ואתא לגבי קברייא דאבהן כתב הרב בליקוטים כי כלב היתה בו נשמת אליעזר עבד אברהם ולכך הלך לחברון לומר לאאע"ה כשם שמשה התפלל על יהושע תלמידו. גם אתה התפלל עלי שאני תלמידך:
אלא א"ל משה י"ה יושיעך מנייהו נ"ב ל' להושע: שביל יהושע שקרא בתפלה י"ה יושיעך עכ"ל. ושיעור הכתוב קרא משה לתשועה לבן נו"ן וא"ל י"ה יושיעך. ולפ"ז לעולם יהושע היה שמו מתחלה. והאי ויקרא משה היינו לשון תפלה:
נער איקרי נ"ב מט"ט קשיר ליה משה בהדה פירש והיינו י' דיהושע שהוסיף לו משה שהמ' נקרא י' זעירא כנודע והכתוב שקראו יהושע תחילה ע"ש סופו כדמפרש. ר"ח אמר וכי לא הוה ידע משה וכו'. קושיא זו כבר הקשה אותה ר"ח בריש הפרשה שאמר מה אמר לון היש בה עץ וכי מה הוא דקאמר ואי תימא דלא ידע וכו' ותרצה שם אלא עכשיו חזר להקשות אותה לחברים לידע מה יתרצו הם. ור' יוסי תירץ לו עץ הוא עוץ ור"ש תריץ עץ הוא זעיר. אם אין הוא אריך שנקרא אי"ן הפך מ"ש ר"ח לעיל במלת אי"ן. ומ"ש דבמעייכו בעיתו למנדע. פירוש שרצו יש' לידע אם המן הוא מאריך או מזעיר ע"י מה שבמעיו אם נבלע באיברים הוא מאריך ואם לאו הוא מזעיר. ולכך אע"פי שהוא רוחני לא נבלע באיברים. והאמת שהוא מאריך כמ"ש הזוהר בפ' בשלח שהטל היה יורד ממ"ס דאריך לזעיר ומשם למ' עד שבא לעוה"ז. והימים אינון דאישתמודעי פירש ו"ק דזעיר. ימי בכורי ענבים דייקא פי' שהמ' נקרא ענבים והימים האלו היו מתקנים אותה ומבכרים אותה כמ"ש הרב באוצ"ח שאותה שעה נתקנה רחל ע"י דור השני שהם מעלמא דנוקבא שנכנסו לארץ. ולפ"ז כוונת הכתוב לפי שמשה נסתפק אם יש שם אריך לכך אמר שאין שם רק זעיר מאיר במ':
או ויאמרו פי' ולא ליכתוב ויספרו לו. ותירץ כל חד אוליף מלה בלחודוי דהיינו כל א' היה מסדר מה היא הדבה שיאמר לפני מרע"ה:
ויגידו בכל אתר וכו' פי' והכא אין שם חכמה לכן לא אמר ויגידו אלא ויאמרו אמירה בעלמא. ויאמרו הרהורא דלבא. פי' מה שהיו מהרהרים בלבם דהיינו הדבה. תפקידתא פי' מה שנצטוו כל א' לומר:
באנו עאלנא לתמן וכו' פי' ולכך לא אמר הלכנו הליכה בעלמא: אלא באנו נכנסנו לתוך פנמיותה ואמרת דלית דכוותיה. ושיעור הכתוב באנו אל הארץ אשר שלחתנו והיית אומר וגם זבת חלב ודבש היא. ואינו כן אלא וזה פריה כמ"ש ר"ח דבריו בסמוך. דאיתרעי מצד הנפש ואתרבי מצד הרוח. ואיתפאר מצד הנשמה. בגין דחד בחד אתקשרן. פי' התורה קשורה בישראל:
ואתקין שייפי גופא סחרני' דלבא בית קדשי הקדשים נקרא לב כמ"ש בסמוך וההוא לבא אתקשר ואתאחד במוחא עילאה פי' ירושלים של מעלה נק' מוחא עילאה כמ"ש בסמוך:
לימא דאוקינוס גרסי' והאולם למזבח קשה אם מזבח זה הוא מזבח החיצון מאי קאמר והאולם למזבח. והרי מזבח חיצון רחוק מהאול' כדתנן כ"ב אמה בין מזבח לאולם. ואם נאמר הוא מזבח פנימי מאי קאמר והמזבח אסחר להיכל. הרי המזבח בתוך ההיכל הוא וצ"ע. והכא הוא לבא דכל ארעא ועלמא. פי' בית קה"ק הוא לב ארץ ישר' ולב העולם: ממוחא דרישא נ"ב ירושלם של מעלה המכוון כנגדה:
ה"ג ואית ימא לעילא מן ימא ול"ג ואי תימא: פי' מ' שהיא בהיכל ק"ק דבריאה. ומ' דאצילות ובינה הנק' ים הגדול כמו שמפרש: מקבליה ע' סטרין פי' מלפנים ממנו יש ע' שרים שממונים על ע' אומות. גליפין מז' דליקין. פי' חציבתם מז' גבורות:
לאינון שמשי דלגו נ"ב ע' שרים מהז' היכלות עכ"ל: והם ע' אחרים קדושים: ואינון סטרין לד' רתיכין נ"ב ד' חיות:
קרתא קדישא נ"ב מ' דאצילות:
דרביעא עלייהו נ"ב בהיכל ק"ק הים עליהם מלמעלה:
וההוא בי דינא עלייהו הוא גבר"יאל לפי שע' סנהדרין הם בהיכל הזכות שהוא גבורה וגברי"אל הוא גבורה ג"כ. לאתר דאיתקרי ק"ק נ"ב היכל הז' דבריאה. ותמן הוא לבא נ"ב מ': ודא אתזן מן מוחא דלעילא פי' מ' ניזונית מן זעיר: ואתאחד דא בדא בריאה באצילות:
לעילא לעילא נ"ב באצילות:
עד דאשתכח דכולא אתזן ממוחא עילאה וכו' פי' כל הספי' דאצילות דהיינו מ' מזעיר וזעיר מאו"א ואו"א ממ"ס דאריך כמ"ש הרב שאבא יונק ממזל הח' ואימא ממזל הי"ג והדיקנא היא ממ"ס: כד אנהיר עתיק. נ"ב ארייך במוחא נ"ב חכמה:
ומוחא אנהיר ללבא נ"ב אבא האיר לזעיר:
בדרך נועם ה' נ"ב ע"י הבינה ודא הוא כח ה'. נ"ב בינה נקרא כח ה' לפי שיונקת מאריך הנקר' ה'. א"נ כ"ח ה' שפע הבא מאריך לכל הספירות. כאשר דברת כמה דאוקמוה. ארך אפים אף לרשעי':
למימר לדא בשעתא דעקתא פי' ט' תיקוני דיקנא שהם ה' ארך אפים וכו' הם כופים את החיצונים כמ"ש הרב ולכך יאמרו בעת צרה: וכן שאר אחרי אסתלקו. אעפ"י שאין בדיקנא דזעיר אלא ט' תיקונין. כיון שבאים לו ד' אחרים מדיקנא דאריך להשלים לו י"ג. מן הראוי שיאמר משה י"ג כולם. אלא דאינון גרמו וכו'. כדבריך ממש וכו'. פי' כמרז"ל שא"ל הקב"ה כדבריך עתידין לומר והודה לו. וז"ש הא איתערו חברייא א"נ כדבריך ממש הם תיקוני דיקנא שאמר ה'. ארך אפים ורב חסד. ואמר לו כמו אותם הדברים שאמרת שאני ארך אפי' ורב חסד כך אני עושה ומאריך להם אפי ומ"ש והא איתערו חברייא ר"ל ופירשו כדבריך עתידין לומר:
ההוא נשרא רברבא נ"ב ר' אילאי שורש נשמתו היה מפני נשר ולכך היה בצורת נשר. דקא מלקט עשבין. ירמוז שהיה מברר בירורין ע"י תורתו:
תרין שמהן דשמע ה"ה נ"ב הם זו"ן. אלהינו אשתתף בהו. נ"ב אימא:
חותמא גושפנקא אמת נ"ב אהי"ה פ' אה"יה גי' אמ"ת וכד מתחברן כחדא וכו'. פירש נה"י דאימא בתוך זעיר ונה"י דזעיר בתוך מ'. וזו כוונה אחרת בשמע יש' שבפ' תרומה אר"ש בד' גוונין איתסדר האי יחוד'. תרין אינון וחד אתהדר. ז"ל מורינו ז"ל:
תרין אינון הם מט"ט וסנ"דל וחד אתהדר פי' בגלות חד אתהדר: וכדמפרש:
כד שליט וכו' פי' כאשר יש כח בזעיר ע"י מעשה התחתוני' באותה שעה נקר' שליט:
טאס על גדפי רוחא הוא פי' של סיפ' דקרא וידא על כנפי רוח:
והענין הוא כי כמו שנשמות הצדיקים עולים בלילה לשוטט בארץ החיים כך נשמתו של זעיר עולה ושאט על גדפי רוחא. ושאט במאתן אלף הם עולמות אריך כמ"ש הרב שהמאות באו"א והאלפים באריך. וטעם היותם מאתים לפי שאלהים באחורים גי ר' ולפי שבלילה מתעוררים הדינים בעלותו וגם שיש גלות בעולם לכך הם ר' שם אלהי"ם באחוריים. ובהיותם באריך הם אלפים. וכמו שנשמות הצדיקים עולים לעולמות עליונים לידע משם עניינים נפלאים כך נשמת זעיר בלילה עולה לאריך לידע סודות נעלמים. ומ"ש ואתט"מר. כי שם נגנז לפי שעה. אינון תרין כרובים מט"ט וסנ"דל נקרא כרובים כמ"ש בפ' תרומה על פ' יושב הכרובי'. אגניז חד. פירש כי בזמן שנגנז יוסף מאחיו ובנימין היה משמש במקום יוסף שגם הוא שרשו מן הדכורא כנודע. אגניז חד שהוא מט"ט ועליו נאמר וירכב על כרוכ ויעוף שהוא מט"ט שרכב עליו זעיר ונגנז. ומ"ש ואשתאר חד לגבי בנימין פי' סנ"דל שהוא נגד בנימין. וכאשר נמצא יוסף חזר מט"ט למקומו. אמנם בגלות המר הזה נגנז מט"ט לגמרי ולא נשאר רק חד שהוא סנ"דל והוא סוד ההוא רוחא דשביק בגווה בעלה והוא משתמש במקום שניהם כי מוריד מ"ד מחמת שרשו מן הדכורא. ומעלה מ"נ לפי שהוא בנוקבא ומ"ש ואגניז במאתן אלף עלמין ואיתטמר ההוא דרכיב עליה. היינו כמ"של שבגלות בלילה עולה נשמת זעיר ונגנזה בר' אלף עלמין שהם באריך. אבל בזמן בה"מ היו המוחין תמיד בזעיר ותמיד הי' זו"ן פנים בפנים כמ"ש הרב ז"ל ולא היתה נשמתו יוצאה ממנו כמו בימי הגלות. ושיעור הכתוב וירכב על כרוב שהוא מט"ט ויעף זעיר וכן וידא על כנפי רוח הוא זעיר ג"כ שטס על גדפי רוחא שהוא מט"ט הנז' ונגנז באריך עכ"ל מורינו ז"ל. ולדעת ענין מט"ט וסנ"דל באמיתות עיין בפ' ויצא בס"ת בענין הדודאים כי שם ביארנו כל הצורך:
ורדא אחרא ונפקו גרסי' דלקמן אמר אפיקו תרין ורדין וארחו בהו ש"מ שתחלה נתן להם אחת. וכתוב עניינה באותם דפים שחסרו מהזוהר ממעשה זה. ואח"כ יהב לון וורדא אחרא ונפקו. וההוא יצה"ר איהו דמית ואתעכל בגוויה נ"ב כן כתב הרב ז"ל בטעם הקבורה:
דא יצה"ר כליל דכר ונוק' נ"ב ס"מ ונוקביה עד ההוא אתר וכו' פי' שמשם ואילך לא ראו כלום כמ"ש בסמו' זקפו עיינין וכו' מתמן ולהלאה לא חמו כלום. מאריהון דאגדה. נ"ב בעלי הקבלה: אוף הכי כראן קברין שהם היו מתי מדבר כי שם נפתח להם פחח לג"ע וראו מראות אלו כמש"ל אלין טוריי' כולהו רישי מתיבתי לעמא דאדבמדברא וכו' בתושבחתא דדרא דמדברא וכו':
ה"ג וקיימין מיד בגופין חדתין דגופין קדמאין גופין נכראין פי' גופות הראשונים שהיו להם קודם מתן תורה. בצלאל רביעאה איהו וכו' יוסף רביעאה וכו'. פי' בצלאל ויוסף הם ביסוד כנודע והאי דקרי להו רביעאה נ"ב כי שיעורא דגופא ד' בריתות ונמצא שהוא רביעית מן השיעור. א"נ כד חשבינן גוף וברית חד נמצא יסוד רביעי לחג"ת. ועוד כשהוא עולה בסוד הדעת נמצא שהוא רביעי לנהורין כח"ב ושני עיקר. עכ"ל. ור"ל מדקאמר סליקו דלעילא וכו' ש"מ שהוא עולה בסוד הדעת ולכך נקר' רביעי שהוא רביעי
מאן דאיסתכל וכו' לקמן מפרש להו אילנא דתמני סרי. נ"ב בשדרה י"ח חוליות. אי לא כפיף חוייא בישא וכו' נ"ב שדרתו נעשית נחש. מאן דעאל תרין כרובים לגו. נ"ב יסוד דכורא ונוקב' עכ"ל והכוונה שמעלה זו"ן בסוד מ"נ לאימא וז"ש בדף קס"ד כשמפרש שם מאן דעאל שיעור תרין פתחין לנו בי כנישתא. והיינו מי שמכניס זו"ן בסוד מ"נ לבינה כי בינ' נקרא בית הכנסת הגדולה. עוד פירש הרח"ו ז"ל פי אחר. תרין כרובים היינו שמכניס מט"ט וסנ"דל למ"נ ולפ"ז בי כנישתא היא מ' שנקר' בית הכנסת:
מאן דמעיין וכו' נ"ב שמעיין בתפילתו קורבנא דרבייא נ"ב דם מילה:
שאילנא לאבי אבא וכו' מכאן נראה שאבי אביו של ר"ש היה עם אותם החבירים שראו מראות אלו דאי לאו הרי הזהירו אותם וא"ל יהון תדיר ברזא בגווייכו וגם החבירים כד מטו הכא הוה כתיב אשמרה דרכי וכו'. וא"כ מי גילה רז זה לאבי אביו של רשב"י. אלא ודאי היה עמהם ולכך אמר לבן בנו. אעפ"י שלא ניתן לו רשות לומר. כלל הדברים אלו התרין מלין בנו עלמין וחריבו עלמין.
נהיר כשמשא נ"ב כי גוף הצדיקים נהיר בעוה"ב ואיהו נטיל בכל מתיבתא פי' אהרן נוסע עם כל הישיבה כולה למתיבתא דמשה. אהרן קאים גו פרגודא דלתתא וכו' פירש שג' מינים היו על פני משה המסוה שהוא הפרגוד והפרכ' על הפרגוד וז' ענני יקר על הפרוכ' אהרן אינו מפסיק בינו לבין משה אלא המסוה שהוא הפרגוד. רישי מתיבתי לבר מפרוכתא. וכל שאר החכמים לבר מז' ענני. בכמה פליאן פי' נגד כתר שנקרא פלא ומקורין נגד חכמה. ומבועין נגד בינה. ונחלין נגד זו"ן. א"נ פליאן נגד חכמה. ומקורין נגד בינה. ומבועין ונחלין נגד חו"ג והם ד' מוחין דזעיר:
מתיבתא דרקיע' נ"ב דמט"ט מתיבתא עילאה נ"ב דקב"ה. ובזוהר בפ' בלק דף קצ"ב ע"א שורש למטה במתיבתא דרקיעא ועשה פרי למעלה במתיבתא עילאה. עוד שם בעא קב"ה לאתקנא ב' מתיבתין דליה וכו' בזוהר פ' שלח לך דף קס"ג ע"א נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא. ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עילאה וכו'. בח"י דף קפ"ג כתב מבואר מזה כי ישיבה שלמטה היא הנקר' ג"כ מתיבתא דרקיעא וז"ש ביוה"ך בישיבה של מעלה ובישיבה של ממה ולא קאי לב"ד של ג' הנצבים בב"הכ אלא ב' הישיבות הם למעלה כנז': דהא פריעה הוה ביה אבל אברהם לא נצטווה על הפריאה כמ"ש לקמן:
ה"ג במה אתפרע ואתדכי דאתקיף לפסולת דלגו אתר דפריעה שארי איהו שור. נ"ב סוד הגבורות שביסוד קליפת נוגה עכ"ל. ולפ"ז התכת לשון הזוהר כך הוא בגין דההוא אתר דהיינו הגבורות שביסוד קליפת נוגה שמחזיק לקליפות שממנו יונקים. והגבורות הנז' הם לגו אתר דפריעה שארי דהיינו בתוך יסוד קליפת נוגה כי הנוגה נקרא פריעה איהו שור דהיינו הגבורות הס'. דיוקנא דשמאלא פי' שהגבורות אלו שביסוד קליפת נוגה הם דיוקן גבורה שלמעלה. דכרסייא דיליה פי' שהם כסא לגבורה שלמעלה. דהא רתיכא דכרסייא רשימא דברית אית ביה. פי' שהמ' היא כסא לזעיר והיא רומזת לעטרת היסוד דזעיר הנקרא ברית וז"ש דהא רתיכא בכרסא רשימא דברית שהיא מלכו' אית ביה בשור הנז' שהם הגבורות שביסוד קליפת נוגה. ולכך נקר' שור תם. שור שיונקת מתם שהיא המ'. ויעקב אחיד ביה בגוויה. פי' שיעקב אחז אותם הגבורות שבנוגה כדי שלא ינקו מהם הקליפות. וז"ש ובהאי שור עביד וכו' דהיינו כיון שלקח אותם הגבורות לעצמו ומנע יניקת הקליפות זהו העברת הזוהמא. בשרה כתיב פקידה. פי' שיצחק תחילה היה במ' לבד בסוד כה יהיה זרעך כמ"ש בסוף פ' לך לך.
ויקבלון לה אלין תרין נשרין. פירש להחזיר העטרה למקומה. עלה זית דא מלכא משיחא. פירש דוד נקרא זית. עלה שלו הוא משיח בנו. ההוא עלה זית טרף וחטף וכו' פירש בשביל כבוד עלה זית שהוא משיח לכך יונה טרף וחטף העטרה הנז' להשימה על ראשו:
ומקבלא יקר מהאי יונה נ"לעד דגרסי' ומקבל. וכתיב כדכורא בזמנא דמקבלא יקר דא. פירש שלפי מתיבתא דרקיעא יונה דכר הוה. אבל מפני שמלת יונה הוא לשון נקבה לכך כתיב ולא יספה ולא מצאה לשון נקבה. וכתיב בדכורא טרף ל' זכר בזמנא דמקבלא יקר שהוא העטרה להשימה על ראש משיח.
כסאו כשמש נגדי פירש ומגדל זה הוא כסא למשיח ששה הוא עומד לקרות בס"ת. ואף דכרסייא אחרא יש למשיח במינים שונים ואתוון רברבין עכ"ז זה יותר מהם שמאיר כשמש:
אתון רברבין וכו' נ"ב היינו אותיות שם המפורש שנבראו בו שמים וארץ המצטרפים בס' בראשית בטשי. אתוון זעירין בהו פי' כשבוטשים אותיות קטנות שהם במ' באותיות גדולות שהם בבינה נראים המאמרות האחרות כגון ויאמר אלהים יהי אור וכו':
מאן דנטיר ברית וכו': מי ששומר בריתו יזכה להיות אחורי השכינ' כמ"ש שוי ליה אבתרוי ואיהי לקמא שהמ' היא קודמת: ת"ח ההוא רקיע נ"ב יסוד: נהימו דמיין נבעין: (נ"ב חסדים היורדים): כל אינון אגנין נ"ב הם יסודות דנוקבא דבד' סטרין פ' נגד ד' אותיות אדנ"י ועיין בדף קס"ו ע"א שאמר כן הרח"ו ז"ל בהג"ה. מליין מנביעו פי' מהחסדים היורדים:
עבדו את ה' בשמחה נ"ב מצד החסדים דדכורא וחד ביראה נ"ב מצד הדם אשר באגנות גבו' דנוקבא. מסטר' דמזרח ל"ב דעת אלא זרתא. נ"ב כי כן הדעת גבוה מן הזרועות שיעור זרת לבד:
כד נבעין מיא ונפקין פירש מהאגנות הנז' שהם יסודות הנוק' וז"ש סלקין כל מיני מרגלאן ונ"ב היינו מ"נ בחינת גבו' מרגליות נקובות. חזור נ"ב כפתור גבורה ושושן פרח חסדים. טרפין דלהון של חזור ושושן על שע"ה כרובין. כמנין עש"ה חס"ד חסר ו' כתיב בתר שבכין אחרנין לגו פי' שע"ה כרובים הם באמצע העזרה והשבכים הם סביב כותלי העזרה מבפנים וז"ש בתר וכו' דהיינו אחורי הכרובים הם שבכים שהם החדרים שסביב העזרה מבפני' וז"ש ואינון סמכין סחור סחור דעזרה לגו:
כי שב מאחרי: כי תחלה היה אחורי השכינה וכשחטא שב מאחוריה לצד פניה. ונלע"ד מזש"ה וימלא אחרי לפי שהאחרים שאטאו אמר להם משה כי על כן שבתם מאחרי ה' כי היו אחריה ושבו משם לצד פניה: אבל כלב ימלא אחרי נשאר אחרי הגם שהיה מדבר א' בפה וא' בלב. וביהושע ודאי ולא איצטריך למיכתביה:
והכא מאי הוא פירש שהיו מדברים על ענין משיח שיפול ביד מלך פרס לכן אמר והכא מה הוא ר"ל היכא רמיזא. על ידא דמשיח אחרא. נ"ב משיח בן יוסף. ולבתר ישליט וכו' פירש אחר שמשיח בן יוסף יאבד מלכות חייבא. אח"כ ישלוט מלך פרס ויהרוג משיח בן יוסף ויבוא משיח בן דוד שיקבל המלכות. ההיא דשאלת מההוא קרקע דמקדש פי' מקדש היא מלכות. וקרקע הוא יסוד דיליה.
דהא גניז איהו גו' ירדנא פי' יסוד דזעיר נקרא ירדן כדבסמוך ירדן דא עאל וכו' נ"ב יסוד דכורא נקרא כן. ויסוד דנוקבא להפך נרדי ואפשר כי הוא לויתן גופיה יגיח ירדן אל פיהו או יהיה ירדן דעת בסוד ס"ר לראות כנזכר בכוונת הקטרת עכ"ל ובסמוך חזר הרח"ו לפירוש קמא שירדן הוא יסוד דזעיר נהר דנפיק מעדן. נ"ב יסוד דאימא. לאו מאינון נהרין וכו' נ"ב בחב"ד. אלא ביה ממש. נ"ב משרשו עכ"ל. והכונה שהיסוד הנז' אינו יונק מהארת כחב"ד שנמשכו ע"י יסוד הבינה למטה אלא ביה ממש דהיינו שעולה בסוד הדעת ויונק משורש יסוד דאימא. כיון דמטי לגבי: נ"ב עץ הדעת ומכאן נראה שהפי' האמיתי הוא שירדן הוא היסוד שעולה על הדעת. ועאל גו ירדנה. נ"ב יסוד תחתון עכ"ל ור"ל יסוד דנוקבא ובהשאלה נקרא גם הוא ירדן. כיון דמטי גו קרקע דמקדשא. נ"ב יסוד דנוקבא. אשתכח תמן תלת יומין. נ"ב ס ד ג' ימי הקליטה. דאינון ציורין גניזין דתחות נ"ב כאן חסר. סטר דרום נ"ב חסד אית ש"ן עמודים כנגד ז' חסדים וכל אחד כליל מחמישים הם ש"ן. א"נ נגד אחוריים דע"ב ואחוריים דס"ג שהם גימטרא ש"ן. ד' אגנין נ"ב בסוד האדנים ד' אותיות אדנ"י המשלימם:
לשבקא חובא דאורייתא וכו' פי' לוות"ר עון מי שמבזה ת"ח העוסק בתורה אית בתיה בת פרעה. סימן ד' היכלין אלו בסי"ד בתיה סרח יוכבד דבורה. דרבית נהירו דא. ז"ל הרב בליקוטים בצדקה תכונני ר"ת וס"ת בת"יה ה"ס בתיה בת פרעה שע"י הצדקה שעשתה עם משה נתכוננה ונכנסה בקדושה. ופי' בת"יה נקראת כך לפי שגדלה את משה שהוא קפ"ד קס"א שהם ב' שמות י"ה מב"ת י"ה והיא נעשית בת ע"י שני שמות י"ה אלו עכ"ל. ה"ג וחמאת דיוקנא דמשה. ה"ג ודא איהו ענוגין דילה יתיר י ה"ג בלבושא דנהורא כלבושא דדכורין. דלא נהרין הכי לפי שפטורים מן המצות לכך אינו מאיר לבושם כשל האנשים. אית סרח נלע"ד שהיכלות אלו הם זה לפנים מזה כדמוכח מדף קע"א ע"ב שאמר וז"ל נשין בההוא זמנא נפקי כולהו ומתכנשי לגו היכלא דבתיה וכו' ומתמן נפקין ועאלין כולהו והיא עמהון לגו היכלא דסרח וכו' ומתמן נפקין והיא עמהון לגו היכלא דיוכבד וכו' ש"מ שהם זה לפנים מזה. ואל יקשה לך מדבורה שהיא לפנים מיוכבד. לפי שהיתה נביאה ושפטה את ישראל:
והנה לעיל אמר אי רבי שית היכלין וכו' ולא מנה אלא ד' כי שני היכלות חסרו מכלל מה שחסר מפרשה זו זווגא דההוא עלמא נ"ב ז"ש ודבק באשתו בההוא עלמא. והיו לבשר אחד בעוה"ז היכלין דבנות בוטחות נ"ב ונפקא מינה דבחורבן קוננו עם השכינה נשים שאננות ובנות בוטחות.
מאיבא דאיתעביד בהאי עלמא בזווגא דלהון פי' הפירות שעושים הצדיקים מזווג עוה"ב יותר מפירות שנעשו ע"י זווגם בעוה"ז לפי שפירות של ג"ע הם נשמות ופירות של עוה"ז הם גופות. אוף הכי צדיק איבא דיליה וכו'. נ"ב אעפ"י שמזוהר בראשית משמע שנעשים מעת רעה ששולטת הטיקלא ועושקת נשמתהון כבר תירץ הרב ז"ל בס' נוף עץ חיים ענף א' חלק ב' ע"ש. ואת הנפש אשר עשו פי' שהיו מגיירים הגרים ומביאים להם נשמות מזווגם דכורין ולא נוקבין. ואעפ"י שלקמן אמר כד סלקין לעילא כל אינון דכורין ונוקבין נתרץ דהכא במועדי ושבתי איירי ולכך דכורין ולא נוקבין. ולקמן איירי כמ"ש בדף קע"א ע"א שהנשים עולות במועדים ג"כ להיכלא דבתיה וכן בכל ההיכלות האחרים. וכן כתב ג"כ לעיל בדף קס"ג ע"א שהנשים במועדים וכו' סלקי כתימרות עשן לגבי מרים. נמצא שלגבי לאתחזאה קמי מלכא דכורין ולא נקבין. אבל לעלות להיכלין דנשין סלקין גם הם במועדי' א"נ מ"ש לקמן סלקין דכורין ונוקבין איירי בשמטה שאמר שם בדף קע"א ע"א ת"ח בכל שמטה ושמטה איתכנשו גוברין ונשין וסלקין וכו'. ואתאחדון דא בדא לאנהרא. נ"ב בא וראה כמה מעלת היסורין אשרי המקבלם בפנים יפות. יבחן כד"א אבן בחן נ"ב המבין יסורין של אהבה יבין זה כי הצדיק הוא מוך שהתקינ' לנדתה:
אלין סלקין נ"ב במ"נ. ואלין נחתין נ"ב במ"ד: יהבי דוכתא נ"ב כמעור איש ולריתו. מזמור סירו לה'. נ"ב כי הם הנקבות של העולם ואעפ"כ אומרים שיר זכר. וחדש אין פי' כמשמעו אלא אמט"ט קאי. מלאכין קדישין לא שבחו ליה בגין וכו' פירש שהמלאכים אינם אומרים אותו רק מט"ט ולכך הקשה הזוהר מ"ט איהו חדש שר"ל עדין לא נתרצה הקושיא כיון שמט"ט אומרו אמאי קרי ליה חדש. ותירץ חדש אינו כפשוטו אלא אמט"ט קאי הנקרא חדש וז"ש הרח"ו ובהג"ה הקודמת. איהו חדש נ"ב גי' שד"י עם הכולל ושד"י גי' מטטרון. בגין דדביק בשמשא פירש שהשכינה מתלבשת במט"ט והם תמיד דבוקים בזעיר דרגא דיליה גרים פירש כי שרה אמנו היה ברחל והיא מתחדשת תדיר. משיכו דעדן עילאה פירש אבא שאבא יסד ברתא. ה"ג אלא לאו מלה זעירא אמרת לגביה דבגין ההוא זקן לא איתחדש וכו' ושיעור הכתוב ואדנ"י כמו הזקן שהוא ס"א דלא איתחדש וז"ש דבגין ההוא זקן לא איתחדש שר"ל הוא כמו אותו זקן דלא עביד תולדין דאלמלא וכו' מטשטש עלמא. נמצא שאמרה דבר גדול על אברהם. באינון יומין פי' ו"ק.
אוף הכי נהורא וכו': נ"ב של העמודים חמש גוונין דנהורין נ"ב כי כל חסד כלול מה': תלת תפוחיו נ"ב יה"ו. ד' גלגלין נ"ב ד' אותיות אדנ"י תחת הת"ת לקבל משם. מפיקין מנייהו זגין דדהבא. נ"ב הם המ"נ ושם ב"ן נקר' מ"נ ומיד מתכנשי בגוייהו וכו'. נ"ב כי המ"נ אינם יוצאים ח"ו אלא נקלטות ברחם הנוקבא. יתרין אריין. נ"ב תפלת הבקר פני אריה אל הימין. ובטשי אלין באלין נ"ב פירש מזדווגים. שאוירא נ"ב ע"י יסודותיהם. ותבו לאתרייהו פי' ומקומם הוא למעלה מכל עמוד כמ"ש הזוהר לעיל. ולכך אמר ומתמן נפלי שרוצים ליפול לארץ. האריות פושטים ידיהם לקבלם ומיד עולי' מאליה' וחוזרי' לעקומם. פלגו יומא וכו'. נ"ב סוד נשר דקאי באמצע:
מים חיים מירושלים נ"ב יסוד דנוקבא: לגו ולבר פירש סוד ופשט. בריה דר' יהודה דרבית אנת. פי' שר' יהודה אביו של זה היה תלמידו של ר"ש. ולקמן אמר אבוה שבק דהיינו שמת והניחו. וקשה שהרי באידרא זוטא ובפ' ויחי אמר שר' יהודה חיה חיה אחר מיתת רשב"י. וצ"ל שזה ר' יהודה אחר היה ג"כ תלמידו של ר"ש. אבל דוחק לפרש בריה דר' יהודה קאי על וגמיר קמי חד עמוד עמודא דעלמא. מיא דאינון מלרע נ"ב מ"נ. לאתר עילאה יתיר נ"ב בינה:
חפירה דבירה נ"ב באר חפרוה. דאחיד סופא בשירותא פי' מ' בבינה. פולחנא דלוי לדרגא וכו'. נ"ב כי מסטרא דאימא נפקת ומצפון בינה זהב מ' יאתה עכ"ל. ונל"עד שהג"ה זו מקומה הוא על מ"ש דאחיד סופא בשירותא. דאיהו שירותא. נ"ב תחלת הבנין. ובגין דאיהו סופא וכו' פירש בשביל שמלת ביום ההוא רומז על המ' דאיהי סופא לכן איתוסף ביה ה' דלא כתיב ביום הוא אלא ההוא לרמוז שה' שהיא המ' נתחברה עם הוא שהיא הבינה. לאפקא מיין פירש ה' חשסדים ולאנביעא נביעו הם ה' גבורות. איקרון ירושלים נ"ב בחי' חיצוניות:
ואיקרון עזרות נ"ב בחי' פרצוף נגד החזה נקודה דא איקרי ההוא נ"ב יסוד דנוקבא ששם ה' גבורות מבינה. מגו שבכין דעזרה נ"ב הם ביעין דדכורא ששם מתבשל הזרע. מן הים הקדמוני נ"ב ממוחא עילאה עכ"ל: ולקמן משמע שים הקדמוני היא בינה:
דרגין בתראין דילה פי' חיילותיה שהם בי"ע וכמ"ש הזוהר לעיל בים דתמים: וע' כתרין פירש נגד ז"ק דזעיר א"נ נגד המוחין ולבושיהם שהם ע':