אי האי לא כשרן עובדוי פי' זה שהוא בן זוגה לא יקחנה אלא אם יהיה צדיק והראשון שאינו בן זוגה שלקחה סר"ח עובדוי כדלעיל. אבל אם שניהם רשעים או שניהם צדיקים וכ"ש אם הראשון צדיק ובן זוגה רשע לא ימות הראשון אף על פי שאינה בת זוגו: ה"ג ולא יחמי עבדיה וכו'. חמית מן יומך שמשא פלח לסיהרא לפי שמר"עה אמר להקב"ה ימלוך יהושע ואני אהיה תלמיד כמו שהיה הוא תלמידי בזמן מלכותי כמרז"ל והשיב לו חמית מן יומך שמשא פלח לסיהרא. ומ"ש חמית מן יומך דישלוט סיהרא. הוא לשמא יאמר מרע"ה נהיה אני והוא שנינו מלכים על ישראל לכך א"ל שגם אופן זה א"א להיות שאין הלבנה שולטת בעוד שהשמש במרומים. ואמר בסמוך ולא עוד אי אנת תיעול לארעא יתכניש סיהרא מקמך ולא ישלוט והיא תשובה על האופן השני. וע"ד הנך שוכב לאנהרא ודא הוא ואצונו ושיעור הכתוב הנך שוכב אבל וקם שעדיין אתה מאיר לסיהרא ולכך ואצונו ליהושע שיכין עצמו לקבל הארה ממך וז"ש וכדין אתקשר יהושע לאנהרא דהיינו לקבל הארה:
מכנף הארץ דא כסותא עילאה קדישא פי' שהחש"מל שהוא כסות המ' הוא מאהי"ה דההי"ן כמ"ש הרב ז"ל בדרוש המעקה ואהי"ה דההי"ן גי' כנ"ף ואומר הנביא אני שומע זמירות ושבח שמשבחת המלכות מתוך החשמ"ל שהוא הכנף. ודומה לזה פי' הזוהר בפ' בלק על פ' ה' מסיני בא שהקול שהיו שומעים הנביאים היה בא ע"י המ' הנק' סיני.
כמד"א נותן זמירות בלילה פי' שהמ' נותנת זמירות בגלות. או בלילה כפשטיה כדמפרש:
לשבחא ליה לקב"ה פי' שרחל משבחת לזעיר בלילה ואין זווג רק ללאה כמ"ש הרב:
בלילה בזמנא דאיהו אזדווגא וכו' פי' השירים שאומרת בלילה הם הכנה אל הזווג שבשחרית שהוא זווג יעקב ורחל אבל בלילה אין זווג לרחל.
ומ"ש ומשתעשעא עם צדיקייא בג"ע פי' שרחל יורדת לבריאה הנק' גן עדן להשתעשע בתורת הצדיקים.
כמד"א לא תזמור פי' אחר הוא זה במלת זמירות: זמירות שמענו תושבחן. חוזר לפי' הראשון שזמירות לשון שבח: ה"ג וכל דא למה צבי לצדיק לאזדווגא בזוונא חדא דקב"ה. ור"ל השירים הללו שמשבחת המ' לזעיר הם כדי להזדווג עמו. וזהו צבי לצדיק שהיסוד דזעיר נקרא צדיק:
אבל אוי לי על דרא ועל עלמא פי' שאינם מקדשים עצמם בשעת תשמיש כדי להוליד בנים צדיקים ואזי עושים תיקון לז"ון. והם לא השגיחו בזה. ולכך כנגד האבות אמר בוגדים בגדו. ונגד הבנים אמר ובגד בוגדים בגדו:
אלהיכם אלהיך פי' מלכות
אל פי' חסד:
אלהינו פי' בינה. אי נמי זעיר:
עליו ודאי פי' כי מרע"ה הוא במדריגת זעיר והוא ע"ג המ' הנק. מקום:
אבל גורל לא כתיב ביה סהדותא פי' ולפ"ז שלש הם באר דיצחק ואבן דיהושע והשירה הזאת דכתיב בה עדות אבל הגורל אע"פי שהוא ג"כ מעיד מ"מ לא כתיב ביה עדות בהדיא:
כולהו מתגלפי בשמא דק"בה נ"ב אצבעות היד ה' קולמוס ו' דיו י' נייר ה':
וכל מלה ומלה הוה אתייא פי' ובזה מתרץ למה כתב את דברי לומר שכל דבור ודיבור היה נחקק בכח שם ההוי"ה ונשלם. ובזה תירץ קושיא שנית.
מאי קא רמיזא פי' ה' דהשירה. שירה מבעי ליה:
אלא שירתא דקב"ה אמר פי' שירה שאומרת מ' לזעיר היה אומרה מר"עה: ותנינן ליום השבת ממש שיר דקב"ה אמר פי' יום השבת שהוא זעיר היה משבח למלכות וז"ש שיר דקב"ה אמר שהוא זעיר: שיר השירים אשר לשלמה.
שיר דקב"ה אמר פי' זעיר משבח כמ'. שיר שאומר זעיר הנק' שלמה מלך שהשלום שלו. והכא את דברי השירה הזאת שירה דקב"ה אמר. פי' מ' כמ"ש ובזה תירץ שלכך הוסיף ה' של השירה לרמוז שמ' הנק' ה' היא המשוררת התם שיר והכא שירה. פי' אע"פי שקושייא זאת ידוע תירוצה. עכ"ז הקדימה כדי להקשות אחריה קושיא אחרת שאמר והא תנינן וכו'. דא דכר ודא נוק' כמ"ש שמזכיר שיר ליום השבת. ושיר השירים אשר לשלמה. היינו שהזעיר משבח למלכות ולכן כתיב שיר לשון זכר. והכא שהמ' משבחת לזעיר לכך כתיב שירה לשון נקבה:
לא קאמר דא אלא לישראל פירוש שהם תחתונים לכך אמרו שירה. שאומרת המלכות לזעיר. אבל מרע"ה שהוא גדול על הנביאים בודאי שיאמר שיר כמותם. ולכך בא ר"ש לחלוק שאינו כן. אלא משה סליק מתתא לעילא וכו'. דהיינו שכל א' ואחד אומר שבח ספירה שהוא אחוז בה ומשה אחוז בת"ת והיא מדתו. ולכך אמר שבח שמחשבת מ' לזעיר: אבל שאר נביאים שהם אחוזים במ' לכך אומרים שבח שמשבח זעיר למ' נמצא שכל א' אומר שבח הנאמר למדתו. וז"ש ואינון נחתי מעילא לתתא וכו' ואינון במטרוניתא אתאחדו.
בגין לאתחדא מלין באתר דא פי' במלכות שהיה עושה דין באדם: ה"ג בהאי דינא אתעביד למאן דאתעביד:
דהוה בשלימו יתיר מהאי שירה פי' שהיה דהע"ה שלם כמו מרע"ה ומהיכן למדנו זה מהאי שירה שראינו שאמר כמו מרע"ה דהיינו מתתא לעילא:
הכי הוא מתתא לעילא ומעילא לתתא פי' שתחלה יעלה האדם מ"ן מהמ' לזעיר ואח"כ עולים שניהם לבינה וזהו מתתא לעילא. ומ"ש ומעילא לתתא היינו שבאים מוחין מאו"א לזעיר ומשם למ'. ומ"ש ולבתר לכוונה וכו' ר"ל שיקשר הכל באריך שהוא קשר כל האצילות שנתפשט תוך פנימיותם כדמפרש כי שם ה' אקרא דא שכינתא דהיינו כמ"ש שמעלה מ"ן מהמ' לזעיר ואח"כ זו"ן שניהם עולים ליסוד הבינה ומזדווגים או"א:
דא מלכא עילאה פי' שממשיכים מוחין מאו"א לזעיר הנק' מלכא עילאה:
דא מלכא וכו' היא בינה שעולים לה זו"ן בסוד מ"ן וז"ש לבתר נחית וכו' שאז יורד השפע מבינה וכו':
לבתר נחית בדרגוי וכו' פירוש שיורד השפע בכל ספי' זעיר עד יסוד דזעיר ומלכות נוקביה דזעיר הנקרא צדיק וישר שהם יסוד ומ' וז"ש הכתוב צדיק וישר:
לבתר קשיר קשרא דמהימנותא ואמר הוא. פירוש הוא אריך כמ"ש הזוהר על פ' ראו עתה כי אני אני הוא וז"ש ודא הוא קשרא לכולא שאריך הוא מתפשט תוך כל הספירות:
לאתר דשקיו דעמיקא וכו' פירוש כמ"ש שמעלה זו"ן ליסוד דאימא וגורם זווג או"א. לאמשכא מעילא לתתא מההוא שקיו דנחלא להמשיך המוחין מאו"א לכל ספי' הזעיר עד שמגיעים למלכות וז"ש לכל דרגא ודרגא עד דרגא בתרייתא: קשרא בכולא. היינו אריך כמ"ש: ה"ג כי מכבדי בעלמא דין:
ממבועא למלכא פי' מאו"א לזעיר ומזעיר: למ' ומאל"ף למ"ם וממ"ם לנו"ן. ז"ל הרב בסה"כ א"מ דאמן הם חו"ב. שהם כנגד אותיות י"ה כי אל"ף הוא יו"ד. ומ"ם היא אימא. ונו"ן פשוטה הם הבנים כי התפשטות ו' הוא זעיר והאריכות שמתפשטת הנו"ן יותר היא הנוקבא בסוד פסיעה לבר עכ"ל. ובזה מובן לשון זה מ"ש מאל"ף למ"ם היינו מאבא לאימא ומ"ש ממ"ם לנו"ן היינו מבינה לזו"ן:
ברכאן לעילאי פי' בי"ע
ותתאי פי' הארץ הלזו.
כמה דישראל פתחי להו תרעין דברכאן פירוש כשם שישראל ע"י אמן פותחים למלאכים שערי שפע. כך הם פותחים להם השערים בעת צרתם:
מבועא דההוא נחלא דנגיד אמן איקרי פי' שפע אימא הנקרא נחלא:
עולם דלעילא פירוש בינה.
עולם דלתתא פירוש מלכות:
רש"א אל"ף עמיקא דבירא יובן בהקדים מ"ש הר"ב ז"ל בס"הכ וז"ל בפ' וילך אמר הזוהר על סוד אמן אל"ף עמיקא דבירא והוא פי' היסוד דאימא עילאה שנפתח בחצי ת"ת דזעיר ולכן אות אל"ף היא נגד אל"ף דאהי"ה שהוא אור הבינה הנקרא אהי"ה הנפתח מפי היסוד שלה בת"ת דזעיר וז"ס אל"ף שבתוך וא"ו דמ"ה כי האל"ף הוא שליש האמצעי ששם פתיחת פה היסוד דאימא הנקרא אהי"ה. מ"ם פתוחה נהרא דנגיד ונפיק הוא יסוד דזעיר. וכנגדו מאחוריו מ"ם סתומה שהוא דעת דרחל נו"ן פשוטה וכפופה. פשוטה נגד הבל היוצא מיסוד דזעיר שהוא פשוט וישר ובו נכלל נו"ן כפופה דא גופא דנוקבא מאחוריו הנקראת נו"ן כפופה הרי ביארנו ענין כוונת אמן עכ"ל. ובזה מובן לשון זה. ומ"ש נו"ן כפופה כללא דאת ו' כללא דנו"ן ככופה אין לו הבנה. ונלע"ד שצ"ל כללא דנו"ן פשוטה. ור"ל נו"ן במילואה יש בה ו' ונו"ן פשוטה לרמוז שמלכות הנק' נו"ן כפופה מקבלת מת"ת הנק' ו' ומקבלת מהבל היוצא מהיסוד הנק' נו"ן פשוטה:
נו"ן כפופה בכללא דפשוטה הוא כמ"ש בשם הרב שאמר נ"ון כפופה היא גופא דנוקבא והיא יונקת מן נו"ן פשוטה שהיא הארה היוצאת מהיסוד הנק' נו"ן פשוטה ונכללת בו וז"ש נו"ן כפופה בכללא דפשוטה וז"ש לעיל נמי נו"ן פשוטה כללא דתרין נונ"ין שר"ל נו"ן פשוטה כוללת נו"ן כפופה שהוא גופא דנוקבא:
אל מלך נאמן א"ל בינה שעיקר שם ס"ג הוא אל כנודע. ומלך זעיר ונאמן היא מלכות הנק' אמונה:
וכולהו פתחין בשמהן איקרון פי' פתחים של גהינם.
וכל פתחא ופתחא וכו' פי' של ג"ע:
ואשתמודעין פתחין פי' של גיהנם ולכך אמר לקבליהון פתחין אינון פתחין דג"ע. ובג"כ איקרי ארץ עיפתה תחתית ואיקרי אבדון. פי' ג' שמות נק' אבדון תחתית ארץ עיפתה. וז"ל הרב בס"הכ ז' מדורין בגיהנם ותחתון שבכולם שהוא שאול הוא כפול ונק' ארץ עיפתה נמצא שהם שמנה: והשנה י"ב חדשים הרי שמונה מדורי גיהנם כל א' נגד חדש וחצי. ובמדור תחתון יורדים אותם שאינם חוששים לענות אמן עכ"ל: וז"ש לעיל אית מדורא בתראה שהוא שאול והוא כפול דהיינו שאול הוא מדור הז' ותחתית רוא מדור הח' ולכך אמר שאול הוא מדורא חדא תחתית מדורא תתאה הנק' אבדון. וכן בסמוך אמר בההוא אתר נחתי דמבזי לאתבא אמן דהיינו אבדון: