ר"ח פחת ויאמר וכו' מה שפי' בו הרמ"ז תמצאנו בדף ט"ל ע"א עיין עליו:
בר"מ ת"ח בנוי דמלכא אתקריאו שבתות וי"ט וכו': ולאוקרא לון בלבושין וכו' עד אתקריאו קדש קדשים בח"י דף פ"ד ענין המצוה הזאת לייחד אנשים לעבוד ה' ולעסוק בתורתו כמו שהיה הענין בכהנים שנאמרו להם לכו עבדו את ה'. וכל מחסורכם עלינו רק לא ימוש ספר וכו' ויהיו בעינינו דוגמת הכהנים אז נגלות חרפת מצרים מעלינו כמ"שה כי חק לכהנים וכו' ובר"מ נתן טעם לזה ת"ח בנוי דמלכא וכו' ויתר השכר למחזיקי' בה בפ' ויחי דף רמ"ו מאן דסעיד למארי דאורייתא נטיל ברכאן מעילא וכו'. ובפ' דייני גזירות אמרו ע"ה אינם חיים וכו' מצאתי להם תקנה מן התורה ואתם הדביקים וכו' עד דף פ"ב מאמר פ' ע"ש:
בארת כתיב חסר פי' מ' ור"ל שהגבו' תיקנו מדת המ': ויצחק קיימא על כרסייא וכו'. פי' שהגבורות דנים את העולם: ה"ג ובהאי יומא וישב יצחק וכו' ויומא דעיבא לא ניחא רוחהון דקיימי עלמא. פי' כמר"זל שמעתא בעייא צלותא וכו':
מ"ט בגין דעלמא וכו' פי' ולמה המים אינם יורדים לעולם אלא ע"י הגבו'. ותירץ בגין דעלמא בדינא וכו': ערבה דדמייא לשפוון. פי' ערבי נחל הם נ"ה הנקראים שפתים כנודע:
בהאי יומא מאי היא פי' ביום הו"ר מה רמז בזה ואמר אע"ג דלדרשא וכו' ור"ל אע"פי שאין בו אלא דרשא בעלמא כדמפרש עכ"ז הכי הוא ודאי דהא בהאי יומא בשפוון תלייא דהיינו העיקר הם התפלות שמתפללים ישראל בשפתותיהם. ונ"ב ס"מ רוצה לקטרג ישראל בתפלות:
דהא ליומא אחרא פי' שמיני עצרת: אי לתתא דא בכולא פי' זאת דכתיב באשם ובמנחה וכו' אי לתתא דהיינו שמפרשים זאת היא התורה כמש"ה זאת התורה דא בכולא דהיינו שהתורה היא במקום הקרבנות שבעולם כדמפרש: ומ"ש אי לעילא. פי' אי מפרשינן זאת היא המ' שנק' ג"כ תורה שבע"פ גם היא כוללת הכל וז"ש דא בכולא א"נ י"ל דקאי על תורת האשם תורת המנחה וכו' ור"ל אי לתתא דהיינו תורה כפשטה שהתורה היא במקום כל הקרבנות. ואי לעילא דהיינו תורה של מעלה שהוא אבא דא בכולא שכולם בחכמה עשית:
בכנורות דאתיין מסטרא דאורייתא פי' כנור היא מ' ומ' שהיא כנור בניינה מזעיר שהוא תורה שבכתב ומ"ש ואתייהיבת מסטרא דילהון אורייתא היינו שהתורה היא מהגבורות כמ"ש מימינו אש דת למו וכמו שכתוב בפרשת יתרו: