1
התנה המלוה עם הערב ואמר לו ע"מ שאפרע וכו' עד שיש נכסים ללוה: כתב הראב"ד ז"ל שבוש הוא שאע"פ וכו': ואני אומר ח"ו שאפילו אחד מתלמידיו ישתבש והיא הלכה רווחת סוף בבא בתרא אלא גירסא ספרדית ישרה היתה לו שגורסת אלא חסורי מיחסרא והכי קתני כו' עד תחלה כלשונו ממש בפסקא זו ומלשון אלא דייקינא בכל דוכתא שחוזר ממה שאמר תחלה וגם גורס תחלה בין בנתבע מן הערב תחלה בין בנפרע מן הערב תחלה וסובר כרבו דכל תנאי שבממון קיים והדין עמו ועוד דקיי"ל דכל לישנא יתירא דאתי לטפויי מילתא קאתי ואנחנו אין לנו לשבש שכנגדנו אם מה שראו עיניו לא ראו עינינו וכל שכן שאלמלא הוא לא מצאנו ידינו ורגלינו כד"ן: