בגין לאתכסאה מלין דאינון ברזא עילאה פי' נעל היא מ' וכשנותן הקונ' נעלו למקנה. רמז שבכח המ' הנק' נעל אינו חוזר בו הקונה והמקנה. ומפני שזה ידוע שנעל היא מ': לכך מדאסגיאו חייבין עשו הקנין בכנף שגם הוא רומז למ' ואין זה ידוע לבני אדם. ויאמר אל תקרב וכו'. הביא פסוק זה לראיה שנעל היא מ'. כל מה דיהיב מיתא וכו'. הלשון הזה קצר ובש"ס כך הוא כל מה דיהיב וכו' טב חוץ מן העפר וכל מה שנוטל המת טוב חוץ מן הסנדל: נעל דחליצה כגוונא וכו' פי' שגם הוא רומז למ'. לא כניש ליה לההוא בר נש לגבה נ"ב לעורר מ"נ כמו מי שקיים פריה ורביה. נעל בגין מיתה הוא וכו' אעפ"י שאמר לעיל נעל דחליצה רומז למ' וכאן אמר שהוא רומז לאותו שמת בלא בנים. הא והא איתנהו שהנעל רומז למ' והוא קשור עם המ' אולי תהיה לו תקוה: בההוא נעל מיתא לא אזיל בין חייא. פי' שלא תהיה נשמתו נעה ונדה בין החיים כמו שהיתה קודם החליצה. לאחזאה דהא אתבני ההוא מיתא בעפרא אחרא. פירש חרוב ליבנות בגוף אחר כדי שיתתקן. בכנפי דמלבושא נ"ב כנף גי' נע"ל:
זאת דא את קיימא דלא אתפרש דא מן דא כתב בס' אור יש' היא עטר' היסוד דזעיר שאינה נפרדת מן היסוד לעולם:
ה"ג וכד אתפרע דא ור"ל אחר שעשינו הפריעה שנתגלית העטרה כולא איקרי זה שגם העטרה נק' זה בכלל היסוד הנקרא זה וז"ש ומנוקבא עייל לדכר שגם העטרה שהיא מ' נקרא זה כמו הזכר. חוק התורה מ"ל. שהתורה היא בזעיר וחוק הוא בזעיר כמ"ש כי חוק לישראל הוא וא"כ מאי חקת כי ת' מורה על הנקבה. הד' הות. פי' שתחלה היתה דלה וענייה ואחר שנזדווג עמה היסוד שהיא ו' זעירא שבתוך הד"לת אז נעשית ה' אבל ת' הוא ד' ונו"ן בצייורה היא ת' נון אמאי איקרי הכי. פי' בשלמא ד' נקרא המ' כך לפי שהיא דלה: אבל נו"ן אמאי נק' המ' כך:
ה"ג וע"ד הכי איקרי בנו"ן דאתמר עלה תי"ו כולא כחדא ד' נ' ד"ר ר' וד' חד מלה הוא ובאתוון גליפן אינון חוק ות' וכולא מלה חדא והכי פירושה. תי"ו כולא כחדא. היינו שיש בה: ד"נ שרומזים על מ' ומ"ש ד'ר פי' ד' היא כמו ר' בציורה. ומ"ש ובאתוון גליפן אינון חוק ות' פי' חוק הוא זעיר ות' היא מ' ובא לרמוז שהם מחוברים במלת חוק"ת. פרה דקבילת משמאלא נ"ב רחל בקבלתה ה"ג דמנ"צפך עכ"ל:
ומלת פרה ר"ל ה' שהיא מ' מקבלת פר שור תם פי' רחל. ושור מועד פי' לאה כדמפרש. גבורה עילאה דא היא דינא קשיא. נ"ב לאה דיניה תקיפין. כד"א ונאום הגבר הוקם על. פי' שארז"ל שהיו מתים מאה אנשים בכל יום עמד דוד והתקין ק' ברכות ותעצר המגפה וז"ש הוקם ע"ל גי' ק' והם כנגד י"ס דזעיר כל א' כלול מעשר הם מאה שמתקנים המ'. וז"ש מאי טעמא בגין דהיא שלומי אמוני ישראל ר"ל שמשלמת לכל ספירה וספירה יעליה לאו היא אלא עמה. פי' דהיינו שאין הי"ס הנק' על עליה דהיינו שנסתלקו ממנה. אלא עמה. ושיעור הכתוב אשר לא עלה מעליה על הנז'. היינו דכתיב בתולת ישראל. פי' כמו ד"א שמפרש עול היא הקל פה. האי פרה כיון דאיתעביד אפר. ז"ל הרב בליקוטים. דע כי ה' גבור' מתאספי' בחוטם ואז הם מתבסמים וכל החמשה חוזרים בסוד אחד וזהו פרה פר ה' שהם החמשה גבורות. הנה עתה היו אפר ר"ל אחד פ"ר שכולם נכללו באחד עכ"ל. ובזה מובן לשון זה. עץ ארז פירש ת"ת. ואזוב יסוד ושני תולעת גבורה. בגין דכל דינין תתאין וכו' פי' אינם מתעוררים רק כד איהי ינקא מס"א ונ"ב עיין מ"ש באדרת נשא בענין כורסייא דשביבין ותבין כי אין הדברים כפשטן:
דהאי חילא דילהון אתחזי כגיונא דא לגבייהו פי' הקליפות רואי' שרשים שלה' שנשרפי' כמו פרה אדומה שנשרפת. בשעתא דחכמתא עילאה. נ"ב אבא. בטיש בגליפוי פי' בפרצופי האצילות שחקק וכמ"ש הרב בפ' כולם בחכמה עשית. ותחלת התגלותו הוא באימא. וז"ש פתח ואתנגיד מניה חד נהרא. ונ"ב אימא. מלייא בתרעין עילאין. פי' ן' שערי בינה. במבועי דמקור' דמייא. נ"ב יסוד שלה עכ"ל. ומלת במבועי קאי על מלייא. ור"ל שפרצוף אימא מלייא בחמשים שערי בינה שהם העצמות שבתוך הכלים דידה. ומלייא ג"כ בהארות שמתקבצים ביסוד דידה. דמלי קופזא רבא מניה פי' מ' דידה שממנה נעשית לאה כמ"ש הרב ז"ל כי לאה היא מאחוריים דמ' דאימא. ומתמן אתמשכן פי' מאימא הנז'. מבועין דנחלין נ"ב צינורות שבזעיר עכ"ל: ולפ"ז נחלין הם ו"ק דזעיר בסוד כל הנחלים הולכים אל הים. ומבועין הם צינורות המוחין שבתוכם. ונהרין בכל סטר פי' בכל קוי הזעיר ימין ושמאל: ופנים ואחור:
בחד שביל וכו' נ"ב שביל דעת זעיר שבו יסוד דאבא עכ"ל: ולפ"ז פי' הזוהר כך: כמו שאבא מאיר לאימא ואימא לזעיר כך האי שהוא זעיר בכח חד שביל שהוא יסוד דאבא שבתוכו משיך ונגיד ההוא נהר. ונ"ב יסוד דזעיר מתמן אתמשכן פי' מיסוד הנז':
מבועין ונחלין נ"ב במ' עכ"ל ור"ל מיסוד נמשך למ' מבועין ונחלין ונלע"ד מבועין הם ה' גבו' שנובעים מתתא לעילא בסוד מ"נ ונחלין הם ה' חסדים. אי נמי מבועין. הם המוחין כולם הנמשכים למלכות ונוחלין הם הארת הו"ק הנקרא נחלים שנמשכים ג"כ למ' וכל זה ע"י היסוד. ואתמליין מניה: פי' מ' ובי"ע מתמלאים מהיסוד הנז'. הה"ד המשלח מעיינים. מביא ראיה לכל הנז' שאבא מאיר לאימא ואימא לזעיר וזעיר למ' ובי"ע מפ' זה המשלח מעיינים הם או"א בנחלים הם ו"ק דזעיר שמוחין דאו"א בתוך זעיר. בין הרים יהלכון אלין נהרי עילאי וכו'. נ"ב ספי' שבבריאה הנק' אפרסמון וסיפא דקרא קדריש וכולהו אתשקיין בחד נ"ב שרפים שבבריאה דתמן אימא מקננא בכרסייא מההוא נביעו דנחלא וכו' נ"ב יסוד דזעיר דאצילות לבתר ישקו כל' חיתו שדי. נ"ב ד' חיות שביצירם ששם מט"ט הנק' שד"י: ישברו פראים: נ"ב פראים גי' כרים ע"ה והם סוד מנצפ"ך סנדל"פון עולה פ"ר שבעולם האופנים ששם סנדל"פון:
וכד אלין מתשקיין וכו' פי' האופנים הנז' כל שאר חיילין אחרנין. נ"ב הם עשרה כתות מלאכים שתחת אופנים בי' גלגלים:
תשבע הארץ לתתא נ"ב ארץ דעשייה ממש וכל עלמין כולהו חדאן נ"ב עד עכשיו דיבר בפנימיות העולמות. ועתה דיבר בחיצוניות העולמות. דנחלא עמיקא פי' יסוד הבינה. תוסף רוחם יגועון לאתערא וכו'. ושיעור הכתוב ניתוספת רוח הטומאה בהם כשיגועון. ומאן דקאים בהדייהו ועל שאר בני נשא. פי' כל הנוגעים במת. הכל היה מן העפר. פי' מ' שהיא סוד פרה אדומה. ותחדש פני אדמה נ"ב סוד גדול רמז בכאן. ותחדש פני אדמה שמדבר בבחי' פנים תתאין שהיו תחלה מלאים חשך. והם בסוד מלאה דם הודשנה מחלב: או כפי פשוטו שפני אדמה הם פנים העליונים וכשיש בה ש"ע נהורין מפני אריך אז יש זווג ועת רצון: דף קפ"א ע"ב
אתעביד דינא במרים פי' שהיא בפי' המ' כמו פרה אדומה בגין דהיא מקרבת לה גבי גופא פירוש שהימין מקרב המ' לת"ת דזעיר שנקרא גוף:
הושיעה ימינך וענני: פי' דהשתא אתבר ימינא ולכך אומרת המ' הושיעה ימינך תחלה ואח"כ וענני בקדמיתא אסתלק סיהרא. פי' ע"י מיתת מרים וז"ש מיתת מרים אסתלקת באר דהיינו באר שלמעלה ובאר שלמטה. עד דאשתכח בקרן מערבית וכו'. יובן במ"ש הרב בליקוטים שז' בחינות יש במ' ובחינ' התחתונה היא נקודה תחת היסוד נגד עטרת יסוד דזעיר ונודע שמערב הוא היסוד וקרן מערבית היא עטרת היסוד ולכך אמר אתפגים יומא בתר יומא דהיינו שהיתה יורדת המ' מדרגה אחר מדריגה עד שנעשית נקודה תחת היסוד ה"ג הנך קיים לאנהרא לסיהרא דא הוא יהושע ועליה כתיב האי קרא וכו'. דהא איהו אעמל בהו בישראל תחת השמש תחותיה דמשה ושיעור הכתוב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול שהוא יהושע שמלך תחת השמש דהיינו במקום משה הנקרא שמש ולא מילא מקומו. הואיל ולא אשלים להכא ולהכא. פירוש שלא זנה למדריגת זעיר כמשה אלא לסיהרא שהיא מ' ומלבד זה לא תיקן המ' ג"כ שתהיה מתוקנת ואינה צריכה אל זעיר אלא שעדיין צריכה אל זעיר ולכן ולא אשלים להכא ולהכא וז"ש ג"כ בגין דפלח ולא נטר אתריה ממש אלא תחות שמשא וכו' ותחת השמש דקרא קדריש והוא כמו פי' אחר:
רש"א ודאי וכו' פירוש ר"ש לא ניחא ליה לפרש כת"ק שאין ראוי לו' על יהושע מה יתרון וכו' אלא על אדה"ר דאחיד סיהרא בלא שמשא. ימינו זה דרום ופירוש הולך אל דרום קאי על שמש הנז' ברישא דקרא וזרח השמש וכו' והיינו שהחסדים יוצאים מיסוד דאימא שבת"ת דזעיר הנקרא שמש. לחסד דזעיר שהוא דרום ומניחים שם חסד אחד. ואח"כ וסובב אל צפון שהוא גבור' דזעיר. ודא כליל בדא. פירוש גבורה כלולה בחסד. הולך השמש מ"ל פירוש כיון שפ' הולך אל דרום איירי בשמש הולך השמש מ"ל. ותי' מאן רוחא וכו'. תחת השמש נ"ב שיוצאה תחת ת"ת דזעיר. דאיקרי רוח הקדש נ"ב רחל. ודא רוח הולך וסובב לאלין תרין סטרין נ"ב חסד וגבורה עכ"ל. ולפ"ז רישא דקרא הולך אל דרום קאי על השמש דבי עסיק דכתיב וזרח השמש וכו' וכמ"ש לעיל. אבל סיפא דקרא סובב סובב הולך הרוח היא מ' שהולך וסיבב לח"ג ולכך נקט מלת סובב ומלת הולך נגד חסד וגבורה שהם דרום וצפון דרישא דקרא שאמר בהם הולך וסובב. מאן סביבותיו אלין אבהן פי' לפי שלא הזכיר תחלה רק סובב סובב הולך הרוח דהיינו לח"ג ולא הזכיר ת"ת לכ"א ועל סביבותיו שהם חג"ת בכללות. אחיד בחיים דהאי עלמא וכו' פירוש שהזעיר מבריח בין שני ה"הין כמ"ש בפ' עד תאות גבעות עולם ולכן מי שאוחז בזעיר אחיד בחיין דהאי עלמא שהם מוחין דמלכות. ובחיי דעלמא דאתי שהם מוחין דבינה. דא אילנא דחיי נ"ב זעיר:
יתרון דיליה מהו החכמה פירוש שנה"י דאבא בתוך זעיר וזהו מעלה שיש לזעיר שיש בו מוחין דאבא ולכ"א ודא הוא דכתיב ויתרון דעת וכו' לפי שאמר ויותר לרואי השמש דהיינו שמעלה גדולה הוא מי שמשיג לזעיר ומה היא מעלתו לפי שויתרון דעת החכמה. דהיינו שאבא בתוך זעיר וא"כ מי שהשיג לזעיר השיג לאבא ג"כ שבתוכו. דא צדיקא דעלמא ופירוש הכתוב טובה חכמה שהיא מלכות מי שמחברה עם נחלה שהוא יסוד. אבל ויותר מי שמחברה עם הת"ת דאיהו נהורא דשמשא. פירוש שהארות זעיר מתקבצים ביסוד. דמתאחדין לה בשמשא תוקפא דכולא. שיש בזעיר מוחין דאימא הנקרא תוקפא דכולא לפי שאימא דינין מתערין מינה וגם יש בו מוחין דאבא הנקרא שבחא דכולא. גם בלא דעת וכו' פירוש אם לא יאיר זעיר למ' היא נפש לא טוב דמתמן אישתרש אילנא פירוש מאבא נשרש זעיר הנקרא אילנא. והוה אמר עוד ראיתי תחת השמש. נ"ב כמי שאומר תחת השמש ראיתי הדבר הזה:
כ"ש דהא קבל עונשא זמנא ותרין פי' בגוף א' ובגוף הב'. ועוד על עובדין קדמאין קיימין לאתתקנא. נ"ב פי' שממיתים עצמם בעוה"ז לתקן מה שעוותו כבר ולכן נקראים מתים בצרורא דחיי. פי' מ'. למחמי ביקרא עילאה. נ"ב שפע מלכות ל"ב נתיבות חכמה הנק' כבוד ויקר. דמלכא קדישא. פי' שבתוך זעיר הנק' מלכא קדישא:
בנועם פי' אבא ג"כ נקרא נועם כמו אימא:
ולבקר בהיכלו פי' שע"י המ' משיגים הארת אבא:
עין לא ראתה וכו' פי' עין לא ראתה לעדן שהוא אבא זולתך אלהי"ם שהיא בינה. אי נמי מ' שבה יורדת הארת אבא. וע"י זוכים הצדיקים להארת אבא. דא עדן דאיקרי חכמה תתאה. נ"ב חכמה דנוקבא נק' עדן:
על גן דבארעא פי' ג"ע של מטה שבעשיה כי מ' מקננת בעשיה וז"ש ואשגחותא דהאי עדן עליה ולא יתיר:
אקרי עדנה נוקבא ושיעור הכתוב ושבח אני את המתים שכבר מתו ובאו בגלגול שני. מן החיים אשר המה חיים שעדין לא באו בגלגול. לפי שאלו אינם זוכים אלא לעדנה שהיא נוקבא. אבל הראשונים שמתו ונתקנו. זוכים לאבא הנ' עדן ולא עדנה:
