מי שתקע עד את הרבים ידי חובתן. פרק ראוהו בית דין (דף כ"ט):
יום טוב של ר"ה עד כדי שילמדם. פרק יו"ט של ר"ה (דף ל"ד):
ומותר לגדול להתעסק עמהן עד משום שבות: כתב הראב"ד ז"ל דברי ר' אליעזר וכו'. זה הדרך ישר בעיני עכ"ל: ואני אומר כבר כתב ר"י אלפס ז"ל פרק ראוהו ב"ד גמרא מתניתין דשופר של ר"ה הדרכים האלה ולפי ההלכה יש לשניהם פנים ואין לי ראיה להכריע ביניהם ואלו ואלו דברי אלהים חיים הם. אמנם בשבת הסמוכה ליו"ט שכתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי מאין לו אלא א"כ רוצה לבא בו מדרך הסברא לפרשה כן שכן דרך העולם להרגיל עצמן במצוה סמוך לזמן חובתה, ולפי הירושלמי שהוא נמשך אחריו בפסק שלו אינו אלא ביו"ט שחל להיות בשבת דגרסינן ומתעסקין שילמדנה אמר ר' אלעזר מתני' בגדול וביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת ותני כן מלמדין לתקוע בשבת לקטן שהגיע לחינוך וקא קרי ליה גדול ואין מעכבין מלתקוע ביו"ט לקטן שלא הגיע לחינוך ע"כ. ושמא קרוב לודאי אני אומר שהעמיק לשונו מן הירושלמי לאשמועינן מילתא אגב אורחיה שלא באד"ו ר"ה ודברי פי חכם חן. ור"מ ז"ל הלך בדרך רבותיו נוחי נפש ועל דרך הבבלי שלא חילק זה החילוק וכבר כתבתי כמה פעמים טעם סמיכתו על הבבלי בהיותו חולק על הירושלמי: