רחימותא דקב"ה פי' שאז היתה מ' בתכלית החסרון כמרז"ל שאברהם הורידה רקיע א' וה"ס התפשטות החסדים בנוקבא כי היו חסרים ממנה ו"ק ואברהם תקן מדת חסדה והיינו רחימותא דקב"ה עכ"ל הרמ"ז זלה"ה:
דכד ברא קב"ה עלמא א"ס כשברא עולם האצילות עבד שמייא מאש ומים וכו' פירוש א"ס ב"ה תקון זעיר שנקרא שמים מחו"ג כנודע שהמ' אין לה רק הגבורות אבל זעיר יש לו חו"ג:
ולא הוו גלדי פי' אעפ"י שקיבל זעיר תחלה חו"ג לצורך תיקון פרצופי עכ"ז לא נשלם פרצופו אלא בכח המוחין דנה"י דאימא שנעשו עצם מעצמיו ובשר מבשרו כמ"ש הרב ששני פרקים עליונים דחסד דזעיר ופרק עליון דנצח דאימא מהם נעשה חכמה דזעיר וכו'. וז"ש ולבתר אגלידו וקיימא ברוחא עילאה שהיא אימא שנקרא רוחא עילאה:
ומתמן שתיל עלמא פי' מזעיר הנז' שתיל עלמא שהיא מ' לקיימא על סמכין הם נה"י דז"א שמהם נבנה פרצוף הנוקבא כנודע:
ואינון סמכין לא קיימין אלא בההוא רוחא פירוש שנה"י דזעיר קיומם והעמדתם מאימא כמ"ש הרב שנה"י דזעיר באים בסוד תוספת ועיקרם מהארת החו"ג דיסוד דאימא המגולים בסוד ומבינה נביאים ולזה הביא ראיה מפ' המרגיז ארץ ממקומה וכו' דהיינו כשמסתלקין המוחין דזעיר. אז נה"י דזעיר אין להם על מה שיסמוכו וממילא מ' שנבנית מהם אין לה תיקון וז"ש ובשעתא דההוא רוחא אסתלק כולהו מרפפין וזעין ועלמא שהיא מלכות אירתת הה"ד המרגיז ארץ שהיא מלכות ממקומה ועמודיה שהם נה"י יתפלצון:
וכולא קאים על אורייתא נודע כי יסוד אבא נקרא תורה וכתב הרב כי כשבאים המוחין דאימא לבדם לזעיר נקרא מיתה ח"ו והקליפות יונקים מזעיר אבל כשבאים מוחין דאבא דוחים את החיצונים ומה שאומרים שאימא דוחה את החיצונים היינו אחר שבאים מוחין דאבא וז"ס ימותו ולא בחכמה וז"ס החכמה תחיה בעליה כמ"ש באוצ"ח בדרוש הנגעים: וז"ש וכולא קאים על אורייתא הם מוחין דאבא הנקרא תורה. דכד ישראל משתדלי באורייתא אזי מושכין מוחין דאבא לזעיר ואז מתקיים עלמא שהיא מ'. ואינון קיימין וסמכין קיימין באתרייהו שאין לקליפו' אחיזה בהם כיון שבאו מוחין דאבא:
בשעתא דאתער פלגו' ליליא וקב"ה עאל' וכו' וז"ל הרב בספר הכוונו' דע כי ג"ע העליון נגד הבריאה שהיא בינה גן עליון כנגד נקודת היסוד שבה וגן תחתון בעשייה יסוד דמ' וז"ש רז"ל הקב"ה נכנס לג"ע להשתעשע עם הצדיקים אחר חצות לילה והענין כי לאה בעת ההיא מזדווג' ביעקב אך רחל אין לה שעשוע בעת ההיא אלא בנשמות הצדיקים אחר חצות וז"ס ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת וכו' כי קודם חצות אינה תחת מרגלותיו כי היא עומד' בצדו אך אחר חצות היא שוכב' מרגלותיו למטה ממש. גם פירוש אחר בסוד שעשוע הקב"ה בנשמו' הצדיקים שהוא העלא' נשמותיהם בסוד מ"ן ללאה להזדווג עם יעקב עכ"ל:
נמצא לפי' הראשון קב"ה היא רחל עאל לגנתא דעדן היא בריאה לאשתעשעא בתור' הצדיקים ויש לה נחת רוח בתורת': ולפירוש השני קב"ה הוא יעקב עאל לגנתא דעדן היא לאה לאשתעשעא עם צדיקייא הם נשמות הצדיקים שעולים בסוד מ"ן ביסוד לאה וזה כלל גדול בכל מקום שתמצא בזוהר קב"ה עאל לגנתא דעדן וכו'. יש בו השני פירושים האלו שפירוש הרב זלה"ה:
כולהו אילנין דבג"ע וכו' לפי' א' שג"ע היא בריאה לפרש כולהו אילנין וכו' הם הספירו' דבריאה אומרים שירה ושבח לפני המ' שבאה וירדה לעולם הבריאה. ולפירוש ב' דקב"ה הוא יעקב וג"ע היא לאה נפרש כולהו אילנין וכו' הם הספי' דלאה אומרים שבח לפני פרצוף יעקב שבא להזדווג עם לאה לפי שיש להם הנאה גדולה מזה הזווג:
דעייל רוחא באודנוי וכו' כתב הרב שיכוין האדם לעשות אזניו מרכבה לשם ס"ג אולי בלילה שיונאה נשמתו יזכה לשמוע שמיעה רוחנית ורזין עילאין ע"כ וז"ש באודנוי למשמע:
ועינוי פקיחן למחמי כתב הרב יכוין אדם להיות עיניו מרכבה לחמש הויו"ת שהם גי' עין עכ"ל ועי"ז יזכה לראייה רוחנית.
ולביה פתיח למנדע פי' יעשה לבו מרכבה לל"ב נתיבו' חכמה כדי שיהיה לבו פתוח למנדע רזי תורה:
דרוחא דכל רוחין פירוש בינה שכל הנשמות נמשכות ממנה ורוחין דקאמר הכא הם הנשמות כמו שכתב הרב ריש פרשת נח על תרין רוחין אית להו לצדיקייא ע"ש ומ"ש ארים בסימו דנשמתא פירוש התורה והמצות שעושים הנשמות ביום עולים בסוד מ"ן לאימא כי הנשמות הם מבינה ואומרו ארים בסימו דנשמתא ר"ל בינה הנז' מעלה הבשמים של הנשמה שהם מעשיה הטובים ואומרת לאבא חזי בהאי ברא קדישא אתינא לקמן כדי להזדווג עמו. והגם שכתב הרב כי זו"ן הם מ"ן דא"וא י"ל שגם הנשמה שהיא מאימא וחיה שהיא מאבא עולים עמהם כמו שכתב הרב בכוונת ק"ש:
מתמן נפיק קלא דקלייא פי' מבינה הנז' יוצאים המוחין לזעיר שנקראים קול הקולות שהספירות דזעיר נקראים קולות והמוחין שבתוכם נקראים קול הקולות:
חיילין אתבדרו לד' סטרי עלמא פי' המוחין הנז' נתפשטו לד' רוחות זעיר בפנים שלו ובצד אחור ובצד ימין ושמאל:
חד סליק לסטר חד פי' נצח דאימא שמתפשט בח"חן דזעיר חד נחית לההוא סטר פי' הוד דאימא שמתפשט בקו שמאל דזע יר ואמר בנצח סליק ובהוד נחית כמ"ש הרב כי הנצח גבוה מהוד בסוד והקרנים גבוהות וכו' ובסוד אימא עד הוד אתפשטת שמובן שהוד דאימא מתפשט למטה יותר מנצח ועיין בכוונת הלולב סוד דרום צפון מעלה מטה וכו' שכתב כנז'. ואמר לההוא סטר כיון שנ"ה דאימא כולם תוך זעיר לכך אמר לההוא סטר שפרצוף זעיר כולא חד הוא:
חד עייל בין תרין פי' יסוד דאימ' מתפשט בקו אמצעי דזעיר והוא בין נ"ה דאימא:
תרין מתערין בתלת: פירוש ז"ון מתעוררים ונתקנים בכח ג' הנזכרים שהם נה"י דאימא ולפי' גירסת תרין מתעטרין בתלת ניחא טפי. תלת עיילי בחד פי' נה"י דזעיר נכנסים בג' קוים של המלכות ובונים אותה נצח דזעיר בקו ימיני דרחל והוד דזעיר בקו שמאלה ויסוד דזעיר בקו אמצעי דרחל:
חד אפיק גוונין פי' המלכות הנז' הוציאה היכלות דבריאה שיש בהם דין וחסד. שית מנהון לסטר חד פירוש הם ששה היכלות דזעיר דבריאה ושית מנהון נחתי לההוא סטר הם שש היכלות דנוקבא דבריאה:
א"נ שית מנהון לסטר חד הם ששה היכלות דאבא דבריאה ושית מנהון נחתי לההוא סטר הם ששה היכלות דאימא דבריאה כנודע מדברי הרב זלה"ה כי בכל פרצוף יש בו ז' היכלות שהם עשרה ספירותיו כי היכל קדש קדשים כולל שלש ראשונות ולפי שהוא נעלם לכן לא הזכיר הזוהר רק ששה וכו' ולא הזכיר היכל ק"ק. שית עיילי בתריסר פי' המ' דבריאה יורדת לי"ב היכלות שביצירה כי ששה היכלין הם עיקרים ונגלים וששה אחרים כלולים בהיכל הרצון ומ' דבריאה מתלבשת בתוכם וז"ש שית עיילי בתריסר כי נודע כי מ' של עולם העליון יורדת לעולם שתחתיה:
ותריסר מתערין בעשרין ותרין פי' י"ב היכלות הנז' תיקונם ועשייתם מכ"ב אותיות התורה שמהם נבנו כל הפרצופים כנודע:
שית כלילן בעשרה פי' שית היכלין הנז' יש בהם עשר ספי' עם היכל ק"ק ר"ל הגם שלא זכרתי לך כי אם ו' דע שהם כלולים בעשרה כי היכל ק"ק כולל ג"ר ולהיותו נעלם לא נזכר:
א"נ נפרש שית הם ו"ק דזעיר יש בהם עשרה אחר שנכנסים נה"י דאימא בזעיר ומתחלקים בו כנודע מסוד קו המדה:
עשרה קיימי בחד פירוש עשר ספירות דאצילות קיימי בחד הוא א"ס ב"ה כן פירש מורינו זה המאמר:
דמית בחיי אבוי בר דא פי' כמ"ש לקמן והוה תרח אבוה קאים תמן ופירוש בחיי ר"ל לפניו אבל הבל לא היה אדם מזומן לפניו כשנהרג. אתהדר למעבד רעותיה דאברהם זה כסברת ר' אלעזר דלקמן דף ע"ח ע"ב שאמר ר"א לר"ש אבוי הא כתיב לך לך וכו' וכיון דאתער תרח באתערותא טב למיפק בהדיה דאברהם וכו' הרי מבואר דס"ל לר"א שחזר תרח בתשובה ורצה ללכת לא"י עם אברהם אבל ר"ש ס"ל שכוונת תרח להציל עצמו מן המיתה וא"כ מ"ש כאן אתהדר למעבד רעותיה דאברה' היא הפך מסבר' רשב"י א"נ י"ל ומ"ש את הדר למעבד רעותי' דאברה' ר"ל שרצה לצאת וללכת עם אברהם אבל אברהם כוונתו ללכת לא"י ותרח להציל עצמו:
לאתקנא גרמך פי' שבארץ ישראל זכה לבנים ולהארות גדולות יותר מחוצה לארץ לאתקנא דרגא דילך פי' שבארץ ישראל זכה למדת החסד שהיא מדתו של אברהם כמ"שה הלוך ונסוע הנגבה:
והרמ"ז כתב וז"ל ק' מהבל ולמך שמתו בחיי מתושלח ותירץ דלא חשיב אלא מתולדות נח:
לית אשא שלטא וכו' היו אומרים כן לפי שהיו עובדים לאש כנז' בב"ר ולפי שתרח היה אדוק בה מאד עלה על דעתם שתהיה לזרעו זאת הסגולה ותהיה ע"ז שלהם אש אוכלת אש ועשו הנסיון בהרן שהיה מוחזק להם לחכם וכו' כדמשמע מיב"ע בתרגומו:
בההוא יומא וכו' לפי שמיתתו גרמה קידוש ה' לכן זכה להתעבר באהרן הכהן כמ"ש הרב וגם המשיח יצא ממנו ת"ח מלה וכו' ירצה שהשפע המקיים העולמות לא פסיק לעלמין מ"מ שאני אור הפנימייות שבא מאו"א אינו מתכונן לבוא עד שיתעורר ויעלה מלמטה התעוררות פעולת התחתונים המקבלת להחזיק בתוכה אותו השפע העליון ורזא דמלה המשל נכון לסוד שאנו רואים שאותו האור החשוך שבתחתית הלהב המאיר. אינו שאותו המאיר יתחיל להאיר ושסוף התפשטותו יהיה התחתון הבלתי מאיר. רק הטבע הוא שהחשוך מתחיל להאחז בפתילה ואינו מאיר ואחר כך יושפע עליו מיסוד האש הלהב הבהיר ויאחוז החשוך בו ויחזור להאיר גם הוא. וכך הוא למעלה שהגבורות שסודן מבוצינא דקרדינותא שהן ביסוד הנוקבא אין להן אור עד שהיא תתעורר לעלות ואז יושפע נהורא חוורא שסודו החסדים מאוירא דכייא ויאיר הכל כאחד:
אלהים אל דמי לך היא המ' כנז' ול"זא דוד שלהיותה מיוסדת בגבורות שה"ס נהורא חוכמא שלא תדום מלשבח ומלהתפלל על יחוד החסדים ולכן ר"ת אלהים "אל "דמי "לך אל"ד ככתוב בכוונת תיקון חצות אד"ל הוא קודם הזווג אל"ד אח"כ בסוד הלידה והוא שם י' מע"ב שמות. אל תתרש מלענות ואל תשקוט מלהמשיך שפע החסדים שהם שם אל. וכסדרה של מלכות כך סדרם של בניה הרוצים להמשיך שפע עליהם והיינו המזכירים פי' מושכים שפע החסדים מכח הזכר. וכמה דישרי אתערותא ר"ל שתהיה ההכנה מכוונת לשפע הנדרש ממעלה אם תבקשו חכמה עושר או בנים והביא ראיה מויצאו אתם שהתחיל בפועל היציאה ובכוונה ללכת ארצה כנען מיד נתעורר הסיוע העליון לעוזרו בלך לך וכו': לאתקנא גרמך מובן במ"ש בל"ת פ' נח שתחלה הוצרך אברהם להמסר על ק"ה לעשות זווג עליון דאו"א ולתקן את זו"ן בעבור ראשון דתלת כלילן בתלת. ואחר שנתיישב בא"י ונוספה בו ה' אז עשה זווג ב' בה' חסדים מגולים והוא גדלות ב' עכ"ל וזהו לדעתי לך לך פי' אתה עדין בחינות הרגלים שהם נה"י:
אבל לך לך לתקן גרמך לה' חסדים גי' ל"ך שבזה יתקן מדתו היא החסד דכליל כולהו יומי:
לית אנת למיקם וכו' פי' לא תחשוב שאוכל להכניסם תחת כנפי השכינה ולברר ניצוצי הקדושה שביניהם שהרי הם בעלי עבירות רבות ואין עתה זמן להוציא הבירורים שבקליפה שלהם שזה מוכן ליעקב שיחזור ביניהם להציל כל טובם:
סטרי דישובי עלמא פי' א"י יישוב העולם מקיפה מכל צדדיה והיא אמצע העולם דווקא אמצע הישוב ולכן לא אמר סטרי דעלמא אלא דיישוב:
וידע חילין וכו' איתא בזוהר ויקהל שיש פתח גדול כנגד ארץ ישראל למעלה ואמצעייות תוכיותו מכון על ב"ה אבל כל א"י היא תחת שער זה ונראה בכ"מ מדברי הרב שסיום שער זה הוא על ראש עולם העשייה שהרי ארץ ישראל מתנהגת על ידי היצירה דתמן מט"ט שר צבא ה' שנראה ליהושע בבואו לארץ. וסביב פתח זה יש ע' חלונות שמשם יורד השפע לע' שרים שבעולם העשייה דהיינו מתמצית א"י. וא"א ע"ה ידע חילין דממנן פי' הכח של ע' שרים שהיה בקי בכל אותם החלונות שמשם מושפעים הע' שרים אבל כד מטא וכו' ה"ס ארץ ישראל שבה מתפשט אור עליון בדרך ישר שמקורו מהיכל לבנת הספיר המכוון כנגד הר ציון וה"ס יסוד שבמ' כנז' בדרוש ציור העולמות:
תקיל בתיקלא מעלת האור המאיר בה ושיעורו ולא היה עולה בידו למצוא לו שיעור מוגבל כשאר הארצות עי"ל שאז היתה רחל בבחינת אחור באחור ולא היה יכול ליהנות ממנה וא"ל ה' לך לך שאז נתעלה למדריגות נה"י ששם ב' חסדים מגולים ונתגלה אליו כבוד ה' עכ"ל הרמ"ז. ת"ח דהכי הוא דהא נפקי מאור כשדים והוו בחרן אמאי יימא ליה לך לך וכו' מלשון זה תשובה להרמב"ן שפי' בפי' לתורה שחרן היא ארץ מולדתו דאברהם ולכך אמר לו לך לך מארצך והביא ראיה ממ"ש אברהם לאליעזר כי אל ארצי ואל מולדתי חלך ומצינו שאליעזר הלך לחרן אלמא שחרן היא מולדתו וממנה הלך לאור כשדים ואחר שהוצל מכבשן האש חזר לארץ מולדתו. ודחה דברי רש"י ז"ל שפי' התרחק עוד וצא מבית אביך דס"ל לרש"י דאור כשדים היא מולדתו ולשון זה מסייעו. וכן ממ"ש הזהר לקמן דהא לבתר תאבו בתיובתא תרח וכל בני ביתיה דכתיב ואתה תבוא אל אבותיך וכו' וכן פי' רש"י ז"ל שתרח עשה תשובה. קשה על הרמב"ן שכתב עליו שתרח לא עשה תשובה וקרא דואתה תבוא אל אבותיך בשלום בשביל דברא מזכה אבא. וכתב הרב היפה שמדרש רבה מסייע להרמב"ן ז"ל שאמרו שם תבוא אלא בותיך בשלום בישרו שיש לאביו חלק לעוה"ב תקבר בשיבה טובה בישרו שישמעאל יעשה תשובה עכ"ל ודקדק מדלא קאמר בתרח שיעשה תשובה כמו בישמעאל ולשון הזוהר מבואר שתרח עשה תשובה וגם מדרש רבה דקאמר שיש לאביו חלק לעו"הב יפורש מצד שעשה תשובה אע"פי שלא הזכירה כמו בישמעאל לאו דווקא וכולם עשו תשובה כמפורש בזוהר:
וז"ל הרמ"ז ואעשך בגין דכתיב וכו' קאי אדלעיל לך לך למנדע לך וירצה כמ"ש הרב ז"ל שחייב כל אדם לחקור ולדעת שורש נשמתו כדי שיוכל להשלימה ולהשיבה אל מקורה שהוא עצמות מהותה ונמצא שכל עוד שהולך ומשתלם הולך ומתקרב אל עצמו וז"ש למנדע לך לדעת את עצמך כדי שתוכל לתקן את עצמך ואני מסייע לך: ואעשך לגוי גדול הענין כי אברם היה בבחינ' נצח הוד יסוד גי' אב"רם ולכן היה פסיעותיו ג' מילין כמ"ש במאמ' ?הפסיעו' ונוד' שזה בחי' הקטנות דנ"הי אינון לבר. וה' צוהו להשתדל בתיקונו ובזה יתגדל שנ"הי יעלו לחג"ת וחג"ת לחב"ד וה"ס ג' בחינות זעיר גדלות וקטנות יניקה הרמוזים במלת גו"י ואמר ואעשך לפי שבכל עלייה ממדרגה למדרגה צריך לחזור לקטנות ונעשיה בריה חדשה ותחילתם היתה בבחינת אדם קטן דהיינו סוד נה"י ואחר כך היה האדם הגדול והוא תכלית תיקונו.
ואברכך בגין וכו' זהו הנז"ל מארצך מההוא סטרא וכו' ידוע שבחטא אד"הר נפלו הנשמות בקליפות נוגה שהיא כלולה מט"ור והנה צד הטוב הוא הקרוב אל החיצוניות דקדושה והוא נק' סטרא דישובא שכן הוא יכול להדבק בקדושה ולבוא לכלל יישוב ותיקון. משא"כ צד הרע הקרוב לג' קליפות הרעות שבהם החרבה ושממה וקיימא לן דכל בחינות הקטנות לא יש בה כי אם ב' מוחין וב' אלהים דאלפ"ין ודה"הין ונודע שאין כח לקליפה אלא מן הקטנות ונמצא לפ"ז ששם אלהים דאלפ"ין הוא לצד הטוב כי של ההי"ן גי' צר"ה ולכן אמר שצד היישוב שבו נדבקה נפש אברם הוא ארץ שהוא גי' אלהי"ם דאל"פין ולכן נצטווה שיוציא כל בחינותיו מארצו פי' מצד הטוב שבנוגה שהוא גי' ארץ וה' יעזרהו בצאתו משם בהשפיע עליו ברכותיו מה שלא היה אפשר בהיות בחינותיו דבקות בנוגה שאין אור הקדושה משפיע לו אלא כדי קיומו בצמצום שלא לחזק את הקליפה אבל בצאתו משם אזי יברכהו:
ואגדלה שמיך בגין וכו' אחר שצוהו להשתדל להוציא ניצוצו מתוך נוגה עוד הזהירו לצאת ממולדתו מההוא חכמה דאת משגח וכו' ה"ס הכח המושפע למזלות מע' שרים שהיא מרצונייות העולמות המשתלשל מנה"י דאינון לבר ולפי שאברם תחילתו היה אחוז שם וידע שצריך זכות עצום להנצל מהמזל וכדבר התוספת גבי לאו בזכותא תלייא מלתא לכן חשב שהיה נכנע למזלו וה' א"ל צא מאצטגנינות שלך והבטיחו שישנה שמו בתוספת ה והיינו ואגדלה שמך שזכה למזל העליון שהוא שורש ה' חסדים כי שמ"ך גי' ה"פ חס"ד ותחילה היה אברם בנ"הי ששם ב' חסדים של נ"ה: ועתה נתוספו עליו החסדים הסתומים שנתגלו וניתוספו על המגולים ואז עלה שמו אברהם גי' ח"פ אל בסוד מזל נוצר חסד שהוא השמיני ונודע שבכל א' מי"ג מדות ים שם אל:
והיה ברכה בגין וכו' זה כלפי הנז"ל דלא תשגח בביתא דאבוד ר"ל שלא יהנה כלום משל אביו ושלא יחשוב לברר בירורים מבית אביו מניצוצי הקדושה הכמוסים שם לפי שעדיין לא הגיע זמנם להתקן אלא מעתה והיה ברכה זכי בשלך: עכ"ל הרמ"ז:
דהא יציאה בקדמיתא עבדו דכתיב וכו' פי' כי לשון יציאה מורם על תחילת היציאה ממקום שהיו בי אבל לשון הליכה וילך אברם מורה על היותם כבר בדרך והולכים ממסע למסע ללכת לא"י ולכך בחרן כתיב וילך אברם. וזהו שהקשה לו ר' אבא לקמן:
סיפא דקרא דכתיב בצאתו מחרן אלמא שגם בחרן הזכיר יציאה ותירץ לו ר' אלעזר מחרן כתיב והאי יציאה מארץ מולדתו וכו' ופי' מחרן כאדם הבא בדרך ופגע בעיר אחת ולן בה ויצא ממנה. קרי לה יציאה לגבי אותה העיר שיצא ממנה. אלין גרים וכו' כתב הרמ"ז דע שכל הגרים הם ניצוצות העולות מקליפת נוגה וניתנים בגוף של אותו נכרי ובסגולת קדושת אותו ניצוץ הוא מתעורר לצאת מן הטומאה ומשתוקק לקדושה ואח"כ משפעת מלכות באותו ניצוץ נפש א' מאותם שעושים הנדיקים בזווגם עם נשותיהם וזה היו עושים אברהם ושרה בכל הזווגים שהיו עד הפקד שרה ולכן היה צריך אברם להמשיכה עמו כדי שמצדו תנתן נפש הזכרים ומצדה נפש הנקבות ולהיות שהניצוצות היוצאים מנוגה הם מעורבים מטו"ר לכ"א ואת הנפש אשר עשו בייחוד הקדושה עכ"ל:
בע"ב אתוון גליפין פי' ויע"בור ע"ב רי"ו רי"ו הם ג' ע"ב דויסע ויבא ויט בהיותם אותיותיהם רי"ו ואחר שנתחברו במ' ונעשו שמות כל שם ג' אותיות הם ע"ב שמות וזהו ויעבור אברם בארץ ר"ל שהמשיך הרי"ו והע"ב הנזכרים בארץ שהיא מ':
אעביר כל טובי והוא רמז לקדושה דארעא וכו' פי' הם החסדים שנקראים טוב שבאים מאימא למ' וזהו מאתר עילאה שהיא אימא:
מסטרא דא לסטרא דא פי' שהשפיע במ' הארה מכתר שלה עד מ' דידה שהמ' כתרה בין תרין דרועין שנק' שהם כד"א וישימו על שכם שניהם. וסוף המ' הוא בסוף יסוד זעיר שנקר' מורה לפי שהוא משכיל ומורה שפע למ' כמ"ש הזוהר בפ' משכיל לדוד נמצא שהמ' מקומה מבין תרין דרועין דזעיר עד היסוד דזעיר וז"ש עד מקום שכם עד אלון מורה.
והרמ"ז כתב וז"ל דאתחתים וכו' ה"ס חסד דרום גבורה צפון ת"ת מזרח. מ' מערב. בע"ב אתוון כמש"ל. בשמא דא ע"ב שמות כתיב הכא ויעבור וכו' רומז למ"ש ברעיא מהימנא דע"ו ע"ב ואיהו גדיל לה פי' למ' בי"ג מכילין דרחמי א"כ רומז למ"ש בס' הכוונות בסוד ד' ובכן שצריך להמשיך בכל א' וא' וא' ג' הוי"ות של י"ג תי' דיקנא וכן התחזק אברם בכח יחודים וכוונות להכניע חויא בישא דאתלטייא והכנעכי אשר אז בארץ:
הכא אתגלייא ליה וכו' כנז"ל דף ע"ח שלא יכול לכוין ולדעת הכח השולט על א"י והטעם מפני שהוא חילא עמיקא הוא יסוד אימא בירא עמיקא שמשם מאיר כתר מלכות. ובג"כ וירא וכו' הטעם מפורש שלא היה יכול להגלות לו בח"ל כי חשך הקליפה היה פרוס על העולמות ושהיתה השכינה רחל מסולקת על ז' רק עין שפי' הרב ז"ל שז' תחתונות של מ' היו מסולקו' לנגד נה"י דזעיר דהיינו כמוסות ונעלמות בכחב"ד שלה וכשבא אברם הוריד השפע לרקיע א' הוא החסד שנגלה ממקום העלימו ונתפשט למטה בגופא. וגם בזה יכון פי' הפ' ויעבור אברם בארץ שאברהם שה"ס החסד שבו ע"ב רי"ו עבר בתוך הארן מ' עד מקום שכם מן הראש נתפשט עד מקום השכם ששם זרוע הימיני ונודע שחסד הוא יומא דכליל מכולהו יומי לכן שכ"ם גי' ה"פ חסד עד אלון מורה ר"ל שנתחזק החסד הזה של המ' בנצח דזעיר שבו היא אחיזתו. ואילון לשון חוזק כמ"ש כאלונים ונצח היינו חוזק. וכדין ויבן שם התחיל לתקן את המ' המתכוננת עם החסד כמ"ש והוכן בחסד כסא ונודע שבנין רחל מתחיל מלב זעיר ששם מסתיים יסוד בינה ובסוד לב מבין והיינו ויבן לשון בינה ובנין ואיתא בס"ה שיש שם ב"ן ביסוד בינה ובבחינה זו נקרא המ' מזב"ח גי' אל הוי"ה שהוא בזעיר. ודרגא דשלטא על ארעא ה"ס תנ"הי דזעיר ועליהם נאמר והארץ הדום רגלי:
ועאל ביה היינו בזה האור המאיר במ' בבחי' המ' ולא בבחינת האור עצמו מסוד הזכר כי לא נכנס בו עד אחר המילה:
ואתקיים ביה פי' אע"פי שיצא אח"כ לח"ל ולמצרים מ"מ לא נסתלק עוד ממנו כיון שכבר זכה בו בא"י: מתמן ידע וכו' משם משורש רחל ידע והשכיל אבל לא נתגלה לו בחינת יסוד אימא שהוא בת"ת זעיר הנקרא הר ה' שהרי חג"ת נק' הרים. חסד נקרא הראל. גבורה הר אלהים ולת"ת יצדק הר ה' ששם הוא סוד הוי"ה כנודע:
וכולהו דרגין ה"ס שורש ח"ג נ"ה הכלולים בו וגם שורש כתר יעקב וכמה בחינות יוצאות משם אהלה בה' ה"ס יסוד אימא ה עילאה. פריש פרישו סוד סוכת שלום:
דקב"ה שליט על כולא שאע"ג שיש עץ החיים ועץ הדעת טו"ר ושממנו שורש לעולמות החיצונים הוא ידע והשכיל שאור הקדושה הוא היחיד השולט על הכל כמ"ש ומלכותו בכל משלה:
וכדין בנה מזבח הוא מזבח הפנימי בסוד לאה כי הנז"ל סודו רחל ולכן כאן לא אמר הנראה אליו כי היא מעלמא דאתכסייא.
וידע חכמה עילאה כי עד עתה היה אחוז בחכמה תתאה תחת עץ החיים אבל עכשיו נתעלה למעלה:
וכולא רזא דחכמתא פי' ב' המזבחות אחוזים ביסוד דחכמה המבריח באמצע א' בדעת וא' בת"ת עכ"ל הרמ"ז זלה"ה:
ונסוע הנגבה דא דרום וכפי זה הכתובים אינם כסדרן שתחלה ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו שהיא מ' ואח"כ ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה שהוא חסד ואח"כ ויבן שם מזבח לה' סתם וכ"כ הזוהר בדף פ"ג ע"ב וז"ל ת"ח בשעתא דעאל וכו' ובנה מזבח לההוא דרגא פי' מ' לבתר הלוך ונסוע הנגבה דקביל רוח עד דסליק לאתדבקא גו נשמה כדין ויבן שם מזבח לה' סתם:
דלא הוו ידעו ידיעה לקרבא וכו' פי' על דרך באת אלי להזכיר את עוני ה"נ כשבא אא"עה לא"י נתבקר פנקסם לפי דלא הוו ידעי וכו' ולכך בא רעב עליהם.
מנא ידע וכו' פי' מהיכן ידע אברהם דעד כען לא אתתקנת א"י ולא יהיב חילא וכו' ותירץ דכתיב לזרעך ולא לך רק עד דיפקון דרגין ידיען.
אי זכאה חמאן וכו' הק' המ"דל כיון דבזכותא תלייא מלתא פנקס למה: ותירץ דהפנקס הוא תכשיט דבסמוך קרו ליה רדידי: והרמ"ז כתב עליו וז"ל ואני אומר בהקשות קושיא אלימתא דאי דחיין לה לבר מאי אהני ליה פנקס וכן לקמן בעת עלייתה לעדן ונלע"ד דפנקס זה להנהיגה בדרך וכן בסמוך להעלותה עד שערו ג"ע אבל בזכותה להכנס או לאו אינם נטפלים (ע"כ) דנחת אברהם למצרים בלא רשו הקשה המ"דל ז"ל דלקמן פ"ג אר"ש דמוכרח היה אברהם לרדת מצרימה:
והרמ"ז תירץ וז"ל דברי ר"ש עיקר ואיני רואה מקום לקושיתו דפי' דברי ר' יהודה בכאן דנחת בלא רשו שהיה לו לשאול פי ה' שירשהו לבוא שמה ואם יכניס עצמו בסכנה עצומה כזו והגם כי יצא בשלום הו"ל לשאול פי ה' וליטול רשות תחילה. כי לקמן לא אמר שצוהו על כך אלא פי' כוונת אברהם לבא שמה עכ"ל הרמ"ז:
ודאי דרגא דא יקרא דילי פי' כתב הרב ז"ל ג' פעמים אל גי' מגן והם אל ראשון בפן ימין אל ב' בפן שמאל אל ג' בחוטם ומשם נתקנת המ' ולכך נק' המ' מגן ועיין במגן אברהם שבעמידה ועליה קאים עלמא מ' בניינה מהגבורות שמקבלת מיסוד ובגיניה אסתמיך מצד החסדים שמקבלת ג"כ מהיסוד שהם סומכים אותה ומכוננים אותה בסוד והוכן בחסד כסא:
ועליה אשתיל כתב הרב ז"לכי שם ב"ן נתן היסוד למ' ושם ב"ן זה מעלה מ"ן דמלכות וז"ש ועליה אשתיל כי
השתילה היא ממטה למעלה כגידל האילן כמ"ה בניך כשתילי זיתים וכן שם ב"ן מעלה מ"ן ממט' למעל' ושרשו מהיסוד:
אשקוי ורוי עלמא אשקי מצד מוח חכמה שביסוד ורוי מצד מוח בינה שביסוד כי נודע שהמוחין משפיעים ביסוד והוא משפיע במ' הנק' עלמא. א"נ אשקי מצד החסדים שבו ורוי מצד הגבורות שבו כי הגבורות מרוים למלכות יותר מהחסדים כי עיקר הגבורות אליה. וזן כולא הם בי"ע:
ואיהו אשקי לגינתא פי' שמשפיע בה מ"ד וגנתא אשתקי מניה פי' שהמ' מתאוה לקבל הטיפה ממנו כשם שהוא מתאוה לה כך היא מתאוה לו.
קב"ה אתי לג"ע עיין מ"ש בדף ע"ז בשם הרב ז"ל שקב"ה היא רחל שיורדת לבריאה להשתעשע בנשמות הצדיקים א"נ קב"ה הוא יעקב מזדווג עם לאה ע"י נשמות הצדיקים שמעלים מ"ן ביסוד דידה:
ואפי' אינון דהאי עלמא היאך פי' בשלמא הנשמות שכבר מתו שייך בהם העלאת מ"ן אחר חצות אבל הנשמות דהאי עלמא מאי העלאת מ"ן שייך בהם הרי אחר חצות כבר עמדו וניעורו משנתם לעסוק בתורה:
ולא אתפתא בהו כאדם וכו' אע"ג שבפ' נח דף ע"ו אמר וז"ל יהב חכמתא לאברהם וכו' נפק מניה ישמעאל משמע משם שלא עמד בנסיונו אלא מרע"ה די"ל דלגבי אדם ונח אמר נחית אברהם לעומקייא דלהון וידע לון ולא אתדבק בהו כאדם ונח. אבל מ"מ אינו כמרע"ה דקאים בהימנותא עילאה כדקא יאות:
נפש איהו אתערותא תתאה ודא סמיכא בגופא פי' הבריאה כק' גופא לגבי מ' דאצילות. מאד בסטרא דמזרח פי' מאד גי' מ"ה ושם מ"ה בת"ת שנק' מזרח.
במקנה בסטרא דמערב פי' מקנה הם החיילות ומ' נק' אשת חיל א"נ מקנה היא בהמ"ה גי' ב"ן שהיא מ':
חד רשימו דקסט' דחיותא כתב הרמ"ז וז"ל פירש הרב שהוא הבל דגרמי והוא נפש דקטנות שהוא רשימו דנפש דגדלות הנכנסת כשנולד. ובמ"א פי' יותר ואמר שחלק חיות זה הוא בחי' העשיה שהוא בחי' חיות המ' שבזעיר וזה נקר' קסטא דחיותא וקיסט' ר"ל מדה וענין זה נתבאר בא"י בדף נ"ז ובשער ז"א חלק ב':
מסטרא דימינא שירותא דעלמא עילא' פי' שהחסד הוא הספירה הראשונה שתיקנה הבינה הנק' עלמא עילאה:
סתימא עמיקא הוא אבא לעילא הוא א"א: עד א"ס כלל כל הפרצופים הנעלמים עד א"ס ב"ה ושיעור הכתוב וילך למסעיו אחר שתיקן אא"עה המ' והעלה אותה עד הבינה אח"כ שנצטרף במצרים ובירר הבירורים המשיך לה הארה מחסד זעיר שניתקן מאימ' ומאורות הראשוני' וזהו וילך למסעיו למסעו כתי' שהיא המ' שתיקנה ופי' הכתוב במה תיקנה ואמר מנגב שהוא חסד שאחר שאורות העליונים האירו בחסד המשיך הארת חסד למ' מלמעל' למטה כדי שתהיה היא כלולה עמהם והניחה שורשה בספירות העליונים ע"י מה שהעלה אותה למעלה ואח"כ ע"י מה שממשיך לה מלמעלה למטה יכלול ספי' העליונות בה ומניחים שורשם בה וז"ש בגין דהיא לא תעדי מאינון דרגין עילאין ואינון לא יעדון מנה:
בשמא דאימא וכו' כתב המ"דל וז"ל שטעם זה חלוש שיותר יכון לומר שהזכיר שם אמו להזכיר זכותה שהצילה את אביו מחטא כשרצה לבוא על שפחתו. וכתב עליו הרמ"ז ק' כי עליה טובא דא"כ ממילא היה מזכיר חטא אביו והוא היה בעוכריו שלא תקובל תפילתו. ועוד דמאן מוכח לדוד על זה אם לא כששרת' עליו רה"ק ואמר הן בעון חוללתי. וכ"ש שכוונת ישי היתה לש"ש כמ"ש בעל עשרה מאמרות בחלק ג' עכ"ל:
בקוסטירא דקוסטא חברייא שכיחי נראה שר"א ור' חזקיה לא באו בבת אחת ללמוד אלא כל אחד לבדו וכשקם ר"א לעסוק בתורה ור' חזקיה קם גביה א"ר אלעזר בקוסטירא וכו':
כתפוח בעצי היער דא קב"ה פי' הוא הת"ת כן דודי דא קב"ה פי' היסוד דזעיר. בצלו דא קב"ה פי' מ' שהיא היתה מדברת בסיני כדכתיב וידבר אלהים וז"ש ביומא דאתגלי קב"ה על טורא דסיני:
ד"א מי העיר ממזרח דמתמן שירותא לאנהרא פי' מזרח הוא ת"ת דזעיר ושם בחזה דזעיר נשלם יסוד דאימא ונתגלו ה' חסדים דאימא. חסד ראשון הלך לחסד דזעיר וחסד ב' לגבורה וכעז"הד וז"ש דמתמן שירותא דנהורא לאנהרא לפי ששם נתגלו החסדים וגבורות דאימא בלי מסך וז"ש:
בגין דדרום שהוא חסד ההוא תוקפא דנהורא דיליה מגו מזרח איהו שר"ל חסד ראשון של ה' חסדים דאימא שבא לחסד דזעיר הוא מיסוד דאימא שבת"ת זעיר ומת"ת דאימא מתחלקים וז"ש מגו מזרח איהו:
וע"ד מי העיר ההוא נהורא דדרום ממזרח כמ"ש לעיל דאיהו נטיל ואתזן בקדמיתא פי' שת"ת הוא מקבל הארת אימא בראשונה וז"ש ותיאובתא דההוא רקיעא עילאה למיהב ליה למזרח:
ויגד לכם את בריתו פי' בריתו הוא היסוד וכתיב ביה הגדה אלמא הגדה ביסוד ור"א אמר ומגיד מישרים שהגדה בתפאר' הנק' מישרים שמכריע בין ח"ג. איהו דרגא דשלטא על תתאה וכו' פי' אפי' היסוד כיון שהוא למעלה מהמ' כתיב ביה ויגד שכל מדה שהוא גבוה מהמ' בין ת"ת בין יסוד קרי ביה הגדה ולא מפליגינן אלא בין דיבור ובין הגדה שדיבור במ' והגדה בת"ת או ביסוד:
בכולא איהו לאשתאלא איכא גרסי' ופי' שהיסוד ות"ת הנז' מהם מ"ד באים למ' כדי להוליד נשמות שהם הפירות העליונים:
כד סליק ברעותא דקב"ה למברי עלמא פי' כשעלו המ"ן במצח דא"ק הכוונה למברי עלמא שהוא עולם האצילות שע"י המ"ן שעלו במצח דא"ק נזדווגו ע"ב דא"ק עם פנימיות אזן חוטם פה שהם פנימייות דס"ג ועי"ז יצא ממצח דא"ק שם מ"ה החדש ובזה ניתקן עולם האצילות ובדף כ"ט ע"א הארכנו בזה כל הצורך בהקדמות הרב זל"הה:
חד שלהובא דבוצינא דקרדינותא פי' ה' גבורות דאימא ששורשם מגבורה דעתיק שנקרא בוצינא דקרדינותא:
ונשף זיקא בזיקא פי' כל גבורה מאירה בחברתה חשכת ואוקידת פי' בתחלת הגבורות לא נראה תוקף דינם וכשהם נגלים ומתפשטים אזי נראה תוקף דינם וזהו חשכת ואוקידת.
ואפיק מגו סטרי תהומא חד טיף פי' הם ה' חסדים שהם מטיפת מים שיצאו מאבא ושורשם מחסד דעתיק: וברא בהו עלמא פירוש זעיר הנקרא עולם בסוד אמרתי עולם חסד יבנה בהם ניתקן:
ההוא שלהובא סליק וכו' פירוש הגבורות הלכו לשמאל זעיר וההיא טיף פירוש החסדים בקו ימיני דזעיר כמ"ש הרב שהדעת דזעיר כלול חו"ג חסדים בצד ימיני דזעיר וגבורות בצד שמאלי:
אחלפו דוכתי וכו' דנחית וכו' פירוש כתב הרב על פ' הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן שאור הגבורה בכלי החסד ואור החסד בכלי הגבורה וז"ש אחלפו דוכתי וכו' דנחית הוא אור הגבורה הגרוע מאור החסד. סליק ונתלבש בכלי החסד. ודסליק נחית פי' אור החסד שהוא סליק יותר מאור הגבורה נחית שנתלבש בכלי גבורה. א"נ אחלפו דוכתי יובן במ"ש הרב ז"ל כי החסדים דאימא הלכו לאבא ונעשה גבורות דאבא. וגבורות דאבא הלכו לאימא ונעשו בה חסדים דאימא וז"ש אחלפו דוכתי. דנחית סליק הם חסדים דאימא וקראם נחית לפי שאימא גרועה מאבא. סליק פי' שהלכו לאבא ונעשו גבורה דאבא ובזה יש להם סליקו כי היו בנוקבא והלכו לדכורא. ודסליק נחית הם גבורות דאבא שהלכו לאימא ונעשו בה חסדים דידה ומה שהיו בדכורא עתה חזרו לנוקבא לכך אמר בהו דסליק נחית. א"נ י"ל אחלפו דוכתי כמ"ש הרב כי כשיורדים הגבורות ליסוד דזעיר להתמתק ע"י החסדים. ירדו ממעלה למטה תחילה גבורה דחסד ואחריה גבורת הגבורה וכו' וגבורת הגבורה נמתקה בחסד דנצח לפי שהיא דינים גמורים גבורה דגבורה לכך נמתקה בחסד דנצח שהוא רחמים גמורים. וגבורת החסד נמתקה בחסד דהוד לפי שהיא גבורה ממוצעת. וכן חסד דהוד הוא ממוצע ולא ירדו כסדר הקוים שגבודות החסד תרד לחסד דנצח וגבורות הגבורה תרד לחסד דהוד שהוא קו שלה אלא נתחלפו עכ"ל הרב והובא ג"כ בס' הליקוטים בדרוש חו"ג ושם האריך. וז"ש כאן הזוהר דסליק נחית היא גבורות החסד שהיא עליונה יותר מגבורת הגבור'. נחי' לחסד דהוד ונמתק' על ידו ודנחי' סליק היא גבורו' הגבורה שנקראת נחית לגבי גבורות החסד. סליק פי' היה לה סליקו שנמתקה בחסד דנצח. א"נ יפרש מאמר זה במ"ש הרב ז"ל בדרוש התיקון כי אחר שיצא שם מ"ה ממצח דא"ק בירר לו מהמלכים דב"ן וחיברם עמו ונעשה הוא דכורא וב"ן נוקבא והקשה הרב ז"ל שם כיון ששם ב"ן היא הנקודות דס"ג איך יהיה שם מ"ה גדול ממנו והרי בכל מקום ס"ג גדול ממ"ה ותירץ הרבה תירוצים ונזכיר א' מהם והוא לפי ששם ב"ן היה נקודות דס"ג שהיא בחינה פרטית אבל שם מ"ה יש בו טעמים נקודת תגין אותיות ולכן מ"ה נעשה דכורא ושם ב"ן טפל לו ונעשה נוקבא וכל הזכרים של פרצופי האצילות נעשו משם מ"ה וכל הנקבות דאצילות נעשו משם ב"ן עכ"ל בס' אוצ"ח ונבוא אל הביאור כד סליק ברעותא כמ"ש לעיל:
אפיק חד שלהובא הוא שם ב"ן שהוא נקודות דס"ג ונודע כי ס"ג היא בינה דא"ק ונקרא גם היא בוצינא דקרדינותא בסוד שורש דשורש אבל עיקר בוצינא דקרדינותא בעצם היא בגבורה דעתיק:
ונשף זיקא בזיקא כל מלך מאיר בחבירו חשכת ואוקידת פי' תחלה לא נגלה תוקף דינם ולבסוף אוקידת שנראה תוקף דינם:
חד טיף הוא שם מ"ה שיצא ממצח א"ק והוא טיפת החסדים כי החסדים משם מ"ה והגבורות משם ב"ן וחביר לון כחד וברא בהו עלמא פי' ע"י מ"ה וב"ן נבראו כל העולמות כנודע:
ההוא שלהובא סליק ואתעטר בשמאלא פי' משם ב"ן נעשו הנקבות דאצילות שנקראים שמאלא וההוא טיף סליק ואתעטר בימינא פי' משם מ"ה נעשו הזכרים דאצילות שנקראים ימינא:
אחלפו דוכתי וכו' יובן במ"ש לעיל בשם הרב ששם מ"ה שהוא גרוע משם ס"ג סליק ונעשה דכורא וזהו דנחית סליק ומ"ש ודסליק נחית הוא שם ב"ן שהוא נקודות דס"ג שהוא גדול משם מ"ה נחית ונעשה נוקבא לשם מ"ה. א"נ יש לפרש המאמר במ"ש הרב בדרוש אריך כי אבא מאיר מחסד דעתי' דבגו גולגולת' דאריך ואימא מאיר' מגבורה דעתיק דבגו מוחא דאריך ומהני תרין רישין נמשך חיות דא"וא עכ"ל וז"ש כאן. אפיק חד שלהובא הם הגבורות שבאים מגבורה דעתיק שנקראת בוצינא דקרדינותא:
ונשף זיקא בזיקא הוא כמ"ש לעיל וחד טיף הם החסדים שיצאו מחסד דעתיק דבגו גולגולתא דאריך וחבר לון כחד וברא בהו עלמא פי' ע"י חו"ג אלו ניתקן עולם האצילות:
וההוא שלהובא סליק ואתעטר בשמאלא פי' גבורות הנז' שיצאו מגבורה דעתיק הלכו לאימא שהיא בצד שמאל דאריך כנודע:
וההוא טיף סליק ואתעטר בימינא פי' החסדים שבאו מחסד דעתיק הלכו לאבא שהוא בצד ימין דאריך:
סלקו חד בחד פירוש א"וא הנז' שהם בשני צדדי אריך נזדווגו יחד: אחלפו דוכתי וכו' פי' המוחין דאימא הלכו לאבא מוחין דאבא הלכו לאימא וזה הפירוש דומה לפי' ב' שפירשנו לעיל אלא ששם פירשנו אחלפו דוכתי על חו"ג דא"וא ועתה אנו מפרשים על כל המוחין דא"וא. דנחית סליק מוחין דאימא הלכו לאבא דהיינו חכמה דאימא נעשית בינה דאבא וכן חסדים דאימא נעשו גבורות דאבא ומ"ש ודסליק נחית הם מוחין דאבא שהלכו לאימא דהיינו בינה דאבא נעשית חכמה דאימא וגבורות דאבא נעשים חסדים דאימא:
אי נמי י"ל המאמר כמ"ש הרב שיסוד עתיק הוא צר ויצאו הגבורו' דעתיק תחלה ואח"כ החסדים ועמדו הגבורות בצד שמאל דאריך לפי שיסוד נוקבא דעתיק מגיע עד החזה דאריך והגבורות חציים למעלה מהחזה דאריך וחציים למטה וכן החסדים דעתיק הם בצד ימין דאריך חציים למעלה מהחזה וחצי' למטה אבא לוקח חסדים דיסוד עתיק. ואימא הגבורות דיסוד עתיק: (הקדמה זו קצרה מאוד ועי' בע"ח שער או"א פרק א' ובמבוא שערים) וכתב שם הרח"ו ז"ל שפעם א' שמעתי ממורי ז"ל כי הגבורות נתגלו כולם כמו החסדים אלא כיון שנתגלו תחלה נתגלו היטב יותר מהחסדים וז"ס טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת. ופעם אחרת שמעתי ממורי ז"ל שהגבורות נתגלו כולם אבל החסדים חציים מכוסה וחציים מגולה וג"כ ז"ס טובה תוכחת מגולה וכ' עכ"ל. ובזה יבואר אפיק חד שלהובא הם הגבורות שביסוד עתיק:
ונשף וכו' כמ"ש לעיל חד טיף הם החסדים שביסוד עתיק ההוא שלהובא סליקואתעטר בשמאלא. פי' שהגבורות שביסוד עתיק הלכו לאימא שהיא עומדת בצד שמאלי דאריך.
וההוא טיף וכו' בימינא פי' כי החסדים שביסוד עתיק הלכו לאבא שהוא עומד בצד ימיני דאריך: סלקו חד בחד הם חו"ג הנזכרים:
אחלפו דוכתי וכו' הגבורות שהם תחתונים מהחסדים נתגלו תחלה והיו מאירים הרבה. ולפירוש ב' שהחסדים חציים מכוסה וחציים מגולה אבל הגבורות כולם מגולים והאירו הרבה מהחסדים. ולשני הפירושים הגבורות שהם תחתונים מהחסדים נתגלו והאירו והיה להם סליקו וז"ש דנחית סליק ומ"ש ודסליק נחית הם החסדים שהם גדולים יותר מהגבורות. נחית שלא נתגלה תחלה כמו הגבורות לחד פירושא. ולאידך פירושא חציים מכוס' ולכך נחית שלא האירו הרבה כמו הגבורות:
אתקטרו דא בדא נפק מבינייהו רוח שלים פירוש כיון שנתקשרו החו"ג הנז' יחד על ידי או"א יצא מבינייהו זעיר:
כדין אינון סטרין פי' חו"ג הנזכרים. אתעבידו חד ואתייהיב בינייהו פירוש שהזעיר הוא בתוכם חסד מכאן וגבורה מכאן. שלם לעילא כל הפרצופים העליונים ושלם לתתא בז"ון. א"נ שלם לעילא בזעיר ושלם לתתא במ'. ודרגא אתקיים פי' מלכות אתעטר ה' בו' פירוש בינה מאירה בזעיר ו' בה' פירוש זעיר במלכות. ביומא דכפורי פירוש שביום הכיפורים מקבלת המ' הג' קדושות ועליונות דאימא ובזה נגדלת ונשלמת והקדמות האר"י ז"ל אמיתיות מצד עצמן ואפשר שרש"בי ע"ה כוון ברוח קדשו לכל אלו הפירושים או לקצתם. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראינו מתורתו נפלאות אכי"ר:
ד"א ומלכי צדק דא עלמא בתראה מלך שלם דא עלמא עילאה לפירוש ראשון ומלכי צדק שהיא המלכות נשלמה ונגדלה. וכפי' ד"א מלכי צדק שהיא מ' נתחברה עם אימא שנקראת מלך שלם:
דתרין אליך בה פי' לחם ויין שהם חו"ג הם במ' ומוציאתם לתחתונים משמש עלמא לקביל עלמא. פירוש מלכות שנקרא כהן משמשת לבינה שנקרא אל עליון: והוא כהן דא ימינא פי' כמו דבר אחר הוא:שכהן הוא חסד ואל עליון בינה:
כדין ויברכהו ברוך אברם לאל וכו' פי' ויברכהו למ' והכתוב פי' סדר הברכה כך היא תחלה ברוך אברם לאל עליון שהוא השפע שמביאים לח"גת ומ' עמהם כדי שיוכלו לעלות. וברוך אל עליון הוא השפע האמיתי שמקבלים ויורדים מלאים שפע וכדמסיק הזוהר לקמן:
כד"א ברוך אתה יובן במ"ש הרב בס' הכוונות וז"ל בכל ברכת הנהנין והמצות תכוין כי ברוך הוא יסוד דא"וא ועל ידם אתה מוריד שפע לזעיר כדי שיוכל לעלות והענין כי יש שני מיני שפע הא' היא תחלה לקבל שפע עד שיהיו ראויים ומוכנים לעלות. ואחר שעלו מקבלים שפע האמיתי הראוי להם ולכן בתחלה אנו מורידים שפע ע"י ברוך הנז' לאתה שהוא חסד ואח"כ ליה"וק שהוא ת"ת ואח"כ לאלהינו שהוא הגבורה ואז יכולים לעלות אל הבינה ואז הבינה נק' מלך העולם כי לעולם הג' אבות מתחילים מחסד כמ"ש אמרתי עולם חסד וכשהאבות תוך הבינה אז נקראת הבינה מלך העולם. וכבר ידעת שזעיר אחר תפלה הוא בסוד ו"ק והמ' באחוריו בחזה ולכן ג"ר שלו אז אינם אלא חג"ת והם עולים לאימא ליינק כי התינוק הוא בסוד ו"ק והמ' באחוריו בחזה וכשעלו חג"ת המ' עולה עמהם ואין צריך שיעלו נה"י שאינו יונק רק דרך ג"ר שלו ואחר שעלו שם יורדים ומביאים עמהם שפע ומזון האמיתי לעולמות כולם עכ"ל. וז"א ברוך אברם כד"א ברוך אתה שר"ל ברוך הוא יסו' א"וא אברהם חסד:
לאל עליון ה' אלהינו פי' ד' אלהינו הם ת"ת וגבור' וכן אל ת"ת שהוא נוטה לצד החסד עליון הוא הגבורה כנודע מסדר הספירות שהגבורה עליונה מת"ת. והכוונה שממשיכין מברך שהוא יסוד דא"וא לאברהם ולאל עליון שהם חג"ת:
קונה שמים וארץ מלך העולם פי' אחר שעלו האבות שם אזי נקראת הבינה מלך העולם כמ "ש הרב זל"הה:
ויברכהו מתתא לעילא פי' שהשפע שהרדנו מברוך לח"גת אינו שפע האמיתי רק כדי שיוכלו לעלות מתתא לעילא ליסוד הבינה וזהו ויברכהו מתתא לעילא:
ברוך אל עליון מעילא לתתא פי' זהו השפע האמתי שאחר שעלו אל הבינה וקבלו שפע אנו מורידים אותם מלאים שפע כדי להשפיע בעולמות כמ"ש הרב וזהו וברוך אל עליון מעילא לתתא ופי' זה כפתור ופרח ע"פי הקדמת האר"י זל"הה.
לאתדבקא באתר דקישורא וכו' פי' ויתן למ' מעשר מכל הי"ס וז"ש לאתדבקא שקישר כל הי"ס באתר דקישורא אתקשר לתתא שהיא מלכות חד בסיני פירוש מלכות:
כד ברא עלמא פי' בינה כי אני אני הוא פי' אני שהיא מ' ואי"ן שהוא הכתר הכל אחדות אחד ואין בהם פירוד ח"ו. מלך שלם בלא פגימו זה כמו פירוש ראשון דרש"בי דלעיל. והוא כהן לאל עליון דאשתכח וכו' פי' שהמלכות שנקרא כהן נתחברה עם הבינה הנקרא אל עליון וכמ"ש רש"בי לעיל משמש עלמא לקביל עלמא מאינון ברכאן דנפקי מכל פירוש אא"עה נתן לו א"ס ב"ה הברכות מיסוד הנקרא כל:
קב"ה יהיב ליה מעשרא פי' א"ס ב"ה נתן לאברהם מעשר מכל הספי' והיא המלכות שהיא חד מעשרה:
איהו שמן ואיהו טל פי' שהטיפה שבאה מאבא כלולה מי"הו וי"הו במילוי אלפ"ין גי' ט"ל:
ועד לא אתגזר לא הוו אינון דרגין שראן עלוי למללא תראה כי מלת למללא יתירה וטפילה ויובן בהקדים מ"ש בדף צ"א וז"ל ואי תימא דבג"כ אקרי מחזה בגין דאיהו דרגא חיזו דכל דיוקנין אתחזיין ביה וכדין איקרי מחזה והא אמרת בקדמיתא דעד לא אתגזר אברהם לא הוה ממלל עמיה אלא האי דרגא. פי' שמקשה קודם המילה אמר הכתוב היה דבר ה' במחזה והיא המ' ונקרא מחזה שמתראים בה כל הספירות. והא אמרת בקדמית' דעד לא אתגזר אברהם לא היתה מדברת עמו אלא המ' לבד וספירות העליונות לא הוו שראן עלוי. ותירץ אלא האי דרגא חיזו דכל דרגין עילאין איהו פי' שהו"ק נתראו במ' ובחיזו דדרגין עילאין אתתקן פי' הם ארג"מן שהם חיזו דח"גת בהם נתקנה המ' ואע"ג דבההוא זמנא אברהם לא הוה גזיר וכו' כיון דאתגזר מה כתיב וירא אליו ה'. אתחזון כולהו על האי דרגא. ור"ל שלעולם קודם המילה ו"ק דזעיר היו משפיעים במ' וארגמ"ן תחתיה אבל החילוק הוא קודם המילה לא היה רואה אברהם רק המ' ואחר המילה היה רואה ו"ק מתוך המ'. וז"ש רשב"י בכאן ועד לא אתגזר לא הוו אינון דרגין שראן עלוי למללא שר"ל שהדרגין הם לעו לם במ' אבל למללא לא הוו שראן שלא היה רואה אברהם כשמדברת עמו רק המ' לבדה וז"ש נמי בסמוך כיון דאתגזר כולהו דרגין עילאין הוו שראן על האי דרגא תתאה בגין למללא עמיה ר"ל שאחר שנימול היה רואה אותם מתוך המ' ומה שהקשה ר' אבא לקמן ותירוצו רמזו הרש"בי במלות קצרות:
ברית קישורא לאתקשרא וכו' פירוש שע"י היסוד נקשרים י"ס דזעיר עם י"ס דמלכות. ובר"ת קישורא דכולא אתקשר ביה פי' שהיסוד יש בו מקום לקבל ה' חסדים ויש בו ג"כ מקום לקבל ה' גבורות דכולא אתקשר ביה חסדים וגבורות וכו' שהיסוד עולה בסוד הדעת ומקשר חב"ד עליונים:
זווגין דבני נשא נראה שלא זכו שישא כל אחד בת זוגו אלא ממעמד הר סיני ואילך ואפי' אחר מעמד סיני עדיין יש שרשים נשמות שלא זכו לבת זוגם עד ימות המשיח. ובפרשת בראשית בדף כ"ח וז"ל בההוא זמנא זכו ישראל כל חד וחד לבת זוגיה וע"ש מ"ש בשם האר"י ז"ל:
ויחשבה לו צדקה דאע"ג דאיהו דינא כאלו היא רחמי האי כה גרסי' וכן הוא בזוהר מוגה ופי' שהמ' נקרא צדק ואא"עה המשיך לה ה' חסדים ובזה נקראת צדקה. צדק ה דקשיר קשרא עילאה בתתאה פי' שקישר זעיר הנקרא צדקה במ' ופי' הכתוב ויחשבה לו צדקה שחישב והמשיך לה צדקה שהוא זעיר:
כגוונא דא כתיב אשר ישנו וכו' פי' במעמד הר סיני כל הנשמות שעתידים לבוא לעולם עד ימות המשיח כולם היו שם כדמוכח לקמן שבמתן תורה מדבר שאמר אלא הכא כד אתייהיב אורייתא לישראל וכו':
הכא אית לאסתכלא דהא וכו' ומשמע הנהו דיפקון מאינון וכו' פירוש דדייק מדלא כתיב ואת אשר איננו פה עמנו עומד דאזי משמע כמ"ש שכל הנשמות שעתידות לבוא בעולם היו עומדים שם בהר סיני. אבל כיון דכתיב איננו פה עמנו היום ולא כתיב עומד משמע שהנשמות העתידות לבוא לא היו שם באותו מעמד אלא פי' הכתוב עמנו היום שגם הם בכלל הברית: אבל לעולם אבותיהם שהם דור המדבר היו עומדים שם ולכך כתיב בהו את אשר ישנו פה עמנו עומד היום. והדורות העתידים לצאת מהם היו גם הם בברית אבל לא היו שם בסיני ולכך לא כתיב בהו עומד ותירץ אלא ודאי כולהו קיימו תמן אלא דלא אתחזו לעילא ולהכי לא אמר בהו עומד אבל לעולם שכול' היו היו שם במעמד סיני:
ת"ת עד לא אתגזר אברהם זה הלשון פירשנוהו בדף פ"ט ע"א ואמרנו שם שר' אבא ור"ש דלעיל לא פליגי:
מה כתיב וירא אליו ה' גרסינן וכן נמי בסוף הדף גרסי' פ' וירא אליו ה' הנאמר בתר דאתגזר משא"כ פ' וירא ה' אל אברם שנאמר קודם המילה:
רזא דחכמתא איהו דדוד לית לה וכו' פי' כמו שלמעלה המ' מקבלת הארה מז' תחתונות דזעיר לפי שהיא בין תרין דרועין דיליה שהם ח"ג כך דוד לקח מאד"הר ע' שנה א"נ כתב האר"י ז"ל כי המ' מקבלת מחסדים המגולי' שבנ"ה דזעיר חסד דננח חציו לעצמו וחציו לקו ימיני דמ' שכיון שהוא מגולה הספיק כפלים. וכן חסד דהוד חציו להוד וחציו לקו שמאלי דמ' וכן שני שלישי החסד המגולים שבת"ת לוקחת המ' מהם חצי שליש חסד לכתרה. והנה ב' חסדים דנ"ה הם ב' הוי"ות גי' ב"ן ושני שלישי החסד הם י"ח לפי שהו"יה שבת"ת שליש המכוסה יש בו שמנה אורות ושני שלישים המגולים י"ח אורות י"ח עם ב"ן גי' ע' וזהו ע' שנה שלוקחת המ' מזעיר וכן למטה דוד לקח מאדם ע' שנה:
א"ר יוסי מאי קא מיירי וכו' פי' למה מכריז הקב"ה מ' יום קודם יצירת היולד בת פלוני לפלוני והא כתיב אין כל חדש וכרוז זה מכריז דבר חדש בת פ' תנשא לפלוני. שאני לעילא פי' דווק' דברי' שתחת גלגל חמה כתיב זה אבל כרוז זה הוא למעלה מגלגל חמה:
מאי כרוזא הכא פי' כיון שביציאתו לעולם אזדמנת לו בת זוגו א"כ כרוז למה דאפיק קב"ה פי' מ' שבה נתעברו כל הנשמות:
כלילן דכר ונוקבא פי' במי היו שם כל אחד כלול עם בת זדגו ואח"כ המ' מוסרת אותם בידא דההוא ממנא שהוא גבריאל ונקרא ג"כ לילה בגין דאתי מסטרא דשמאלא כמ"ש הזוהר שמות דף י"א. וזמנין דא אקדים מן דא פירוש ובזה מתרצא קושית ר"י דאם היו נשארים מחוברים אין אנו צריכים לכרוז אבל כיון דאתפרשן ופעמים מקדים זה לזה לכן צריכים כרוז מ' יום קודם יצירתם כדי שיתחברו כבתחלה: ורבי אבא ס"ל ששני כרוזים הם א' קודם יצירת הוולד והשני כד מטא עידן זווגה דלהון מכרזא עלייהו ובג"כ אין כל חדש רבי אבא מתרץ ג"כ קושית רבי יוסי דכיון שהיו במלכות כל א' עם בת זוגו אין זה דבר חדש
עאל בי"ג תרעי וכו': פי' י"ב שערים יש ברקיע כנגד י"ב שבטים שכל שבט נכנס בשער א' והשמש נכנס בכולם וכן כתב בהגהות הר"חו ז"ל פרשת תרומה בדף קכ"ח ע"ב וז"ל הזוהר שם מאן דמזכי לחייביא עאל בי"ג תרעי ולית מאן דימחי בידיה וכתב שם הרח"ו ז"ל י"ב שערים יש ברקיע נגד י"ב שבטים כנזכר בפ' לך לך:
וסיהרא שרי לאנהרא פי' היא לאה שכתב הרב שבתחילת הלילה התחילו נה"י דאימא (שלו) להכנס בה ונגדלת מעט מעט עד חצות לילה שאז נשלם פרצופה לפי שלוקחת ט' ספי' דרחל בהלוואה ואז בחצות מזדווגת עם יעקב מהחזה ולמטה וז"ש וסיהרא שרי לאנהרא:
ומאדי דיבבא פי' מלאכים דיצירה נקראי' מארי דיבבא: ומייללין מלאכים דעשייה נקראים יללה
כד צפרין מתערין פי' המלאכים שנקראים עופות כגון אכת"ריאל מט"ט סנדל"פון וכמ"ש בזוהר פ' תרומה דף ק"ל וז"ל תלת צפרין מתערין צפצופא לשבחא וכתב שם הר"חו ז"ל אכתרי"אל מט"ט סנדלפון כל א' נקרא עוף.
סטרא דצפון פי' ה' גבורות דאימא שמתעוררים בחצות לילה: אתער ברוח' פי' מאירי' ברוח' דשבק בה בעל' כמ"ש בפ' ויקהל דף קצ"ז וז"ל כדין אתער שלהוביתא חד דבסטר צפין ובטש רוחא חד וכתב שם הרח"ו ז"ל רוחא דשבק בה בעלה:
שרביטא חד דבסטר דרום פי' יסוד שנק' שרביט שיש בו טיפת החסדים וז"ש דבסטר דרום ובטש בההוא רוחא וכו'. פי' יסוד דזעיר בטש בההוא רוחא דשבק בה בעלה שה"ס הזווג ואז שכיך ואתבסם ור"ל שמתבסמי' גבורות שבה כי סוד הזווג הוא למתק הגבורות על ידי החסדים:
כדין אתער קב"ה בנימוסוי לאשתעשעא עם וכו' פי' יעקב מזדווג עם לאה ומשתעשע בצדיקים שביסוד דידה קב"ה וכל צדיקייא וכו' פי' קב"ה שהיא רחל שיורדת לבריאה וכל הצדיקים שבג"ע העליון שהיא בריאה כמ"ש לעיל בדף ע"ז בשם הרב ובס' הכוונות כתב וז"ל במקום אחר אמרו בזוהר כי אחר חצות הקב"ה משתעשע בנשמות הצדיקים במה שעוסקים בתורה כמש"ה היושבת בגנים חברים מקשיבי' לקולך ובמקום אחר אומר כי הוא מזדווג עם נוקבא והענין כי יעקב ולאה הם מזדווגים אחר חצות אך זעיר ורחל אינם מזדווגים ואלו הם ששומעים קול העוסקים בתורה אחר חצות. ובזה יובן מ"ש ברישא כדין אתער קב"ה בנימוסוי לאשתעשעא עם צדיקייא בג"ע הם יעקב ולאה. ומ"ש דהא קודשא ברוך הוא וכל צדיקייא דבג"ע כולהו צייתין לקליה הה"ד היושבת בגנים הם יעקב ורחל שיורדים לבריאה ושומעים קול הצדיקים ויש להם נחת רוח:
כד אתער קב"ה פי' יעקב. בגנתא דעדן פי' לאה כל אינון נטיען דגנתא פירוש הספירות דלאה:
אשתקיין יתיר מההוא נחלא פי' שמאירים מן הבינה וכמ"ש הרב כי נה"י דאימא נכנסים בלאה ומגדילים אותה וסיום ההגדלה בחצות לילה. הואיל וכולהו צדיקייא דבגו גנתא דעדן צייתין ליה. פי' הצדיקים שבג"ע העליון שהיא בריאה ששם יורדת רחל וצייתין קול הצדיקים שעוסקים בתורה ויש להם נחת רוח:
אלא חצות לילה ודאי לקב"ה אמר פי' רחל שיש לה נחת רוח בחצות בתורת הצדיקים וז"ש דהא חצות לילה ממש קב"ה אשתכח וסיעתא דילה והיינו רחל שיורדת ?לבריאה שנק' ג"ע העליון כמ"ש וכדין היא שעתא דעייל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקייא שר"ל שרחל יורדת לבריאה ויש לה נחת רוח בתורת הצדיקים ולקמן נמי אמר ולהכי קרייה לקב"ה חצות לילה ממש וכו' דהא כל דינין תליין מהכא ודינין דמלכות מהכא משתכחין וההיא שעתא אתקטיר ביה דוד וקם ואמר שירתא שר"ל המ' שהיא רחל שיש בה דינים ודוד אחוז בה כי היא מדתו והמלכות של דוד ממנה.
אבל אין לפרש מ"ש אלא חצות לילה ודאי לקב"ה אמר הכי על לאה דא"כ היכי קאמר אחר כך דהא חצות לילה ממש קב"ה אשתכח שהיא לאאכפי פי' זה: ומאי הואדקאמר וכדין היא שעתא דעייל בגנתא דעדן מה היא ג"ע שנכנסת בה לאה: ואין לפרש נמי מ"ש לקב"ה אמר הכי הוא יעקב דהא אמר ולהכי קרייה לקב"ה חצות לילה ממש דהא כל דינין תליין מהכא. ויעקב אין בו דינים אלא ודאי דקב"ה דהכא היא רחל וכאלו דוד מדבר עם המ' ואומר לה אתה שמתעוררת בחצות לילה ויש לך נחת רוח בתורת הצדיקים אקום להורות לך:
אנא שמענא דהא לילה דינא דמלכותא הוא פירוש היא לאה שיש בה דינים גם היא: והאי דקאמר חצות בגי ליינקא בתרי גווני וכו'. יובן בהקדים מ"ש הרב בס' הכוונת וז"ל דע כי קודם חצות נקראת לאה ליל ואחר חצות נקראת לילה שנגדלת מחציו דזעיר ולמטה שהוא מקום גילוי החסדים וזהו פי' חצות לילה שלוקחת גם חצי התחתון דזעיר ואז נקראת חצו' לילה עכ"ל ובזה יבואר שמחדש הינוקא שחצות היא לאה ומפרש הטעם בגין דינקא בתרי גווני בדינא ובחסד פי' כשהיא מהחזה ולמעלה אז הוא דין לפי שהיא במקום הסיתום ונק' ליל וכשהיא מתפשטת אפי' בחצי התחתון דזעיר שיש בו גילוי החסדים אז היא חסד ונק' לילה לפי שלוקחת הארת ה' חסדים וז"ש בגין דינקא בתרי גווני וכו'. פלוגתא קדמיתא דינא שהוא חצות הראשון שאז עדיין היא מהחזה ולמעלה במקום הסיתו' ומ"ש דהא פלוגתא אחרא נהירו אנפהא בסטרא דחסד היינו אחר חצות שמתפשטת מהחזה ולמטה במקום גילוי החסדים ואז נהראת לילה ונהירו אנפהא:
חצות לילה כתיב ודאי פי' השתא א"ש הכתוב שאומר דוד ללאה אתה שמתפשטת בחצי התחתון דזעיר ובזה אתה נק' לילה אקום להודות לך כדי לגרום זווג יעקב ולאה וזהו מה שחידש הינוקא ולכך ר' אבא שוי ידוי ברישי' וברכיה על זה הסוד ומכח דברי הרב שבספר הכוונות הוכרחנו לפרש דברי הינוקא על לאה וכן הסכים מורינו ז"ל:
נצר מאינון נטיען וכו' פי' כי הו"ק היו באבא כקרני חגבים ושתלן באימ' ואתרביאו בנהור' ומלכות עמהם וז"ש נצר מאינון נטיען שהם הו"ק דנטע קב"ה הוא אבא. בגנתא דעדן היא אימא האי ארץ חד מנייהו פירוש שהמלכית עמהם.
מהו לעולם כמה דאוקימנא וכו' פי' אימתי הצדיקים יורשים הארץ המ' שנקרא ארץ היינו לעולם הבא שהיא הבינ' והיא נק' עולם ר"ל לעתיד לבוא שהיא בינה אזי ירשו ארץ
למאן למשה פירוש לאפוקי מאן דס"ל ויבקש המיתו לתינוק דנצנצה בה רה"ק ולאפוקי ממאן דס"ל שנדמה לו נחש והיה בולעו עד וכו'.
בגין כך תלי בבעותיה אותו ואת נוהו פירוש אותו הוא היסוד ונוהו היא מלכות:
דאתהדר מלכותא דהאי את לאתריה פירוש הארת ושולטנות היסוד חוזרת למלכות לפי שע"י חטא בת שבע היה קצת פירוד בין יסוד ומ' ולכך גורש דוד מהמלכות. ואח"כ חזר היסוד למקומו:
תו תנינן אלוה הכי הוא פי' לפי שתחלה לא פי' תיבת אלוה ועתה מפרש התכת תיבת אלוה:
בקדמיתא חצריך ולבתר היכלך פי' חצריך הם ציון וירושליים שהם יסוד ומ' ביתך הוא הת"ת שהוא בית למוחי א"וא שמתלבשים בו היכלך היא הבינה שהיא היכל לאבא כנודע וז"ש דא פנימאה מן דא שהת"ת פנימי יותר מיסוד ומ' ומ"ש ודא לעילא מן דא ר"ל הבינה היא עליונה מהת"ת:
דאי כתיב הכי הוה משמע דחכמה בית אקרי פי' דאי כתיב החכמה יבנה בית משמעותו החכמה יבנה כדי שיהיה בית אבל כיון דכתיב בחכמה יבנה בית ר"ל ע"י אבא יבנה זעיר שנק' בית כמ"ש הרב ז"ל כי הזכרים מאבא והנקבות מאימא: ה"י כ"ל האי והאי פי' ה' של היכל הוא בינה יו"ד של היכל הוא אבא הכלול עמה בסוד וחכם בבינה כ"ל דהיכל ר"ל שכל ההארות כולם הם מאו"א שהם ה"י של היכל וז"ש האי והאי שהם או"א:
אשרי תבחר ותקרב וכו' פי' נודע כי מילה במלכות ופריעה ביסוד חציריך הם יסוד ומ' ולכן אבי הבן אומר עד ישכון חציריך ותו לא לרמוז שהוא מתקן יסוד ומלכות:
בקדמיתא ליבעי וכו' שמבקשים רחמים על עצמם באומרים נשבעה בטוב ביתך ואח"כ עליו שאומרים לו כשם שהכנסתו וכו'
את שמי דא מילה נ"ב את שמי במספר קטן מילה כל אינון יומין לא כתיב וירא קשה הרי בריש פ' לך לך כתיב וירא ה' אל אברם וי"ל דהאי דקאמר התם וירא ה' וכו' הוא לרמוז שתחילה לא השיג אברהם רק המ' שנק' מראה ולכך כתב ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו: אבל משם ואילך לא הזכיר וירא עכשיו בשעת המילה שנתגלו בו החסדים ע"י המילה לכך כתיב וירא להורות לנו שתחלה הוה אטים וסתים שהחסדים שבדעת לא נתפשטו בו ולא ירדו ממקומם מפני שהערלה חופפת ע"ג ברית ועכשיו נתגלו וזש"ל דף צ"ח הוה אטים פירוש שלא נתגלו החסדים ולא ירדו מהדעת לתוך גופו כיון דאתגזר נתפשטו בגופו ופי' וירא אליו ה' שנתגלו ה' חסדים באברהם:
ותנא זרעך זרעך ממש פי' יצחק שהוא בן אברהם ממש ולא על ישראל שעתידים לצאת ממנו הכתוב מדבר:
ואיקרי ידיד עד לא יפוק לעלמא הרמ"ז כתב וז"ל המד"ל ז"ל תמה דמנ"ל הא וכתב דנראה דהיינו דקאמר אמאי ידידי כי אין לזה ראיה אלא מסברא. ונל"עד דאיקרי ידיד בברכת המילה אשר קדש ידיד מבטן והיינו דקאמר ידיד עד לא יפוק לעלמא והיינו ידיד מבטן וזה דלא כר"ת במנחות ובשבת שפי' ידיד על אברהם: ולפי שמה שנק' ידיד הוא ממטבע שטבעו חז"ל ואינו מפסוק לכן הרגיש אמאי ידיד פי' למה לא נק' אהוב כמש"ה אשר אהבת ופי' ע"ד הסוד שרומז לב' ההי"ן דאיתחברו ואולידו לעיל וידוע שציור ה דל"ת יו"ד הרי ידיד י"ד י"ד הם ב' ההין עכ"ל הרמ"ז ז"ל.
דהוה שרי למיעל בה"א וכו' פי' יצחק בעת לידתו לא השיג רק המ' שנק' כה יו"ד את רישא דיצחק דכר יו"ד היא עטרת היסוד שהיא כדמו' יו"ד ונק' ג"כ נוקבא וכפי האמת עטרת יסוד דדכורא היא. ולכן לעיל אמר שיצחק במ' וכאן אמר יו"ד רישא דיצחק דכר:
יצחק אוליד לעילא פי' מה שהוליד יצחק שהוא יעקב הוא בת"ת דזעיר אבל לאולדא הכא אחיד פי' לעולם אברהם מדתו חסד אבל יצחק שנולד ממנו הוא במ'. אלא בן צ"ט שנה לרמוז שיצחק שנולד מאברהם במ' היה לכך כתיב צ"ט שנה שהמ' יש בה ט' אותיות דשם ב"ן לבד וצ' וכן ט' רומזים לט' אותיות אלו:
ולאולדא חסד איקרי שיצא מיצחק יעקב שנוטה לצד החסד דא קב"ה דאיקרי דודי פי' ת"ת ומניה אתנטע כרם פי' ישראל שנקראו כרם חזר ואמר בקרן פי' מלכות נקראת קרן כד"א מגדל עוז פי' יסוד דנוקבא שנק' ציון: