שפת אמת פי' אמת הוא זעיר ושפה דיליה היא מ'. שפת שקר קיימא היא נוקבא דס"א:
ושפת אמת שכיב לעפרא פי' שהמ' בגלות ירד' לבריאה שנק' עפר מן המשכן:
דאמת יקום על קיומיה פי' שבאים מוחין לזעיר ונעשה בסוד הגדלות על ידי אימא וז"ש
ומגו ארץ תצמח מכח ארץ העליונה שהיא בינה כמה בישין בגלותהון נ"ב לכן מצוה לקרות נחמות הנביאים:
אנו חרידים תדיר אל דברו: פי' חרידים תמיד מדיני המ' הנקרא דבר:
ה"ג כמה דתלי וכו' שלפי' הא' רה"ק אמרה להם והם יבושו ולפי' זה הם המדברים ותלו הקללה באחר שלא לכנות את עצמם:
בגין דאינון אמרי פירש בשביל שהם אמרו שיבושו כפי פי' זה. לכך גם השכינה אמרה להם שיבושו והיינו מ"ש בפי' הא' שרה"ק אמר' להם כן וכוונת הזוהר לומר ששני הפירושים אמת שהם אמרו וג"כ רה"ק אמר' להם. א"נ י"ל מ"ש ובג"ד רוח קודשא וכו' היינו בפסוק הן יבושו וכו' וז"ש וע"ד הן יבושו וכו'. הכי גרסינן דיכלון השתא: