1
היתה השדה אפותיקי וכו' עד מן המוכר: כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי מהו וכו': ואני אומר אטו דידיה היא שמעתא היא פרק הגוזל עצים ופ"ק דמציעא ור"י אלפס ז"ל כתבה שם באורך הלשון ומ"ש הראב"ד ז"ל מקשה הוא ומראה עצמו כאילו אינו יודע ואין שם מקום להסתפק לפי דעתי כלל שהרי שמין ההוצאה לבד והשבח לבד ורואין איזה מהן יתר וחולקין אותו כדבריו וכן הוא בהלכות ואין זו צריכה לפנים ור"מ ז"ל גומר החילוקין כולן בלשונו וגם אני מצמצם להראות אות בדבריו ואם היה טעות בספרו יתקן וז"ל ואם היה השבח פחות מן ההוצאה אין לו מן הטורף אלא דמי חצי השבח וחוזר וגובה מן המוכר חצי השבח שנטרף בלבד עכ"ל המוגה מן הספר שהעיד עליו בחתימת ידו שהוגה לפניו ע"כ: