירוש נ"ה דזעיר: בצפוני לבא. פי' למה עולות נשחטות בצפון לפי שמכפרים על המחשבות שהם בצפוני לבא. ומ"ש ובאתר דדינא בגין דמחשבה אשתכח בלילה הוא טעם אחר למה נשחטות בצפון לפי שמכפרים על מחשבה שהיא בלילה עת הדין כמו הצפון שהוא דין ומ"ש ורוח צפון מנשבא הוא טעם שלישי:

ואלין שלימו דסטרי עלמא פי' שעושים של"ם כדין הקצוות דזעיר הנקרא סטרי עלמא ומקשרים אותם זה בזה:

שלימו דכולא וכו' היינו שממשיכים לזעיר מאו"א וז"ש שלימו דכולא מסטרא דמהימנותא ונודע כי אמת הוא באימא בסוד אהי"ה פ' אהי"ה גי' אמ"ת ואבא כלול עם אימא:

ה"ג ת"ח שלמים בכולא וכו' עשרה שמהן כתיבו. פירוש הם י"ס שהזכיר רבי אבא לעיל אלא שהוא התחיל מחכמה ור' אלעזר התחיל מן הכתר:

קדמאה אהי"ה פי' כתר: לבתר אשר אהי"ה. פירוש אשר הוא חכמה אהי"ה הוא בינה ומ"ש דזמין לאתגלייא באינון כתרים. פירוש הם זו"ן שבתוכם מתגלים או"א הנקרא אהי"ה אשר אהי"ה:

לגילוייא דשמא קדישא פירוש הוא זעיר שיצא מבינה כדמפרש הזוהר:

לבתר אהי"ה בתראה וכו' פירוש אהי"ה השני הוא בינה המזדווגת עם חכמה הנקרא אשר ואהי"ה בתראה מורה על אימא כשהיא מעוברת בזעיר ואע"פ שאהי"ה אשר אהי"ה הם אריך ואו"א וכאן הוא מונה עשר ספי' דזעיר כדלעיל. אינה קושיא. שהתחיל למנות כתר דזעיר שהוא אהי"ה כמ"ש הרב ואגב הזכיר אהי"ה אשר אהי"ה שהם אריך ואו"א לומר שכתר דזעיר הוא אהי"ה כמו אריך שנקרא אהי"ה:

דא שלימו דכולא פירוש זעיר שיצא מאימא והוא יהו"ד אלהי אבותיכם:

תניינא יה פירוש חכמה. אפיק ה'. פירוש כמ"ש לעיל שו"ד דיו"ד היא בינה שהיא ה רישא דכל בניינא הוי י' יו"ד אפיק ה' וכו' בח"י דף קע"ו ז"ל הכוונה כי בתחלה היה יו"ד וממילוי יו"ד וד נעשה ה בינה והם סוד דו פרצופים זו"ן שאז היה זעיר בחינת קטנות ו זעירא בלי מוחין והוא נמשך מן שש ספירות ראשונות דחכמה והמלכות סוד ד מן ד' ספירות תחתונות דחכמה. ולכן נרמז זעיר באות ו ומלכות באות ד ושניהם באות יוד ואז בהיותם בסוד חכמה היה ו קודם לד' כי שם עלמא דדכורא והזכר גובר. וכאשר נכנסו ב' אותיות וד בבינה נכנסה תחלה ד מלכות ואח"כ ו סוד הת"ת. ונמצא שבהכנס ד תחלה ואח"כ ו לא מצא מקום כי כבר יש שם הנוקבא וירד למטה בשש ספירות שהם ו"ק שבה. והוא ו שבצורת ה העומד תחת ד של ה שהוא נעשית לו אז מקיף ועטרה על ראשו. והיינו לפי שבבינה עלמא דנוקבא שם נוקבא שליט על דכורא. וז"ס עוה"ב שה"ס הבינה. צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כי שמה מלכות שיעור עוביו והקיפו סוד נקבה תסובב גבר ואח"כ כשיצאו משם ולחוץ יצא ו תחלה וישב לו אחר אות ה דבינה ואח"כ יצא אות ד נקבה נמצא אשה מזרעת תחלה ילדה זכר. איש מזריע תחלה ילדה נקבה וז"ש בזוהר כי תחלה היה י' והמילוי יו"ד ו"ד נעשה ה ראשונה וממנה נעשה עצמות זו"ן ועל כן לא נרמזו זו"ן ביו"ד אפס במילוי. ובבינה שם ה' נרמזו באות ה עצמה השרשית ולעומת זה באו הכתובים מכוונים. ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים פי' כשהאציל חכמה לבינה ארץ יצא תחלה ואח"כ שמים. אבל בראשית ברא אלהים סוד הבינה כשהולידה היה שמים תחלה ואח"כ ארץ ובזה תבין סוד גן בעדן מקדם שביארו בזוהר בראשית עדן היינו בינה גן היינו מלכות ע"ש והכוונה ויטע ה' אלהים כשנטע חכמה לבינה אז היה גן בעדן מקדם קודם הת"ת ואח"כ וישם שם את האדם סוד הת"ת:

וסתים ביה וכו' פירוש שאימא כלולה באבא בסוד הבן בחכמה כמש"ל דכתיב ונהר יוצא. פי' מדלא כתיב ונהר יצא אלא יוצא ש"מ שתדיר הוא יוצא: כהאי גוונא #י כך ציירה בזוהר מדוייק ור"ל כמו שיו"ד יש בה י"ה לפי שו"ד.. דיו"ד הם ה' והם א"וא עילאין כהאי גוונא ה יש בה עוקץ באחריה שהוא צורת י' והוא יש"ס שכלול תבונ' בסוד וחכם בבינה. ועיין באוצ"ח כדי שתבין היטב:

לבתר י"ה דלא מתפרשן וכו' פי' שבה' רמוז י"ה בציור הנז': כהאי גוונא גם בכאן ציירה כדלעיל:

הרי יו"ד וההוא נהר וכו' פי' הרי ביארתי לך ענין יו"ד שהוא אבא. וענין ההוא נהר שהיא בינה שרמוזה בה' דהוי"ה. ומ"ש ולתתא תרין בנין וכו'. פי' הם ז"ון שיצאו מאו"א:

מסטרא דאבא יו"ד נפיק בן פי' כמ"ש הרב באוצ"ח שהזכרים זעיר ויעקב יצאו מאבא והנקבות לאה ורחל יצאו מאימא וז"ש מסטרא דאבא י' נפיק בן:

ואחיד בההוא נהר פי' אע"פי שהזכרים יצאו מאבא עכ"ז נה"י דאב' ונה"י דאימא הם בתוך זעיר והוא מקבל משניהם ומסטרא דאימ' נפקת בת כמ"ש הרב שהנקבות יצאו מאימא:

והאי בן אתמשך לבתר ונפיק מנייהו פי' אחר שנזדווגו א"וא אזי מאותו הזווג יצא זעיר:

ירית לאבא ולאימא פירוש כמ"ש לעיל שנה"י דא"וא בתוכו. י' בקדמיתא. פי' יכתוב יו"ד תחלה שהיא ראשונה בשם הוי"ה ויעשה בה ג' קוצין וכדמפרש:

קוצא חד לעילא פירוש כמ"ש הזוהר בדף י' ע"ב שהם כתר ואבא ודעת לבתר י"ה נ"ב כזה #י- והיינו יש"ס ותבונה שרמוזים בה':

אב ואם בן ובת פירוש שא"וא הם י"ה ובן ובת הם ז"ון והם רמוזים בו"ד די"וד וב"דו דה' וז"ש בגין דישתכחו תרווייהו בשלימו דכולא אב ואם בן ובת וביאור הענין היטב יו"ד דהוי"ה. ו"ד של המילוי היא צורת ה רומז לאימא בסוד הבן בחכמה וכן ג"כ ו"ד רומזים לז"ון הרי ביו"ד רמוזים א"וא וז"ון ובה' דהוי"ה ג"כ יש עוקץ לאחריה כמו שציירנו לעיל הרי י' ה. וד"ו ג"כ רומזים לזו"ן. הרי בה' דהוי"ה ג"כ יש בה א"וא וז"ון וז"ש הזוהר בגין דישתכחו תרווייהו בשלימו דכולא אב ואם בן ובת שר"ל י"ה בשניהם יש בכל א' שלימות הכל שהם אבא ואמא וזו"ן: כגוונא דא י"ה נ"ב כזה# יה: תרין בנין מכללא חד וכו'. פירוש זו"ן יצאו מאו"א שהם כללא חד: כצוונא דא ו"ה נ"ב כזה ה הרי ו וההוא אתפשטותא דנפיק מניה. פירוש כשנעשה ה אחרונה בציור הנזכר רמוז בה זעיר שהוא ו' ומלכות שנתפשטה ממנו:

כגוונא דההוא נהר דנפיק מן יו"ד פירוש כמו שאימא יצאה מאבא כך המ' יצאה מזעיר. בגין דמניה אתזנת ו' פי' מאימא הנק' נהר ניזון הזעיר שהוא ו'. בגין דפקדונא דאבא הכי. פירוש שר"ש צוה לר"א שיכתוב שם הוי"ה בציור הנזכר כי ר"א היה סופר מובהק ובקי בכל מיני חכמה כמ"ש במדרש כשמת ר"א בר"ש קראו עליו מכל אבקת רוכל: שתיתאה הוי"ה רחמי שלימו דכולא. פי' שהת"ת מכריע בין חו"ג:

עיקרא דכולא פירוש שיסוד דאימא מתגלה לגמרי בת"ת דזעיר ויסוד דאבא מתגלה בלי מסך יסוד דאימא:

קשרא דמהימנותא אחיד לכל סטרין פי' שהת"ת קשורים בו כל הו"ק א"נ עיקרא דכולא הוא יסוד אבא שבתוכו קשרא דמהימנותא הוא ביסוד אימא שבתוכו שהבינה נק' אמת: אחיד לכל סטרין מקשר כל הו"ק: עשרה למעשה בראשית טעם חיבור י' מאמרות עם י' הדברות כפי הסוד לפי שכתב הרב שעשרה הוי"ות בצורת תגין הם נפש דזעיר והם עשרה דברות ובאים מן אימא לזעיר. ועשרה מאמרות הם עשרה הוי"ות מנוקדות והם עשר אותיות דמ"ה והם רוח דזעיר שבאים לו מן אבא. וא"וא כחדא נפקין וכו' ולכך אתקלו כחדא עשרה עשרה.

דאחדין בההוא אתרא דאיקרי שמים פי' ולכך נק' ישראל רקיע:

יקוו המים מתחת השמים פי' הם החסדים שבאים מיסוד שהוא תחת הת"ת הנק' שמים אל מקום א' היא המ': ואין אלוף אלא קב"ה. פירוש בינה. אל מקום א' כדקא חזי. פי' אל המ' דוקא ולא לס"א וזהו לא תשא את שם וכו' ר"ל לא תשא הארות של שם ה' אלהיך שהיא המלכות לשוא שהיא הס"א:

ברקיע השמים הוא יסוד דזעיר שעל ידו מתחברים ז"ון:

ישרצו המים וכו' פירוש החסדים יהיו ממשיכים רחש של נפש חיה שהם הנשמות דישראל:

ד"א עושה שלום וכו' ל"ג ד"א אלא עושה שלום וכו' ועיין בדרך אמת היכן גרסינן מ"ש הזוהר עושה שלום וכו' דא יעקב וכו'.

שלים לעילא וכו' פירוש מכריע בין בינה ובין מ'. עליה דייקא. פי' בשביל שפגם במ':

ועל מה אתיא מצת פירוש מצה היא במ':

וחלת כתיב חסר וכו' פי' למה היא חסירה בשביל שפגם בה למאי קא רמיזא. פי' רקיקין דקרא וע"ד כולא סולת בלולות בשמן. פי' מביאים מאבא למ' ולמתק להט החרב.

ודא הוא יין לנסך פירוש שא"וא הם כחדא שריין ולכך יין ושמן הם בא"וא בשניהם ולכך אע"פי שמדבר באבא שהוא משח רבות אמר ודא הוא יין לנסך. והא אוקימנא רביעית ההין. פירוש לתיקון המ' שהיא רגל רביעי: ובאתר חד תלי יין ושמן. פי' בא"וא הם מינים אלו:

בכנסת ישראל פי' רחל שהיא משבחת בלילה אבל לאה היא מזדווגת עם יעקב. ורוח צפון אתערפי' ה"ג דאימא:

ההוא איילתא וכו' פירוש רחל:

היושבת בגנים פי' רחל היושבת בשני בנים גן עליון וגן תחתון שהם בריאה ועשייה והצדיקים שבעו"הז בם הם משבחים עמה: ומ"ש חברים מקשיבים הם הק"בה ומלאכי השרת כדמפרש:

למלכא קדישא פי' זעיר: אתעטרו ליה. פי' שע"י תורתם ממשיכים מוחין לזעיר: מתעטרא ביה פירוש בסוד מ"ן: אתר עילאה. פי' אבא: דמבועא וכו' נפיק מניה. פי' בינה:

ולא עוד אלא וראה בטוב ירושלים פי' מלבד שיקבלו הארה מציון שהוא יסוד זעיר. עוד יקבלו הארה מחלק שקיבלה מ' לעצמה מיסוד דזעיר:

שלום על ישראל סתם פי' שיסוד דאימא נק' שלום כמ"ש הרב ושלום על ישראל היינו שנמשכו המוחין לזעיר הנק' ישראל. ושיעור הכתוב וראה בנים לבניך ואז ודאי שלום נמשך על ישראל שהוא זעיר שע"י ריבוי המוחין נתרבו הרחמים ואריכות ימים בעולם עד שרואה בנים לבניו. וז"ש דכד הוא זכי לכולי האי אסגי שלמא לעילא ותתא וסוד הענין שכתב הרב ז"ל שנה"י נק' בני בנים ואינם באים אלא ע"י תוספת המוחין. ולכך כשיהיו המוחין לזעיר ונתקנו נה"י דידיה שהם בני בנים. גם למטה יזכו לבני בנים. וז"ש וראה בנים לבניך. בודאי נדע שכבר היה שלום על ישראל: באלף וח' עלמין אלף הם חו"ג שהם ת"ק ות"ק כנודע והם עשה ול"ת ותמנייא הם שורש ה' חסדים וה' גבורות שהם ב' הוי"ות שבהם ח' אותיות. נמצא שעולמות אלו הם נגד תרי"ג מצות התורה ולכך אעבר בהו כדי לראות מעלת התורה א"נ י"ל באלף היא בריאה שיש בה אל שד"י שבמילואו גי' אלף וח' הם יצירה ועשייה שהם זעיר ומ' שבהם הוי"ה אד"ני והם ח' עולמות הנשארים:

נפקא וקיימא וכו' ולבתר הכי וכו' נל"עד שצ"ל לבתר הכי בלא ו' ור"ל נפקא מאותם העולמות הנז' וקיימא קמי מלכא לבתר הכי: בדיוקנא וכו' דהיינו שעומדת אחר שיצאה מאותו עולם בלבוש יקר שהוא בדיוקנא דהאי עלמא. ובס"י ל"ג ולבתר הכי אלא גרסי' נפקא וקיימא בלבוש יקר בדיוקנא דהאי עלמא:

בשבע עטרין הם ד' מוחין שהם ד' הויו"ת דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ולבושיהם הם ג' אהי"ה כנודע והם ז' עטרין א"נ הם ז"ק דזעיר: חד רברבא וחד זעירא ז"ל הרב בק"י. חותם בתוך חותם הם יסוד ומ' שבה ומאלו החותמות נעשים תרין דיוקנין אל הנפשות א' רב וא' זעיר כמ"ש בזוהר בכ"מ. הגדול מיסוד דנוקבא והקטן ממ' שבה עכ"ל ובזה מובן לשון זה. ועיין בפ' ויחי מ"ש באריכות: אלא כל דינין דלעילא וכו' נ"ב פי' כל דינים של מדת זאת הנקבה באתנו. והשתא א"ש דנקט באתנו לשון נקבה: דפריש כפיו לרשותא אחרא. נ"ב אל זר נוק' דקליפה. והפורש כפיו היינו בועל נכרית. כפיו הם ה' חסדים וה' גבורות ונותנם לאל זר.

ואת בריתי פי' דריש בריתי להאי גיסא ולהאי גיסא בשביל בריתי שעם יצחק. וג"כ בריתי שהיא התורה אקים את יצחק וז"ש וע"ד אורייתא איקרי ברית. דיגין על חובי ירבעם. נ"ב כי הדינים אינם מתמתקים אלא בשורשם: דהאי ברית. פירוש יסוד. בתרין דרגין נ"ב נ"ה. וזווגא דפרה שור איקרי נ"ב יסוד: הדר לו ודאי נ"ב כי הסריס אין לו זקן. והוא יש לו הדר: אינון תרין דרגין עילאין פי' נ"ה: דרגא עילאה פירוש יסוד שעולה עד הדעת יותר מכל הספי' כולם וז"ש על כל אחרנין:

וחד בנו פי' ירבעם כדמפרש והאי דלא קאמר הזוהר יהושע בן נון לפי שירבעם נמשכה מלכותו הוא ובנו ובן בנו. ועוד יהושע נביא היה ורבן של ישראל ולא מלך. ומלך הראשון של ישראל הוא שאול וכמר"זל: ובג"כ כתיב ובן שמנת ימים וכתיב ואם בגבורות וכו'. פירוש מביא ראיה למ"ש אתקשר בשכינתא מפסוקים אלו דכתיב ואם בגבורות וכו' והיא הבינה דדינים מתערין מינה וממנה עד המ' ח' ספירות ולכך רמז לנו הכתוב ובן שמנת ימים וכו' דהיינו כשימול לח' ימים יזכה למ' שהיא שמינית מהבינה. ועוד מביא ראיה למ"ש ובשעתא דדינין וכו' אשכח קב"ה וכו' המכוון בפסוקים אלו לומר ע"י מילה שהיא בן שמנת ימים ניצול העולם מהגבורות של הבינה שהיא שמינית ממטה למעלה. ומהגבורות של המ' שהיא שמינית מלמעלה למטה: תרין כתרין ז"ון. פתחא דכל שאר כתרין. פירוש ששם מתגלים אריך וא"וא. חד דינא. פי' מ' שבניינה מהגבורות:

וחד רחמי פירוש זעיר שבניינו מהחסדים:

בגין לאתבסמא דא בדא פירוש שכתב הרב כי סוד הזווג הוא למתק הגבורות דנוקבא ע"י החסדים דזעיר וז"ש בגין לאתבסמא דא בדא. והאי ברית אחיד בהו ביומם ולילה. פי' שע"י מתחברים ז"ון נמצא שאחיד בשניהם:

בדינא בקדמיתא פי' שהמ' מעלה הגבורות בסוד מ"ן תחלה. ומ"ש לבתר שרייא ביה בחסד היינו אח"כ יורדים החסדים בסוד מ"ד ליסוד ונותנם אל המ'. א"נ י"ל בדינא בקדמיתא ר"ל שהיסוד נוטה לצד הגבורות כמ"ש הרב נמצא שהדין היה ביסוד תחלה ואח"כ קיבל החסדים שנכללים בו. וז"ש לבתר שרייא ביה בחסד: ה"ג כחום כד נהורא דחסד חולק עדביה כמה דיתיב בהאי יתיב בהאי ור"ל כמו שאברהם חסד דזעיר הוא מדתו. כך יתיב בהאי שהיא המ' שנותן לה החסדים לבסמה ודריש כף של כחום כף הדמיון. ופסח ה' וכו' נ"ב. ופי' פסיחה לשון רחמים ויתגלה פסח זה על הפתח.

כד מתברכאן אבהן שלום יעשה לי וכו' ובג"כ שלם קדים פי' כשמתברכים חג"ת ויורדת הטיפה מהמוח לח"גת צריך שיקדים שלום שהוא היסוד תחלה. לפי שהוא עולה בסוד הדעת והוא מושך הטיפה. ומ"ש אלא בגין דיתעבר חיוייא וכו' ובג"כ יעשה אקדים. נ"ב ר"ל כשנכרת הערלה ונראית ראש העטרה. אזי יעשה שלום לי ר"ל יתקן הברית ואזי שלם לי עכ"ל ור"ל שקודם המילה החסדים סתומים בתוך הדעת ולא ירדו ליסוד הנק' שלום. ואחר המילה אזי יורדים החסדים ליסוד ונותנם למ' ושיעור הכתוב אומרת המ' יעשה שלום לי דהיינו כשמתקן הברית אזי שלם לי שהחסדים ירדו ליסוד ונותנם לי. ומ"ש שלם יעשה לי היינו בשעת הזווג שמתברכים חג"ת כבר שלום קדים. שהמשיך הטיפה מהמוח לחג"ת:

ולא בעא רחמי על עלמא ז"ל הרב בליקוטים נח היה משה ולא התפלל על דורו ולכך נק' המבול מי נח על שמו ולכן משה חזר להתפלל עליהם לתקן את אשר עוות: ולכך אמר מחני לשון מחוי כמו המבול כי כל ימיו לא היו אלא בתפלה על דורו עכ"ל ועיין בפ' נח כי שם הארכנו:

כלומר לית מאן דאשגח פירוש אין שם צדיק שהוא משגיח לבקש רחמים על הדור ולכן כשרואה הק"בה שאין איש הוא עושה למען שמו וז"ש אלא ליקרא דשמי:

דאחיד ליה פרגודא פירוש שמר"עה אחז פרגוד של מעלה בטענות אמתיות עד שביטל הגזרה ודריש ויחל חלה את המר כדר"זל. ובהג"הה גריס פודא"גרא שמרוב טורח התפל' חלה בחולי פוד"אגרא: פנים דבני עלמא. של בני אדם שבעולם:

בעיין למבעי רחמי עלייהו פירוש הצדיקים צריכים לבקש עליהם רחמים. ושיעור הכתוב ישר שהם הצדיקים הנק' ישרים יחזו פנימו דהיינו פנים של בני אדם כדי לבקש עליהם רחמים. ולכך הקשה ר"א ישרים יחזו מב"על או ישר יחזה ותירץ לו רש"בי שכוונת הכתוב לרמוז ג"כ סוד גדול שר"ל בדרך ישר יחזו פנימו פנים דאריך בפנים דזעיר: אר"א מאי ישר יחזו פנימו פנינו מ"ל. או ישרים יחזו. א"ל רזא וכו' בח"י דף מ"ב כתב וצריך ליזהר בעריכת י"ב כיכרות בע"ש שיהיו ב' שולי הככרות חוברות אשה אל אחותה. ויהיו נראים ב' הפנים שלהם מכאן ומכאן כאלו הם לחם אחד ובו ב' פנים בסוד לחם הפנים והעיקר כדי להמשיך עליהם האור מן הפנים העליונים כמ"ש בזוהר ויקרא מאי ישר וכו' משם מבואר כי עיקר ההארה היא בסוד הפנים. ובס' דצניעותא עד לא הוה מתקלא לא היו משגיחין אפין באפין ומלכין קדמאין מתו וכו' לכן צריך להזהר שלא ישים הככרות זה עג"ז שגורם למעלה שהדכורא מחזיר פניו ח"ו מן הכלה. באנפין סתימין. פי' בפנים דאריך שהם נעלמים וסתומים:

דמשקיין לכולהו אחרנין לאוקומי בקיומייהו פי' שכרסוון הם חג"ת שמשקים לספירות התחתונות מימי השפע כדי שיהיו עומדים על עומדם:

דאימא פירוש מלכות שיונקים ממנה הקליפות והם יונקים מהגבורות:

הנועדים על ה' פי' שיונקים ומתגברים על החסדים הנק' ה'. ושיעור הכתוב לכן אתה וכל עדתך גרמתם שנתעוררו אותם העומדים על ה' שהם הקליפות:

ושלטן על ההוא בישא וכו' פי' שהרחמים שולטים על הקליפות שיונקים מהגבורות וכד בני עלמא מכשירין עובדייהו לתתא מתבסמין דינין ומתעברן ומתערי רחמי וכו' דכתיב אם הבנים שמחה וכדין אתקרי יו"הך דכתיב לטהר וכו' ומתפתחים ן' תרעי דסטרין גליפין. בח"י דף קפ"ד ביוה"ך הדינים מתבסמים ושבים אל מקום העליון אימא עילאה כמ"ש בזוהר ויקרא וכד בני עלמא וכו' וכדין וכו' הנה מבואר כי ביו"הך מתמתקים הדינים וחוזרים למעלה לאם הבנים ונפתחים ן' שערי בינה: וינחם ה' על הרעה וינחם לשון תנחומין דהיינו שיש חדווה וניחומים לפניו ית' לפי שנתגברו החסדים שהם הוי"ה. על הרעה שהיא הקליפה:

תב בקיומיה פי' כל ספירה מאירה לחברתה אריך מאיר לאבא ואבא לאימא ואימא לזעיר וזעיר למ' וז"ש וכד תייבין כל חד וחד לאתריה וכו'. ומ"ש אימא בקלדיטי בפ' שמות דף ה' ע"ב. פי' הרח"ו קלדיטי מפתחות והם ו"ק דזעיר הנק' מפתחא. וז"ש ומתבסמא אמא בקלדיטי. דהיינו שנה"י דאימא בתוך זעיר ואזי תייבין לסטרהא: שתחלה ספירות הזעיר היו רחוקים מן אימא ועתה תייבין לסטרהא:

וישיב לא כתיב אלא והשיב פירוש דאם ואשם דקרא הוא לשון חטא. א"כ ליכתוב וישיב דהיינו התיקון שלו ישיב את הגזלה ומדכתי' והשיב ש"מ ואשם דקרא הוא לשון תיקון. וה"ק והיה כי יחטא יעשה התיקון וזהו ואשם. ואחר שעשה התיקון אזי והשיב את הגזלה דהיינו אותם הארות של החסדים שהיו נמשכים לספירות וע"י חטאו נמנעו. עתה כל אחת תשוב למקומה וכמ"ש בדף שאחר זה דאמר בגין דיתיב מבועי מיא לאתרייהו וכו': קלא אתפסיק פירוש מ' ועיין בריש פ' ויקהל:

וארבע זויין דעלמא סלקין ונחתין פי' שבעוה"ז:

בתי בראי פי' בי"ע כמ"ש בפ' שמות:

נשבע הק"בה פי' זעיר בירושלים דלעילא מ' ור"ל שלא יזדווג זעיר עם המ' עד שיכנסו ישראל בירושלים של מטה:

הא אם גלה ערייתה פירוש כשמסתלקים נה"י דאימא מזעיר הוא גלוי ערוה לפי שזעיר סתים פתחהא:

וכד איהי איתגלייא כל אינון בנין אתגליין פי' כשמסתלקת אימא מעל ז"ון גם החש"מל שעליהם מסתלק. כסוי חטאה. פי' שיסוד דאימא נתכסה בתוך זעיר הפך חטאה שהיה תחלה שאז היה יסוד דידה מגולה. א"נ כסוי חטאה ר"ל שיסוד דידה מתכסה מפני הקליפות הנק' חטאה:

על שמים פירוש חסד דזעיר שהוא על הת"ת. אבל מעל שמים היא הבינה ושיעור הכתוב כי גדול וכו'. פירוש שהמלכות עולה עד הבינה הנק' מעל שמים לקבל משם חסדך שהם חסדים דאימא. ואלו כתיב על שמים הוה אמינא שאינה עולה רק לחסד דזעיר ולכך אמר דסלקא לעילא וכו': נפש כתיב פי' שהחטא אין עושה אותו אלא הנפש:

דסליק דכר ונוקבא פירוש הוא טעם אחר למה המשיל הצדיק לתמר לומר מה תמר לא סליק אלא דכר ונוקבא אף היסוד כך ומ"ש לע' שנין לומר דרשינן האי והאי לומר צדיק סליק דכר ונוקבא כמו התמר. ואימתי יהיה מזדווג עם המ' נע' שנה כמו התמר. ארז דא קב"ה. פירוש זעיר: דיתיב על כרסייא דיעקב שלימא פי' שיושב על יעקב אע"ה שהוא לבדו כסא לזעיר כמ"ש בפרשת וירא במד' הנעלם:

בלבנון פירוש אבא שנק' עדן:

עין לא ראתה וכו' פירוש שום עין אינה יכולה לראות אבא חוץ מן הבינה הנק' אלהים:

ומתמן נפיק מבועא ונהורא דמייא לאשקאה פירוש מלבנון שהוא אבא יצא יסוד דאימא הנק' נהרא:

ישלח מדון כמה דאמרן חייביא וכו' פירוש מפרש מדון לשון דין שהו"ק הנק' נטיעות שהיו יונקים מהרחמים עתה יונקים מן הדין אבל בסיפא דקרא הפירושים שוים וז"ש כד"א ונרגן וכו' כמה דאמרן וכו' ובפירוש ראשון נמי אמר דא קב"ה שהוא זעיר דהיינו שמפריד זווג ז"ון שהיו אחדות אחד:

באתר עילאה פי' בינה וז"ש באתר דשקיו דגנתא משתכח מתמן דהיינו בינה שהזעיר השקאתו היא משם:

אבדה ולא נאבדת פי' שאבדה לבעלה שאינו מזדווג עמה. א"נ אבד השפע שהיה בא לו תחלה:

אוקמוה חברייא במשה פירוש שמרע"ה אמר להק"בה הגידה לי אתה שאהב' נפשי אותך איכה תרעה דהיינו מי הוא שאתה ממנה אותו פרנס על הציבור:

ותנינן דעל גלותא פירוש כדמפרש ות"ח דהני קראי וכו':

ישאג על נוהו פי' שואג על המ' שהיא נוהו שהחרבתי את ביתי וכו'. פירוש בחי' ירושלים נק' ביתי. ובחי' ציון נק' היכלי והם יסוד ומ' דנוקבא כנודע:

מעמיקא דנחלא פירוש בינה: מנהירו דעדן עילאה אבא: היך תיזון לכל אינון אחרנין וכו'. ולפ"ז איכה תרביץ דהיינו כמו המכבד והמרבץ דהיינו שממתיק הדינים שמתעוררים בצהרים. ובזה ממשיך זעיר שפע לכל הספירות ולמלכות ולבי"ע: משכנות הרועים אלין בתי רבן ולפ"ז פי' הכתוב ורעו את גדיותיך ורעי בשביל תינוקות שב"ר שעוסקים בתורה שהם יהבין חילא לכנסת ישראל בגלותא. ועוד ורעי על משכנות הרועים החכמים הגדולים הרועים בהוראות ה"ג דאשתכח אורייתא בהון תדירא. ת"ח בשעת' דצדיקייא וכו' וכן הוא בזוהר מדוייק. לפי דהיינו פי' קמא ומאי דבר אחר אם הכהן המשיח. פי' מ' לאשמת העם ודאי ולא וכו'. פי' אם הכהן שהוא מלכות נגרע ממנה הארותיה וזהו יחטא. היינו בשביל אשמת העם: ולא לאשמה דיליה ר"ל אינו כמו קטרוג הלבנה שהיא גרמה לעצמה לשיגרע אורה: ה"ג ד"א אם הכהן המשיח דא קב"ה ור"ל זעיר: יגרע מן כ"י וכו' פירוש שהזעיר סלק הארתו ממ' ובי"ע:

וע"ד לא פליג פי' לא אמר וליצחק בו' דהיינו שיצחק אינו נכלל באברהם אלא תמיד כלולה הגבורה עם החסד:

לאבהן דלעילא בדא פירוש הם אבות העולם שנשבע להם הקב"ה בחג"ת דזעיר כדמפרש והאי דאמר דלעילא לפי שהם עליונים על כל הצדיקים שהם ראשית האמונה. א"נ לאבהן דלעילא הם חג"ת ונשבע להם בח"בד וז"ש באינון דלעילא באינון דעמך. אשר אמרת מבע"ל. פי' קס"ד שהם דברי מר"עה שאמר להקב"ה וכל הארץ וכו' וא"כ אשר אמרת מ"ל: ותירץ אלא הקב"ה אמר דהיינו מ"ש וכל הארץ הזאת אשר אמרתי משה אומר נוסח דבריו שלהק"בה שהיה אומר לאבות העולם בלשון הזה וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אליכם כמה פעמים אתן לזרעכם:

ה"ג עולם דלעילא דאחידת ביה וכו' והיינו זעיר הנק' עולם ומ' אחוזה בו וניזונת ממנו ושיעור הכתוב ונחלו לעולם היינו ארץ הנזכר שרומזת למלכות מחברים ומאחזים אותה עם הזעיר הנק' עולם וזהו ונחלו לעולם:

ואי האי ארץ אתברכת וכו' פי' רבי יצחק ס"ל אם הכהן המשיח היא מ' כפירושא קמא דלעיל:

כהנא רבא פירוש כ"ג הוא בבינה. וכהנא אחרא שהוא כהן הדיוט במלכות והסגן הוא בזעיר ועיין בסבא דמשפטים דף צ"ה:

וסליק ליה עד ההוא אתר דאתקשר ביה פירוש עד ספי' שקשו' בה כהן זה האחר ואינו יכול לעלות למדריגת כ"ג ולכך מכפרים חובו כיון שרואים שאין ביד כהן זה לתקן מה שמתקן כ"ג כדמפרש:

לא מעכבין ליה לסלקא לאתריה פירוש לכהן המשיח:

דלאו איהו חכים למתקע וכו' פירוש שאינו יודע סוד השופר. ה"ג וחדא כסדרא גבורה בינייהו והיינו תש"ת: פסקא סלקא הם השברים וההפסקות של תקיעת שופר שהשברים הם בלאה שנק' דינא קשייא. ומ"ש קומטרא נחתא היא התרועה שקומט פעם אחר פעם ברוחו אליו והיא ברחל שהיא דינא רפייא כמ"ש בס"הכ שתוקעין תחלה תש"רת להמשיך מוחין ללאה ורחל שהם שברים ותרועה. ומפני הספק שמא אין העיקר אלא ללאה לכך תוקעין תש"ת. ושמא עיקר הכוונה היא לרחל לכך תוקעין תר"ת עכ"ל. וז"ש כאן פוסקא סלקא קומטרא נחתא. שהשברים שהם בלאה קרי להו סלקא. ותרועה שהיא ברחל קרי לה נחתא. וז"ש חד תקיפא וחד רפייא:

ואינון תשע פי' דשברים ותרועה דתש"רת אחת הם וז"ש חד כללא דכולא:

מתעטרא יצחק פי' שהגבורות דנים את העולם. יצחק אתעקד ועקידת כולא. פירוש שהגבורה נכללה בחסד וכל הדינים כולם גם הם נמתקו בחסדים:

ושרה מייללת פירוש מלכות הנקרא שרה מיללת בכח הדינים: ואתקשר בההוא דלעילא. פי' בחסד דזעיר שהוא לעילא מגבורה שהיה אחוז בה שכתב הרב כי בעקידה אברהם נכלל מן הגבורה ויצחק נכלל מחסד. וז"ש לקמן בהאי יומא אעטר יצחק לאברהם דהיינו שגבורה נכללה בחסד:

כי אלהים שופט וכו' פי' שהגבורה שהיא אלהים נכללה בזעיר הנק' ז"ה כי יש בו י"ב גבולי אלכסון ושיעור הכתוב כי אלהים שהיא הגבורה שופט ולא לבדה אלא זה ישפיל וזה ירים שזעיר נק' זה והוא שדן את העולם ומשפיל לזה ומרים לזה והגבורה כלולה עמו כמ"ש הרב בכוונת וקרא זה אל זה. זה הוא יעקב כנגד י"ב פרקים שבו וכו'. וז"ש כאן דאעבר דינא באתר דיעקב וכו' כי באש ה' נשפט. פי' אש שהיא גבורה נכלל בה' שהוא זעיר:

לההוא רקיעא עילאה דמלכא קדישא שארי ביה פירוש בינה שהזעיר הוא שורה שם:

וכדין כרסוון רמיו פירוש כסאות של הדין. צלותא דקל שופרא. פירוש שבתוך סדרים של שופר יש תפלות עם וידויים שתיקן הרב לאומרם בין סימן תש"רת לת"שת וכו':

מנוקבא דתהומא עילאה פי' בינה דבריאה דקליפה כמ"ש הרב ז"ל בכמה דוכתי: אלף רוחין נל"עד לפי שיונקים מאלהים דהה"ין באחוריים לכך הם אלף: עד דגער בהו קב"ה פירוש ע"י עננא חד שאמר בסמוך. כליל מתרין סטרין פירוש מזעיר וממ':

לנפש חיה ממש פירוש זעיר הנק' חיה והנוקבא נק' חיה ג"כ כדמפרש. ומ"ש לא כתיב לנפש החיה. פי' דמשמע הוא זעיר הידוע ולכך החיה ה' הידיעה ומדכתיב חיה ש"מ שעל שניהם מדבר ולפ"ז פירוש הכתוב דלעיל ויאמר אלהים היא בינה:

תוצא הארץ היא מ' נפש שקבלה מזעיר. וז"ון אלו הם חיה והנפש היא משניהם. ככלה לחופה. פירוש כמ"ש בפ' בראשית ויב"אה גי' כ"ד קישוטי כלה. כיון דחמאת לי"לית דא ערקת. כתב הרב ז"ל שחוה ראשונה היא מלאה ולכך שלטו בה הקליפות. וחוה השנית היא מרחל שהיא דינא רפייא: אבל עד לא קמת האי נפש עמיה דאדם כדקא יאות הוה מזדווג עמה וכו'. פירוש קודם שלא ננסרה חוה זו השנית הנק' נפש. היה מזדווג עם חוה ראשונה: עטיפא בקטפא וכו' כתב הרב בסידור פירושו עטיפא המעוטפת בסדין אזדמנת שמזדמנת ליכנס בסדין לעשוק הטפין:

שרי שרי פירוש תתיר עטיפה וקישור שלך. ואמר ב"פ שרי א' נגד שלשה קליפות והשנית נגד קליפת נוגה:

לא תיעול פירוש בסדין. ולא תנפוק הנשמות לחוץ לעשות מהם שדים ח"ו. לא דידך. פירוש כי הם של הקדושה ולא יהים לך כח לעשוק אותם הנשמות. ולא בעדבך. פי' שאינם בגורלך אפילו לפי שעה. ואף אם יצאו יחזרו שנית להיות קדושה:

תוב תוב פי' חזור לנוקבא דתהומא רבא. ואמר ב"פ א' לזכר ואחד לנקבה דס"א: ימא ארגישת היא אימא עילאה בשם אחוריים דאהי"יה גי' ד"ם חו"ל גבול לים. ועי"כ תחזור לנוקבא דתהומא רבא. גלגלוי ליך קראן. פי' גלי הים לך קוראים והם דין בסוד גלים והם קוראים לרצץ מוחך. בספר ח"י דף צ"ה גריס בחקלא ע"ש:

בחולקא וכו' היא נוק' דזעיר ואשתו דוגמתה:

בקדושה דמלכא וכו' פי' בסוד טלית. שת"ח מאפיל בטליתו כדי שלא יאחזו החיצונים. ויכוין שהוא דוגמת זעיר. ויכוין תיבות הלחש כ"ו גי' הוי"ה האותיות קי"ו נגד י' י"ה יה"ו יהו"ד גי' ע"ב. א' א"ה אה"י אהי"ה גי' ד"ם הכל קי"ו ע"י שמות אלו תבריח הקליפות עכ"ל:

עד ג' יומין לקליטה ס"ל לר"ש שאין האשה מתעברת אלא סמוך לטבילת' אלא שאין אנו יודעים אם נקלטה הטיפה ביום א' או ב' או ג'. ולכך אינו מחפה ראשו הוא ואשתו רק עד ג' ימים שאם לא נקלטה אז ודאי נסרחה וכמ"ש בש"ס שבת דף פ"ו ואז אינה מתעברת עד טבילה אחרת:

ה"ג ונטורא דכולא לבתר וכו' פירוש מלבד מ"ש בשעה שרוצה להתעבר השמירה מעולה מהכל אחר הלידה היא זו מאן דינקא וכו':

מתעטר בעטרוי דשמא קדישא פי' מתעטר במוחין דזעיר:

דאינון נשים דלעילא זמינין לשלטאה עליהון פירוש שכתב הרב ז"ל בק"י שהם חו"ב דנוגה דבי"ע והם שתים נשים זונות:

לאו דאינון חרב המתהפכת' פי' שהם אינם נקראים חרב שהמ' היא החרב אלא הם להט של המלכות הנק' חרב. והם מתהפכים לזמנין גוברין וכו' והמתהפכת דקרא קאי על הלהט:

ובאתר אחרא אוקימנא להאי קרא פירוש בפ' שלח לך דף קס"ז ע"ב שפירשו שם הרוחות לר"ש נשים שאננות הם היכלות של בתיה וכו':

אבל לא אתמר וכו' פירוש שהפירוש העיקרי הוא שמדבר על הלהט שהם נשים הנזכרות: והפסוק הזה נאמר כמו בדור שהיתה דבורה שופטה את ישראל שלא היה בהם שום איש שיודע תורה ומשפט אלא חד נוקבא ולכך אמר להם נשים שאננות קומנה לעורר הדין:

כגון מקים מעפר דל פירוש מ' כי ד"ל הוא מילוי המילוי דאד"ני. ועפר הוא בריאה כנודע. ומ"ש מאשפות וכו' שיש פעמים שיונקים הקליפות מיסוד כבזמן הגלות והקב"ה מרים אותו מהם שלא יקבלו ממנו שום הארה: אביון יסוד נק' אביון כנודע: ה"ג ד"א להושיב עם נדיבים ניבאה על שמואל:

בשעתא דכולא דעתיקא קדישא וכו' פי' בשעה שנמשכים שערי דרישא דאריך עד רישא דזעיר ומזילים טל ברישא דזעיר הנק' שמים וזהו עליו בשמים ירעם ר"ל בכח שנמשך הטל מאריך שהוא עליו עד שהגיע לזעיר שהוא שמים. כזה ירעם לקליפות:

דא קב"ה פירוש זעיר. והנותן הוא א"ס ב"ה: כמ"דא משיח וכו'. פירוש מ' נק' בשני שמות קרן ומשיחו. א"נ משיחו הוא דה"עה. וקרן הוא השכינה:

תודת שלמיו פירוש ת"ת ויסוד כמ"ש הזוהר לעיל דא לעילא פירוש באימא: לעילא. פירוש באבא וז"ש אתר דעתיקא קדישא שרייא שא"וא בהם מתלבש אריך הנק' עתיקא קדישא ולפ"ז ואתה הם א"וא כמ"ש באידרא זוטא שאבא נק' אתה ואימא כלולה עמו בסוד הבן בחכמה. וכתב בספר אור ישראל שלפי מ"ש הרב בכוונת סלה ס' הם חב"ד חג"ת ל' הם נה"י: ה' היא מלכות וכללות המלה בעתיקא עכ"ל. א"כ אתי שפיר מ"ש הכתוב ואתה נשאת עון חטאתי סלה. שאריך נרמז בסלה וזה שאמר הזוהר בגין כך האי קרא אחיד בכולא דהיינו בכל הפרצופים כולם:

על האי כה אמר ה' פירוש על המלכות הנקרא כה אומר זעיר שהוא ה'. וז"ש הזוהר אמר ה' קב"ה דהיינו זעיר הנקרא קב"ה. ומפרש ומה אמר הזעיר על המלכות הנקרא כה ואמר קול ברמה נשמע דהיינו קול של המלכות נשמע עד הבינה הנקרא רמה:

לעילא עד אתר דמלכא וכו' פי' לבינה ששם שורה זעיר: בגין דמלכא קדישא הוה סליק לעילא. פי' לאימא:

לעילא פי' לאבא וכדמוכח בסמוך:

מאי רחל מבכה פי' אם היא רחל העליונה או רחל התחתונה שבעו"הז: ד"א כי איננו כמה דאתמר איננו גדול וכו' פי' הוא יסוד שהוא יוסף והיינו מה שבין פי' הא' לב' שלפי הא' כי איננו היינו זעיר ולפי' זה היינו יסוד:

מקרוב מבע"ל פירוש דהיינו מזמן קרוב: אבל מרחוק כההוא דכתיב מרחוק וכו'. פירוש אבא נק' מרחוק וז"ש ומאן הוא עמיק' דנהרא שהוא אבא שממנו יצא יסוד דאימא. וז"ש אתר דההוא נהר נגיד ונפיק. והזעיר בחרבן עלה עד אבא ולכ"א כי הנני מושיעך מרחוק דהיינו ממקום רחוק שהו' אבא משם אושיעך כדי שתחזור להזדווג עם המ' וז"ש דתנינן קב"ה סליק לעילא דהיינו אימא. לעילא דהיינו אבא. ואע"פי שאמרנו לעיל שזעיר עלה לת"ת. י"ל כיון שאריך גו אבא נמצא הכל אמת:

אסתלק יסוד פי' עולה למעלה בשביל הקליפות שלא יינקו ממנו ומ"ש פחדו בציון חטאים פירוש פחדו אתם החטאים בשביל ציון שלא יעלה ע"י עוונכם:

לרחוק דאתעביד קרוב פירוש שהם היו רחוקים מתחלה ואח"כ נעשו קרוב שנתקרבו אצל ר' חייא ור' יוסי: דא קב"ה בייחודא דהאי עלמא דאיקרי טוב. פירוש קב"ה היא מלכות שמתייחדת עם יסוד ושיעור הכתוב ואקוה שמך שהיא מלכות לייחדה עם טוב שהוא יסוד: וכד אלין חסדי דוד אתמליין מההוא טיבו וכו'. פי' שהבינה נק' עתיקא קדישא בהשאלה. ונודע ששני חסדים המגולים יורדים מיסוד הבינה לנ"ה דזעיר הנק' חסדי דוד. ומשם יורדים אל היסוד והיסוד נותנם למ'. וז"ש וכד אלין חסדי דוד שהם נ"ה דזעיר אתמליין מההוא טיבו דנגידו דעתיקא קדישא ר"ל מהחסדים של אימא כמ"ש כדין איקרי יסוד טוב ר"נ אחר שנמשכים אל היסוד נק' טוב ומ"ש כמה דאיהו ביה הוא מבסם להאי עלמא בתראה. פי' שנותנם היסוד למ'. א"נ יש לפרש מ"ש דנגידו דעתיקא קדישא יובן במ"ש הרב בסה"כ שנ"ה דזעיר יש בהם נ"ה דעתיק ודאריך ודא"וא. וכשאנו אומרים איהו בנצח ואיהי בהוד היינו כל הנצחים כולם וכו' א"כ א"ש שהארת נ"ה דאריך בנ"ה דזעיר הנק' חסדי דוד:

לא ידענא מאי הוא מפני ענוה שבו אמר כן דאם לא היה גברא רבא לא יוכל לידע אותם הסודות אות באות כמו שאומרם רבי שמעון בשמיעה בעלמא:

דשמא דא אתקין ביתא למלכא פירוש היא בית דזעיר בסוד בית יעקב בית זעיר:

וביתא דמקדשא בהמ"ק של מטה והם קשורים זה בזה אם יהיה בה"מק של מטה המלכות נתקנת. אז זעיר יש לו מנוחה דכתיב זאת מנוחתי וכו' ולכך אמר למען אד"ני שלא תהי' לבר ויש לך היזק ח"ו. א"נ י"ל שתחל' קס"ד למען אד"ני היינו בשביל כבוד אדנ"י. ולכך הקשה מאן חמא וכו' אבל השתא מפרשים למען אד"ני לחון בשביל צער אד"ני שהיא לבר מאתרה דהא בגבורה אחידא תדירא. פירוש דקשה ליה למה קרא למלכות אלהים הו"לל אלי אתה לחוד שהיא מדתו. ולכך אמר דהא בגבורה וכו' ולכך קראה אלהים:

איקרי לבר מאתר דשכינתא פירוש שעיקר שכינה בירושלים ולכך מדבר יהודה קרי לבר אע"פי שהוא מארץ ישראל:

אילת השחר דא כנסת ישראל פירוש לאה המקבלת מהיסוד הנק' שחר: א"נ שחר הוא החסד ולאה מקבלת מהחסד:

פתחין סתימין פירוש יסוד ומ' דנוק' שנק' ציון וירושלים. דעילאי ותתאי משתכחי. פירוש עילאי הם מלאכים קדושים ותתאי הם שאינם קדושי' ולכך פתחין סתימין שלא יינק מהם: רוחא חד דלסטר צפון. פי' ה"ג דאימא:

בכנור דדוד פי' מ' שהיא רחל משבחת בלילה וז"ש ושבחת למלכא. וקב"ה משתעשע וכו'. פי' יעקב מזדווג עם לאה והצדיקים הם שם בסוד מ"ן: אלא דאלין איקרון אחים וריעים ליה. פי' שכתב הרב שהצדיקים מפני שיש להם חיה ונשמה מא"וא נק' אחים וריעים לז"ון ואינו זוכה לקום בתמידות בחצות אלא מי שיש לו מן נשמה ולמעלה דאצילות וכן איתא ג"כ בספר ראשית חכמה:

דכתיב למען אחי וריעי וכו' פי' זעיר אומר למ' למען אחי וריעי למען הנשמות העולות בך שהם אחי וריעי שעולים בסוד מ"ן בשבילם אדברה נא שלום בך שהוא היסוד:

איקרון חברים וכו' פי' חברים של מעלה הם הק"בה והצדיקים שבג"ע שמקשיבים לקול תורת הצדיקים שבעו"הז ומדקרי להק"בה והצדיקים שהם חברים ש"מ שישראל שבעו"הז נק' גם הם חברים:

ה"ג בשעת' דכ"י אתערת לגבי מלכ' באורית' אתקיף חילהא וכו':

אנת דאיקרי שומר פי' יסוד כמ"ש בפ' תרומה וז"ש אן שמירה דביתך ולכך אמר אתא בוקר שהוא זעיר וגם לילה שהיא מלכות: לעילא היא אימא לעילא הוא אבא כדלעיל וזה שאמר וסליק לההוא אתר דאזדמן ביה וכו'. שהזעיר מדורו בהיכל הבינה:

אלא ויריעו הא אתבר תוקפא דדינין קשיין וכו' נ"ב ואף ע"ג דויריעו פועל יוצא והול"ל וירועו דהוא כמו ויתרועעו אלא שהיה מן הקל עכ"ז אינה קושייא דפירושו ויריעו לקליפות שתחתיהם וח"ו שהם מתרועעים עכ"ל ומורינו זל"הה פי' ויריעו קאי אכוכבי בוקר דרישא דקרא שהם החסדים כנודע והם ממתיקים את הגבורות הנקרא בני אלהים: ואתי למנטע אשל בבאר שבע. נ"ב הנה אין רחוק שיהיה נטיעת אשל בבאר שבע היא הכנסת העטרה:

בבאר שבע ודאי פי' מ' נקראת באר שבע שהיא ז' לו"ק. ובאר הוא יסוד דידה. ליליא הא ידיעא נ"ב נוקבא:

בוקר אור ידיעא פי' בוקר הוא היסוד: אור הוא טיפת החסדים שבו וז"ש והוא דרגא עילאה ונ"ב יסוד:

כד נהיר שמשא פי' ת"ת דזעיר ששם מתגלה היסוד דאימא וז"ש והוא דרגא עילאה דמבסם לכולא:

והאי בוקר אור נ"ב יסוד נהיר משמשא פירוש מת"ת דזעיר:

ה"ג עמיקתא דאורייתא ואורחהא :

בגין דצחותא דתורה שבכתב תורה שבע"פ פי' מ' שהיא תורה שבע"פ מגלה הארת זעיר: דאתער רוח צפון הם ה' גבורות דאימא המתעוררים בחצות:

גדפי דתרנגולא פי' גברי"אל:

אסתכי ביה פי' גבריא"ל מביט בשלהובא הנז':

בגין דאתער בשלהובא דגבורה פי' שלא נתעורר גבריא"ל בלילה רק ע"י השלהובא ומ"ש בסטרא דגבורה. פירוש ששרשו הוא מגבורה של מעלה: וע"ד איקרי שכוי נ"ב גימטריא מלאך גבריא"ל:

אשגחא פי' דריש שכוי לשון הבטה כמו הבט נא תרגומו איסתכי:

ולא אמר איה אלוה עושי וכו' שיהיה נותן זמירות בלילה יעסוק בתורה בחצות כדי לסייע למלכות המשבחת בחצות גם כן וזה שאמר לסייעא ליה באינון תושבחן:

שבקא דמאריה פירוש מאריה עזב אותו. דומיא דנזיף דמאריה. או הודע אליו כמאן דפקיד לאחרא נ"ב או גי' ז' היא נוק' שביעית: במה דאתקשר נ"ב היא נוקבא: לקבליה דמלכותא קדישא. פירוש שפגם במלכות: ולגבי ירושלים קדישא. פירוש שירושלים היא בחינת המלכות:

ה"ג בכמה עיטרין דבר עליה דבריה דיפת תואר נ"ב נוקבא דנוגה. בן סורר נ"ב בא מקליפת נוגה: אית דרגא דאשתמודעא לעילא לקבל האי חטאה גרסי' ונ"ב נ"ל שמדה זו הוד והולך ומונה עד לחסד והם בחינת ה' חסדים שעל הרוב הפגם בהם: הא שמאלא נ"ב אז הה"ג עומדיס על ה' חסדים ופי' ולאתכללא ביה הימין בשמאלא:

חמש בגו חמש נ"ב ה' חסדים בתוך ה' גבורות: וידוי מתיישרן לאחזאה מלה בלא כוונה דבר נש פי' האדם בלא כוונה כולל הימין בשמאל להורות שגברו הדינים עליו מחמת עון:

וע"ד כתיב ימינך ה' פי' שכפל הכתוב ב"פ ימינד נגד יד ימין ויד שמאל שנכללו ביחד דהיינו הימין בשמאל ולכך קראו הכתוב ימין ולפ"ז מ"ש לאתכללא שמאלא בימינא ר"ל שהימין הסכים על דין האדם כמו השמאל אבל לא נכלל השמאל בימין שאדרבה הימין הוא שנכלל בשמאל כמ"ש הר"חו בהג"הה:

וכדין הוא קיימא דכולא פי' כשנאבדו המצריים שהיו מצירים לישראל אזי היתה תקומה לישראל שהם קיום העולם וז"ש וכדין הוא קיומ' דכולא ומ"ש וע"ד כד בעא וכו'. פי' גם לע"ל הוא כך שאו"ה נאבדים וישראל יהיה להם קיום: ודא הוא פרי עץ הדר נ"ב כי הנקבה פרי הזכר הנק' עץ הדר:

דסליק לע' שנין נ"ב גדל לע' שנין הוא יסוד כולל בו ז"ס ה"ח ויסוד ועטרה: ואתקשר לעילא נ"ב בזעיר ותתא נ"ב בנוקבא: ר' יוסי אמר פרי עץ הדר דא מזבח נ"ב היינו יסוד דנוקבא והוא העושה פירות ממה שמקבלת מיסוד דכורא הנק' עץ והדר עכ"ל ולפ"ז זהו החילוק שבין ר' יהודה לר' יוסי שרבי יהודה מפרש פרי עץ הדר היא הנוק' בכללותה ור' יוסי מפרש פרי עץ הדר הוא יסוד דנוק'. ועודחילוק אחר שר' יהודה מפרש עץ הדר הוא זעיר שנק' אדם כמ"שה כי האדם עץ השדה. ור' יוסי ס"ל עץ הדר הוא יסוד הנק' עץ והדר: ואע"פי שכפות תמרים הוא יסוד ג"כ. תחלה אמר קרא פרי עץ הדר לומר שיסוד דנוקבא עושה פירות מיסוד זעיר ועיקר הכתוב על המ' ואח"כ הזכיר הכתוב יסוד בהדיא בכפות תמרים: דכל ע' שנין נ"ב ע' חסדים עכ"ל. ור"ל ז' חסדים כל א' כלול מי' הם ע': בכולא חטי נ"ב גם ביסוד דזעיר:

דהא כפית לקבליה פי' שקשיר עם המ'. ההוא דכפית לעילא ונ"ב פי' יסוד הקשור בת"ת קשור גם בו: וע"ד אתקשר דא בדא פרי עץ וכו'. פי' שהכתוב קשר המ' עם היסוד במ"ש כפות ולא וכפות. אלא זאת דא מזבח נ"ב הפירוש כך הוא כי בניו הם למעלה מן היסוד. ונמצא שאהרן יסוד דאבא מושח בשמן את מדת זאת. וזאת הנז' נמשחת בשמן בניו שהם נ"ה דאבא כי נ"ה דאב' הם אלעזר ואיתמר משפיעים ביסוד הנז':

ומשחת את מזבח העולה פי' מ' היא מזבח החיצון והיא נמשחת מנ"ה דאב' שע"ג יסוד דאבא. וז"ש ומשחת זו משחת בניו דהיינו שנמשחת מבניו שהם נ"ה דאבא וממילא גם מיסוד דאב' נמשחת. ופי' כל כליו הם חיילותיה:

דזמין אושפיזין פי' הם ע' שרים שמקבלים הארות ע"י הקרבנות שמקריבים עליהם ישראל:

אמר מזבח נ"ב יסוד דנוקב': ז' יומין עילאין נ"ב ז' ספירות דזעיר:

ז' חלקין בכל יומא נ"ב כל חסד כלול מז' עכ"ל:

ואע"פי שכתב על מלת שבעה יומין ז' ספירות דזעיר והכא אמר כל חסד וכו' דמשמע שמקבלת החסדים וא"כ הו"ל לפרש ברישא ז' יומין הם ז' חסדים י"ל כיון שז' חסדים הם מתפשטי' בז' ספירו' דזעיר כנודע א"כ הז"ס שהם ז' יומין הם המברכים למ' ונותנים לה מהחסדים שבתוכם בכל יום חסד א' כלול משבעה. ר' יוסי אמר ע' חולקין פי' שכל יום נכנס חסד כלול מז' וכ"א מאותם ז' כלול מי"ס הם ע'. וקשה שהרי ר' יוסי אמר פרי עץ הדר דא מזבח דעביד פירין וסיים דרשתו עד ויהבין לך ז' חולקין בכל יומא וא"כ מאי קאמר רבי יוסי אמר ע'. וי"ל שעיקר הפתיחה של פרי עץ הדר ר' יוסי פתח לה כדלעיל. ופי' רבי יהודה שנוקב' דזעיר בכללותה היא פרי עץ הדר ורצה לסיים הענין של ד' מינים שבלולב ולא שבקיה ר' יוסי לסיומי מלתיה וחלק עליו ואמר פרי עץ הדר הוא יסוד דנוקבא כדלעיל ואח"כ חזר ר' יהודה לדבריו ואמר כתיב זאת משחת אהרן ומשחת בניו לומר שהמ' הנק' זאת ונק' מזבח נמשחת ע"י אהרן ובניו. וסיים עד ויהבין לך ז' חולקין בכל יומא. ור' יוסי חלק עליו גם כן בדבר זה ואמ"ל ע' חולקין בכל יומא וחזר ר' יהודה לדבריו שאמר ז' וסיים דרשתו. מאתר דמשח רבותא אשתכח. פי' שביום הו"ר מקבלת המלכות מבינה ששם מצוי הארת אבא הנק' שמן וז"ש מאתר דמשח רבותא אשתכח:

ולבתר ז' זמנין פי' אחר שעושים הקפה בכל יום לסוף ביום הו"ר אנו עושים ז' הקפות כדי לקבל מכללות ז' חסדים. בגין לקיימא לה ברכאן מן מבועא דנחלא דנגיד. נ"ב כי ביום ה"ר אז כללות ה' חסדים דיסוד אימא עכ"ל. והכוונה כי ע"י הקפה שבכל יום נכנס חסד א' עד יום הו"ר בהקכה ראשונה הגענו לבינה ולכך אמר לעיל ולסוף ז' יומין מתברכ' מאתר וכו'. אח"כ ע"י ז' הקפות שבהו"ר אזי מתברכת ג"כ מן הבינה: ולכך אמר לעיל ולבתר ז' זמנין לקבל כל אינון ז' בגין לקיימא לה ברכאן ממבוע' דנחלא. וכן אח"כ פי' הדברים היטב ואמר אשתכח דאתברכ' וכו' ממבוע' דנחלא. וכן זמנא אחרא ז' זמנין כחדא ואתקיימו ברכאן לבתר מאתר עילאה וכו':

דאתברכא מז' בכל יומא פי' שכל יום מקבלת מחסד אחד והוא כלול מז'. וסליק לחושבן עילאה. פי' שביום הו"ר אזי נכללת מהז' חסדים כולם שכל אחד כלול מז' נמצא שישראל הולכים וגדלים ואו"ה הולכים ומתמעטים וז"ש אלין אומין וכו' ולבתר מתמעטים וכו'. דא ומתמעטים וז"ש חנין חומין וכו' ונבתר מתמעטים וכו'. דא מלכא קדישא דאחיז לתרין סטרין. פירוש ת"ת שכולל חו"ג:וערבי נחל אלין תרין קיימין. פירוש נ"ה. ונ"ב צ"ע איך נ"ה בחינת ערבות משפיעים ליסוד והרי אין בהם לא טעם ולא ריח עכ"ל. וקושיא זו הקשה אותה הזוהר בפרשת ויחי דף ר"ך ע"ב ע"ש ואמר ובאתר אחרא אוקימנא מלין דהיינו שבמקום אחר תירץ אותה קושיא ולא הזכיר התירוץ בזוהר:

כפות תמרים פירוש יסוד דזעיר.

אחיד לעילא פי' בת"ת דזעיר:

ואחיד לתתא פירוש במלכות כמ"ש לעיל:

אתרוג נפקא מגו כובין וכו' נ"ב בסוד סבוני כדבורים: כפות תמרים ה"ס וכו' נ"ב כי ע' תמרים הם ע' שרים והיסוד באמצע בסוד וסביביו נשערה מאד. ונמצא דקאי ביני כובי:

כל מה דנפק מעלמא מהכא נפקא פירוש מז"ון יוצא כל מה שצריך לעולמות. והיינו באר דיצחק. פירוש מלכות הנק' באר נבנית מהגבורות הנק' יצחק ולכך נקרא מזבח האלהים. מזבח דאלהים שהיא גבורה. ולזמנין מזבח ה'. פירוש כשמקבלת מהחסדים. וע"ד ירתין עלמין וכו' דינא ורחמי. פירוש הדין מצד הגבורות שבמ' ורחמים מצד הרחמים שבמלכות. בהאי סטרא נ"ב חסדים. ובהאי סטרא נ"ב גבורות:

והא אוקמוה מלה נ"ב כי יסוד דנוקבא יש בו לפעמים חסדים לפעמים גבורו' נפש ודאי נ"ב כי אחיזת החיצונים אינם אלא בה כי רגליה יורדות מות משא"כ ברוח ולכך ייחס החטא לנפש ולא לרוח. את ה' אלהיך. פי' הנפש הקשורה במ' וזהו את ה' אלהיך וכדמפרש לקמן נפש קשור ברוח רוח בנשמה נשמה במ' ומ"ש חולק' עלאה בקב"ה פי' מ' ומ"ש חולקא קדישא בקידושי מלכא היינו מוחין דזעיר ור"ל שזוכה לנפש דמ' ולרוח דזעיר וכדמפרש. נשמתא קדישא אחסנא דק"בה וכ"י. פירוש רוח ונפש דאצילות שהם מז"ון. וקראם נשמתא כי לפעמים הזוהר קורא הרוח נשמתא. וז"ש ואלין דאיקרון בנין לק"בה שר"ל שמצד נפש ורוח שיש לצדיקים נק' בנים לז"ון. נפש חיה סתם. פירוש זעיר הנק' חיה כמ"ש רז"ל חיה א' וכו' ושמה ישראל וכן המלכות נקרא חיה ולכ"א חיה סתם וכמ"ש הזוהר בפרשה זו דף י"ט ע"א ושיעור הכתוב תוצא הארץ שהיא מ' נפש שהיא מחיה סתם דהיינו מהזעיר ומהמלכות ומההוא חולקא ירית דוד מלכא נ"ב בסוד נפש דוד: אע"פי שמשם עד נפש דעשייה הרבה מדרגות עכ"ז היה הכל בבחינת נפש דאצילות בלבד כנודע. ואתקשר בקשורא עילאה נ"ב בסוד רוח דזעיר:

דנפש אתקשר ברוח פירוש שנפש האדם קשורה עם רוחו והרוח בנשמה. ונשמה במלכות וז"ש ונשמה בק"בה שהנשמה היא בסוד מ"ן למ' וכמ"ש הזוהר בפ' תרומה דף קמ"ב ע"ב ע"ש. מקדש ה' טמא נ"ב כי שורשו של כל נפש ביסוד דנוקבא והוא הנקר' מקדש ובמעל אשר מעל טמא אותו ואיקרי צרורא דחיי. נ"ב. פי' צרור החיים של חי העולמים בתוכה. רבי אלעזר אומר שכינתא וכו' נ"ב. ויהיה פירוש צרור החיים שצרור בגווה ג' ווי"ן דויס"ע ויבו"א וי"ט גי' ח"י: כולא אתעביד חד עטרה. פי' ח"גת נעשו עטרה א' ומ"ש ושמא קדישא שהיא מ' אתחזי בגווייהו שנכללת בהם ונעשו בה שמות:

כתפוח בעצי היער וכו' פירוש כמו שהתפוח יש בו ג' גוונין כן דודי שהוא זעיר יש בו ג' גוונין דחג"ת שהם חוור סומק ירוק. ובג"כ האי שמא וכו'. פי' שם בן ע"ב שהם ע"ב שמות ומ"ש ואית ביה לטב ולביש. פי' בע"ב שמות יש מהם שסגולתם להטיב לבני אדם ויש מהם שסגולתם לכלות האויבי' וזהו לטב ולביש:

האי מאן דלא זכי יתיר פי' שאין לו אלא נפש החייונית ולא נפש דעשייה שהיא גדולה ולכך כד איהו נאים מודעין לוה מלין מנהון כדיבין וכו' שהם מהמדרגה האמצעי' ולזמנין דחייכין ביה היינו מדרגה תתאה דחייכן בבני נשא כמ"ש הזוהר בסמוך ומ"ש וע"ד אומין וכו' עד לזמן קריב פירוש שאו"ה משיגים גם מדרגה האמצעית:

ה"ג אית תלת דרגין וכו' ומפרשם הזוהר דרגא עילאה דילהון פי' הם הגדולים שבהם. דרגא תתאה פירוש התחתוני' שבג' דרגין אלו ומ"ש ואית דרגא עילאה עלייהו פי' הם האמצעיים שהם עליונים על התחתונים וז"ש דאינון מעילאי ותתאי שר"ל שיש בהם בחינה מהעליונים ובחי' מהתחתונים ולכך אלו האמצעיים מודעין ליה לבר נש מלין מנהון כדיבין ומנהון קשוט דהיינו מלין כדיבין הוא מהבחינת שיש בהם מהתחתונים ומלין דקשוט הוא מהבחינת שיש בהם מהעליונים. וז"ש וההוא דרגא מאינון דתליין באוירא וכו':

ההוא דלא זכי יתיר אלא בנפש פי' שלא השיג הרוח דיצירה אלא נפש דעשייה וזה גדול מהראשון שלא השיגה ולכך זה אערע באינון דאוירא שהם אומרים מלין דקשוט ולא כדיבו וז"ש ואינון מודעין ליה מלי מנהון קריבין ומנהון רחיקין יתיר. משמע שהכל אמת אלא יש מהם קרובים ויש רחוקים:

נפקא מה דנפקא מההוא נפש פי' שקצת מהנפש נשאר בתוך הגוף ואינה יוצאה כולה מהגוף ולכ"א נפקא מה דנפקא: בין מלאכי נ"ב כי הרוח הוא ביצירה ששם המלאכים:

סלקא לעילא לעילא נ"ב בכסא דתמן אימא בין אינון צדיקייא דצרירן בצרורא דחיי פי' כיון שיש לו נשמה עולה עם הצדיקים ליסוד דנוקבא הנק' צרור החיים:

ענוגא דמלכא פי' המלכות יונק מעונג זעיר:

מן זיוא עילאה פי' מא"וא וכ"ז ע"י המ': איילתא קדישא נ"ב לאה: ברוח זצפון נ"ב בחמשה גבורות המתעוררות בחצות:

נחתא וקם ההוא כאה פי' שיורדת הנשמה מהמ' שהיתה שם ובאה לגופה הישן ואז קם הצדיק הזה לעסוק בתורה:

דא חוטא דאברהם נ"ב חוט היורד דרך השדרה מחסד שבמוח שירתא דכ"י פי' לאה כדלעיל: דקאמרי בגלותא אלי אלי וכו'. פי' שירה שאומרת המ' בגלות שהיא אלי אלי למה עזבתני גם אנו אומרים אותה בגלות ודה"עה אמר בר"הק זה על הגלות:

מארי דנשמתא פי' שיש בהם נשמה מבריאה:

מארי דאורייתא פי' שיש בהם רוח דיצירה ששם מקנן זעיר הנק' תורה: בני פולחנא. פי' שיש להם נפש ממ' ששם פולחנא ומ"ש דמלכא קדישא פי' שע"י עבודה שבמ' משיג לזעיר הנק' מלכא קדישא. ומ"ש לא זכי לא ברוח ולא בנשמה פי' אבל נפש דעשייה יש לו ועכ"ז נענש לפי שלא זכה לתורה כדי שישיג רוח ונשמה ולכך נדבקים בו זינין בישין שהם דרגא דתלייא באוירא שהוא הא' מתלת זינין בישין דלעיל וז"ש לקמן וישראל דקיימי בדרגא יתיר אי איהו לא בעי למזכי יתיר עונשיה סגי:

בדרגא קאים עליה פי' אע"פי שאין לו אלא נפש יכול לעלות במדריגות העליונות ע"י מעשיו הטובים לקנות הרוח ונשמה וכדמפרש הזוהר:

דקני נפש תחת נפש פי' אחר שנימול קונה נפש הקדושה תחת נפש הטמאה שהיתה בו:

מאתר אחרא נ"ב פירוש שזוכה לבחינת נפש משעשוע הצדיקים בג"ע עכ"ל. ות"ח אית בני נשא דאתדבקן בהאי סטרא. פי' שנדבקים בס"א ומפרש הטעם בגין ההוא נפש דלא זכאן יתיר. פי' שיש בו נפש ולפי שלא זכה לרוח ונשמה לכך נדבק בו ס"א כמ"ש הזוהר לעיל דאערע באינון דתליין באוירא שהיא דרגא עילאה דתלת זינין בישין:

בגין דאיהו בעירא דאתי מההוא סטרא יובן בהקדים מ"ש בזוהר בפרשת שמיני דף מ"א ע"ב וז"ל ואיתימא האי עז דשרייא עליה לגו לאו הכי דאי רוח מסאבא שרייא ביה אסיר לן למיכל אלא אעברן בגווייהו ולא שריין לדיירא בהו עכ"ל. וכתב הרב בק"י כי עזים הם ז"ון דנוגה דבי"ע וז"ש בפ' שמיני דף מ"א ע"ב עכ"ל. ובזה מובן לשון זה מ"ש דאתי מההוא סטרא היינו שהם מן ז"ון דנוגה דבי"ע ועוברת בתוכם רוח מסאבא מהג' קליפות האחרות שמהם בהמות טמאות אבל עוברת מעבר בעלמא ולכך שרי לן למיכל:

ובאתרא דשארי רוח מסאבא כגון ישראל מת אע"פי שהוא טהור כיון שעוברת הטומאה בתוכו אחר מיתה כתיב ביה לא תלין וכו' הכי נמי האי עז כיון שעוברת בתוכם רוח הטומא' של ג' קליפות החיצונות אמאי מקריבין ליה. ומ"ש ואתי מסטרהא פירוש מז"ון דנוגה דבי"ע. ותירץ לו רשב"י שהשכינה שהיא אש אוכלת אכלה לההוא סטרא מסאבא שבתוך העז ולא נשאר בו אלא הנוגה ונעשה כמו בהמות טהורות דעלמא ומקריבים אותם ע"ג המזבח:

ואינון מתבטלי וכו' פי' שנבלעים במ' לפי שהם מבירורי המלכים: אשא דמדבחא נ"ב ה' גבורות שבנוקבא נק' אש המזבח: מאי הרעיפו כמ"דא יערוף וכו' נ"ב פי' רעיפת הטיפה מן המוח והוא הנק' ממעל כי הרי הדעת ממעל לשמים הנק' ת"ת. כך היה נראה לפרש ופי' בו כי ממעל הוא יותר גבוה והוא מזלא דאריך:

ואי תימא דביה תלייא פי' חוזר לקושיתו הראשונה: כתיב ממעל וכו'. פי' אלו כתיב הרעיפו שמים מעל הוה אמינא על הדעת דזעיר. אבל כיון דכתיב ממעל שמע מינה שרעיפת הטיפה היא מאריך וז"ש בסמוך אלא ממעל דייקא:

נצח והוד נ"ב תרי ביעי: כדין תפתח ארץ לתתא נ"ב בסוד מיעכה באצבע: לארקא ברכאן מעילא לתתא פי' מא"וא וז"ש ממעמקים וכו' וכדמפרש הזוהר לייחדא שמא קדישא. פי' זעיר הנק' שמא קדישא וע"י המוחין שבאים לו מא"וא מתייחד עם המ': כדין ברכו ה' לנגדא מניה ברכאן לתתא. פי' המשיכו ברכות לתחתונים מה':