האי עדן תתאה וכו' פי' מ' נק' גן לגבי אבא ונקרא עדן לגבי גן של מטה שבעשייה: ועל אלין אמר שלמה מן החיים וכו' פי' שאינם אלא בגן תחתון ויונקים מהמ' הנק' עדנה: וזוהי מלת עדנה דקרא:
וטב מכולהו פי' היא חלוקה ד' ודקדק לה ר' חייא ממש"ה וטוב משניהם ש"מ שזה שעדין לא בא הוא טוב משנים הנז' מכלל דאיכא חלוקה ד' שהיא טב מכולהו ודייק סיפיה דקרא דכתיב אשר לא ראה את המעשה הרע ולכך הוא טוב משניהם אבל מי שבא לזה העולם והיה צדיק ודאי שהיא טוב מכולם:
מאן דלא אתפרש נ"ב שלא נפרש מהשי"ת: ולא אתגלייא נ"ב שלא נגלה לחיצוני' מימיו: ה"ג וכולהו אתוקדן מחופה דהאי כסא. ה"ג הה"ד וילבש משה את אהרן את בגדיו: וכתיב וילבש אותו. ולא כהג"ה. דהיה דליק בכל יומא תרי זמני כבר כתבנו בפ' ויחי ר"ל שלשון זה מסייע לרמב"ם ז"ל שסובר שהיה מדליק המנורה שחרית וערבית הפך הרשב"א ורש"י וסיעתם וכתב הכ"מ שתרגום אונקלוס מסייעם שתרגם בהטיבו באתקנותיה. ובהעלות ובאדלקות ש"מ שמטיב שחרית ומדליק ערבית. והזוהר הלא ס"ל כהרמב"ם. ודבר זה פלוגתא דתנאי ואונקלוס תנא הוא תלמידו של ר"א הגדול. ור"י בן חנניה ורשב"י תנאי נינהו:
הה"ד ויראו כל העדה פי' שראו בעיניה' וכו' כמש"ל דכל ישראל הוו חמאן לאהרן שכיב וכו':
מרים בקדש נ"ב כנוי למ': אחיד ההוא טורא לטורא דאהרן נ"ב פי' שמחילות פתוחות בקרקע ממערה למערה ובספרי אמרו שגם היא פתוחה למערת המכפלה כדי שיתחברו כולם עם האבות: באתר אחרא אסתלק עם אינון מי מריבה. פי' במקום אחר פי' סודם:
כתובה בין הכתובים נ"ב הם יסוד ומ' כנודע ורוח הקדש היא מהנוקבא אשר מבחינתה נתנבאו בעלי רוח הקדש והיינו בין הכתובים. גם מצינו כי כתובים הם נ"ה עכ"ל. וז"ל הרב בליקוטים דע כי קבלה באצילות. ותלמוד שהוא פירוש המשנה בבריאה. ומשנה ואגדה ומדרש ומימרות של האמוראים שאינם פירוש אמשנה ביצירה. דמקרא בעשייה והכוונה שבאצילות יש שם אפילו הקבלה כ"ש האחרים. והבריאה חסר הקבלה לבד וביצירה חסר הקבלה והתלמוד ובעשייה יש מקרא לבד. ומ"ש בזוהר שהנביאים בנ"ה דזעיר והכתובים ביסוד ומ'. ר"ל שהמקרא כולה בעשייה: אבל תורה בת"ת שבה נביאים בנ"ה שבה: כתובים ביסוד ומ' שבה עכ"ל: ובזה מובן לשון זה: ההוא מלה בישא עליה פירוש שנושכים אותו נחשים צפעונים כמ"ש וישלח ה' בעם דכו' וז"ש וא' לאו הא נגעים וכו'. דמוקדין לון כאשא פירוש ששורפים בארס שלהם כמו האש. ור' חייא הוסיף דחוויין הוו מלהטן אשא בפומייהו. ועבד הלוי הוא. נ"ב שהם הגבורות הנמשכים לה מהבינה הנקרא הוא עכ"ל: ולכך מלכות שהיא נגלית במקרא:
ובינה במסירת אלף כללא דכולא: נ"ב בינה בסוד אלף בינה: כללא דו"ה פירוש שהבינה כוללת זו"ן.
רש"א רוח דמייא וכו' פירוש רוח שהוא רוחא דשדי בגווה שמעורר המים שהם החסדים כדמפרש: דנשב בקדמיתא נ"ב רוחא דשבק בגווה מעלה מ"נ הגבורות בתחלה: הפיחי גני נ"ב גן גי' בן ע"ה. והוא רוחא דשבק בגווה. נזלין מייא. נ"ב חסדים דדכורא. למלייא לה נ"ב יסוד דידה ישב רוחו בקדמיתא נ"ב אין לתמוה היאך אמר רוחו דמשמע דקאי על הדכורא ולעיל אמרנו שהם מ"נ דמ'. דלא קשה מדי כי הרי ההעלאה הוא ע"י ההוא רוחא דשבק בגווה. וא"כ רוחא דדכורא ממש הוא: ה"ג מאי קמל"ן משמע דבעי וכו'. ול"ג דשמע:
לאתערא מלה נ"ב אתערותא דמ"נ דלתתא. מאי שנא בקדמיתא בארה: פירוש ר"ש בא לתרץ ב' קושיות שיש בפ' הוא הבאר היא קרינן: ועוד בקדמיתא בארה ולבסוף באר: ותירץ תחלה הזכרנו מ' לבדה במלת בארה ולבסוף דכתיב הוא במסורת להורות היא שהיא המ' כלולה עם הזעיר הנקרא הוא לכך מ' ג"כ נקרא באר לשון זכר ובזה מתורץ הכל. דמ"ש באר לבסוף הוא מפני הדכורא והאי דכתיב הוא וקרינן היא להורות כשהיא שהיא המ' כלולה בהוא שהוא הזכר: אז כולא איקרי באר לשון זכר:
דלאו רשו דההוא בעל בהאי נ"ב להוריד אש מן השמים ועוד דמלין לא מיתכשרן בינייהו: נ"ב שקב"ה בלבלם משיכו דבתר כתפוי דקב"ה: ה"ס האחוריים שהוא החיצוניות ולא הפנימיות ומ"ש דלא טאס באוירא. פירוש שאינה עולה בסוד מ"נ ליסוד דנוקבא הנק' אוירא: דשגיחו אקרי פירוש השגחה בעלמא הוא שמשגיח עליהם הקב"ה: אבל אין תפלתם עולה לפנימיות הקדושה ממש: מאתר דמחשבה: נ"ב כבר למדנו ממורינו זלה"ה כי עיקרה הוא להמשיך מיסוד דאבא בסוד אתה שאנו אומרים: באורח מישור נ"ב הארת פנים בפנים:
אשתכח אתר לאתיישבא ביה פירוש במ' יש בה מקום להתיישב שם החסדים ויש בה מקום להתיישב שם הגבורות: וע"ד כנסת ישראל לא תירא לביתה משלג: נ"ב דינא קשייא: חוור בסומק פירוש שתמיד נמתקים הגבורות על ידי החסדים והיינו שָנִים לשון שְנַיִם ולכך לא תירא המ' על ביתה שהם ישראל מהדינים. והיינו שייכות פסוק זה עם פ' אל תירא אותו. תרין אותו אינון שלימין וכו' נ"ב המסורת חולק על זה. ה"ג דאינון אות ממש עד דרוש אחיך אותו דבעי לפרשא ההוא אות: דהא ימינא בעייא להאי נ"ב שאברהם שנ' בו שב לימיני קירבו. הא אלעזר. נ"ב שהוא כהן עכשיו בדור הזה. ימינא דסיהר' הוא נ"ב שהוא הוא בסוד הלבנה רחל כמ"ש ואתם הדבקים בה'. וא"כ אין לו שליטה עמי שאני בעלמא דדכורא: