היה עד אחד מעידו וכו' עד אלא בשני עדים: כתב הראב"ד ז"ל ואילו היו שם שני עדים וכו': ואני אומר כמדומה לי שטעה הסופר במלת ואפילו שהותירו וראוי להעביר עליו קולמוס אפילו לדעת הראב"ד ז"ל ועיקר הדין זה ביררו הרב אלפסי פ' כל הנשבעין גמרא מתני' דהנגזל כו' בשער האחרון מן העשרה שערים שחילק ורואה אני כי פסק זה שכתב ר"מ ז"ל ומה שהוסיף ראב"ד ז"ל הוא מה שהביא ר"י אלפס בתשובת הגאון וז"ל מעיקרו חזינן תשובה משמיה דגאון דשאלו מקמיה בעסק חד גברא דא"ל לחבריה אית לי חד סהדא דאתית לביתאי ופתחת ליה באפאי ושקל מיניה חד טעונא דכיתנא וא"ל אידך אין פתחי ושקלי ואת אמרית לי שקליה בחושבנא דאית לך גבי. וקא מהדר גאון להו דלית עליה שבועת היסת דלא שקל אלא דידיה וקאמר לא מבעיא היכא דליכא אלא עד אחד אלא אפילו איכא שני עדים נמי הכי דינא דמשתבע שבועת היסת דלא שקליה אלא ממאי דאית גביה ומיפטר דאמרינן אמר רב יהודה ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ולא אמרן אלא בבעה"ב שאינו עשוי למכור את כליו וכו' והאי טעונא דכיתנא הואיל ולית ביה כל אילין אנפי מהימן ובשבועת היסת אלו דברי הגאון ז"ל. ודאי שגגה הוא וליכא למסמך עלה דהא שמעתא דרב יהודה בדאיתיה לבעל הבית בביתיה ואיהי קא מסר לה ניהליה כדברירנא אבל האי עובדא טעמא אחרינא הוא דהא לאו באנפיה שקליה עכ"ל בענין זה והאריך הרב בהלכותיו לחלק ולברר דבריו. הנה עיניך רואות כי ר"מ ז"ל השלים חובתו שחייב אדם לומר כלשון רבו והראב"ד ז"ל הלך בדרך הגאון ז"ל ולא הניחו לי מקום להכריע ביניהן כי כלם דברי אלהים חיים הם: